בואו נלך אליי הביתה לפינאלה!" צועק אד שירן כשהוא מזנק לתוך הרכב. השעה היא קצת אחרי חצות בלונדון. שירן העביר את רוב הערב בבר, אבל אנשים התחילו לזהות אותו למרות כובע הבייסבול שלראשו. הדי־ג'יי השמיע שיר שלו וחבריו נאלצו ליצור חומת הגנה סביבו כדי שיוכל לשתות בשקט. מפלס החרדה שלו עלה ולכן מצאנו את עצמנו נוסעים במהירות לביתו שבמערב לונדון כדי להמשיך את המסיבה שם.
שירן חוגג הלילה כי הוא יודע ש־Shape of You מתוך האלבום החדש שלו, Divide, עומד להיות הלהיט מספר אחת באמריקה. החברה שלו, צ'רי, מצטרפת, כמו גם חבריו הוותיקים, זאק, נת'ן וקתרין, שנכחו בהופעות שלו מאז יצא אלבומו הראשון, The Spinning Man, כששירן היה בן 13. "זה היה אלבום עץ", צוחק שירן, היום בן 25. "לא זהב. מכרתי מאה עותקים".
שירן שתה הרבה הלילה: שוטים של אספרסו־מרטיני ורום־פאנץ' בארוחת הערב, ג'ין וטוניק בבר. היום יום ההולדת שלי, ובאחד הרגעים הוא חטף את הטלפון שלי, צילם סלפי של שנינו, והעלה אותו לאינסטגרם שלי בתוספת הכיתוב "היום יום ההולדת שלי, ביצ'ס, #לונדון, #תאמינו, #השראה, #הישג". הוא מעודד את החברים שלו לשתות כמויות בעזרת שיר שיכורים שמסתיים ב"נה נה נה/היי היי היי/את שרמוטה!"
מהר מאוד אנחנו מגיעים לבית שלו - חלל בעל מראה תעשייתי בקומה החמישית, עם קירות לבנים, רצפת עץ וכמה נגיעות אישיות: בובת פוקימון צ'רמנדר בחדר השינה, ובאנג בדמות ראשו של בני בלאנקו בחדר המגורים. יש גם אולפן הקלטות, חדר כושר ובר מאובזר, שם אירח לאחרונה כמה שחקנים מהסדרה האהובה עליו, 'משחקי הכס'. כשאנחנו מגיעים, שירן מציע חדרי שינה לכל מי שרוצה "להשתולל", ואז פונה לערבב משקאות. פרט לג'סטין ביבר, שירן הוא כנראה כוכב הפופ הגדול ביותר כיום. החיים שלו הם ערפול כאוטי של יותר מדי אוכל, יותר מדי שתייה, משחקי ביליארד בשלוש לפנות בוקר, שוטים בארוחת הערב והחלטות אימפולסיביות: "אם תצטרך מתישהו תזמורת חתונות, תדע שאם אני פנוי באותו ערב - זה בחינם", אומר שירן כשהוא שומע שיש לי בת זוג. "כל עוד אתה מספק לי המון אלכוהול ומיטה - אני מגיע". במהלך המפגש שלנו, אני עתיד לפגוש לפחות שלושה חברים, שהוא ניגן בחתונות שלהם. הוא חסר פילטרים. "יש שם מנת חרא מטורפת, מאן. מי עשה את זה?" הוא שואל כשהוא יוצא מהשירותים הלילה. אחד החברים שלו מתוודה.
ככל שהפרסום שלו מתעצם, חשוב לשירן לנסות לשמור על שפיותו. הוא ממשיך לבלות עם חברים משכבר הימים, ואפילו כתב עליהם בסינגל החדש Castle on the Hill, שיר הוקרה לימי התיכון המרדניים בסאפוק, אנגליה. בסביבות ארבע לפנות בוקר, שירן רץ במעלה המדרגות, אוחז בגיטרה ומתיישב במטבח. הוא מתחיל לנגן, ולא מפסיק במשך שעתיים רצופות. הלילה הוא מנגן שירים מתוך האלבום החדש, כמו גם כמה קטעים שמיועדים לאלבומים הבאים. הוא גם מקבל הזמנות - כולל Love Yourself, הלהיט שכתב ביחד עם ג'סטין ביבר. "אתה יודע ש-Love Yourself היה במקור Fuck Yourself?" הוא צוחק ומשמיע לנו את הגרסה המקורית.
