yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 02.03.2017
    מלכת הכיתה
    בבית הספר היא חטפה מכות מהילדים. בצבא היא רקדה באולפן לצלילי עדן בן–זקן. ועכשיו, בגיל 22, היא אוהבת לדבר בטלפון ממש כמו שאנשים מפעם עדיין עושים. עם תפקיד ראשי בסדרה 'כדברא', שדרנית גלגלצ אביה מלכה נמצאת במסלול המהיר לכבוש את עולם הילדים
    נבו זיו | צילום: גבריאל בהרליה

    "תכל'ס לא ממש הייתי בחופש מכיתה א'", מסכמת אביה מלכה את כל 22 שנותיה. "התגייסתי שבוע וחצי אחרי הבגרות האחרונה לשלוש שנים, וכשנגמר הצבא - אתה יודע איך זה גל"צניקים - חושבים על התפקיד הבא ואיך להישאר בתחום". ולקראת סיום שירותה בביצה היפואית, מלכה נחשבה להימור בטוח במסלול המהיר של התקשורת, החיילת שחולמת בעקבות הגל"צניקיות האיקוניות אילנה דיין/יונית לוי/תמר איש־שלום וכו', כך זה עובד כבר שנים.

    ההצעות החלו לזרום לפני השחרור, "דברים שווים: להגיש מהדורות כמבזקנית, הצעה יפה מערוץ 10, הצעה מהתאגיד ומעוד גופים. הרבה הצעות יחסית לחבר'ה מהמחזור שלי. והייתה תחושה במסדרונות של 'מה יהיה עם אביה מלכה?'" התחושה התבססה על הישגיה בתחנה - מהר מאוד הגישה משדרי חדשות בפריים־טיים, קיבלה בגלגלצ נדל"ן נחשק בין 9 ל־11 עם התוכנית 'אביה מלכה עושה לי את הבוקר', ותוכנית בשם 'רדיואקטיבי' שהגישה לצד סלבריטאים מתחלפים. הכישורים יצרו קשרים ואליהם הצטרפו גם דיבורים ומראה מצודד. "שמעתי, 'היופי שלה קונה לה לא מעט'. או שמישהו אמר לי, 'לא מספיק רק פרצוף יפה בשביל להחזיק שידור', ואני כזה - 'זה רדיו, איזה פרצוף יפה בראש שלך?!'"

    המחזרים מהתעשייה הלחיצו אותה והיא דחתה את כולם. חשבה לטוס להודו, אבל הייתה לה עוד מחשבה, שכיחה אפילו פחות בקרב הגל"צניקים, שמכירים את הודו בעיקר מדסק החוץ בגוף התקשורת שאליו יגיעו מהבקו"ם: היא ניגשה לאודישן, לראשונה בחייה, ל'כדברא' - סדרת פנטזיה כיפית לבני נוער (בימים א'־ד' ב־15:40 בערוץ ניקלודיאון ב־yes) - ונחתה ישר בתפקיד הראשי.

     רק שבוע אחרי שעלתה הסדרה, וכבר אי־אפשר לקבוע איתה ראיון בבית קפה ליד בית ספר יסודי, מחשש למהומות. "זה מטורף", היא מתארת, כיאה למעמדה החדש ככוכבת ילדים ונוער בהתהוות. "את יוצאת מהבית ופוגשת את עצמך על שלט, ואז עוד מאה מטר עוד שלט. ופתאום אנשים ברחוב מסתכלים עליי ומתלחששים".

     במשקפי חנונית ובצווארון גולף, היא נראית שונה מאוד מהנערה הלוליטית בת ה־16, לילה, שהיא משחקת בכישרון על המסך. "אובייקט מיני לבני נוער?" היא משתוממת ואז חוזרת לקרקע. "חכה, עוד לא הגענו לסצנות בבריכה בקיבוץ - לילה בבגד ים. באמת לא חשבתי שהילדים יראו בנו אובייקט מיני. מה לי ולילדים בגיל הזה? בגיל 15 לא עניינו אותי הדברים האלה".

     

    פתאום גם מחפשים עלייך כל דבר שקיים ברשת.

    "אין לי דברים יותר מדי סליזיים, אני חנונית. ואם היו החלפות תמונות עם חבר או משהו, בחיים זה לא היה מיני, כדי שחס וחלילה לא יעשו בזה שימוש. אני סופר־זהירה ומפחדת שמסתכלים עליי כל הזמן".

      

    * * * 

    מלכה נראית ונשמעת כמו החומר המדויק שמכינים ממנו את החיילים בגל"צ, אבל כשנכנסים לפרטים מגלים שבמקרה שלה, התדמית האשכנזית־תל־אביבית של התחנה היא רק תדמית. נולדה בעכו, בת למשפחה יוצאת מרוקו. עברו לרחובות כשהייתה בת שש, אבל בתחנה גילתה שעוד לא יצאה מעכו. "היה בגל"צ שלב שבו אנשים רמזו שעשו איתי העדפה מתקנת ושאולי נכנסתי במחזור של פרגון ליותר מזרחים. היו בקורס שלי הרבה חובשי כיפות והרבה פריפריה, הרבה מזרחים. זה היה מאוד מובהק.

