הודאה במבוכה אינה פתיח מפתה לרשימה פובליציסטית שתפקידה להתיר את מבוכתו של הקורא, אבל עליי להודות בכך שאיני יכול לתרום דבר להבהרתו של העניין המעסיק בימים האחרונים את הזירה הפוליטית: סוגיית עתידו של תאגיד השידור הציבורי. אני מתנחם בהשערה שאי־ההבנה היא ההבנה. בנימין נתניהו יצא מדעתו – זה ההסבר ההגיוני היחיד שלי לעלילה שדבר במהלכה אינו סביר.
שורש העניין הוא עצם קיומו של גוף שידורים ממלכתי, דרכי מימונו ואופן השליטה בו. אלה סוגיות השנויות במחלוקת וגם מדינות דמוקרטיות אחרות מתלבטות בהן. אנחנו הושפענו מהדגם הבריטי המחייב חלוקה נדיבה של ההשפעה הפוליטית וחופש ביטוי מלא, אבל המערכת הפוליטית שלנו אינה כמו זו הבריטית ובזה לכללי המשחק ההוגן.
הריקבון פשה ברשות השידור כמעט מיום ייסודה, ואשמים בכך פוליטיקאים רעבתנים אבל גם עובדיה שהניחו לוועדיהם לסחוט את מקום עבודתם. הממשלות, שאף לא אחת מהן התנזרה מהפעלת לחצים בלתי הוגנים, מינו מנהלים מלחכי פנכה ונעדרי כישורים שהשחיתו ועדי עובדים פרחחיים ודיכאו בהדרגה את תשוקת היצירה שפיעמה בקרב עיתונאים טובים לא מעטים.
חמש ועדות ציבוריות ישבו על מדוכת רשות השידור, עד שהגיעו מים עד נפש וביוזמתו של השר ארדן החליטה הממשלה לפרקה ולהקים מבנה חדש שישרת את הציבור כהלכה. זו הייתה הכרעה חותכת ואמיצה, ובעקבותיה קיבלה הכנסת חוק מתקבל על הדעת שחייב השקעת הון רב בהקמת הארגון החדש ובפירוקה של הרשות למען חיסכון עתידי. לאחר מאבק בחסות ההסתדרות הובטחו לעובדים הסדרי פרישה נדיבים. להקמת הארגון נבחרו שני מנהלי תקשורת מוכשרים: גיל עומר ואלדד קובלנץ שהוכיח את יכולתו בשיקומה המהיר של הטלוויזיה החינוכית. רשימת העובדים שנבחרו במכרזים קפדניים מגוונת בהרבה מרשימת עובדיה של רשות השידור ומשקפת היטב את פני החברה הישראלית.
כל ההסברים הניתנים לחרטתו של נתניהו אינם מתקבלים על הדעת. אולי תמימותי (תכונה שאיש טרם תלה בי) גורמת לי לפקפק בהנחה ששרה נתניהו כפתה על בעלה מהלך כה מרחיק לכת. האם המנהיג שקרא תיגר על אובמה הוא ארנב בין כותלי ביתו? תופעות דומות לזו מצאתי בסיפורים על בתי המלוכה בימי הביניים, אבל לא בביוגרפיות של פוליטיקאים בעידן החדש. רחמים כלפי עובדי הרשות, שמחציתם ייקלטו בתאגיד, אינה הולמים את השקפתו של נתניהו המתעניין בהגדלת העוגה הכלכלית ולאו דווקא בחלוקתה הצודקת. מניחים כי האיש שואף לכינון רשות שידור חנפנית, אבל ההנחה כי הרשות המשוקמת תציית להוראותיו מתקזזת על ידי ההאשמות שהטיח באנשיה בתקופת מערכת הבחירות. כזכור, קבעו תועמלני הליכוד כי עיתונאי הרשות משתפים פעולה עם חמאס.
היהפוך נמר חברבורותיו? האם ישתנו עובדי רשות השידור בהנהגתם של מנהלים שישתילו אנשי לשכת ראש הממשלה? ואולי מאס נתניהו בממשלתו ובמיוחד בשר האוצר שלו, שזכה מפיו למחמאה הבלתי נשכחת "היו כולכם כחלונים"? גם בכך איני מאמין, מהסיבה הפשוטה: סקרי דעת הקהל אינם מבטיחים לו ניצחון. האם ההתנכלות לתאגיד היא פעולת הסחה לקראת כתב אישום מתקרב? מה הטעם? הרי המשטרה כבר הודיעה כי בחירות לא יעצרוה.
אתמול דיברו על הסכם פשרה שבמסגרתו יפוטרו עומר וקובלנץ. לא אובחנה בהם נטייה פוליטית לכאן או לכאן, אבל השניים יועלו קורבן למען פשרה במלחמה שאיש אינו מבין מדוע הוכרזה. אני שב להשערתי: ההסבר שייך לתחום רפואת הנפש. √
