זה לא הדיל. ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית מלאה בדילים מסריחים בהרבה מזה שנחשף בפנינו בימים האחרונים, על החיבור המוזר מלכתחילה בין שלי יחימוביץ' לאיתן כבל. עקרונית, אין שום בעיה עם ההסכם שפורסם רק אתמול על ידי יחימוביץ'. ובכלל, עם דילים אנחנו יכולים לחיות. לא עם שקרים. ומה שלא קיבלנו מהרצוג, שבדיעבד התגלה ששקריו היו לפחות עבור מטרה הרבה יותר נעלה — אין שום סיבה שנקבל מכבל. או מיחימוביץ'.
כמה פשוט היה אם זו שרוצה להיות יו"ר ההסתדרות וזה ששואף להיות יו"ר העבודה היו פשוט חושפים את מסמך ההסכמות ביניהם, או לפחות לא מכחישים את קיומו. במקרה כזה האירוע, שאי־אפשר להגדירו אלא כמביש, מביך, מעורר סלידה, שבו כבל מתפשט עירום ועריה ומגלה לנו מי הוא ומה הוא באמת — היה נחסך מאיתנו.
כי אי־אפשר להגדיר את הקלטת הפגישה הסגורה בין כבל לחברי סיעתו בהסתדרות אלא כפורנוגרפיה. גם מבחינת השפה וגם מבחינת חשיפת אישיותו של אחד מבכירי העבודה, שנמצא במערכת הפוליטית כבר שנות דור. כבל התנצל על השפה שלו באותו מפגש, אבל באותה נשימה הסביר שזה היה בשיחה סגורה. יש רצון לומר מודה ועוזב ירוחם. גם בגלל התנצלותו הכנה וגם כי בסך הכל מדובר בבחור טוב. אבל איכשהו זה לא עובד. אנחנו רוצים לחשוב שהמנהיגים שלנו לא מדברים ככה, גם לא בחדר סגור. בטח לא אלה שיש להם פרטנזיות להיות, לא פחות ולא יותר, ראש ממשלה.
אבל זו לא רק השפה. זו היומרה. הציניות. הגסות. האגואיזם. היריקה על עקרונות ועל אידיאלים. והאיום המגוחך הזה, שאם לא ייבחר ליו"ר העבודה, כדבריו, הוא יהיה חלק ממפץ שיפוצץ את הפוליטיקה הישראלית וילך הביתה.
אמא'לה. איזה פחד. פנו מהר דרך ליו"ר החדש. בן־גוריון, אשכול, גולדה, רבין, פרס, ברק וכבל. איתן כבל.
יותר מכפי שזה מעיד על המודעות העצמית של כבל, זה מראה באיזה מצב נמצאת מפלגת העבודה, שהמתמודדים בה על תפקיד היו"ר מתרבים מדי יום, ושאנשים כמו כבל מאמינים שהם התשובה למנהיגותו הדומיננטית ורבת השנים של נתניהו.
הצצה דרך עיניו של כבל על מפלגת העבודה היא לא מראה מרנין: הוא מכנה את המפלגה פח אשפה, את יו"ר העבודה רמאי, תחמן של גנבים קטנים. הוא מתהדר בכך שהוא זה שנשא את הרצוג על כתפיו, ועל סיעתו בהסתדרות, שעליה נלחם כל כך בחודשים האחרונים, הוא אומר שהיא כלי שנועד אך ורק כדי לקדם אותו. מה צריך יותר מזה בשביל קמפיין הבחירות של המפלגות המתחרות.
כבל היה עושה חסד, בעיקר לעצמו, אילו היה מודיע כבר היום על הליכתו הביתה. הוא לא יהיה יו"ר מפלגת העבודה. גם בלי ההקלטה הזאת ספק אם היה נבחר, ובוודאי אחרי שנתפס גם בשקריו וגם ביומרתו ובטיפשותו.
גם אם לא ירוץ לראשות המפלגה, הקריירה שלו נקברה בסוף השבוע. הוא כבר לא יהיה אפילו האיש שיושב ליד אוזנם של מנהיגי העבודה, בטח לא זה שיישא אותם על כתפיו. אחרי הדברים שהשמיע על מפלגתו ועל יושב הראש שהוא היה נאמנו, מי ירצה בכלל להתקרב אליו.
מצבה של יחימוביץ' טוב יותר. היא לא נחשפה בקלטת לוהטת כמו זו של כבל. מצד שני, היא חטפה פגיעה אנושה באמינותה. גם היא הכחישה נמרצות קיומו של דיל שעליו היא חתומה, וההסברים שלה הם לא יותר מהתחכמות. כשנזכרים אילו דברים אמרה על אמינותו של הרצוג ובאיזו נחרצות — זה בוודאי לא מוסיף לדימוי הציבורי שלה.
בימים הקרובים היא תעשה הכל כדי לשלוף עצמה בציציות ראשה כדי לצאת מהבוץ שהיא שקועה בו. לא בטוח שזה יעזור לה הפעם. הזיהוי שלה עם כבל, האיש שבועט בהסתדרות ברגל גסה ושמכר לה את סיעתו עבור אינטרס אישי, יקשה עליה מאוד בהתמודדות.
וחוץ מזה, היה דיל. ועם דילים אפשר לחיות, לא עם שקרים.