     

    "כל הזדמנות שהייתה לי לשדר שירים עם ניחוח יותר מזרחי עשיתי את זה. חשבו שאני מנסה לייצר דמות כדי לבלוט. 'היא תגיד שהיא מרוקאית ותשים מוזיקה מזרחית'. אני לא נראית כזאת אבל זאת אני".

     

    אמרו שאת לא נראית כזו?

    "זה מה שמציל אותי לפעמים. זה עזר לי לחדור כמה מעגלים אבל בסופו של דבר זאת אני. ולאנשים בגל"צ לפעמים היה קשה לאכול את זה. אני אוהבת מזרחית קלאסית ישנה וטובה - אבנר גדסי, זוהר ארגוב, וגם מהניינטיז כמו רון שובל ושרית חדד. פחות פופ מזרחי. בגלגלצ עשו קאבר של עדן בן־זקן לקלאסיקה של אישתר ואף אחד לא הבין את ההתרגשות הגדולה שהייתה לי לנגן את זה בפריים־טיים. האולפן היה מלא אנשי צוות ואני לא רואה בעיניים - קמה ורוקדת כמו בבת־מצווה שלי. היו לפעמים מבטים של 'מה יש לה זאת?'"

     

    שרת התרבות מירי רגב יצאה נגד גלגלצ וטענה שהיא מקפחת מוזיקה מזרחית.

    "היום יש יותר מקום. נותנים את הבמה והכבוד לזמר המזרחי לא פחות מלז'אנרים אחרים. אולי בתחילת הדרך כדי להתחבב על הצעירים ולהגיע לכמה שיתר לבבות השמיעו מה שחם, אבל היום זה חם להשמיע מזרחית. זה גם נהיה סופר־נחשב להבין במוזיקה מזרחית של האייטיז והניינטיז, כולם פתאום רוצים לדעת מי זה חיים משה או אריס סאן".

     

    בשנה האחרונה גל"צ וגלגלצ הפכו לאייטם תקשורתי. איך זה הרגיש כחיילת?

    "הייתה אווירה של 'מי יודע מה יקרה ואם יסגרו או לא?' כחייל אתה אחרון בשרשרת המזון, אחרון לדעת. אבל זה היה הצבא שלי, לא שינה לי אם גל"צ תהיה תחת משרד הביטחון או צה"ל, רק רציתי לשרוד את היומיום שם שהוא לא אנושי, 16 ו־17 שעות רצופות וכל הזמן הראש שלך פעיל".

     

    יש בתחנה לא מעט אזרחים שעובדים שם שנים, את הגעת ילדה חסרת ניסיון.

    "המבוגרים בתחנה מבינים שמקיפים אותם ילדים. אין הרבה שאלות של אגו או ותק. במקביל היו אנשים שהיה קצת יותר קשה לעבוד מולם כי אנחנו ממלאי הפקודות ואתה לא יכול לבוא לאדם שראה אלפים כמוך ולהגיד לו, 'לא אכלתי, לא ישנתי'. הקשיים מגיעים כשאתה לרגע רוצה שיתייחסו אליך כמו ילד בן 19 - כשאתה מוציא גימ"לים או צריך הבנה למשהו - ואז אומרים לך, 'תתמודד'. אתה מקבל יחס של מבוגר כל הזמן".

     

    ובתור חיילת צעירה אל מול גברים מדור אחר?

    "היו אנשים שהרגישו יותר מדי נוח. יכול להיות שזה קשור לגיל שלהם. אי־אפשר ללמד איך להימנע מהטרדה, אבל בבית ספר ובצבא דאגו להבהיר לנו איך נראית הטרדה מינית ומה לעשות איתה. אז היו מקרים, שמעתי במסדרונות. היו חברות סביבי שחוו רגעים פחות נעימים, תחושה שקצת מסתכלים ויש אמירות לא תמיד במקום, רגעים פחות נעימים בשידורי לילה ובניין יחסית שומם. זה הגיע מאנשים מסוימים וזה לא מעיד על הכלל".

     

    ואצלך?

    "נקלעתי למצב שבו הייתה התבטאות לא במקום. זו דינמיקה מורכבת - חיילת מאוד צעירה עם אנשים מבוגרים. אני יודעת לענות וידעתי להגיד באותו רגע שזה לא לעניין ובאותה נשימה העברתי את זה לגורמים הרלוונטיים. דיברו איתו, יישרו את המצב, כי זה לא קרה רק לי אלא לעוד בנות בתחנה עם אותו אדם".

     

    ובתחנה גם שידרת חדשות ב'צוק איתן'.