הקהל שלו כולל בעיקר בנות בגיל ההתבגרות, אבל שירן מספיק מקצוען כדי להצליח להרשים מישהו כמו אלטון ג'ון, שהחתים אותו בחברת הניהול שלו ב־2011. "הוא יכול לכתוב מנגינות בפשטות מופלאה", אומר אלטון, שמצביע על Thinking Out Loud, שזכה בגראמי ב־2016 כשיר השנה. "ון מוריסון היה גאה לכתוב דברים כאלה. הוא מזכיר לי את עצמי כשרק הגעתי לאמריקה, ב־1970. הייתי דרוך כולי ומוכן לפעולה. שום דבר לא היה בלתי אפשרי. מה שעצוב הוא, שכיום כל אחד נשמע כמו אד שירן: שון מנדס, ג'סטין ביבר..."
"סליחה, אני קצת שיכור", אומר שירן אחרי שהוא מתבלבל בשירה בהקלטת רצועה חדשה. הוא עוצר כדי לגלגל סיגריה ולחמם לעצמו פיצה. ואז הוא יושב ומנגן את Perfect. כמו רוב השירים שהוא כותב בימים אלה, גם זה עוסק בחברתו צ'רי. הוא מכיר אותה מאז התיכון, וחידש את הקשר במהלך אפטר־פארטי אחרי קונצרט בניו־יורק. הם שמרו את היחסים ביניהם בסוד במשך שנה שלמה, עד שטיילור סוויפט הזמינה אותם למסיבת הארבעה ביולי ברוד־איילנד, ואחד מחבריה העלה לאינסטגרם תמונה של כרזה שמציינת שנה לחברות.
"מצאתי אהבה שיכולה להכיל יותר מסודות בלבד", שר שירן, "זה לא מגיע לי, יקירתי, את נראית מושלמת הלילה". "שקי הדמעות שלי רוטטים", אומרת בתגובה קתרין. "אני יכול לשיר לך עוד שיר מדמיע", אומר לה שירן. "בבקשה, לא!" היא עונה. ושירן קם להכין ג'ין עם טוניק. "כולם בסדר? אני ממש בסדר". השעה כבר כמעט שש. הגיע זמן לישון.
* * *
מצב הרוח הקבוע של שירן הוא אופטימיות חסרת מעצורים. אבל הוא מודה שמדי פעם הוא "מתחרפן". זה קרה ב־2013, כשהוא חימם את סוויפט, ועבר לגור בנאשוויל. "הייתי חלק מסיבוב ההופעות המדהים ביותר בעולם", הוא אומר. "אבל גרתי במדינה זרה, בעיר שבה לא הכרתי נפש חיה".
אז הוא התחיל לשתות. הרבה. כשהשותף הקבוע שלו לכתיבת שירים, ג'וני מקדייד, ראה את שירן בהופעה בהוליווד ב־2015, הוא היה ממש מודאג. "הוא היה כולו, 'קדימה, קדימה, קדימה", אומר מקדייד. "הושבתי אותו ואמרתי, 'תראה, בן אדם, אין בעיה שתיהנה מכל רגע בעולם. אבל אתה חייב להיזהר שלא למתוח את החבל יותר מדי, כי אם הוא ייקרע - יהיה לך קשה להתאושש".
ציוץ אחד בטוויטר מספיק כדי להרוס לו את היום: "כולם ברשת אומרים 'אד מקריח', וזה לא נכון. אבל שיכנעתי את עצמי שזה כן. שיער ג'ינג'י הוא פשוט מאוד עדין - אבל אין שום בעיה בשיער שלי. הייתי פעם די שמן", הוא מוסיף, "כך שיש לי שני תסביכים, שקשורים לנושאים שפעם לא הייתי שם זין עליהם".
