סרן זיו שילון קורא את מילות השיר שכתב. צפו
חמש דקות אחרי שאמר את הדברים האלה, אחרי שסיפר שבלי הבן שלו למוזיקה יש טעם מר, נכנס יוסף קלנגל לאולפן ההקלטות "פאפא" ולחץ על כפתור הפליי. את החלל מילאה הגיטרה של יאיר לוי, ואחר כך בקעו מהרמקולים המילים שכתב זיו שילון: "הוא עצמו כמו הרוח, חזקה ואיתנה, מנווטת היא כל חי, כל יצירה במקומה. עוף קדימה ילד, עוף".
הדמעות זלגו מעצמן, אבל קלנגל לא ביקש לעצור את המוזיקה. גם לא החליף תחנה. הוא האזין עד הסוף, ואז, לרגע אחד, חייך. אחר כך התרומם ונתן חיבוק גדול לשילון וללוי. אם יוחאי הסתכל עליהם מלמעלה, גם הוא ודאי חייך ברגע הזה.
האזינו לשיר לזכר יוחאי קלנגל ז"ל:
ההמשכיות שנגדעה
זו הפעם הראשונה, ולדבריו גם האחרונה, שסרן זיו שילון כותב שיר. שילון, מפקד פלוגה בגדוד "צבר" של גבעתי, נפצע קשה מפיצוץ מטען בגבול רצועת עזה בשנת 2012 ואיבד את אחת מידיו. מאז, מי שהיה רגיל להוביל חיילים לקרב הפך למוביל חברתי. כשהוא חמוש בסימן ההיכר החדש שלו, זרוע תותבת ממתכת, ניהל הליך שיקום מעורר השראה והשתמש בפייסבוק שלו ובאמצעי התקשורת כדי לסחוף אחריו אנשים.
כעת מתברר כי ללוחם הקשוח יש גם פן אחר. לפני כשנתיים התיישב שילון לכתוב שיר על חברו הטוב, יוחאי קלנגל, שנפל בעת מילוי תפקידו. קלנגל, או בכינויו ג'וחא, גדל למשפחה דתית בגוש עציון ושירת לצד שילון במשך חמש שנים וחצי. "הוא תמיד הסתכל על הלוחמים שלו בגובה העיניים והעניק להם כל מה שהם היו צריכים. תמיד ידע להשרות אווירה אופטימית", מספר עליו שילון.
החברות שהתפתחה בין השניים הייתה אמיצה, במלוא מובן המילה. קלנגל הוא זה שקיבל את הפיקוד על פלוגת המסייעת של "צבר", תפקיד ששילון היה אמור למלא עד שנפצע. "באחד הביקורים הראשונים שלו אצלי, לאחר שנפצעתי, הוא בדיוק קיבל את המינוי", נזכר שילון. "הייתה לנו שיחה עמוקה, משהו שלא היינו רגילים לעשות, ואמרתי לו שאני מרגיש שבזכותו אני ממשיך את הדרך שלי. כשחבר שלי, שנלחם איתי כתף אל כתף הרבה מאוד זמן מקבל את הפלוגה, אני מרגיש שיש פה המשכיות".
אבל ההמשכיות הזו נגדעה באיבה. בינואר 2015 נהרג רב־סרן קלנגל בגבול לבנון, מפגיעת טילי נ"ט ששיגר חיזבאללה לעבר הרכב בו נסע. עמו נהרג הנהג שלו, סמל דור ניני. יום לפני התקרית עוד הספיק קלנגל לחגוג יום הולדת ראשון לבתו, אלינור. האופניים שקנה לה מופיעות ברקע התמונה האחרונה שלו. כמה חודשים לאחר מותו נולדה בתו השנייה וקיבלה את השם ליאב, כדי שתזכור תמיד את האב שלא הכירה.
