מי יטפל בטיפול?
הזקנה מהמסדרון עדיין שוכבת באותו מקום, אבל מתברר שהיא דווקא בת מזל. שם, על מיטת הברזל בבית החולים הצפוף, מצבה טוב לאין שיעור ממצבו של הזקן הקשור לכיסאו בבית האבות, לבדו, בחושך, אחרי שהותקף על ידי מטפל מתוסכל, לא מתוגמל, לא מיומן, מנוכר למטופליו, מוקף באנשים חסרי הכשרה שכל יתרונם הוא בכך שהם מוכנים לעבוד בשכר מינימום.
מי מאיתנו לא חשב השבוע על אביו ואמו. בראשו של מי לא חלפה המחשבה שהם עשויים להיות, או כבר היו, נתונים לחלוטין בידיים אכזריות, מסיימים את חייהם באופן כל כך עלוב, מעליב, ללא כבוד וללא חמלה. למי לא עלו דמעות בעיניים כשראה את התמונות המחרידות שבהן קשיש מוכה נמרצות על ידי ידיים שריריות, מנסה לגונן על עצמו, מתחנן על נפשו, חסר אונים וחלש.
אבל בואו לא נעשה לעצמנו הנחות. לא רק את ההורים שלנו ראינו השבוע לנגד עינינו. את עצמנו ראינו. כי עד כמה שזה קשה לעכל - אנחנו כבר שם. תחשבו איפה הייתם לפני 10־20 שנה. זה נראה כאילו זה היה אתמול, נכון? עכשיו תחשבו 10 שנים קדימה. זה יעבור לפחות באותה מהירות. אתם כבר שם. על כיסאות הגלגלים, קשורים כדי שגופכם לא יישמט קדימה, זרוקים שעות ארוכות בפינת החדר בלי שמישהו מתעניין. מכווצים על המיטה, כשידיים זרות חושפות את גופכם, מחליפות לכם חיתולים בקוצר רוח, בתיעוב, בתחושת מיאוס. ואתם שוכבים שם, מנסים לצעוק ואין לכם קול, ואם יש קול - אין מי שישמע.
למרות התמונות המזעזעות, בית האבות בחיפה המשיך השבוע לעבוד כרגיל. הפוליטיקאים צעקו, הצטלמו והלכו. השר הכי פופולרי בממשלה, שר הבריאות יעקב ליצמן, שכנראה נבחר בידי אנשים צעירים ובריאים, שלח מכתב לראש הממשלה ולשר האוצר ודרש תוספת של 180 מיליון שקל לטיפול במחלקות הסיעודיות, ביחד עם רפורמה בסיעוד.
אתם הבנתם את זה? זה מה שנדרש כדי שההורים הקשישים שלנו ימותו בכבוד. 180 מיליון שקל. מתי שמענו לאחרונה את המספר הזה? אה, זה בערך הסכום שהקצתה הממשלה לפינוי 40 המשפחות מעמונה. אז זה לא זועק לשמיים? כל המיליונים שמוזרמים כדי לפנות התנחלויות לא חוקיות, כשהמדינה לא מצליחה להחזיק את ראשיהם של תושביה מעל המים.
הזויה במיוחד הייתה תגובתו של ראש הממשלה בדרכו לאוסטרליה וסינגפור. הוא היה מזועזע מהתמונות, כך אמר, כולו מדושן עונג מחוויית הביקור בוושינגטון ולקראת נסיעתו המרגשת החדשה.
כשעל הפרק נמצא בניית מעון חדש לראש הממשלה, שעלותו יותר מ־700 מיליון שקלים, או מטוס חדש שיעמוד לצורכי בית המלוכה, באמת אפשר להזדעזע כשמגלים מה מצבם של הזקנים שלנו. הרי לא כולם יכולים להרשות לעצמם עובדת זרה, כמו זו שהייתה לאביה של שרה נתניהו. לא לכולם יש את האמצעים והיכולת להחזיק את הוריהם בבית עד לרגעיהם האחרונים, כשמישהו אחר עושה עבורם את העבודה המלוכלכת. ואיך יכולים אנשים שחיים על שמפניה וסיגרים יקרים, תכשיטים באלפי דולרים ומותרות על חשבונם של אחרים - בין היתר גם על חשבונם של אותם קשישים - להבין את מה שקורה מאחורי הדלתות הסגורות של בתי האבות.
לפי הפרסומים, יש יותר מ־500 תלונות בשנה על התאכזרות לקשישים בבתי אבות. זהו מספר עצום, אם מביאים בחשבון שמדובר באוכלוסייה שותקת. מושתקת. אנשים שחוששים להתלונן כי הם פוחדים שיאונה להם רע. אפשר לקבוע בוודאות שיש הרבה יותר מקרי התעללות מאותן 500 תלונות.