הוא גם איבד כמה חברים. "הכל בגלל הרשימה של פורבס", הוא אומר, כשהוא מתייחס לדו"ח המגזין, שלפיו בשנת 2015 הוא הרוויח 57 מיליון דולר. "התחלתי לקבל הודעות מאנשים עם תמונות של מכוניות. 'כזאת אני רוצה ליום ההולדת, בבקשה'. המכונית הזאת היא בסך הכל 0.06 אחוז מההכנסה השנתית שלך'". בסופו של דבר הוא נפטר מהטלפון. עכשיו הוא משתמש באייפד כדי לשמור על קשר, ובעוד טלפון ישן לשיחות עם בני משפחה קרובים במיוחד.
וכך, מיד אחרי שזכה בגראמי על שיר השנה, החליט שירן לוותר על האפטר־פארטי ועלה על מטוס לאיסלנד. שירן וצ'רי טיילו באזור הרי הגעש, כששירן התעלם מהנחיות המדריך שלא לרדת מהשביל. כשהתקרב לגייזר המבעבע, החלה פיסת קרום דקה של הקרקע להתרסק מתחת לרגליו, כשהיא גורמת לשתי רגליו לשקוע בתוך בריכת מים בטמפרטורה של 95 מעלות. זאת הייתה הפעם הראשונה שצ'רי שמעה אותו צורח. היא הורידה את אחת הגרביים שלו, כשהיא קורעת את העור ביחד איתה. "אני עדיין בפוסט־טראומה בגלל זה", היא אומרת. היא נאלצה לפנות אותו במסוק לבית חולים.
אבל במקום לחזור מיד הביתה, הם המשיכו בטיול שנמשך שישה חודשים. שירן, כך מסתבר, היה מאוד זקוק לאתנחתה מתפקיד כוכב הפופ. הם טיילו גם במשך חודש באזורים כפריים ביפן, מהוקאידו לאוקינאווה. שם הוא הצליח לשמור על אנונימיות, כמו גם "לאכול אוכל מוזר, לטבול במעיינות חמים ולעשות סקי".
אחרי זה הפסיק שירן לעשן והפחית את כמויות האלכוהול. ביוני האחרון הוא בילה שלושה שבועות בגאנה בעקבות הזמנה של הזמר הגנאי־בריטי פיוז־ODG. במהלך העבודה בביתו של פיוז הוא התחיל לכתוב מוזיקה בהשפעה אפריקאית. "בכל פעם שסיימנו לכתוב שיר, הם היו עושים מסיבה לכבודו", הוא אומר. "הוא היה מזמין כ־200 איש, והיינו חוגגים את השיר החדש עד עלות השחר".
בעוד האלבום הקודם כולל הרבה סיפורי השפלות של האקסיות שלו, זה הטרי מורכב משירים כמו Happier שנכתב אחרי מסיבת חתונה, כשנתקל באחת האקסיות שלו ובן הזוג שלה, שאליו שירן טיפח טינה תהומית. "הוא נראה ממש טוב", אומר שירן, "וחשבתי לעצמי, 'כמובן, זה היה אמור לקרות'".
השעה 11 בבוקר. רק חמש שעות עברו מאז שהלך לישון, אבל הוא כבר נמצא בחדר הכושר במורד המדרגות, בלי חולצה, בשיאו של האימון היומי בן עשר הדקות על מכשיר האליפטיקל. "צריך להזיע!" הוא אומר.
האולפן שלו נמצא בקצה השני של המסדרון, ושירן מבקש מכל מי שמבקר שם לחתום על קירות האולפן. בין השאר אפשר למצוא שם חתימות של ריק רובין, הארי סטיילס ובני בלנקו, וציור של דמיאן הרסט, האמן האהוב עליו. אחד הקירות חשוף לחלוטין, פרט לחתימה אחת. "זה קלפטון", אומר שירן בחיוך. "אלטון מגיע בשבוע הבא, וצ'רי מבשלת לכבוד האירוע. אני מתכוון להקדיש קיר אחד לאגדות".
