אם יש תחום בו כל האיגודים המקצועיים גם יחד התעלמו ממנו בהפגנתיות, זהו תחום המסעדנות. עובדים צעירים, לרוב זמניים, שמתחלפים לעיתים תכופות - זה הדבר הכי גרוע שאנשי איגוד מקצועי יכולים לקוות לו. זה תחום שכמעט בלתי אפשרי לאגד אותו, בין היתר משום שמי שמאוגד היום לא מאוגד עוד שבוע והלכה כל ההתארגנות.
אז אנשי "קפה נואר" עשו את זה. בסיוע הסתדרות הנוער העובד והלומד הצליחו הצעירים חדורי המוטיבציה האלה לחולל שינוי קטן בעולם המסעדנות, ונראה כי ההתאגדות שלהם צריכה לעורר את תשומת הלב של בכירי הענף.
התאגדות בתחום המלצרות זה לא עניין של מה בכך, ואין ספק שמדובר במקרה נדיר ויוצא דופן. הקושי בהתאגדות במצבים כאלו הוא העובדה שרוב העובדים הם זמניים, שלא עובדים במשרות מלאות, וחלקם עובדים יום או יומיים בשבוע ולפעמים גם עובדים משמרות אחת לכמה חודשים.
הדרישה לאגד שליש מעובדי המקום היא דרישת המינימום בהתאגדות, אולם במצבים דומים בענף המלצרות קשה לדעת כמה עובדים אכן מועסקים במסעדה. יש עובדים רבים שמועסקים בה על מסגרת של "אחת ל־", ולכן קשה לקבוע מהו המינימום הדרוש להתאגדות. במקביל, מדובר בדרך כלל בציבור עובדים צעיר שלא מודע לזכויותיו, עובד במקומות הללו בצורה זמנית מאוד למשך מספר חודשים או שנים ספורות ולא רוצה "להתעסק עם כאב הראש הזה" כשמדובר בהתאגדות עובדים.
לכן המהלך הזה של עובדי קפה נואר הוא מבורך, ואולי יהווה בסיס לעובדים נוספים בשוק המסעדות להתאגד גם הם. חשוב לזכור שעובדי מסעדות, להבדיל מעובדי נמל אשדוד, הם עובדים צעירים שאין להם הרבה זמן ומרץ להתעסק עם התאגדויות עובדים וקשה לשכנע אותם להצטרף למהלך לשיפור תנאי ההעסקה שלהם.
חשוב גם לזכור שחלק משמעותי משכר העבודה של מלצרים ומלצריות בשוק הזה בנוי על כסף שחור, כלומר על טיפים. רבים חוששים שאם הם יתאגדו וישפרו את תנאי ההעסקה שלהם, הדבר יפגע למעשה בתנאים שלהם, כלומר בשכר הריאלי שלהם לפי שעה. כולנו צריכים להביט בהתאגדות הזו, לתמוך בה ולעודד את הצעירים האלו לשפר את תנאי העסקתם, ואולי על הדרך לחולל מהפכה אמיתית בענף המסעדנות.