מה שברור הוא, שאין שום התמודדות עם נושא הזקנה. שום ניסיון לגיבוש תוכנית לאומית עבור כמיליון קשישים, כ־10% מהאוכלוסייה. אין כל טיפול בנושאים אקוטיים כמו תמרוץ ללימודי סיעוד. המחסור העצום בכוח אדם מחייב להביא עובדים מחו"ל ללא כל פיקוח. הטיפול בהם מחולק בין ארבעה משרדים: גמלאים, רווחה, בריאות ואוצר, וזה בנוסף לביטוח הלאומי. זה לא יהיה מוגזם להגיד שהנושא נופל בין הכיסאות. כיסאות גלגלים במקרה הזה.
כששאלתי את שר האוצר מה משרדו מתכוון לעשות, הוא הפתיע אותי. זה לא עניין של כסף, אמר כחלון. לא חסר למשרד הבריאות כסף. זה רק עניין של סדר עדיפויות. במקום להוציא מיליונים על פרסומות ויחסי ציבור, שיזרימו כבר את השקל הראשון למטרה הזאת.
מה שיכול לשנות את המצב זה רק אחריות אישית, הוא אומר. מנכ"ל בית האבות צריך לדעת שהוא האחראי על מה שקורה אצלו בבית, ועד שלא תהיה לו אחריות אישית על מה שקורה שם - לא יהיה שינוי. מצידי, ממשיך כחלון, שהאחראי יסתובב עם טלפון 24 שעות ביממה ויבדוק בכל רגע אם הכל בסדר. שאשתו תגיד לו: תסתכל, תסתכל, כי היא יודעת שאם יש מחדל הוא ילך לבית סוהר. אם תהיה אחריות אישית של הבעלים ושל נושאי המשרה - בחקיקה, בתנאי המכרז — הם ייזהרו.
זה המסר המרכזי שלי, אומר כחלון. שלמישהו למעלה תהיה אחריות אישית. שזה לא ייעצר אצל המטפל. אז, כשהוא יראיין מטפל לקראת העסקתו, הוא יחשוב שהוא לוקח מישהו עבור אמא שלו.
ארדן ברותחין
קשה לומר שזו הייתה הפתעה כשהתבררו הפרטים הבאים: ש"המחבל" שנהרג מירי השוטרים בפינוי אום אל־חיראן אינו מחבל, שהוא ומשפחתו אינם קשורים לדאעש, שדריסת השוטרים על ידי יעקוב אבו אל־קיעאן, שהביאה למותו של השוטר ארז לוי, לא הייתה מכוונת ושבעצם כל הדברים שאמרו השר לביטחון פנים והמפכ"ל היו נכונים כמו העובדה שקטעי העיתונים שנמצאו בביתו של יעקוב העידו על השתייכותו לארגון איסלאמי קיצוני. אגב, העיתונים, ככל הנראה, שימשו אותו לעטיפת אבוקדו כדי שיבשיל מהר.
מחריד לגלות איך שר בממשלה יכול להכפיש אזרח ישראלי ולהשחיר את שמו בלי להמתין שהחקירה תמוצה עד תום. אבל זה מה שקרה, ולעבור על זה לסדר היום תהיה עוד עליית מדרגה בדרך להפוך למדינה שאנחנו לא רוצים להיות. שערו בנפשכם מה הרגישה משפחתו של אבו אל־קיעאן, איש חינוך מוערך, שלא רק שאיבד את חייו - גם כבודו וכבוד משפחתו נרמסו תחת נעליהם של שומרי החוק.
אין לשר ארדן מאחורי מי להתחבא. אין לו את מי להאשים. הוא לא יכול להסתתר מאחורי האמירה שהוא ניזון מדיווחים שמעבירה לו המשטרה, בין אם בפרשת השריפות, שאותן הגדיר כהצתות לאומניות ובין אם בפיאסקו באום אל־חיראן.
ארדן היה חייב לדעת, כפי שיודע כל מי שחי כאן, שהנטייה האוטומטית והמיידית של המשטרה בכל מקרה של פשלה היא קודם כל לסגור שורות ולהוציא גרסה, גם אם היא שקרית. מי שחוזר על השקרים האלה בטענה שהוא מגבה את אנשיו, במקום להצהיר את המובן מאליו ולומר שהנושא בבדיקה ושאסור למהר ולהסיק מסקנות, חוטא בשקר ובהסתה. וזה מה שעשה ארדן.