שירן וקלפטון התחילו להתכתב באימייל. קלפטון הזמין אותו לעלות לבמה ביפן בשנה שעברה, ומגיע מדי פעם לארוחת ערב. שירן לא אהוב במיוחד על המבקרים, אבל לדבריו "אני לא שם זין על מה שאנשים חושבים. בכל פעם שלמישהו יש בעיה איתי, אני חושב לעצמי, 'הגיבורים שלי אוהבים אותי. האנשים שגרמו לי לעשות מוזיקה אוהבים את מה שאני עושה. אז מה לעזאזל אכפת מה כל אחד אחר חושב?"
* * *
אנחנו בדרכנו לאכול צהריים בפאב קרוב ושירן מזמין לכולם בירה מתוצרת מקומית. הוא מספר על ילדותו בסאפוק, שם לעגו לו כי היה גרוע בספורט, כי הוא ג'ינג'י, ויותר מכל, כי סבל מגמגום: "הייתי מרים יד בכיתה, ואז פשוט לא מצליח להוציא מילה. וילדים הם עם אכזר. אז כשדבר כזה היה קורה, מישהו היה טורח לחקות אותי, והמסקנה המיידית הייתה ש'אני לא מתכוון שוב להצביע בשיעור'". את ניצחונו על ליקוי הדיבור הוא מייחס לקטע ראפ של אמינם שנהג לבצע.
הוריו היו אוצרים של גלריות לאמנות, שבנו תערוכות והעבירו הרצאות ברחבי העיר. אביו לימד אותו להיות קשוח. "הוא גדל עם שפתי ארנבת", הוא אומר. "והיה אומר לי, 'בכל פעם שמישהו מציק לך, תכה אותו הכי חזק שאתה יכול, והוא לא יתקרב אליך שוב". אבא שלו עדיין לא סובל שמישהו מעיר לו. שירן מספר על הפעם שבה אביו הדליק סיגריה במסיבה של אולפני האחים וורנר. "מישהו אמר לו, 'אדוני, אסור לעשן כאן', והוא ענה, 'אני מר וורנר', אז הם עזבו אותו בשקט". אמו היא ההפך הגמור. "היא מלאך אמיתי", אומר שירן.
אביו אמנם המליץ על מכות, אבל שירן העדיף הומור. "רוב הג'ינג'ים שאני מכיר הם אנשים מאוד ידידותיים ומצחיקים", הוא אומר. "הם מתבדחים על עצמם כמכה מקדימה. האלבום הראשון שלי, למשל, הוא כתום". הוא מאמין שהימים ההם היו משמעותיים מאוד בבחירת הקריירה שלו: "כל עניין המוזיקה מגיע מהרצון להיות נאהב".
שירן עזב את בית הספר בשנת 2007, בגיל 16, ועבר ללונדון. הוא התחיל להופיע, דישדש בערבי כישרונות צעירים, אבל בלט במועדוני היפ־הופ, מופעים קומיים וערבי ג'אז חובבניים. ב־2010 ראה בן קוק, נשיא 'אסיילם רקורדס', קליפ של שירן ברשת. קוק יצא לסקור מספר מופעים - כולל אחד בסאות' המפטון, שם עמד שירן על כיסא באמצע החדר וניגן אנפלגד. "הוא עשה ראפ", אומר קוק, "כך שהקהל ניסה לעקוב אחריו, ואז היה קטע ממש רומנטי שהבנות הגיבו אליו בחום". זמן קצר אחר כך היה לו חוזה ביד.
סיבוב ההופעות הראשון של שירן בארצות־הברית היה כמופע החימום של סנואו פטרול ב־2012. בערך אז גם יצא הסינגל הראשון שלו, Team־The A - בלדה על פרוצה נרקומנית שפגש בבית מחסה להומלסים. שירן החל לצבור פרסום. "באורלנדו היו כ־200 איש בחזית האולם שבוא לראות את אד", אומר מקדייד, הגיטריסט של סנואו פטרול. "בערך באמצע סיבוב ההופעות, היו שם כבר 2,000. יכולנו לראות את זה קורה ממש לנגד עינינו".
סיבוב ההופעות הבא שלו היה גדול בהרבה: 66 קונצרטים כמופע חימום של טיילור סוויפט. המנהלים שלהם ציוותו אותם למשימת כתיבה משותפת. הם סיימו את הפרויקט על הטרמפולינה בחצר האחורית של סוויפט וכתבו את Everything Has Changed. סוויפט הזמינה מדי ערב את שירן לעלות ולנגן את הבלדה.
