יום השנה השישי למלחמת האזרחים בסוריה, שצוין בשבוע שעבר, הזמין אליו בשאר אסד קבוצת עיתונאים מקורבים כדי לדקלם באוזניהם את המנטרה הקבועה: זה לא הראיס שיזם את העימותים האלימים נגד אזרחי ארצו אלא "ארגוני טרור מסוכנים". זה לא הראיס שרוצה להגיר דמם של נשים וילדים חפים מפשע אלא "מדינות זרות בעלות אינטרסים" שמאמנות ושולחות חוליות טרור כדי לערער את היציבות בתוך סוריה.

"עלה בדעתך לעזוב את המדינה?" העז אחד מאנשי התקשורת להציג שאלה נוקבת.

"מה פתאום? שש השנים הקשות כבר מאחורינו", ענה הנשיא בנחרצות. "אפילו לפני שלוש שנים, כשהיה קשה מאוד, לא חלמתי ולא תיכננתי לעזוב. אני נשאר כאן, ביחד עם בני העם שלי. רק אם בני עמי יבקשו ממני לפרוש, אשקול את הבקשה".

ואז הכניסו את הצלמים, לייצר תמונה משפחתית: בשאר, רעייתו היפהפייה אסמא, שהנמיכה פרופיל בשבועות האחרונים, ושלושת ילדיהם, חאפז, זיין וקארים. אסד, שידוע במחוות מוזרות ואנקדוטות מעט הזויות, הצביע על בנו הבכור בן ה־16 וסיפר בגאווה: חאפז ג'וניור (שנקרא כמובן על שם סבו המנוח) החליט ביוזמתו ללמוד סינית. לא לחצנו עליו ולא ניסינו להשפיע על בחירתו", התפאר הנשיא. "הבן שלי מתעקש להסביר לי שהעתיד נמצא בסין, ויש לו תוכניות מרחיקות לכת בעניין הסיני. זוג הסינים שלימדו את הבן שלי", הוסיף אסד, "החליטו לעזוב את סוריה בלי התראה מוקדמת. אנחנו מחפשים עכשיו מורה פרטי. אם אתם מכירים בסוריה דוברי סינית שיסכימו ללמד את הבן שלי, תבקשו מהם ליצור קשר עם הארמון".

העולם נחרד מתמונות ההרס. פינוי אזרחים מההריסות בזירת הפצצות באידליב, סוריה

"אנחנו לא רוצחים"

ב"ארמון העם" שעל הגבעה הצופה אל טבורה של דמשק מנסים לשמור על שגרה למרות הדי הפיצוצים שנשנעים מפרברי הבירה. כאן מתגוררת משפחת הנשיא הסורי, כאן נמצאים משרדי העבודה, ובקומת הכניסה מתרוצצים הפקידים בתוך אולם השיש הענק שבו מקבל הראיס את מבקריו המקומיים והזרים. אחרי שש שנים עקובות מדם, בשאר אסד מתאמץ לארח, נענה בחיוב למשלחות מהעולם הערבי, לדיפלומטים מערביים ואפילו מאפשר טפטוף דליל של מבקרים אמריקאים. "היועצים מתאמצים למלא עבורו את הלו"ז הנשיאותי", מספר אנדרו טאבלר, מומחה בכיר מאוד לענייני סוריה שמתגורר בוושינגטון. "חשוב לבשאר להוכיח לעולם שהוא עדיין בשליטה, שהוא עדיין שולט במדינה למרות כל הביקורת הקשה נגדו". גם רוברט פורד, שהיה השגריר האמריקאי האחרון בדמשק, אופטימי לגבי מצבו של אסד במלאת שש שנים למלחמה: "צריך להיות ריאליסטים, בשאר לא עוזב לשום מקום. אין גם מי שמכוון לו כדור לראש או מעמיד לו אולטימטום אחרי האירועים הנוראים בסוריה לקום וללכת".

אתמול תלו את דגלי סוריה לאורך הכבישים המחברים בין עמאן לבין מלונות הפאר בצידו הירדני של ים המלח. זאת הפשרה שהושגה מאחורי הקלעים, בקרב שניטש לקראת הפסגה הערבית ה־28 שתתכנס בסוף השבוע הבא. ירדן ומצרים לחצו להזמין את בשאר להשתתף במפגש ראשי המדינות הערביות. מלך סעודיה, סלמאן, איים להחרים את האירוע אם "הפושע" יקבל הזמנה ויפגין נוכחות. אבל המלך עבדאללה כבר נערך להעלות את סוריה על שולחן הדיונים: ירדן "מארחת" 800 אלף פליטים סורים שמכבידים על הכלכלה, משוטטים ברחובות ותופסים מקומות עבודה על חשבון המקומיים.

לפחות חמישה מיליון אזרחים סורים — בעיקר נשים, ילדים וקשישים — הצליחו לברוח מהערים המופצצות. הם חיים כבר ארבע או חמש שנים במחנות פליטים בטורקיה, בכורדיסטן, בלבנון, בירדן ובמרכזי קליטה באירופה ובקנדה. עוד מיליון וחצי עקורים חסרי בית נודדים בתוך ארצם אחרי שאיבדו בהפצצות את בתיהם ורכושם. ראמי עבד א־רחמן, שמנהל בבריטניה את רישום הנפגעים באירועי הדמים, מציג השבוע מספר מצמרר: 465 אלף הרוגים בסוריה, 200 אלף נעדרים (שנטמנו ככל הידוע בקברי אחים סודיים), 300 בתי חולים שהופצצו ונחרבו ו־650 ילדים בגילאי שנתיים עד עשר שנהרגו בשנה שעברה. העולם התפלץ מתמונתו קורעת הלב של הילד איילאן, כורדי שגופתו נפלטה לאחד מחופי הים בטורקיה. גם התמונה של הילד עומראן בן החמש, שצולם המום בזירת הפצצות, על ראשו תלתלים שהסתבכו בדמו הקרוש ועיניו הגדולות, התמימות, מחפשות את קרובי משפחתו שנעלמו בין ההריסות — עורר זעזוע רב במערב.

