הצלילים המוכרים של הלוני טונס בוקעים מהרמקולים בהאנגר הענק בסינגפור ואקסל רוז מגיע לבמה בריצה. המעריצים הסינגפורים, שהגיעו כבר כמה שעות קודם, שולפים את הסלולרים ורק אז נזכרים לצרוח. וולקאם טו דה ג'אנג'ל, גם אם הזירה נראית כמו בית מרקחת ואין אפילו מסטיק על הרצפה. בסינגפור לא מטאטים את הלכלוך מתחת לשטיח, הוא נעלם הרבה לפני, בחסות החוק.
גאנז אנד רוזס מעולם לא הגיעו לאי האסייתי המטופל במהלך הקריירה שלהם, ומבחינת המעריצים הסינגפורים זהו "נס שמתרחש מול העיניים", כפי שמספר אחד העיתונאים המקומיים. גיחה לא מתוכננת של רוז, סלאש ודף מקגן לטיול ברחובות גרמה למיני היסטריה והגיעה לעמודים הראשונים בעיתונים, כשכוכבי השעה וספקי הראיונות היו מעריצים שהשיגו סלפי עם הלהקה. זירת המופע מורכבת כמעין הכלאה בין טרמינל מהאייטיז ולשכת גיוס בתל השומר, מה שמעניק לפארק הירקון שלנו יתרון עצום במקרה הזה. למתחם זורמים בסדר מופתי עשרות אלפי כלי רכב, ואיש מהם אפילו לא חשב לצפצף. פרדייז סיטי.
רוז כבר בן 55, ואי אפשר לומר עליו שהוא מעדיף לחם קל. הוא בוודאי לא דייב גאן, סולן דפש מוד, שמתקיים מסלט עלים וכמה קוביות קרח בצהריים. בבופה של מתחם ההפקה וה־VIP מונחים תבשילים וקינוחים שאקסל אוהב במיוחד, כמו עוגת פודינג חמה, הנושאת תווית קטנה עם שמו, כדי שנזכור מי בעל הבית. אלא שאקסל לא נותן לעניינים קטנים כמו כרס להפריע לו, והוא משייט על הבמה מצד לצד, בריצות למרחקים קטנים, מראה שהוא בשיא הכושר גם בתנאי הלחות הקשים בסינגפור, שגורמים לך פתאום להעריך יותר את החום של תל־אביב.
ויותר חשוב, רוז שמר על גוון הקול הנפלא שמייחד אותו לאורך הקריירה. הוא מדויק מאוד ולא עושה לעצמו הנחות בסולמות נמוכים יותר כמו רוקרים מתבגרים. נהרות הכריזמה נשארו מסביבו בדיוק כמו אז, בניינטיז, ואקסל, על גלוני הזיעה שהשאיר על הבמה, מצליח להחזיק הופעה של שעתיים ו־45 דקות באופן מרשים, שנותן לך להבין מדוע הפך לאגדה.
גם בהופעה האחרונה שלו בישראל ב־2012, הרבה לפני האיחוד של גאנז, הוא היה מצוין. עכשיו, בחיבור ההיסטורי עם התאום לנשמה סלאש, רוז נשמע אפילו יותר טוב לעומת תקופת השיא — 24 שנה לאחור. כנראה שיש משהו בקביעה של הרופאים על אלכוהול וסמים שמסוכנים לבריאות.
גם סלאש לא בדיוק שומר על דיאטה, וגם על שמו הונחו כמה מנות באותו בופה, כדי שמפגני הטעם הקולינרי שלו לא יקופחו חלילה מול הסולן. הוא כן מתחזק לפעמים את הגוף בחדר כושר, כך שהידיים שמנגנות בגיטרה נשארו תפוחות משרירים. את כל מה שקשור לביצועים שלו על המיתרים, אפשר לסכם במילה אחת: מרגש.
לא יותר מדי נגני גיטרה זוכים למעמד שלא נופל מהרבה ממנהיג הלהקה שלידם. סלאש תמיד היה בדיוק במקום הזה, וכשהוא פורט, יש תחושה באוויר של היפנוזה בציבור. רוז כמובן מכיר בהילה של הגיטריסט המחונן, שזוכה לרגעים ארוכים של סולו במהלך ההופעה. באחד משיאי הערב הוא ניגן את הנעימה של "הסנדק", ונדמה לי שראיתי את ויטו קורליאונה מוריד לרגע את הסיגר ומחווה קידה קטנה. צמרמורת.