הוריו של יוחאי, ארבעת אחיו ואשתו טלי, ספגו מכה קשה. האב יוסף עדיין עונד על צווארו את הדסקית המפויחת של יוחאי, זו שענד ביום בו נהרג. "תמיד סמכנו על יוחאי, שלא יקרה לו משהו", מספר יוסף, "לא היינו מוכנים לזה". הימים הכי קשים עבורו, הם ימי רביעי. ביום הזה בשבוע נכנס יוסף לשיעור גמרא במקום עבודתו וכיבה את הטלפון. כשיצא מהשיעור, הבחין שיש לו הרבה שיחות שלא נענו. כמה דקות אחר כך, נכנס למשרדו נציג של קצין העיר. "זה היום רביעי הזה, הקשה", אומר יוסף ועוצר כדי לבכות. "כאיש מאמין, אני אומר טוב שזה קרה לי ולא למישהו אחר. לא הייתי רוצה שאבא אחר יעבור את מה שאני עובר מאז".
"המשימה יותר חשובה"
משפחה יוצאת דופן, משפחת קלנגל. אנשים שיכולים לומר באצילות "טוב שזה קרה לנו ולא למישהו אחר", ולשכנע את המאזין שהם מתכוונים לכל מילה. לאחר מותו של יוחאי הקימה משפחתו את עמותת "עוף קדימה", על שם המנטרה שנהג להשמיע באוזני חייליו בכל הזדמנות. העמותה שואפת לקדם את הערכים בהם האמין יוחאי, באמצעות מתן סיוע לחיילים נזקקים ועולים מחו"ל. "לצערי איבדתי לא מעט חברים בשירות, ומשפחה שמתמודדת עם האובדן באופן שבו משפחת קלנגל עושה זאת לא ראיתי מעולם", אומר שילון.
העמותה היוותה השראה עבור שילון, והמילים החלו לנבוע ממנו. "יום אחד פשוט ישבתי ונזכרתי ביוחאי ואמרתי שאני חייב עכשיו, בפעם הראשונה בחיים, לכתוב על ההמשכיות הזו שיוחאי מסמל עבורי. לא רציתי להגיד מה יוחאי היה, אלא מה הוא הולך להיות ומה הוא כבר עכשיו, למרות שהוא לא נמצא. הרעיון היה לכתוב סיפור על מסע של אדם שמתחיל ממקום שומם, ובדרך מתחיל לזרוע ולייצר, לסלול שבילים משלו. ומיד אחרי שהוא סלל את השבילים האלה הוא מוליך בהם את האנשים, והם ממשיכים את הדרך שלו לכיוונים יותר רחוקים".
במשך כשנה ישב השיר במגירה. "פחדתי להראות את זה למשפחה כי חשבתי שאולי זה לא מספיק טוב, לא מספיק מכבד את יוחאי", אומר שילון. לפני כחודשיים הכיר שילון את הזמר יאיר לוי, וכל החששות שלו התפוגגו.
סרן יאיר לוי היה גם הוא לוחם וקצין, בשייטת 13. לאחרונה, לאחר שירות של שמונה שנים, החליט להשתחרר, להגשים את החלום הגדול שלו ולהפוך למוזיקאי במשרה מלאה. "בצבא הרבה פעמים אתה שם את עצמך במקום האחרון", הוא מסביר. "המשימה הרבה יותר חשובה ממך. אתה קם בבוקר ומתעסק בדברים גדולים, אתה לא מתעסק בעצמך. במהלך כל השירות שאלתי את עצמי מה עם המוזיקה, ודחיתי את זה. אבל בשלב מסוים הבנתי שאני רוצה להתעסק בדברים שלי".
אחרי עידן חביב, עידן עמדי ומוזיקאים אחרים ששירתו כלוחמים, גם לוי מכניס את חוויות השירות שלו לתוך היצירה. בימים אלה יוצא דיסק הבכורה שלו, "שוב לנשום", שעוסק בחוויותיו מהצבא והשחרור. "אני לא לוחם שיום אחד הפך לזמר, אלא הפוך", הוא מסביר זאת. "לפני שהייתי חייל הייתי כותב שירים ומופיע, ועזבתי הכל כדי לתרום למדינה. במהלך השירות, לפעמים רגע לפני מבצע אתה לוקח חתיכת בד וכותב עליה שיר. הלוחם הוא זה שעצר את המוזיקאי שבי, לא להיפך".
