היו להקות חדשניות ממנה, ויש הרכבים שפעלו תקופות ארוכות יותר, אבל נדמה שגם היום, יותר מ־40 שנה לאחר שהתפרקה, "כוורת" נותרה הלהקה הישראלית האהובה ביותר. אז לא, שבעת החברים הוותיקים לא עומדים להתאחד בקיץ הקרוב, אבל הם כן חוזרים. השבוע יוצא תקליט ויניל כפול המתעד הופעה שערכה הלהקה בתיאטרון ירושלים ב־1974. כוורת אמנם תיעדה כמה מסיבובי האיחוד שלה לאורך השנים, אבל מההאזנה לתקליט ניתן לגלות כיצד היא נשמעה על הבמה בזמן אמת. ומהפוסטר היפה המצורף – גם לראות את זה: ארוכי שיער, עם פאות לחיים מפוארות ומבט שלהוט לטרוף את העולם.

בניגוד למופעי האיחוד המהנים שהורכבו בעיקר מנוסטלגיה, כוורת של אז מתגלה (שוב) כחבורת מוזיקאים סוערת, והביצועים החיים מדגישים את השילוב הנפלא בין גיטרות שהושפעו מהרוק האמריקאי הדרומי לנושאים הכי ישראליים שיש כמו המכולת. לאורך ארבעת צדדי האלבום הכפול תמצאו בין היתר את "המגפיים של ברוך", "נתתי לה חיי", "פה קבור הכלב", "יו־יה" ו"שירות עצמי", לצד מינון גבוה של מערכונים שביצעה בשעתו על הבמה.

מי שמאוד מברך על תקליט ההופעה הזה הוא אלון אולארצ'יק, בסיסט הלהקה. "אני אשמח לשמוע את זה על הפטיפון של הבת שלי", הוא אומר. "אולי בחרו להוציא את זה בתקליט בגלל תחושת הנוסטלגיה והיכולת להסתכל על התמונה הגדולה שעל העטיפה, או בגלל שהסאונד נחשב ליותר טוב".

ההופעה החיה מתעדת את הלהקה ההיא ששטפה את המדינה. 32 הופעות בחודש, לעיתים שתיים ביום. "כשאתה בן 24 אתה לא יודע מהחיים שלך", נזכר אולארצ'יק, "לא הרגשנו את הקושי וחשבנו שזה סבבה והצלחנו גם ליהנות. זה היה מין טראנס של שלוש שנים של פוקוס והצלחה".

ומה הסיכוי לאיחוד נוסף?

"לא יהיה איחוד נוסף. אולי אם היינו חסרי עבודה כאינדיבידואלים היינו משחזרים את זה, אבל יש לנו עיסוקים מספקים, ואיחוד כמו בסיבוב האחרון זו עבודה שנמשכת לאורך שנה בשביל כמה הופעות, כך שאין בזה כל כך טעם. זה יפה שסיימנו בגדול. אם יהיה איחוד מחדש, נצטרך להוסיף ריקוד של הפיליפיניות שילוו אותנו לבמה".