לאחר עיכוב של שנים בחקיקת חוק האזורים הימיים, בין היתר על רקע מאמצי האו"ם וארצות־הברית לתווך בין ישראל ללבנון, הוחלט לאחרונה להביא לאישור הממשלה והכנסת את הגדרת הגבול הימי־כלכלי ולכלול בתוכו גם שטח שעליו קיימת מחלוקת עם לבנון.
חוק האזורים הימיים אמור להחיל את ריבונותה ואת חוקיה של ישראל לצורך חיפוש משאבי טבע והפקתם. על פי המשפט הבינלאומי, חלוקת השטחים בין מדינות ששוכנו לחופי אותו אגן ימי נעשית בהסכמה ומבוססת בעיקרון על נקודות ה"אמצע" ביניהן.
אלא שבין ישראל ללבנון התגלעה מחלוקת בנוגע לקביעת הגבול: שתי המדינות טוענות לבעלות על משולש ימי בשטח של כ־800 קילומטרים רבועים (מודגש בצהוב במפה) שלגרסתן יש להן זכויות לחפש בו גז ונפט.
לאחר שלבנון הפרה לאחרונה את הסטטוס־קוו ופירסמה מכרז לחיפוש משאבים בשטח המחלוקת, החלה ישראל בקידום החוק שיכלול את השטח בתחום גבולה הימי. כחלק מקידום החוק גיבשו השר להגנת הסביבה זאב אלקין ושר האנרגיה יובל שטייניץ הסכמות לגבי סמכויות הפיקוח באזור זה, שיינתנו למשרד האנרגיה. המשרד להגנת הסיבה ייוותר כיועץ ללא סמכות.
הסכמות אלה מנוגדות לעמדה הבסיסית של אנשי מקצוע במשרד להגנת הסביבה ושל ארגונים סביבתיים שלפיה יש להפריד סמכויות בין הגוף שנותן רישיונות חיפוש והפקה לבין הגוף שמפקח בטיחותית וסביבתית על הפעילות.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "בהצעת החוק יש היבטים חיוביים מבחינה סביבתית, שכן היא מבטיחה ודאות באשר לתחולת חוקי הסביבה במים הכלכליים. עם זאת, המשרד אינו שבע רצון מההסדר התכנוני המוצע שאינו מבטיח שהוא יהיה מי שיוודא שהסביבה לא תיפגע".