מחוץ לבמה, זאת הייתה התקופה הכי סוערת שלו. הוא היה בקשר עם כמה מחבריה המפורסמים של סוויפט. "סוויפט חיה בעולם של סלבריטאים", אומר שירן. "אני הייתי נער בריטי מגושם בן 22, שיוצא לסיבוב הופעות עם האמנית הגדולה ביותר באמריקה, שיש לה המון חברים מפורסמים. הייתי מסתכל סביבי וחושב, "איך לעזאזל כל זה קרה?" (קייטי פרי כתבה לא מזמן על הקסם שלו: "כולן אוהבות אותו, אף אחת לא פוחדת ממנו, והן רוצות לצאת איתו לדייט. אז שיהיה להן לבריאות").
שירן תיעד כמה ממערכות היחסים הללו באלבום השני שלו - X - משנת 2014. הוא כתב את Don’t על רומן קצר שניהל עם כוכבת פופ שהסתיים כשהוא גילה שהיא שכבה עם חבר שלו שהתגורר באותה קומה בבית המלון. רבים שיערו שמדובר באלי גולדינג, שמאוחר יותר הוציאה את השיר On My Mind, שכלל את השורה, "רצית את הלב שלי, אבל אני בסך הכל אהבתי את הקעקועים שלך". גולדינג הכחישה.
מי שלא הייתה ברשימת הדייטים שלו במהלך סיבוב ההופעות הייתה סוויפט עצמה, למרות הכותרות שהופיעו ב־TMZ. "זה נראה לי כמו עיתונות גרועה", הוא אומר. "לא היה בזה שמץ של אמת". שירן וסוויפט מתראים רק פעם או פעמיים בשנה, אבל הוא עדיין חש אליה קרבה אמיתית. "אם הכל סביבי יתמוטט, היא תהיה שם בשבילי", אומר שירן. "טיילור היא טיפוס מאוד חריג במובן הזה".
כשהוא לא מופיע בסופי שבוע, אפשר למצוא את שירן צופה במשחקי הוקי. צ'רי שיחקה בנבחרת של מכללת דיוק וכשעברה ללונדון עם שירן בשנה שעברה חתמה על חוזה עם קבוצת ההוקי של ווימבלדון. במהלך השבוע היא עובדת כיועצת פיננסית. "היא הבחורה הנחמדה ביותר שתפגשו אי פעם, אבל במגרש היא פאקינג חיה רעה", הוא אומר בגאווה. בדייט הראשון שירן לקח אותה לטקס גאלה שבו קיבל פרס מהמכון האמריקאי ללקויי דיבור. "זה היה אירוע לא נעים", אומר שירן, "כי יש המון ילדים שפשוט לא מצליחים להוציא את המילים מהפה". הדייט השני היה מסיבת יום הולדת של המנהל האמנותי של אדל. שירן "בחן" את צ'רי, כשהשאיר אותה לבד לכמה שעות. "אחד הדברים המרכזיים במערכת יחסים איתי הוא שאת צריכה להיות ממש ידידותית וטובה בסמול טוק, כי במסיבות כולם גוררים אותי לכל הכיוונים. צ'רי עושה את זה נפלא. היא מתיידדת עם כל אחד".
* * *
אחרי משחק הוקי של צ'רי, שירן תופס טרמפ למועדון של הקבוצה. הוא לוקח מגש ומכין לעצמו צלחת עם תפוחי אדמה, שעועית וגבינה. הוא מסיים כמעט חצי מהאוכל בצלחת, כשכמה חברי נבחרות נוספות נכנסים לחדר: תיכוניסטיות. כמה מהן מתקרבות לעבר השולחן. נדמה שבאולם כולו מרחפת התהייה מה בדיוק עושה פה אד שירן. "אני חייב להסתלק מפה", הוא אומר. "מצלמים אותי כל הזמן". הוא מושך את הכובע על פניו וצועד בראש מורכן, כשהוא מפלס את דרכו החוצה ומצליח לצאת בשלום. תשומת לב מהסוג הזה משגעת את שירן, ולאחרונה הוא נאלץ להתמודד עם פגיעות עוד יותר מוזרות בפרטיות שלו.