...Not in This Lifetime, קוראים לסיבוב שבמסגרתו מגיעה גאנז אנד רוזס לישראל כדי להופיע ב־15 ביולי בפארק הירקון. הטור החל ב־1 באפריל 2016 אחרי שרשרת של ספקולציות שהטריפו את מעריצי הלהקה והסתיימו עם ציוץ לקוני של רוז, "אוקיי, אוקיי זה מאושר, גאנז אנד רוזס תהיה בפסטיבל קוצ'ילה 2016, להתראות שם".
כדי להבין את גודל האירוע צריך לחזור ל־17 ביולי 1993, בואנוס איירס, הפעם האחרונה שבה הופיעה גאנז בהרכב שכלל יחד את רוז וסלאש. עבור אוהדי להקה כל כך משפיעה שנוסדה רק שמונה שנים לפני ההתמוססות, האיחוד היה משהו כמעט בלתי נתפס. בישראל עוד הספיקו לראות את גאנז ההיא חודשיים לפני הפירוק, בביקור הראשון של הלהקה.
"חסר לך שאתה מתבדח"
לאף אחד לא היה ספק שהאיחוד יהיה סיפור גדול של הצלחה, והתוצאות בשטח אף עלו על הציפיות. הסיבוב הנוכחי של גאנז נחשב לאחד המצליחים בעולם, ועד היום הכניס 191 מיליון דולר, כש־1.8 מיליון איש צופים בו בסך הכל. ב־2016 הוא תויק כסיבוב הרווחי ביותר של אותה שנה, להופעה. "כשהתחילו לדבר על הופעת איחוד שלנו בקוצ'ילה, אמרתי לאנשים סביבי שאפשר להתקדם", סיפר רוז בראיון לעיתונות הברזילאית. "זה התחיל להיות הרבה יותר ריאלי. ביקשתי את המספר של סלאש מפרנדדו (מנהל הלהקה) והוא אמר: 'אם זו בדיחה, אני הולך להרוג אותך'. כשדיברנו על הפסטיבל, כבר החלו שיחות על סיבוב גדול יותר, והיה לי ברור שלשם זה הולך".
רוז לא לקח את הזמן. "התקשרתי לסלאש, הוא היה בדיוק בטור שלו, והסכמנו שאנחנו צריכים להיפגש. אכלנו ארוחת ערב בבית שלי, ובאופן מאוד טבעי בעצם כבר התחלנו לדבר על מה שנעשה יחד. ניגשנו די מהר לעבודה עצמה".
"אקסל ואני פשוט לא דיברנו במהלך השנים", הסביר סלאש ולא פירט למה. "זה לא כזה ביג דיל. שלחתי לו כרטיסי ברכה לחג המולד במהלך השנים. רציתי לראות את הלהקה מופיעה בלאס וגאס, ובגלל ענייני אבטחה לא הכניסו אותי, אבל חשבתי שזו יותר הוראה של המנהלים שאולי לא רצו שתהיה שם מהומה".
דבר אחד ברור, הכימיה על הבמה נשארה, ובהיבט הזה 1993 לא הסתיימה לעולם. בדומה לסיפור שלנו עם כוורת, כשרוז, סלאש ודף מקגן נמצאים יחד על הבמה, התחושה היא שאפשר לתת להם לעלות בלי שום הכנה מיוחדת. ההרמוניה תהיה שם.
כמו בכל הופעה של אמן שמביא איתו רפרוטאר רחב מאוד של להיטים, עולה שאלה בלתי נמנעת: האם נקבל את האייקונים, או שרק המעריצים יוכלו איכשהו לזעוק את המלים. לפי המיצג המאוד משכנע בסינגפור, התשובה היא גם וגם. בגאנז התחמשו עם להיטי ענק כמו Welcome to the Jungle, Sweet Child O' Mine, November Rain , Patience, You Could Be Mineו־Paradise City, והביאו גם את הקאוורים המצוינים שלהם ל־Live and Let Die של הווינגס, Wish You Were Here של פינד פלויד, וכמובן Knockin' on Heaven's Door. לצד אלה, יש רצועות פחות מוכרות לקהל שהתוודע לגאנז אנד רוזס דרך הפלייליסט של גלגלצ. בקיצור, לא רובים, תותחים.
רשימת השירים שגאנז אנד רוזס שרו בהופעה בסינגפור
It's So Easy •
Mr. Brownstone •
Chinese Democracy •
Welcome to the Jungle •
Double Talkin' Jive •
Better •
Estranged •
Live and Let Die •
Rocket Queen •
You Could Be Mine •
New Rose •
This I Love •
Civil War •
Coma •
Sweet Child O' Mine •
Yesterdays •
Out Ta Get Me •
Wish You Were Here •
November Rain•
Knockin' on Heaven's Door•
Nightrain•
הדרנים:
Sorry
Patience
The Seeker
Paradise City
