חוג אבא, חוג אמא
אפרת לקט, אמא מאמנת, כותבת "המדריך לאימון ילדים במאה ה־21" ובעלת בית הספר לאימון אמהות:
"אחד הדברים שנכנסו לעולם החדש הם זוללי הזמן: המסכים שבחיי ילדינו, והאמת שגם בחיינו, מעמידים לנו תחרות קשה. אנחנו מבקשים להרחיק אותם מהמסך ולחבר אותם אל המילה הכתובה או המשחק בגינה הציבורית, ולפעמים אנחנו מעדיפים אותם קצת דבוקים אל המסך, כדי לקושש לנו כמה דקות של שקט, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו מופתעים ממשהו חדש שהילד שלנו למד לעשות או מיומנות חדשה שפיתח ולא ידענו שיש לו.
"ומה באמת? האמת היא שהילדים שלנו זקוקים לזמן שלנו איתם, בנפרד, בלי מסכים או מסיחים, רק הילד שלי ואני, אחד על אחד, לשעה בשבוע. כמו שהם זקוקים לחוג בלט או ג'ודו, כך בדיוק הם זקוקים לחוג אמא או אבא. צריך שיהיו לכם יום קבוע ושעה קבועה שמוקדשת רק לילד שלכם, ללא האחים הצעירים או הבוגרים שלו, בלי תחרות על תשומת הלב או על המשאב החשוב והיקר מסוג זמן. ובזמן הזה אפשר לשחק יחד, לקרוא יחד, ללמוד על עולמו הפנימי של הילד ולתת לו הצצה לעולמנו".
וגם: היו המאמנים של הילדים שלכם
"התייחסו אל כל סיטואציה עם הילדים כאל אימון. הילדים שלכם משחקים במגרש החיים שלהם, לא שלכם, בעידן אחר. נסו לחשוב איך במקום לעשות במקום הילד, להחליט בשבילו או לפתור עבורו את הבעיה, אתם יכולים לאמן אותו להגיע בעצמו לפתרון. מאמן כמו מאמן לא נכנס אל המגרש כדי לשחק עבור השחקנים שלו. הוא מכוון, מאתגר, מסיק מסקנות ממשחקים קודמים כדי לכוון, לאתגר ולשפר את מיומנויות השחקן.
"הדרך הטובה ביותר לאמן ילד היא להפסיק להחליט בשבילו ולהתחיל לשאול אותו שאלות: הילד בוכה וכועס? תשאלו 'מה יעזור לך להירגע?' כל שאלה שתשאלו את הילד תצריך ממנו לבחון את התשובה פנימה, אצלו, וכך תחזקו אצלו את היכולת להבין מה בדיוק הוא צריך, והוא ילמד שלפני שיש את כל העולם, קודם כל יש לו אותו".
לדאוג לעצמכם זה לעשות אתכם טובים יותר
לירון גור שטייגמן, מאמנת אמהות בשיטת #זמןאמא:
"הרבה הורים חושבים שאם הם עוצרים עכשיו לדאוג לעצמם – לאכול טוב, לפרגן לעצמם זמן זוגי או לעצור לנוח למילוי מצברים – זה בהכרח בא על חשבון הילדים. אני חושבת הפוך. כשאתם נותנים לעצמכם, מפרגנים לעצמכם, עוצרים למלא את המצברים, אתם מכינים את עצמכם טוב יותר עבור כולם. ואז כולם נהנים מכם במיטבכם.
"בואו נחשוב על סיטואציה שבה אתם חוזרים מהעבודה אחרי יום ארוך, רעבים, עייפים, עם שלפוחית מתפוצצת. איך תיראה הנסיעה שלכם? היא תהיה עצבנית, כעוסה, לחוצה, אולי תצפרו בדרך, אולי פשוט תהיו בסטרס. איך הילדים יקבלו אתכם כשתיכנסו בדלת הבית? האם תהיו סבלניים לשמוע שהאצבע שלהם נפצעה? שאכלו להם את התפוז? שהרביצו להם בגן?
