לפני חמש שנים הקימה דבורה ארשוס (29) את קבוצת הפייסבוק "אני פמיניסטית דתייה ואין לי חוש הומור" וחוללה סערה במגזר הדתי־לאומי. נגה קובץ' (57) פתחה את הקבוצה "נשים מעל חמישים" והציעה אלטרנטיבה חיה ובועטת לנשים באמצע החיים, ואילו לקבוצה שייסדה רחלי מלכאי (33) רק לפני חודשיים — "אתיופיות מעצימות זו את זו" — הצטרפו כבר 12 אלף חברות שדורשות לחולל שינוי בחברה הישראלית.

ההצלחה המסחררת של שלוש הקבוצות, ששינו את חייהן של עשרות אלפי נשים ברחבי הארץ, לא נעלמה מעיניה של מנכ”לית פייסבוק ישראל, עדי סופר־תאני, שהזמינה את ארשוס, קובץ' ומלכאי לפגישה אישית עימה, שבה ביקשה ללמוד מה סוד ההצלחה שלהן.

במשרדים הצבעוניים של פייסבוק ישראל בתל־אביב, במרומי הקומה ה־22, נפגשו שלוש הנשים האנונימיות עם סופר־תאני, אחת המנהלות החשובות במשק, וסיפרו לה מה הוביל אותן להקים את הקבוצה.

מלכאי, תושבת אשקלון, הייתה בחופשת לידה שלישית כשהחליטה ללמוד באוניברסיטה. היא החלה לברר על מלגות, ואז צץ אצלה הרעיון להקים קבוצה שמיועדת לנשים כמוה: "הבנתי שבמקום עוד מחאה כדאי לנו להתאחד", סיפרה במהלך הפגישה. "התשובה לגזענות בארץ נעוצה בזה שנקדם את עצמנו — אנחנו עוזרות אחת לשנייה בפתיחת עסקים, מספרות מפה לאוזן על מלגות ללימודים אקדמיים, מתמודדות יחד עם גילויי גזענות. השיח הוא שיח נשי בלבד, אבל הוא מקרין על בני הזוג שלנו, על ההורים שלנו ואפילו על נערים צעירים שמתחילים להפנים שהם שווים יותר".

כשמלכאי מספרת איך ניהול הקבוצה גוזל ממנה כל רגע פנוי, סופר־תאני מחייכת: "אני מזכירה לך שאת מנהלת לכל דבר", היא מסבירה לה ומציעה: "אולי אני יכולה לתת לך כמה טיפים כי כנראה שאת עוד תגיעי רחוק".

קובץ', שמתגוררת בבית־ינאי, הקימה את הקבוצה לאחר לידת נכדה הראשון. "פתאום הבנתי שצריך לספר את סיפור הקן שמתרוקן, התעסוקה, הזוגיות והשינויים הפיזיולוגיים שמגיעים באמצע החיים. כמו שיש גיל ההתבגרות, אנחנו בגיל החמישים־עשרה, והקבוצה שלנו למעשה משחזרת את חוכמת השבט של פעם".

סופר־תאני הופתעה לגלות כיצד הקהילה הווירטואלית הפכה לממשית, כששמעה מקובץ' כיצד בעקבות קבוצת הפייסבוק הוקמו 35 קבוצות נשים בגילי 50 ומעלה שנפגשות באופן קבוע ברחבי הארץ.

ארשוס, תושבת רחובות, פתחה את הקבוצה בעקבות תחושתה שדתיים לעולם לא יבינו את התסכול הפמיניסטי שלה, ולעומת זאת פמיניסטיות לא יבינו למה היא נשארת דתייה. "לא האמנתי לרגע שהקבוצה תהיה כל כך דומיננטית בשיח הדתי ותוביל לכאלה שינויים רדיקליים", היא מספרת. "במגזר הדתי הקהילות הממשיות מאוד חזקות, ולמעשה כל אחת מאיתנו היא סוכנת שינוי. כשניצולת שואה עולה לתורה בבית־כנסת אורתודוקסי, כשהמגזר הדתי־לאומי מתחיל לדבר על תקיפות מיניות, כשמתחילים כבר להגדיר אותנו כתת־זרם מגזרי, אני מבינה שקרה פה משהו אדיר שלא היה מתאפשר בלי הרשת החברתית".

סופר־תאני לא מסתירה את התרגשותה. "כשמארק צוקרברג מדבר על הכוח של הקהילה הווירטואלית, הוא רואה את שלושתכן לנגד עיניו", היא מחמיאה להן. "נדמה שהקהילה הווירטואלית פירקה את המבנה ההיררכי שאנחנו רגילות אליו. עכשיו לא רק מי שעשיר, מוכר או חזק יכול להשמיע את קולו — אלא כל אחת ואחד. וזה משרת בעיקר נשים, שמצד אחד טובות מאוד בלחלוק ולשתף, ומנגד מתקשות יותר ביצירת מארג קשרים שמייצר כוח. הפלטפורמה של קהילות הרשת פותרת את זה. בזכות זה שיצרתן בסיס כוח חזק מאוד שלא תלוי במקום או בזמן, אתן מובילות שינוי מהפכני שעוד ידובר בו".