שלישי 17 באוקטובר 2017
ידיעות אחרונות
מאיר שלו
המוסף לשבת • 16.03.2017
עוסק בהריגה
מאיר שלו

בתרבות, בהיסטוריה ובספרות ידועים זוגות של גברים שפעלו יחדיו: פיליאס פוג ופספרטו של ז'ול ורן, אביי ורבא שלנו, דון קישוט על רוסיננטה וסנשו פנשה על חמורו אחריו, יהונתן בן שאול מכה בפלשתים ונושא כליו ממותת אחריו, הרב יגאל לוינשטיין מלכלך ומטנף והרב אלי סדן מנסה לנקות את הסחי ואת הסירחון אחריו.

דבריו הפסולים של הרב לוינשטיין עדיין מהדהדים כאן, וההדים התחזקו עם האולטימטום המוצדק ששלח לו שר הביטחון. ואכן, לשון הביבים של הרב, ניסוחיו ותפיסות העולם שלו – "שיגעו לנו את הילדות", "מגייסים לנו אותן לצבא" - מעלות שאלות: מי הם ה"לנו" האלה? האם "הילדות" הן רכושם? שלא לדבר על השימוש שעושה הרב במילה "חמה" כדי לתאר את בנות מגזרו. "חמה ודוסית", הוא הבהיר את הדבר בסטנד־אפ הקסרקטינים המגושם שלו. מעניין: גם אחרי חמים ודוסים כמו הרב מוטי אלון, אופק בוכריס, הרב ברלנד ועוד ועוד ועוד, כשאומרים על גבר "יהודי חם", עדיין מתכוונים ליהודי שומר מצוות, אוהב עמו ואמונתו. אבל יהודיות חמות זה סיפור אחר. מגייסים לנו אותן לצבא, משגעים לנו אותן, ובכלל - זו דרכה של אישה. מסירים ממנה את המבט לרגע, וכבר היא מתלקחת.

 

מרד הדתיות

על אף כל היהודים החמים הנ"ל ורבים הדומים להם, ולמרות היותי חילוני, עדיין יש לי ציפיות מרבנים. בייחוד מרבנים שמקבלים הקצבות ומשכורות מממשלת ישראל. על כן צפיתי בעניין בדברי הרב סדן, בהם ניסה - לא בפעם הראשונה - להסביר ולרכך את דברי עמיתו. ואכן, דברי חכמים בנחת נשמעים. אין ספק שהרב סדן חכם מהרב לוינשטיין, מתון ונינוח ממנו, שפתו לא עילגת ולא רדודה כשלו והוא אינו גס רוח כמוהו. אבל אל תתנו למראית העין הזאת להטעות אתכם. השניים נוקרו מצור אחד, ומגזע אחד נחטבו. שניהם מכנים את ההומואים בכינויים מעליבים: זה "סוטים" וזה "בעלי נטייה הפוכה", שהוא אותו הגבר בשינוי אדרת. שניהם מתנגדים לשיבוץ חיילות ביחידות מעורבות ומדברים על ואל נשים בהתנשאות ובתחושת בעלות ופטרנליזם. שניהם דורשים שצה"ל יפתור להם בעיה פנימית, צעירות דתיות חכמות, שאפתניות, בעלות ערך, מבקשות לשרת שירות משמעותי בצבא כי קצו ביחס הפסול הזה ובשלטון הגברי הדתי והן מעזות להרים את ראשן.

אבל היה בדברי הרב סדן גם משפט אישי, חושפני ומפתיע. כדי לתת תוקף לדבריו, שאישה לא צריכה להימצא בשדה הקרב, וכדי להבהיר שהוא יודע על מה הוא מדבר, הוא העיד על עצמו במילים: "שירתתי 38 שנים בצנחנים, ועסקתי במקצוע הזה של הריגה".