"עכשיו בואו נדמיין את אותה הסיטואציה: אתם חוזרים מהעבודה אחרי יום ארוך, עצרתם בשירותים לפני הנסיעה, אירגנתם לכם בקבוק מים וגם משהו קטן לנשנש בדרך. איך הילדים יקבלו אתכם עכשיו כשתיכנסו בדלת הבית? סביר להניח שהרבה יותר רגועים, מכילים וקשובים.
"ככה זה עובד. כשאתם עצבנים הכל נראה כמו משימה בלתי אפשרית אחת, ואז מאוד קשה לראות את האור בקצה המנהרה. לכן כשאתם מארגנים בבוקר את כל בני הבית, תארגנו גם עבורכם משהו קטן לדרך. תזכרו את עצמכם כל הזמן, לדאוג לכם זה להכין אתכם טוב יותר עבורם".
וגם: תפעלו בשקיפות מלאה
"ילדים יודעים הכל. הם יודעים איך אתם מרגישים, הם יודעים את מי אתם אוהבים, הם יודעים שעצוב לכם או ששמח לכם. אנחנו בטעות נוטים לחשוב לפעמים שהם לא מבינים ולכן לא נוהגים איתם בשקיפות מלאה. המטרה של השקיפות המלאה היא ליצור אצלם ודאות. כאשר הם ירגישו שאנחנו כנים איתם תמיד, זה ייצור אצלם תחושת ביטחון והם ילמדו לסמוך עלינו. לכן אם היה לכם יום קשה בעבודה, אם אתם עצובים, אם אתם חולים, אל תסתירו מילדכם דבר. עדיף שהם ישמעו את זה מכם ולא ממישהו אחר, ששואל אתכם לידם האם הייתם אצל הרופא. כמובן, חשוב מאוד להנגיש את המידע בשפה של הילד, כל אחד והגיל שלו".
דברו עם ילדיכם ובעיקר הקשיבו להם
ד"ר מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצן ומחברת הספרים "ההורה כמאמן", "המדריך לאימון הורים" ו"לשחרר באהבה":
"אחד האתגרים של ההורות המודרנית הוא מיעוט זמן האיכות וצמצום התקשורת לשאלות קצרות, כמו 'הכנת שיעורים?' 'אכלת?' 'התקלחת?' 'סידרת את החדר?' מתי יוצא לנו באמת להקשיב? האם התקשורת בינינו מאפשרת לו לשתף אותנו ברגשותיו? מילת המפתח לשיפור האווירה בבית היא תקשורת מקרבת.
"איך עושים זאת? השתדלו לדבר מעט ושילדכם ידבר יותר, השתדלו לשאול שאלות קצרות ולאפשר לילדכם להשיב בהרחבה כי מעט זה יותר, השתדלו לדבר במסר של 'אני' (אני מרגיש, אני חושב, לדעתי). קחו אחריות על הרגשות שלכם ושתפו בהם את ילדכם. אל תוכיחו ואל תטיפו, לאורך כל השיחה הישארו במצב של סקרנות מתמדת".
וגם: אל תעשו עבור ילדיכם את העבודה
"מה נעשה, למשל, כשהילד מתלונן בפנינו על מצבו החברתי? בשלב הראשון חשוב שנקשיב לו ונשמע ממנו על החוויה החברתית הלא מוצלחת שלו. נבקש ממנו לפרט ולתת דוגמאות למצבים חברתיים שמפריעים לו. בשלב השני נבחר מצב חברתי אחד מבין הדוגמאות שהוא נתן וננסה להבין אותו לעומק: מה קרה? מי היה מעורב? מה נאמר? מה הילד רצה שיקרה? מה היו הציפיות שלו? עד לקבלת התמונה הגדולה. לאחר מכן נבדוק מי, לדעתו, יכול לעזור לו: ילדים אחרים, המורה, אמו או כל מישהו אחר. נעזור לו לנסח באופן מעשי את סוג העזרה שבה הוא מעוניין, כדי שיהפוך לשותף פעיל בשיפור חייו החברתיים. נעודד אותו ונתמוך בו בעודו מנסה לפעול לשיפור המצב בהדרכתנו".