דרישת משפחת אבו אל־קיעאן כי השר לביטחון פנים והמפכ"ל יתפטרו אינה מופרכת. כשמודעים לכשלים שהתרחשו בזמן הפינוי ואחריו, זה מה שהיה מתבקש. אפשר רק להרגיע את בני המשפחה בכך שאף אחד, אף פעם, לא מתפטר פה. לא על מחדלים כלפי יהודים ועל אחת כמה וכמה על כאלה שקשורים לערבים. לכן, התנצלות של השר והמפכ"ל, התנצלות כנה, אמיתית ולא רק תיקון של העובדות, היא דרישה בהחלט סבירה.
שינוי גרסתו של השר כשהעובדות התבררו, תוך הפיכת מעמדו של אבו אל־קיעאן ממחבל לאזרח, צריך לבייש כל אזרח במדינה, יהודי וערבי. זו לא התנהגות של שר, בטח לא של מי שממונה על ביטחון הפנים ואחראי לשלומם של כלל אזרחי ישראל, ושכל התבטאות שלו עשויה להצית אש גדולה.
מה קרה לו, לשר ארדן? האם גם הוא אימץ את תרבות הפוסט־אמת והעובדות האלטרנטיביות? האם מה שעומד לנגד עיניו, כמו אצל אחדים משרי הליכוד, זו ההתמודדות על ראשות הליכוד ולכן הוא נוקט בצעדים פופוליסטיים שירצו את מצביעיו?
"האירוע באום אל־חיראן היה קשה ומצער", אמר אתמול ארדן. "כאשר מודיעים לי בבוקר שארז לוי נרצח בפיגוע דריסה ותחקירי המשטרה קובעים זאת חד־משמעית, חובתי כשר לתת לכך גיבוי. כשר, אין לי שום מידע אובייקטיבי ועד רגע זה אין קביעה אחרת לגבי דריסת השוטרים.
"ברגע שנפתחה חקירת מח"ש הודעתי שאמתין למסקנותיה ואם יש לקחים — הם יופקו. אבל למה בדיוק מצפים? שכל פעם שתהיה טענה נגד המשטרה יוטל ספק בשוטרים שפועלים בשטח? כמובן שאם לאחר אירוע יש בדיקה אובייקטיבית שמוכיחה כי המשטרה טעתה, אז אחריותי כשר לוודא שמתקנים את התקלות. ברור לי שאם ייקבע שיעקוב אבו אל־קיעאן לא דרס בכוונה את לוי אז עלינו להתנצל בפני משפחתו.
"אבל מה העליהום הזה על המשטרה והמפכ"ל? זו סמכותם וזה תפקידם. הם אלה שהמדינה הסמיכה לנהל חקירות ולקבוע מי רצח ומי עבר על החוק. דבר אחד ברור: יש כאן קמפיין של הרשימה הערבית כדי לנסות להרתיע את המשטרה ואותי מלהמשיך את אכיפת החוק נגד הבנייה הבלתי חוקית. זה לא יעזור. אני מאמין בדו־קיום ובשוויון ואני השר שהשקיע הכי הרבה משאבים אי פעם בשיפור שירותי המשטרה ביישובים הערביים. אבל אני גם מאמין שהחוק צריך להיאכף בכל חלקי המדינה".
אי־אפשר שלא להזכיר שההתמודדות על ראשות הליכוד בעיצומה. כל מי ששומע בתקופה האחרונה את ארדן, שר התחבורה ישראל כץ או אפילו את השר הגולה גדעון סער מבין ששריקת הזינוק כבר נשמעה. כמות הראיונות שלהם היא מטורפת.
בדיקה מעלה שאכן מדובר בעלייה דרמטית במספר ההופעות של כץ וארדן בתקשורת. בדצמבר התראיין ארדן 84 פעמים. בינואר 117, ובמחצית פברואר כבר הגיע המספר ל־67. מספר הראיונות של כץ הגיע בדצמבר ל־23, בינואר ל־50 ובמחצית חודש פברואר כבר זינק ל־55.
אין ספק, אנחנו מצויים בעיצומו של הקמפיין לירושת נתניהו.
הרצוג נושם לרווחה
כבר כמעט שנה מתהלך בתוכנו יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג עם אות קין על מצחו. במשך כמה חודשים הוא היה מצוי במגעים עם נתניהו על כניסה לממשלתו, אבל כשנשאל על כך הוא הכחיש מכל וכל. כשנחשפו המגעים סומן הרצוג, גם על ידי, כשקרן. אי־אפשר להגיד, "לא היו דברים מעולם", כשבאותו זמן אתה סוגר עסקה עם ראש הממשלה. אי־אפשר להגיד בקול פגוע, "אני שיקרתי לך פעם?" ובו בזמן לשקר.