"חיפשתי מישהו שיבין"
החיבור בין שני הקצינים הקרביים נוצר בעקבות חייל אחר. בינואר האחרון, בתגובה לשיח המכוער וההסתה שהתפתחו עם מתן גזר הדין במשפט אלאור אזריה, ארגן שילון עצרת בכיכר רבין תחת הכותרת "אחדות". "בכיתי על עם ישראל שקורע את עצמו לרסיסים בשנאה חסרת תקדים", כתב בפייסבוק. "בכיתי על הידיים שהשארתי בעזה ושאלתי את עצמי, אולי בפעם הראשונה בחיי, האם היה שווה להילחם על עם ששונא את עצמו?". אלפים נענו לקריאתו של שילון, ומילאו את הכיכר.
אחד מהאנשים שהתרגשו מדבריו של שילון, הוא המוזיקאי לוי. "גם אני, כמוהו, השתגעתי", מספר לוי. "אתה רואה חברים שלך נלחמים על המדינה, ומצד שני אנשים צועקים אחד על השני בצורה הכי מכוערת ואתה לא מבין על מה. ראיתי את הפוסט של זיו והחלטתי לשלוח לו את אחד השירים שלי. להפתעתי הוא חזר אליי".
שילון: "עברו יומיים והבנתי שזה הבנאדם שאני רוצה שילחין את השיר שכתבתי לג'וחא. בהתחלה חשבתי ללכת עם השיר לזמר מפורסם, ויש לי את היכולת להגיע לאנשים כאלה מכורח הנסיבות. ואז עצרתי ואמרתי 'אני רוצה לתת את השיר הזה לבנאדם שמגיע מהעולם שלי ושייתן לו את הכבוד הראוי'. חיפשתי מישהו שיבין אותי".
השניים נפגשו והחלו לעבוד. "ישבתי ולימדתי את יאיר מי זה ג'וחא", מספר שילון. התוצאה היא השיר "עוף קדימה", שכתב שילון ושהלחין ושר לוי.
בשבוע שעבר הפגשנו את שילון ולוי עם אביו של יוחאי, יוסף קלנגל. עבורו, זו הייתה ההזדמנות הראשונה לשמוע את השיר בגרסתו הסופית. יותר מהכל הייתה בפגישה הזו אחווה בין שלושה גברים שהגורל הפגיש ביניהם, גם אם בנסיבות טרגיות.
דבר נוסף שמאחד בין כולם, היא התמיכה הבלתי מסוייגת בצה"ל והאמונה שמדובר בצבא המוסרי בעולם. תמיכה שאינה מובנת מאליה, לאור האירועים שהתרחשו בתקופה האחרונה ובראשם מקרה אלאור אזריה. אלא ששילון דוחה בתוקף את הטענה שהם אחרוני המוהיקנים. "הרוב זה אנחנו", הוא אומר. "מי שעושה את הרעש זה קומץ קטן של אנשים שמפוצצים את הרשת בתגובות אלימות, ופתאום נראה לך שכל עם ישראל דפוק. גם לי היה את הרושם הזה עד שארגנתי את המחאה. ואז הגעתי לכיכר והבנתי שאני לא לבד".
קלנגל: "הדעות שלי מאוד ברורות. מי שרואה אותי עם כיפה על הראש יודע מה הכיוון שלי, גם בנושא אלאור אזריה. אבל לצאת עם זה ולקלל את הרמטכ"ל או את שר הביטחון, אנחנו בטח לא שם. יוחאי, לפני שנכנס לעזה בצוק איתן, אמר לחיילים שלו: 'אם תהיה פאשלה מבצעית, אני אתן לכם את הגב שלי. אבל על דבר אחד אני לא אוותר — על בעיה מוסרית. בעיות מוסריות לא יהיו פה'. וזה צה"ל".
לוי: "עצוב שהכותרות הפוכות. בתור אנשים שהיו שם, אנחנו יודעים שהן לא נכונות".
שילון: "אני יודע איך נלחמתי, ואני יודע איך יאיר נלחם. ואני יודע גם איך ג'וחא נלחם. עד הסוף".
הופעת ההשקה של האלבום "שוב לנשום" תיערך ב־2.4 בזאפה הרצליה