שמרו על כבודכם כהורים
מיכל דליות, יועצת משפחתית, מנכ"לית מרכז מיכל דליות ללימודים ולהדרכות:
"מהי המשמעות של שמירה על כבוד עצמי? איך זה בא לידי ביטוי? בדרכים רבות ושונות ובשלושת מעגלי החיים שלכם: בבית, בעבודה ובחברה. אל תזרקו ברחוב את קליפות הבננה (או שאר שאריות) של הילדים, אלא חפשו פח. אל תנבלו את פיכם והיזהרו בדבריכם כדי לא להצטייר כגסי רוח. כשתבטיחו – תקיימו. אם איימתם, ואיום משמעו הבטחה, קיימו את איומכם. אל תשהו במקום שבו לא נעים לכם. אם מדברים אליכם לא יפה, אם מעליבים אתכם, אם מתעלמים מכם – התרחקו. אלו דוגמאות למצבים שבהם על אדם לשמור על כבודו. השפה שלכם, הנראות שלכם, ההתנהגות שלכם מספרות עליכם, ואם ברצונכם שילדיכם (ואחרים) יכבדו אתכם, כבדו את עצמכם תחילה".
וגם: כבדו את הילד שלכם
"להתייחס בכבוד אל הילדים משמעו לנהוג בהם בחמימות ובידידות (לא אמרתי בפריצת גבולות) ולא בדיסטנס מתנשא וקר, כפי שהיה נהוג עד לפני כמה עשורים. הדרך להשפיע על ילדים ולהביא אותם להתנהגויות חיוביות היא רק עד ידי רכישת יחס של כבוד מצידם. במערכת יחסים אוטוקרטית כוחנית אין כבוד לזולת. המצווה מצווה על החלש ממנו ולא על השווה לו. המציית מציית למי שמאיים עליו ומפחיד אותו. שיתוף פעולה יינתן רק מתוך התחשבות וכבוד.
"הורים רבים, אשר מתוך כוונה טובה רוצים לזכות בשיתוף פעולה של ילדיהם, מחבקים, מנשקים, משחדים ומפנקים מחד גיסא, ומבקרים, נוזפים ומענישים מאידך, אבל התנהגויות כאלו אינן יוצרות כבוד. האהבה אמנם חשובה מאוד, אך אינה באה במקום יחס של כבוד.
"אתם ההורים, כמחנכים בחברה הדמוקרטית, אינכם יכולים לסמוך יותר על אהבה חסרת גבולות ולאחריה מתן הוראות כדי להגיע לשיתוף פעולה עם ילדיכם, ולכן את דרך ההתחנפות או את דרך הביקורת יחליפו העידוד, השיתוף, ההתייעצות ותיווך החיים על ידי נתינת אפשרות לתוצאות הטבעיות לפעול. יש לדעת להגביל את הילדים מתוך כבוד אל הצרכים שלכם ואל הצרכים שלהם. יחס של כבוד לילד פירושו שמחשיבים אותו כאדם בעל זכויות להחליט ממש כמונו".
ההורים הם תמיד המטפלים הטובים ביותר עבור ילדיהם
אינסה קליינמן, מפתחת שיטת "לחישות לילה להעצמת ילדים":
"אף שהורים רבים פונים לייעוץ חיצוני כדי לצלוח את אתגר ההורות, אני מאמינה שיש בתוכם כבר היום את היכולות והכלים לתת לילדים שלהם את המיטב. יכול להיות שגם לכם קרה שישבתם מול מומחה מסוים וקיבלתם עצה או אבחנה מוחלטים וסופיים, אך בבטן הרגשתם שזה לא בדיוק זה. קוראים לזה תחושת בטן או אינטואיציה והיא לרוב מייצגת את מה שבאמת נכון לכם ולחייכם.
