איפה עובר הגבול?

מרב בטיטו

שרשרת החיול בבקו"ם הייתה יעילה יחסית, עד שהגיע תורי לעמוד מול חייל פקיד שאימת נתונים: "במקרה של מוות, למי תרצי להעביר את הכסף שלך?" - הוא שאל, ואני התחלתי לגמגם. א. כי לא תיכננתי למות, וב. פחדתי שאבא ייעלב אם אבחר באמא. אופציית המוות בעיני צעיר או צעירה שרק סיימו תיכון לא ממש קיימת. עד היום ממשיכים לגמגם בני נוער בעמדת אימות הנתונים, וגם ב־2017 אתה לא אמור לדעת איך לקבל החלטה שתשפיע על אחרים אחרי מותך. אם אכן תתקבל הצעת החוק הקובעת כי הורים יוכלו להקים את זרע בנם המת, להפרותו ולגדל את ילדו־ילדם־נכדם, יהפוך הילד בן ה־18 במעמד החיול למכריע בשאלת המשכיותו על פני האדמה.

כמי שבקושי הצליחה להחליט מי יקבל את משכורתי העלובה אחרי לכתי, אני מתקשה להאמין שנערים מסוגלים בכלל לדון בשאלה הזו, ודאי וודאי לא לעמוד מול הוריהם ולנהל ויכוח תיאורטי בו הדעות חלוקות.

הורים שכולים מחפשים נחמה, זו זכותם ואין בשום אופן לשפוט או לגנות אותם על כך, אבל יש לדאוג כי פרוצדורות משפטיות הנוגעות לשאלות אתיות כה עמוקות לא יימסרו להחלטה בידי ילד שעד אתמול למד בתיכון. אלא שמעבר למשוכה זו ממתינות עוד רבות אחרות: מה מידת התאמתם של הורים שחוו שכול נוראי לשמש הורים לילד שהוא גם הנכד וגם הבן שלהם? מה פרק הזמן שיהיה עליהם לחכות — אם בכלל — בין המוות והלידה? כמה הורים יממשו את האפשרות, והאם המדינה ערוכה להעניק להם סיוע עתידי בבעיות שעלולות להתעורר עם התבגרותו של הילד, שיבין בסופו של דבר את מקומו בעולם?

בחברה מתוקנת, אדם — למרות שנפל בשדה הקרב - הוא בעל הזכות הטבעית והבלעדית על מורשתו, לרבות הדי־אן־איי שלו. אסור שהקמת זרע מהבן תתעלם מהזכות הזו.

אור בתוך האפלה

נחמה דואק

בספר תהלים כתוב "וראה בנים לבניך, שלום על ישראל". את המשפט הזה יש להבין כפשוטו — ברגע שלהורים נולד ילד או ילדה, והם הופכים לסבים כשלבנם או בתם נולד בן או בת, זה מבטיח את הימשכות העם, את עתידו של עם ישראל. אמירה יפה ונכונה.

אלא שבדרכה של מדינתנו, שחוגגת בקרוב 69 שנות עצמאות, נקרו גם מלחמות שהביאו למותם של אלפים, שזרעם נגדע. פעם כל שנותר הייתה המצבה הקרה שלידה התייחדו עם זכר הבן שנפל. התקדמות הטכנולוגיה הרפואית שינתה את כללי המשחק ויצרה מצב, שניתן לקיים כלשונו את המשפט — וראה בנים לבניך, גם ללא נוכחות הבן. כלומר, לשאוב מגופת הבן החייל שנפל את זרעו, בפרק זמן שמאפשר זאת מרגע הפגיעה, ולמצוא אישה שמוכנה לשאת את הבן/ נכד ברחמה ובחלק מהמקרים גם להיות אם פעילה לכל דבר. עבור הורי החייל זו חצי נחמה. איבדו בן, אך עדיין שומרים על המשכיות הילד שאבד ואפילו זוכים בנכד. על אחת כמה וכמה כשמדובר בילד יחיד שנהרג.

טוב ונכון שמאפשרים לסבים ולסבתות לפנות להליך הזה, שמכניס אור וחיים חדשים לחושך שנפל עליהם. אולם הדבר חייב להיעשות בחקיקה הולמת. טוב שהצעת החוק מחייבת את הסכמת החיילים שמתגייסים. זכותם על גופם גוברת מזכות ההורים על זרעם. וכמו כן, יש לכלול בתוך החוק גם קבוצות נוספות רלוונטיות — נפגעי תאונות דרכים, תאונות עבודה ופגעים מסוגים שונים שקוטעים חיי צעירים בטרם עת. לצד זה, יש לבחון את ההשלכות לגבי המין הנשי. האם חיילת שמתגייסת צריכה להקפיא ביציות למקרה שתיהרג במהלך השירות. או הטלת חובת הקפאת ביציות לכל נערה שהגיעה לגיל המתאים. מכאן ניתן להסיק, שהנושא מסובך מכדי להשאירו ככותרת בעיתון, ולכן טוב יעשה המחוקק אם ייכנס לעובי הקורה ויתייחס לכלל הסוגיה.

תוצאות הסקר האחרון: האם אתם תומכים בהצעת הפשרה בין נתניהו לכחלון בפרשת התאגיד?

כן - 14%מסכימים עם סמדר שיר

לא - 86% מסכימים עם אריאלה רינגל־הופמן