לפני שנתיים אלישע בנאי החליט לנסות להפוך גם לאיש עסקים ופתח בר־מסעדה עם חברים. כמה חודשים הספיקו לו כדי להבין שעסקים והוא הן שתי ישויות שלעולם לא ייפגשו, מקסימום בהתקפי החרדה בלילה. "כבר אחרי שלושה חודשים הרגשתי שזה לא קשור אליי", הוא אומר. "אני אוהב להתעסק באמנות, לא בכסף. חשבתי באמת שיהיה לי כיף, ושיהיה לי מקום קטן שאוכל לבשל בו פעמיים בשבוע. חשבתי גם שהמשכורת הקטנה שארוויח שם, איזה חמשת אלפים שקל, תעזור לי לשלם שכר דירה וחשבונות, ויהיה לי שקט כלכלי. אבל זה ממש לא היה זה. מה לי ולעדכונים כמה כסף נכנס?! הייתי קם בלילה עם התקף חרדה מטורף. השערות התחילו לנשור לי. בדיוק כשהצלחתי להתחמק מזה, קיבלתי חוזה לצילומים ל'פולמון' וטסתי לחודשיים למזרח הרחוק. לא היו לי הרבה ימי צילום בתאילנד, אז רוב הזמן הסתובבתי ונהניתי מהחיים. הדבר הזה הצליח באופן קארמטי לנתק אותי מלהתעסק בכסף ובבישול. הנה, חזרתי מהמזרח, והשערות התחילו לצמוח מחדש", הוא צוחק.

הסדרה היומית "פולמון", שמשודרת ב־HOT בידור ישראלי, עוסקת בחבורת ישראלים שנוסעים לטיול אחרי הצבא ונשארים שם. בנאי מגלם את אורן, מוזיקאי שחתך למזרח בשיא ההצלחה ומתמודד עם מחלה סופנית. אשתו בסדרה היא גם בת זוגו בחיים, סיוון מסט.

איך היה לשחק לצידה?

"הפתעה מטורפת. אנחנו אפילו מתנשקים שם בקטנה. ויש לה גם נשיקה עם מאור שווייצר, שהוא מאוד חתיך".

איך הגבת לזה?

"אם הוא לא היה חתיך, לא הייתי מסכים", צוחק בנאי. "מה, שתתנשק עם מישהו מכוער?! יופי זה לא הצד החזק שלי. אני מפצה בדברים אחרים, למשל בקסם אישי. ראיתי רק את הפרק הראשון של הסדרה, בפרמיירה. אני לא רואה סדרות שאני משחק בהן. זה מביך אותי נורא. גם בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הראשון שלי, 'ברצלונה', זה היה מביך ברמות. אמרתי, 'מה זה הדבר המוזר הזה?' ואז עוד לראות אותי על המסך? זה לא נראה לי טבעי".

"אני מת על ההורים שלי"

בנאי, 28, הבן של אורלי זילברשץ ויובל בנאי, כבר הוכיח שהוא שחקן ומוזיקאי מוכשר ללא קשר לייחוס המשפחתי. אבל אין מה לעשות, בכל שיחה איתו הנושא הזה יעלה מיד. בנאי, בניגוד לעבר, כבר השלים עם זה. לא מתרגז כמו פעם, מרגיש בטוח בעצמו ובקריירה שלו. "בהתחלה היו לי המון בעיות עם זה", הוא מודה. "אמרתי, זה פוגע בי, באגו שלי. אני עושה אמנות, אז למה אתם מדברים על ההורים שלי? אבל שיחררתי. אם לא הייתי שחקן טוב, לא הייתי מקבל תפקידים, ואם לא הייתי זמר טוב, אנשים לא היו באים להופעות שלי. היום אני יודע שאני נמצא במקום שאני נמצא בו בגללי, לא בגלל אף אחד אחר. את הצעד הראשון עשיתי בזכות רם נהרי, שליהק אותי לסדרה, לא בזכות ההורים".

מחשבה בריאה.