לפני זמן לא רב עצר אותו שוטר וביקש סלפי משותף. שירן גילה לאחרונה מזל"ט מצלמה בחצר ביתו, והוא בטוח שמישהו מבין 40 אנשי הצוות שלו מוכר מידע לתקשורת. "אני רק רוצה לדעת מי זה", הוא אומר. החלק הגרוע ביותר הוא המבטים שננעצים בו: "אנשים מצלמים אותי בחשאי, וזה פאקינג מטריד אותי". הדרך שלו להתמודד עם ההטרדות האלה היא שתייה. "יש לכם טקילה כלשהי?" שירן שואל את המלצר במסעדה בניו־יורק. "אבל לא 'פטרון'". כן, יש להם. "תן לי חמישה שוטים, ועוד שוט אחד של מיץ פסיפלורה, בבקשה. את הטקילה תביא עם קרח, ותן לה להתקרר קצת. ואז תוסיף מעל קרח לתוך המיץ, ותנער".
מאז שראיתי אותו בלונדון לפני שלושה שבועות, שירן היה במסע קידום באנגליה, נורווגיה, גרמניה, צרפת, אסיה ואוסטרליה, שם שהה בביתו של ראסל קרואו. "יש לו פאב פרטי", אומר שירן. "הייתי שיכור לגמרי, ולא קלטתי שגם ראסל היה שיכור כי הוא שתה בקבוק שלם של ג'ין". בשמונה בבוקר היה משבר קטן כששירן מצא עצמו צועד בתוך העשב, באזור מוכה נחשים ארסיים. צ'רי חששה מעוד אסון דוגמת איסלנד. "הוא התנדנד בהליכה, ונפל מדי פעם לתוך השיחים", היא אמרה. שירן יצא מהאירוע ללא פגע, אבל יש לו המון סיפורים מהסוג הזה. בנאשוויל ב־2013, הוא ישב בארבע לפנות בוקר, יום לפני קונצרט ענק בארנה, עם שני בקבוקי בירה ביד, והעמיד פנים שאלה מקלות תיפוף. הוא היכה בשולחן וסיים עם פיסת זכוכית שבורה תקועה בידו הימנית, כשהוא מפספס את העצב במילימטרים ספורים בלבד.
וישנה גם הצלקת. שירן השתתף במסיבה שערכה הנסיכה ביאטריס והחל לשחק עם כמה מחרבות הטקס שהיו פזורות במקום. הסיפור עצמו משתנה כל הזמן - יש אומרים שהייתה זו ביאטריס עצמה, ושירן טוען שזה היה הזמר ג'יימס בלאנט - אבל מישהו פצע את לחיו הימנית.
"כשיצא מבית החולים, הוא חזר עם תפרים, ועם מצב רוח לחגוג", אומר אחד מחבריו. "כולם כבר ישנו, והוא פלט, 'וואט דה פאק?! אני שפכתי דם בשביל המסיבה הזאת, ועכשיו אתם ישנים?"
"הוא יכול להיות שובב אמיתי. מזל שהוא לא פרץ בתקופתי, אחרת היינו יכולים להישאר ערים יחד אפילו שלושה שבועות", אומר אלטון, שרושם כבר כמעט 30 שנים נטולות אלכוהול. "הוא לא חובב גדול של סמים, אבל הוא אוהב לשתות. וכיף להיות איתו".
המלצר מגיע עם חמשת השוטים של טקילה. שירן לוגם ומבקש עוד. הוא מדבר על נסיעה לטוקיו, שם פגש בזמנו את ג'סטין ביבר, והשניים שרו קריוקי ושיחקו ביליארד במועדון צלילה. "הוא במקום טוב מאוד. לגמרי פיכח. לגמרי נוכח", אומר שירן. "הוא עשה מהפך של 180 מעלות, וכבר לא מתנהג כמו דיווה".