בראיון לעיתון "רוסיה היום" קיבלה אסמא אסד, רעיית הנשיא, הזדמנות להגיב על תמונותיהם של הילד החי והילד המת. "זה לא אנחנו שפגענו בילדים החפים מפשע", דיקלמה אסמא. "אנחנו מנסים לגונן על כל אזרחינו מול ארגוני הטרור ששולחים בריונים חמושים לתפוס נשים וילדים קטנים, כדי לפגוע ביציבות הפנימית של סוריה", אמרה בלי למצמץ.

התקשורת הערבית לא נשארה חייבת. בסדרת תמונות שהועלתה לרשתות החברתיות נראים בשאר, חנוט בחליפה ובעניבה, ואסמא בשמלות היקרות שעדיין נשלחות אליה מבתי אופנה בפריז ובלונדון, מצולמים בסלפי עם אזרחים סורים שהוזמנו להביע הערצה לזוג הנשיאותי. וראה זה פלא: חמישה מהמצולמים עם בני הזוג, שלושה גברים ושתי נשים צעירות, מצאו את מותם שבועות ספורים בלבד אחרי התיעוד. "או שהם עיצבנו את מנגנוני המוחבראת, או שהמורדים זיהו את המתחנפים לשלטון וחיסלו איתם את החשבון", העריכו פרשנים בסוריה.

קולות הציפורים בדמשק

גם אם אסד נראה כמנצח במלחמה, בחסות משמרות המהפכה של איראן, לוחמי חיזבאללה והחיפוי האווירי שהוא מקבל מהנשיא פוטין — סופה של מלחמת האזרחים בסוריה עדיין רחוק. הפסקת האש שהשיגו שליחי האו"ם מחזיקה מעמד רק באזורים בודדים. הקרב האמיתי זוחל עכשיו לעבר פרברי דמשק. אם להאמין לדיווחי המורדים, כוחות גדולים מגיחים ביומיים האחרונים מתוך מנהרות תת־קרקעיות, מפוצצים מכוניות תופת, טובחים בחיילי הצבא הסורי ולוקחים בשבי קצינים. לעומתם, קריינית של הטלוויזיה הממלכתית בדמשק מתפייטת במהדורת החדשות על אווירה רגועה ועל קולות הציפורים בבירה (זה מה ששמעו שלשום במהדורת החדשות המרכזית בדמשק!). כל זאת בזמן שהדי הפיצוצים נשמעים מכל עברי העיר. אז כן, מעמדו של אסד נראה יציב, והרוסים יעשו הכל כדי לשמר את שלטונו, אבל המצב עדיין שברירי מאוד והמורדים, בכל זאת, נמצאים מרחק של כמה קילומטרים מהארמון. ובמזרח התיכון, כמו במזרח התיכון הכל יכול לקרות.

שלשום, אחרי תקרית הטילים בין סוריה לישראל, כשדוברי השלטון בדמשק מתפארים "הפלנו לאויב הציוני שני מטוסים", אסד זימן אליו עיתונאים רוסים כדי לזרוק פצצה מדינית: "רוסיה תוכל למלא תפקיד חשוב כדי לבלום את העימותים בינינו לבין ישראל", הודיע.

"זה עדיין לא אומר שאסד נבהל מחדירת מטוסי חיל האוויר הישראלי והוא מציע לפתוח במשא ומתן בתיווך רוסי", מסביר ד"ר מוסטפה כרמאן, מרצה לשעבר באוניברסיטה של דמשק וכיום גולה בטורקיה. "זה אומר שאסד מכיר את פרטי הפרטים של ההידברות הדיסקרטית בין נתניהו לפוטין, והוא דואג להדגיש עד כמה הוא נאמן לרוסים וסומך עליהם".

שש שנות המלחמה נגדו ביגרו את בשאר אסד בן ה־52. הוא הפך לחשדן יותר, דואג לרענן את המשמר הנשיאותי ואת מאבטחיו הצמודים, הוא יודע שהוא מוקף בעדת חנפנים שגורלם וחייהם תלויים בגורלו. הוא גם יודע שהעולם חותר להשאיר אותו במעמדו המוחלש, ושבשנה הבאה יתמקד המאמץ בחיסול מוקד הכוח של דאעש בעיר הבירה של הארגון, א־ראקה שבצפון סוריה.

דור שלם של ילדים אומללים, יתומים ועקורים חסרי בית הוא התזכורת הנוראה של מלחמת שש השנים. חלקם סובלים מתת־תזונה, חלקם לא למדו קרוא וכתוב, הבוגרים יותר ישאו את צלקות המעצרים והחקירות הברוטליות בבתי הסוהר. ילדים פליטים נשלחים לרחובות למצוא פרנסה ומזון למשפחות. ילדות קטינות נשלחות בידי אמהות אומללות לעבוד בזנות או נמכרות לחתונה, במקום ללכת לבית הספר, לכל מי שיציע מוהר בסדר גודל של מאה או מאתיים דולר.

אבל אסד לא מוטרד. גם לא כשמזכירים לו שאזרחים מסוריה מתחננים לקבל טיפול רפואי בבתי חולים בישראל. "אני ישן מצוין בלילה", הוא חוזר ומודיע לעיתונאים מערביים. "אין לי ביעותים ואין לי סיוטים. המצפון שלי נקי לגמרי כי אני עושה כל מה שאני יכול וכל מה שצריך לשמור על אזרחי המדינה שלי". •