"אני מת על ההורים שלי. מעבר לזה שהם מתפקדים ברמה הכי גבוהה כאמא ואבא, הם גם חברים מאוד טובים שלי. אני יכול לדבר איתם על דברים אישיים. אני גם בנאדם פתוח. יש אמנם רגעים שאני שומר דברים בפנים עד שאני מתפוצץ, כי אני ג'ינג'י ואני מטורף, אבל אני מדבר על הכל. רק על הגירושים שלהם אל תשאל אותי, צריך לתת להם לדבר על זה. זה עניינם.

"אמא שלי היא השחקנית הכי טובה בארץ, וגם לה אין, כמוני, מסננים. היא אומרת מה שהיא חושבת, וזה היופי שבה. אבא שלי היה מאז ומתמיד מרואיין ודברן גרוע, אבל בכתיבה הוא מתבטא ברמה פנומנלית. לפעמים הייתי גונב לו דברים מהמגירה וקורא סיפורים שלו והייתי נדפק. זה פשוט לא ייאמן!".

בלי שקל על התחת

לאלישע, כמו לכל הבנאים, קשה להשתחרר ממותו של מאיר בנאי. "גם אבא שלי וגם אמא שלי היו חברים מאוד טובים של מאיר", הוא אומר. "הקשרים שלי עם נועם, בנו של מאיר, קרובים. הוא בחור מאוד עמוק, מוכשר ואינטליגנטי — עמוק עד כדי כך שלפעמים הוא מחפש שם את עצמו. גם מאיר היה כזה".

אמרו על מאיר שהוא היה הזמר הכי מוכשר מבין הבנאים.

"יש מצב שהוא היה הבנאי הכי מוכשר, אבל לא צריך לעשות השוואות במשפחת בנאי. דבר אחד בטוח: הוא היה הזמר הווקאלי הכי טוב שהיה במשפחה. זמר מטורף".

אחרי שחזר מתאילנד ומהמזרח הרחוק החליט בנאי להקדיש את הזמן כדי לשחרר אלבום שלישי. השיר הראשון ממנו, "לא שמתי לב", ייצא בעוד כחודש. "את האלבום הזה אני עושה לבד לגמרי, בלי מפיק מוזיקלי. אין לי שקל על התחת. אני משקיע בו את כל־כולי ונעזר בלהקה שלי", הוא אומר.

למה שלא תגייס כספים בהדסטארט?

"אני לא יכול לעשות הדסטארט. אחר כך יגידו 'אלישע בנאי עושה הדסטארט, ההורים לא נותנים לו'", הוא צוחק. "אני בנאדם שאוהב לעשות את הדברים שלו בכוחות עצמו. באופן אישי לא נעים לי לעשות הדסטארט. אתם רוצים לקנות את האלבום שלי? תקנו. תנו לי לעבוד עליו בשקט ולא להגיד לכם לקנות אותו".

מה מאפיין אותו?

"שהוא אלבום מאוד אמיתי, עם טקסטים שלא זרקתי מהשרוול. ישבתי עליהם פעם ועוד פעם, וניסיתי להיות הכי אמיתי עם עצמי. לא פשוט לעשות היום אמנות".

עד כדי כך?

"יום אחד אני יכול לקום בבוקר ולהרגיש שאני בטופ של העולם ואחרי שעתיים להרגיש שלא הולך לי. אני חושב שהדרך היחידה להצליח לחיות בסביבה אמנותית כל כך קשה ומורכבת כמו המדינה שלנו היא ליצור. המדינה שלנו עסוקה בכל כך הרבה דברים אחרים. החדשות שלנו זה לא קבוצה של דגי סלמון שהגיעו לנהר והשתלטו עליו. גם לא הייתה פלישה של איילי צפון שחסמו את הכביש. החדשות שלנו מתעסקות בשחיתויות, במי רצח ומי הרג, מה שמשאיר מקום מאוד קטן לאמנות.

"האמנות בארץ, גם בעולם, נבנית על אינסטנט. אנשים שומעים מוזיקה דרך טלפונים חכמים. לא קונים יותר דיסקים. צוחקים עליי, 'אלישע, אתה מיושן, אתה חי ב־1974 בניו־יורק', אבל אני מנסה להמשיך ולעשות כדי להיות מאושר מהעשייה המוזיקלית שלי".

אפשר בכלל להתפרנס היום ממוזיקה?