"חיזוק היכולת להקשיב לקול הפנימי ולאינטואיציה שלכם יושג על ידי תהליך של התבוננות בילדים שלכם ובעצמכם. חשוב שתגבירו את המודעות שלכם לקיום של הקול הזה, על ידי חיזוק הביטחון שלכם שמה שהקול הזה לוחש לכם מייצג את האמת הפנימית שלכם ומאפשר לכם לפעול בדרך שהכי מתאימה לכם ולילדיכם. שימו לב לסימנים שהגוף שלכם נותן לכם".
וגם: זכרו כי יש דרך לחולל שינויים רגשיים והתנהגותיים באופן מהיר
"הכוח הכי חזק בעולם, המסייע לחולל שינויים במהירות, הוא כוחו של התת־מודע שלכם ושל ילדיכם. וכמו שניתן לכוונן גיטרה כדי שתפיק צלילים מדויקים, כך ניתן לכוונן את התת־מודע ולתכנת אותו מחדש. ילד שמאמין על עצמו שמשהו לא בסדר איתו וחושב על עצמו מחשבות שליליות יתנהג בהתאם, עד שנעזור לו לשנות את הכוונון. השינוי הזה יאפשר לילד להאמין על עצמו דברים חדשים חיוביים ומעצימים ולהתנהג בהתאמה לאמונות החדשות הללו. אחת הדרכים להשפיע לחיוב על התת־מודע של הילדים שלנו היא כאשר הם ישנים. התת־מודע שלנו, בניגוד למודע, קולט מסרים גם תוך כדי שינה. לכן מומלץ מדי ערב, קצת אחרי הירדמות הילדים, לגשת אל מיטתם וללחוש להם מילים של אהבה והעצמה".
אל תעשו דרמה מרגעים שחולפים
יעל דורון יבין, מאמנת אישית לאמהות ליצירת איזון, קבלה והגשמה:
"זכרו שכל רגע שלכם עם הילדים, ובכלל כל רגע בחיים, עובר. גם הרגעים הנעימים והטובים שכדאי להיות בהם נוכחים וליהנות בהם וגם הרגעים המאתגרים והקשים, כולם חולפים בסוף. זה יכול לעזור לכם בתקופות לא קלות: אם זה בתקופת הגזים של התינוק שלכם, כשהוא שעות על הידיים, או בתקופה שבה המתבגרת מתחצפת ואתם נכנסים לדרמה. הכל יעבור. פשוט תגידו לעצמכם 'אז מה?' וזה יקל עליכם: אז מה אם הכלים בכיור נערמים עכשיו? אז מה אם אני קצת צועק/ת? אז מה אם שכחתי להכין עוגה? אחד הכללים שמאוד עוזרים הוא לשאול את עצמכם: האם תזכרו את זה בגיל 90? סביר להניח שלא. אז תיהנו מההווה ותורידו קצת מהדרמה".
וגם: זכרו שהילדים הם המורים הרוחניים שלנו
"אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו המחנכים ואנחנו יודעים טוב יותר ועלינו ללמד אותם, אך למעשה, ילדים הם המורים שלנו, וככל שנסתכל על זה ככה נרוויח יותר. באנו לכאן, לעולם הזה, כדי ליהנות. מרוב מחשבות על תקתוק ואיזון שכחנו להיות בכאן ועכשיו, לזרום עם הרצונות שלנו, להקשיב לחשקים שלנו. אנחנו שבויים בעבר או בעתיד.
"ילדים יכולים ללמד אותנו הרבה על מה שחשוב באמת, ולא כי משפחה חשובה יותר, אלא כי החיבור שלנו לעצמנו יניב לנו את השמחה הגדולה ביותר, את חוויית החיים המלאה והאושר. ילד יכול לריב עם אחיו ומיד לעבור הלאה ולא לנטור; ילד יודע להיות נוכח ברגע וליהנות מפשטות, כמו לצפות בחיפושית שעוברת במדרכה; ילד יודע לצחוק ולא מתבייש להיות הוא. אלה הן תובנות שאנחנו כבר שכחנו והן האושר שמחבר אותנו לעצמנו. תפסיקו לתקתק אותם ותתחילו להקשיב ולהתבונן". •
