היום, כמו בכל שנה ב־21 במארס, מצוין ברחבי העולם היום הבינלאומי למאבק בגזענות. בתאריך זה, ב־1960, ירתה המשטרה הדרום־אפריקאית לעבר משתתפי הפגנה שקטה בעיירה שרפוויל שצעדו במחאה נגד חוקי האפרטהייד. מירי השוטרים נהרגו 69 מפגינים. ב־1966 הכריזה העצרת הכללית של האו"ם על תאריך זה כיום המאבק בגזענות ובחוסר סובלנות – תופעות שיכולות ללבוש פנים שונות, כמו אפליה, שנאת זרים, הסתה נגד קבוצות מיעוט והדרתן.

אבל אלה אינם ימים טובים למאבק בגזענות. אלה ימים שבהם שנאת זרים ורדיפתם הפכו לנכס אלקטורלי רב־ערך עבור פוליטיקאים בארה"ב, באירופה ובמדינות רבות בעולם, המסיתים נגד מיעוטים וזרים. נגד אלה שאפשר בקלות להאשימם בגזילת מקומות עבודה, בעלייה בשיעור הפשיעה ובזיהום התרבות הלאומית האותנטית.

גם בישראל גזענות והסתה הן סחורה פוליטית עוברת לסוחר, שמעניקה יתרון למי שעושה בה שימוש. ראש הממשלה נישא על גבה לניצחונו בבחירות האחרונות. האזרחים הערבים בישראל הפכו לשעיר לעזאזל עבורו ועבור חלק משריו. הם שימושיים לליכוד שורות ולהסחת הדעת מכישלונות וממחדלים. זהו ציבור שאפשר להאשימו ב"טרור הצתות" ולתייג אזרחים תמימים מקרבו כשליחי דאעש.

הפטריוטיזם המסית הפך גם לתו זהות מרכזי של חברי כנסת המחוקקים חדשות לבקרים חוקים הפוגעים במיעוטים ויוצרים דה־לגיטימציה לארגונים אזרחיים הנאבקים נגד גזענות ולמען שוויון וזכויות אדם. רק טבעי שביום העצמאות הקרוב יוענק פרס ישראל לדוד בארי, "מגדולי בוני ירושלים בעת החדשה", כפי שבירך אותו שר החינוך – אדם שמפעל חייו הוא נישולן של משפחות פלסטיניות מבתיהן בכפר סילואן.

באתר משרד החינוך לא שכחו לציין שהיום הוא יום המאבק בגזענות, ו"המטה לחינוך אזרחי וחיים משותפים" אף מציע למורים ולמורות חומרים ומערכי שיעור המבוססים, בין השאר, על ספרו היפה של הסופר והמשורר טאהר בן ג'לון, "הגזענות כפי שהסברתי לבתי", ובו הדברים שאמר לבתו בת העשר ששאלה "אבא, מה זו גזענות?". אולם הפעילות ה"חתרנית" של גוף מדולדל משאבים זה, המנסה להיאבק בגזענות, היא טיפה באוקיינוס שטיפת המוח הדתית־לאומנית שלה חשופים תלמידי ישראל.

באוקטובר האחרון פירסם מבקר המדינה דו"ח מיוחד על "חינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות" ובו ציין כי "בחברה הישראלית קיימות תופעות קשות של שנאה, גזענות, אלימות, פלגנות וחוסר סובלנות. השסעים בין הקבוצות בחברה הישראלית מאפילים על המאחד והמחבר בין חלקיה. סובלנות וקבלת עמדה שונה הפכו במקומות מסוימים ל'מעשה מגונה'". המבקר ציין שבעשור האחרון לא נעשה כמעט דבר להיאבק בתופעות אלה.

סובלנות וקבלת האחר אכן הפכו ל"מעשה מגונה". האידיאולוגיה החינוכית של שר החינוך היא למנוע מפגשים בין תלמידים מקבוצות בעלות מאפיינים שונים, ובכך הוא מונע סיכוי שיקיימו דיאלוג וילמדו אלה על אלה. עם כניסתו לתפקיד ביקר השר תוכנית מרכזית של מערכת החינוך בשם "האחר הוא אני", שקודמה על ידי קודמו שי פירון. בנט הצהיר: "האחר הוא לא אני, כל אחד הוא שונה". האפשרות שתלמידים יכירו וילמדו את תרבותם של תלמידים מקבוצות תרבותיות ולאומיות אחרות נפסלה. במקום דיאלוג והכרת השונה, משרד החינוך מממן במאות מיליוני שקלים עמותות, שרובן מקורבות למפלגתו של השר, העוסקות בהנחלה ובהפצה של פרשנות של יהדות צרה, מסתגרת, בלתי סובלנית ולאומנית.

לא ברור מה יהיה סופו של התאגיד הציבורי החדש, שהדיון בגורלו תופס את סדר היום. אולם הגזענות, שנאת זרים וכרסומו המתמיד של המשטר הדמוקרטי הם טעם מספיק להחלפתו של השלטון. √