"כן. אני אפילו משלם מזה מדי פעם את שכר הדירה שלי. חודש כן, חודש לא. מתפרנסים מסדרות, ממוזיקה. כשחזרתי מהמזרח אמרתי שגם אם אצטרך לשבת חודש־חודשיים בבית ולהיות עני מרוד, רק ליצור מוזיקה, אני אעשה את זה".

על תיאטרון בנאי בינתיים לא חושב. היו לו אמנם הצעות, אבל הוא ויתר. "כל החיים אמא וסבא שלי בתיאטרון ועכשיו פתאום חברה שלי. נו, תסביך אדיפלי. בינתיים אני בקולנוע ובסדרות. ב־2014 רם נהרי הציע לי לשחק בסדרת טלוויזיה. היה לי מאוד נחמד, ובעקבות זה הציעו לי לשחק בסרט. ופתאום, משום מקום, הייתי מועמד לפרס אופיר. ב־2016 כבר שיחקתי בחמש סדרות".

ההצלחה שינתה אותך?

"אמא שלי לימדה אותי להיות קודם־כל בנאדם. אני לא חושב את עצמי לכלום. גם עכשיו, בעקבות הסדרה, שואלים אותי, 'אז מה, אתה כוכב בנסיקה?' ואני אומר, 'על מה אתם מדברים?' זה פאקינג מדינת ישראל".

את בת זוגו, סיוון מסט, בוגרת הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ושחקנית מבטיחה בזכות עצמה, בנאי פגש לפני כשש שנים, כשעבד על הדיסק הראשון שלו עם אייל אבן־צור. "ראיתי תמונה שלה בפייסבוק ושלחתי לה הודעה עם שיר של דיוויד בואי, 'לייף און מארס', אפילו לא יודע למה", הוא חוזר לרגעי ההתאהבות. "יום אחד ירדתי לבית קפה מול הבית שלה. היא עברה שם ואמרה, 'הא, שלחת לי שיר. אני יכולה לשבת איתך?' התחלנו לדבר, התגלגלה שיחה, הבטחתי לה כל מיני הבטחות, ואת חלקן קיימתי. יפה, לא?".

עושה רושם שאתה מאוד אוהב אותה.

"אם לא, לא הייתי איתה. בגיל שלנו יש הרבה פיתויים. אני רואה את החברים הרווקים שלי שיוצאים הרבה. הם תמיד אומרים לי, 'תראה איזה שווה היא ואיזו שווה זו', ואני אומר, 'כן, היא שווה, היא אחלה, אבל שלי יותר שווה'. העולם מלא בהפתעות, אבל כרגע מה שיש לי ביד הוא הכי טוב, אז למה לוותר עליו?! אני לא צריך להתחתן כדי שיגידו שאני אוהב את החברה שלי. חתונה זה דבר מיושן".

אם יש משהו שמרתיח את בנאי אלה פרשות ההטרדות המיניות שלא יורדות מהכותרות. "אני בעד עונש מוות לאנסים, סירוס, לעשות להם איזו זריקה מסוימת שתגרום להם לחוסר און", הוא אומר. "גדלתי בבית עם אמא ושתי בנות, ויש לי הרבה חברות, ואני חרד להן".

ואם כבר משחק, בנאי מחכה לתפקיד ראשי אמיתי, לא רק כזה שגונב את ההצגה. "אני רוצה לעשות משהו שלא דומה לי", הוא אומר. "בקריירת המשחק המזערית שלי הספקתי לעשות דברים שבצורה כזאת או אחרת דומים לי או מזכירים אותי — בחור ג'ינג'י עם הרבה אנרגיה, שמשנה את העלילה. הייתי שמח לעשות טרנסג'נדר, או פסיכופט. הלוואי שהייתי יכול לעשות את משחקי הכס. אני חולם מטורף, פנטזיונר פסיכי, אבל אולי בגלל זה אני מכוון גבוה".

אלישע בנאי יופיע מחר ב־22:30 ב"פאבלה מנוף" בקיבוץ משגב, ובמוצ"ש, 21:30, באוזןבר, רח' קינג ג'ורג', תל־אביב. כל הפרקים של "פולמון" זמינים ב־HOT VOD