האם שירן חושב שהוא שותה יותר מדי? "אני שואל את עצמי המון אם זה רע שאני שותה כמעט כל יום. ואז אני מתבונן בחברים שלי ורובם עושים בדיוק אותו הדבר. חלקם עוד יותר גרועים ממני. הדבר הראשון שאמריקאים אומרים הוא, 'יש בעיה. ואתה חייב גמילה'. אבל אני לא קם בבוקר ומיד מתחיל לשתות. אני לא מכור לאלכוהול. אני יכול לא לשתות בכלל. אבל אני בן 25 ואוהב ליהנות. זה לגמרי נורמלי".
יומיים אחר כך, בחדר ההלבשה שלו באולפני 'סאטרדיי נייט לייב', שירן מעביר מבט על קירות החדר הירוק, המלאים בצילומים של מוזיקאים שהתארחו בתוכנית: קניה ווסט, פול מקרטני, והוא עצמו. "אני נראה כמו פאקינג נכה צולע", הוא אומר על תמונת יחסי הציבור שלו, שבה הוא נראה רוכן קדימה בפנים רציניות. שידור חי של החזרה הגנרלית מופיע על המסך. "פאקינג הל!" הוא אומר כשמתחיל המונולוג של אלק בולדווין, מנחה התוכנית. הוא מדבר על העתיד. הוא עורך בחינות קבלה לזמרים ללהקת בנים. שירן כבר כתב המון שירים ללהקה - "ממש־ממש טובים. אני מתכוון לרכז שלושה או ארבעה זמרים יחד ולקחת אותם איתי לסיבוב אצטדיונים".
חברו זאק בראף מתפרץ לחדר הירוק יחד עם הדייט שלו. שירן מצביע על אישור הכניסה של בראף לאחורי הקלעים: "למה כתוב כאן 'אמן'?"
"מאדר פאקר!", עונה לו בראף. "אתה אמור להיות בעדי".
שירן פונה מהחדר הירוק היישר לעבר הבמה, כדי לבצע את Shape of You בלי לטרוח לעשות חימום לפני זה. צ'רי נתקלת בטרייסי מורגן. הקומיקאי מנווט את השיחה מ'האימפריה מכה שנית' דרך 'הסנדק' ועד מייקל ג'קסון. "מייקל היה כולו מוזיקה. בכל נימי נפשו", אומר מורגן. "הבעיה הייתה שהוא הגיע לשיא מוקדם מדי. צריך רק להקשיב ל־ABC ולזכור שהוא היה בן שמונה כשביצע אותו! ואז, מרגע שאתה מגיע לשיא, אין לך לאן להתקדם".
"אתה מפחיד אותי!" אומר שירן בצחוק. מורגן עונה שלשירן אין שום סיבה לדאגה: "הוא טוב. הוא יציב. ויש לו אישה שעומדת לצידו. בעתיד תהיה לו משפחה, והוא יהיה פאקינג מאושר".
הסצנה כולה הופכת סוריאליסטית עוד יותר, כשבולדווין ניגש אליהם בתלבושת ואיפור מלא של טראמפ. כל השבוע שירן לא הפסיק להתפעל משני התינוקות של בולדווין. "בכל פעם שמישהו מביא איתו את התינוקות שלו, אני מרגיש ש'חייבים להתחיל עם זה'", אומר שירן.
אחרי ההופעה, שירן צריך לעלות על טיסה כדי להספיק להגיע לסאונד־צ'ק של טקס חלוקת פרסי הגראמי בתשע בבוקר. "אתה תהיה בסדר", אומרת מורגן. "תישן קצת על המטוס". בולדווין שואל על תוכניות מסע ההופעות שלו, "מה שלא תעשה, אתה צעיר, אתה נורא מוכשר, יהיה לכם תינוק. רק תדאגו לעשות אותו במטוס הפרטי שלך".
"תינוקות טור־בוס!" אומרת צ'רי. "לפגוש אנשים מפורסמים זה מדהים", מסכם שירן, "אבל אלה לא החיים האמיתיים. זאת לא המציאות. יום אחד זה ייגמר, ואני יודע שהאדם היחיד שיישאר קבוע לידי זאת צ'רי. אני מתכוון ליהנות מזה כל עוד אפשר, אבל לא לתת לזה להפוך למציאות של חיי. כי זאת לא המציאות שבה אני בוחר לחיות".
תרגום: לילית ונגר