 

עוסק זעיר

"עסקתי במקצוע הזה של הריגה" הוא ניסוח מעניין. הוא הזכיר לי שלפני שנים רבות רווח בצבא הכינוי "קילר", שתיאר לוחם קשוח וקטלני שעורלות פלשתים וקרקפות אויבים תלויות לו מחגורתו. הרב סדן לא כינה את עצמו בכינוי כה ישיר, אבל לא ויתר על ההזדמנות לייצר סביב עצמו את הילת הקילר שכה חשובה לו ולתלמידיו. וכך, במקום להתנאות ברבנותו, במפעליו החינוכיים ובפרס ישראל אותו קיבל, בחר להציג את עצמו כטרמינייטור 4: "עסקתי במקצוע הזה של הריגה..." – ממש ריש לקיש בקטע של נוסטלגיה.

 

אינני מכיר את הרב סדן, אבל יש בינינו מעט מן המשותף. שנינו נולדנו ב־1948, שנינו התגייסנו ב־1966, וכמו רבים אחרים שהלכו אז לצנחנים, לגולני, לשריון ולעוד יחידות קרביות, התנסינו במלחמה כבר שנה אחרי הגיוס. אבל ב־50 השנים שעברו מאז, זוהי הפעם הראשונה שבה שמעתי אדם מתאר את שירותו הצבאי במילים "עסקתי במקצוע הזה של הריגה". אני מכיר מקרוב אנשים ששירתו שירות יותר קרבי ויותר ממושך משל הרב סדן ומשלי - וגם איש מהם לא העיד על עצמו בנוסח המשונה הזה. לפתע פתאום, מין הפתעה שכזאת: אבישי בן צרויה הרג 300 אויבים בחנית, עדינו העצני הרג 800 ביום אחד, שמשון הגיבור הרג 1,000 פלשתים בלחי חמור, שמגר בן ענת הרג 600 במלמד הבקר, ועכשיו הצטרף אליהם עוד עוסק במקצוע ההריגה - עוסק זעיר, אם תרשו לי לציין - הרב אלי. שלום הרב אלי. שלום תלמידיי היקרים. איפה היית ומה עשית? שירתתי 38 שנים בצנחנים ועסקתי במקצוע הזה של הריגה. כל הכבוד, הרב אלי, אתה תותח.

הדמגוגיה של הרב סדן לא גסה כזו של הרב לוינשטיין, אלא מחושבת וערמומית ממנה. קודם כל, הוא לא שירת 38 שנים בצנחנים. כרבים אחרים הוא סיים את שירותו הסדיר, למד באוניברסיטה, למד ולימד בישיבה, וכמו רבים אחרים עשה לפעמים מילואים, שאת ימיהם צירף עתה לוותק של 38 שנות עבודה במקצוע הזה של הריגה. אגב, במשך שירותו הסדיר שימש אלי סדן שנה תמימה כקומונר בבני עקיבא בתל־אביב, לא בדיוק המסגרת שמאפשרת למחסל כמוהו לעסוק במקצוע, אך אין בכך רע. כבר עייפה נפשי מהורגים, מי ייתן כל ישראל קומונרים ומדריכי נוער.

 

מטווח פורים

בימים האחרונים מתרוצץ ברשת סרטון שנראים בו חיילים במטווח צה"לי. קל לראות שהמטווח נערך באופן ברדקיסטי, שלא מדובר באימון של ממש, וכי העניין המרכזי בו הוא השתתפותו התמוהה של חזן, או של סתם חייל יהודי חם שקולו ערב ופרקו נאה. ואכן, המטווח הזה נערך לכבוד פורים, והוא נטווח כך: החזן מזמר את מגילת אסתר על פי מיטב טעמי המקרא, וכשמגיעים להמן, החיילים יורים מחרים אחריו. כלומר, הרובים הם מין רעשנים, והמראה מוזר ודוחה ומעורר לא מעט שאלות בלב רואיו. אין לי ספק שהרבנים סדן ולוינשטיין יאהבו מטווחים כאלה - בתנאי שאסתר המלכה לא תשתתף בהם, כמובן - אבל אני תוהה מה חושבים על כך שר הביטחון, הרמטכ"ל, וגם שר האוצר. ¿

 


פרסום ראשון: 16.03.17 , 17:55