אבל השבוע, עם הפרסום ב"הארץ" על הפסגה המדינית שהתקיימה לפני כשנה בעקבה, שבה השתתפו ראש ממשלת ישראל, נשיא מצרים ומלך ירדן (ושבסופו של דבר, באדיבותו של נתניהו, לא הבשילה למשא ומתן) מתברר שדבריו של הרצוג, כי היה מוכן להיכנס לממשלה בגלל הזדמנות מדינית היסטורית, היו נכונים. ושטענתו כי נאלץ לשקר לשם שמירה על האינטרס הלאומי של מדינת ישראל - הייתה אמת.
בשביל הרצוג זו הקלה גדולה. הדימוי שלו כמי שאינו דובר אמת — שאותו, יש לומר, טיפחו חבריו למפלגה — הטריד אותו מאוד.
אבל אחרי ששמו של הרצוג נוקה נותר דבר מטריד לא פחות: למה נכשל המהלך הזה, שלדברי נתניהו הוא שיזם אותו ולדברי אחרים הייתה זו יוזמה של קרי. כך או כך, כניסתו של הרצוג לממשלה נועדה להיות תעודת ביטוח עבור המנהיגים הערבים שניתן לסגור עסקה, מה שנראה בלתי מתקבל על הדעת בממשלת הימין שמוביל נתניהו.
לדברי הרצוג, היוזמה נפלה כשהגיעו לכתיבת הנספח להסכם בין הרצוג לנתניהו. הנספח כלל שורת צעדים, בהם קידום היוזמה המדינית, הקפאת הבנייה מחוץ לגושים, מתן הקלות משמעותיות לפלסטינים והתייחסות ראשונה של ישראל ליוזמת השלום הערבית.
הרצוג, כשר החוץ, היה אמור לקבל מנדט לניהול המשא ומתן וזכות וטו על הבנייה ביהודה ושומרון. כשהגיעו לכתיבת הנספח הבהיר יריב לוין לנתניהו שאסור להזכיר בנספח את המילה "גושים". זה לא יעבור בליכוד, אמר לו. הוחלט שבמקום זאת ייכתב בהסכם "מרכזים עירוניים גדולים". נתניהו אישר, ואז הודיע להרצוג שהוא לא יוכל להכניס את זה להסכם. בליכוד תהיה התנגדות, אמר לו.
ואז בא ליברמן.
כיבוש העבודה
הלו? יש פה מישהו שלא מתכוון להתמודד על ראשות מפלגת העבודה? אז זהו, שלמפלגה הזאת יש כנראה יותר מועמדים ממנדטים. ביום שלישי הודיע אלדד יניב ליו"ר מפלגת העבודה ולמזכ"ל החדש שלה, שהוא מתכוון להתמודד על ראשותה. בכך הוא מצטרף לשורה ארוכה של מתמודדים, כמו עמיר פרץ, עמר בר־לב, אראל מרגלית וככל הנראה גם אבי גבאי. יניב, עו"ד ויועץ פוליטי, עמד בראש מפלגת ארץ חדשה ובבחירות 2014 התמודד בפריימריז והוצב במקום ה־30 הלא־ריאלי. מעניין איך מי שלא הצליח אפילו להיבחר למקום ריאלי ברשימה, חושב שהוא יכול להנהיג אותה.
בתקופה האחרונה מקבל יניב רוח גבית מראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שיניב היה יועצו ואיש סודו בבחירות ב־99' ובהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה ב־2007, אך יחסיהם הסתיימו לפני כמה שנים בפיצוץ גדול.
מאז שברק הפך לאושיית טוויטר נצפית התחממות בין הצדדים. הוא אפילו מנה את יניב בין האנשים שלדעתו הם האופוזיציה לשלטון נתניהו.
בשיחה עם הרצוג הציג יניב מהי לדעתו אופוזיציה: אגרסיבית, נשכנית ועובדת 24 שעות ביממה כדי להפיל את ממשלת נתניהו. הרצוג, צריך לומר, קיבל את הבשורה ברוח טובה.
יניב אינו היחיד. גם אל סתיו שפיר מגיעות פניות רבות להתמודד, בעיקר מהחלקים הצעירים במפלגה שרוצים לראות חילופי דורות. לפני כחודש פורסם בטור זה שברק ביקר בביתה של שפיר בתל אביב ושידל אותה לרוץ לראשות המפלגה, בטענה שללא הזרמת דם צעיר ואיכותי לעורקיה אין לה סיכוי להבריא. שפיר עצמה לא שוקלת בינתיים לרוץ, אבל לא כדאי לחתום על זה.