    "כן. הייתי בת 19. בשלוש לפנות בוקר את מודיעה 'אזעקה ברחובות', ואלוהים ישמור, מוכר לי רחובות. ימים ללא שינה, 40 ומשהו שעות ערות, חברות שלי כשהיו כתבות נסעו לסקר ארבע־חמש לוויות ביום, ובמקביל אתה כקריין מעדכן את המדינה. היה את השלב הזה ביום שדובר צה"ל מעבירים את שמות ההרוגים ובדסק הייתה דממת מתח מטורפת. בפנים זה חברים שלנו, והבן־זוג שלי באותם ימים היה בתותחנים. וגם אם אתה לא מכיר זה גומר אותך, פתאום אתה מבין מה אתה הולך להגיד ברדיו ואין לך אוויר".

    "ברגע שאתה לוחץ 'אוף' על המיקרופון אתה בוכה כמו ילד. וכשנגמר המבצע הרשיתי לעצמי ליפול. לא ישנתי בלילה, זה רדף אותי בחלומות, וחשבתי רק על המשפחות ועל בנות בגיל שלי שאיבדו את הבן־זוג שלהן. הייתי מרוסקת".

      

    * * * 

    בתור מגישה ברדיו היא כמובן יודעת מי נגד מי בפוליטיקה המקומית, אבל כשהיא נשאלת לגבי דעותיה, היא נזהרת כמו מאש. "לא לא לא, זה של גדולים, לא מדברת על פוליטיקה".

     

    למה לא?

    "אני מנסה לפנות לקהל כמה שיותר רחב, לא רוצה שמשהו כמו פוליטיקה יחבל בזה. מספיק שנים לא אהבו אותי ולא פירגנו לי". כשהיא נזכרת בתקופה בחייה, מכיתה א' עד ח', מלכה מתחילה לבכות. "תמיד הייתי קופצת בראש, נורא דעתנית. הילדים לא אהבו את זה אז הפכתי להיות השנואה. העברתי את כל היסודי שלי מחרם לחרם. מסיבות כיתה, אירועים חברתיים, ימי הולדת – לא מוזמנת. שיעור ספורט - המורה מדביקה אותך כזוג למישהו והוא רוצה למות. היו יורקים לי בסוף יום על הכיסא. זה היה נורא. היו מרביצים לי מכות - בנים, בנות, כולם.

     

    "ילדים לא אוהבים ילדים מיוחדים, דמויות חריגות, ואז הם אוכלים חרא. גם לביה"ס לא היה אכפת, המורים היו אומרים להורים שלי, 'אביה מביאה את זה על עצמה, היא דעתנית ומתווכחת'. טיפלתי בעצמי וקיבלתי את העזרה המתאימה. אני רק שמחה שחוויתי את כל זה בעידן שבו לא היו סמארטפונים ורשתות חברתיות. אם הייתה אז אפשרות לצלם אותי באותם רגעים מביכים הייתי עוזבת את העיר, מחליפה כתובת ושם".

     

    היום זו אפשרות לקבל אהבה מופרזת ממעריצים.

    "במדיה החברתית זה חסר פרופורציה, האינסטגרם שלי יוצא משליטה. איך שעלה סרטון 'בקרוב' לסדרה, ילדות פתחו המון עמודי מעריצים: 'אביה מלכה לאב', יש שלושה עמודי 'אביה מלכה העמוד הרשמי', ו'אביה המלכה' ו'המלכה אביה' ו'אביה מיי לאב' ו'אביה מיי קווין', וזה התחיל עוד לפני שעלתה הסדרה. בנות כותבות לי, 'בבקשה תעני לי, זה הדבר היחיד שישמח אותי בחיים האלה'. או 'שברתי את היד וישמח אותי אם רק תעשי לי לייק'. ויש מיליון בקשות לעשות סרטונים. החלטתי שאני עושה בינתיים הפסקה מלקרוא את ההודעות האלה כי הן פשוט משתלטות עליי. תראה, בסביבה הקרובה שלי התקשורת היא אולדסקול".

     

    מה זה אולדסקול עבור הדור שלך?

    "יש כאלה שאני מתכתבת איתם בהודעות טקסט, בלי 'נראה לאחרונה'. או חלילה מדברים בשיחת טלפון, ממש ככה. אני מעדיפה לדבר בטלפון".

     

    את בת 22. בת כמה את מרגישה שאת באמת?

    "איפשהו בין 27 ל־29. היה לי חודש וחצי לטייל אחרי שנגמרו הצילומים אבל פחדתי לנסוע כי מספיק שאתה לא פה לשבוע ואתה יכול לפספס משהו. אתה לא מבין איך אני מפחדת מטעויות. מפחדת שאני אחטוף ואני אעוף - ברשתות, בביקורת, בעבודה, בחברות, בהורים, במשפחה, יש כל כך הרבה אנשים לאכזב בדרך. שנאו אותי מספיק, עכשיו אני רוצה שיאהבו אותי".

     

    nevo21@gmail.com

     

    yed660100