הדפוס המזוכיסטי שלנו

ידיעה סנסציונית: חיילי צה"ל בעוטף עזה סירבו לאכול ירקות "תוצרת עזה" שהגיש להם הצבא. יש להניח שהצעה להחליף את "שקט, יורים עלינו" ב"שקט, מוכרים לנו עגבניות" הם היו מקבלים בשמחה, אולם הם התקוממו נגד המדיניות של "שקט, חוטפים פצמ"רים ובתמורה קונים מהם מלפפונים".

סיפור הירקות הוא רק דוגמית של דפוס התנהגות הגובל בהפרעה נפשית. קחו, למשל, את פרשת בתי החולים. עדיין "הקשישה במסדרון" והתורים ארוכים, ובכל זאת בשנת 2015 טופלו בבתי החולים בישראל יותר מ־97 אלף חולים ערבים מיו"ש ו־31,787 מרצועת עזה. בהם בני משפחה של מנהיגי טרור, איסמעיל הנייה למשל.

מדינה נורמלית שכך גומלת לאויביה הייתה דורשת תמורה מדינית, ולפחות הכרת טובה פומבית. לא כך עובד ההיגיון הפלסטיני. הוא, בתמורה, מוקיע את הישראלים כ"נאצים החדשים" ואת מדינתם, שבה חולים פלסטינים שוכבים מיטה ליד מיטה עם אזרחיה היהודים ומקבלים טיפול שווה, נאמן ומסור מידי רופאים יהודים וערבים, כארץ של אפרטהייד. לנשוך את היד המאכילה זו רשעות, אבל איך נקרא למושיטים את ידם לנשיכה מרצון?

יו"ר חברת החשמל, יפתח רון־טל, התלונן על הפלסטינים: "ציבור שלם נהנה מחשמל בביתו ולא משלם עליו... אם זה היה אזרח ישראלי, היינו מנתקים לו את החשמל". מיליארד שקלים חייבת לנו הרשות הפלסטינית — זה ערך החשמל שצרכה חינם — ובכל זאת לא ברור מדוע מתלונן רון־טל על הצרכן הפלסטיני ומילת ביקורת אין לו על ממשלתו האחראית לשערורייה. ולא ההיבט הכלכלי הוא העיקר כאן, אלא אי־השפיות הפוליטית והמדינית.

הלא זו אותה רשות פלסטינית שבמקום להכיר תודה על עזרה וסיוע בכל תחום שישראל מושיטה לה, משלמת משכורות ופנסיות לרוצחים טרוריסטים, מפיצה בעולם תעמולה אנטישמית, חותרת תחתינו באו"ם ומחנכת לג'יהאד ולשיהאד. עם האנומליה הזאת רון־טל אינו מתמודד.

והנה כותרת מהזמן האחרון: "אחרי שהרש"פ גררה אותנו לאו"ם — היא מקבלת 97 פרויקטים חדשים באזור C". וגם: אוטונומיה מוגברת בתחומי החשמל, הטלקומוניקציה ושירותי הדואר, ושר הביטחון ליברמן הוסיף לה עוד אישור ל־11 פרויקטים של בנייה באזור C (בעוד הבנייה ליהודים מוקפאת). דוסטויבסקי, אילו היה חי כאן ועכשיו, היה קורא לספרו הידוע: "החטא ושכרו".

התסמונת הזאת, "החטא ושכרו", מאפיינת גם את הצעצוע החדש שראש ממשלתנו אינו חדל מלדבר עליו בעיניים מצועפות: "הוועידה האזורית". מה גורם לסעודים, לנסיכויות המפרץ, למצרים ולירדנים להסתודד עם ישראל בחשאי ולקבל ממנה עזרה דיסקרטית בתחומי הביטחון וההיי־טק? הפרטים אינם ידועים אך הסיבה ידועה: כל המשטרים הללו רעועים מבפנים וזקוקים לישראל כמגן מפני האיום של איראן ודאעש.

גם כאן חוזר הדפוס הידוע: הם משוועים לעזרה מאיתנו, ומקבלים אותה, ואנחנו "תמורת" עזרתנו משלמים... להם! מדינה נורמטיבית הייתה מתנה סיוע לסעודיה להגן על בירתה מטילים איראניים בתמיכתה באחדות ירושלים, למשל. וכיוצא באלה דרישות משאר השותפות החדשות, כמו להימנע מלחתור נגדנו באו"ם. אבל ישראל נוהגת הפוך: "תמורת" השירותים שהיא מעניקה להם, מעכב נתניהו את העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, מפקיר את הבנייה היהודית בי"וש ובירושלים לווטו אמריקאי, מאמץ את היוזמה הסעודית ("עם תיקונים") ומדקלם נוסחה של "שתי מדינות מינוס".

וכל זה כדי שלא לקלקל חלילה את סיכויי "הוועידה האזורית", שבה יפשטו אותנו מנכסינו.

מסקנה? למדינה הזאת לא יעזרו פוליטיקאים, היא זקוקה לפסיכיאטר.