ראש האף־בי־איי, ג’יימס קומי, מסמל את כל מה שאזרחים רוצים לראות בפקיד מדינה: שכל, יושרה, אחריות, עצמאות. במהלך השנה האחרונה הוא היה מקור לסערות פוליטיות אדירות, שהשלכותיהן על אמריקה, ועל העולם כולו, מרחיקות לכת. אף אחד לא מבין מה מדריך אותו, אבל כולם משתמשים בו לצורכיהם. כשהייתי בוושינגטון לפני שבועיים ניסיתי ללמוד מה תפקידו של קומי בכוח. “הוא מפלגה של איש אחד”, אמר לי עמית אמריקאי. “מפלגה שאיש לא יצביע בעדה, לא רפובליקאים ולא דמוקרטים”.

הסערות שחולל היו גדולות עליו. קומי נהג כמו שופט במשחק כדורגל שפסק פנדל שלא היה ואיזן אחר כך בכרטיס אדום לשחקן של הקבוצה היריבה וחוזר חלילה, עד שהמשחק הפך לבדיחה.

שלשום התייצב קומי לשימוע בוועדת המודיעין של בית הנבחרים האמריקאי. זה היה דיווח ראשון, פומבי, מפי גורם מוסמך, על החקירה החשאית שמנהלת הבולשת על מעורבות הרוסים בבחירות. קומי סיפר שנחקרים הקשרים בין אנשיו של פוטין לאנשיו של טראמפ. הוא נשאל אם הנשיא אובמה הורה לצותת לשיחות במטה הבחירות של טראמפ – טענה שטראמפ העלה בציוצים שלו. קומי השיב בהכחשה גורפת.

התשובות הנחיתו מכה כואבת לטראמפ. הדמוקרטים חגגו, אבל שאלו איפה היה קומי לפני הבחירות, מדוע הסתיר את קשרי פוטין־טראמפ מהבוחרים ומדוע את החשדות נגד הילארי קלינטון חשף גם חשף.

קומי, 57, פרקליט במקצועו, רפובליקאי בצעירותו, מונה לראש האף־בי־איי על ידי הנשיא אובמה. ביולי 2016 הודיע שהחליט להמליץ למשרד המשפטים לא להגיש כתבי אישום בפרשת האימיילים של הילארי קלינטון. עצם פרסום ההמלצה סתר נוהג רב־שנים. חמור מזה, באדיבות סוכניה של רוסיה המיילים המשיכו לזרום. בסוף אוקטובר, עשרה ימים לפני הבחירות, הודיע קומי שהחקירה בפרשת האימיילים חודשה. ההודעה גרמה נזק בלתי הפיך לקמפיין של קלינטון. ערב הבחירות ניסה קומי לתקן, אבל זה היה מאוחר מדי.

ועכשיו, ארבעה חודשים לאחר הבחירות, חודשיים בתוך ממשל טראמפ, הוא מספר לאמריקאים מה שהיה עליהם לדעת ב־8 בנובמבר. מסקנות אין עדיין: החקירה תימשך עוד חודשים רבים, וספק אם תגיע לתוצאות. בצל החקירה יעמדו כל מגע בין טראמפ לפוטין, כל מהלך כלפי הרוסים, עצם הלגיטימיות של שלטונו.

התערבות של רוסיה בבחירות במערב היא תופעה ישנה. באחרונה התפרסם בעברית “ברלין 1961”, ספרו של פרדריק קמפ, שמספר על אחד המשברים הגדולים בתולדות המלחמה הקרה. בין השאר הוא מספר שבבחירות לנשיאות ב־1960 הרוסים פעלו בעד קנדי ונגד ניקסון. כדי לעזור לקנדי, דחו עד לאחר הבחירות את שחרורם של שני טייסים אמריקאים שיורטו ונלקחו בשבי. ויש דוגמאות רבות נוספות.

השבועון “ניו יורקר” פירסם לפני שבועות אחדים כתבה מאלפת המתארת את המדיניות הרוסית (“טראמפ, פוטין והמלחמה הקרה החדשה”). פוטין משוכנע שמדובר בהגנה עצמית: האמריקאים התערבו בפוליטיקה של מדינות שגובלות ברוסיה. הם ניסו להשפיע על דעת הקהל ברוסיה עצמה. מה שמותר לבית הלבן, מותר גם לקרמלין.

בשנים האחרונות גילו הרוסים את הכוח המשחית של עולם הסייבר. המדינה הראשונה שנפלה קורבן לפעולת חבלה של האקרים רוסים הייתה אסטוניה. באמריקה הם חדרו למחשבים של בכירים ובראשם הילארי קלינטון, פירסמו מיילים מביכים והפיצו ידיעות מפוברקות. אובמה גער בפוטין, אבל נמנע מלהודיע שרוסיה פתחה במלחמת סייבר נגד ארה”ב. אובמה שנא דרמות.

האם חשיפת המתקפה הרוסית בכל חומרתה הייתה משנה את תוצאות הבחירות? ספק רב. אבל משמעות הפרשה חורגת מקמפיין אחד. מדינות דמוקרטיות יכולות להקיף את עצמן בחומות ולהצטייד במיטב אמצעי הנשק, אבל הן אינן יודעות להתגונן מפני מי שמבקש לתקוף את דעת הקהל שלהן, את מערכת הערכים, את האמון במוסדות. טראמפ אינו סוכן רוסי; גם לא ג’יימס קומי. אף על פי כן, כל אחד מהם תרם את תרומתו להרס הדמוקרטיה. √