בשנתיים שחלפו מאז "נאום הקמעות" הפך השם יאיר גרבוז למזוהה עם תוצאות הבחירות האחרונות, ואולי עם החוויה הפוליטית הישראלית בכללותה: בחוגי הימין הוא נתפס כסמל להתנשאות השמאל לכאורה על חובשי כיפות ומאמינים, ובחוגי השמאל הוא מזוהה עם הכישלון בבחירות האחרונות שקבר את הסיכוי להחלפת השלטון. אולם אם דמותו הציבורית של גרבוז היא שנויה במחלוקת, הרי שלגבי מעמדו כאמן נראה שאין ויכוח כי מדובר באחד היוצרים המוכשרים והחריפים שהיו בישראל, בין אם הוא אוחז במכחול ובין אם הוא אוחז בעט.

ציור של יאיר גרבוז

גרבוז נולד ב־1945 בגבעתיים, וכמעט אין תחום שלא עסק בו – צייר, מורה, סופר, איש תקשורת ופעיל פוליטי. בראש ובראשונה זכה להערכה כצייר, ויצירותיו מושפעות מאומנות הפופ האמריקאית ומכילות לרוב ביקורת חברתית. הוא הציג בעשרות תערוכות במוזיאונים ובגלריות בישראל ובעולם. בנוסף לציור גרבוז עסק גם בכתיבה ובתקשורת המשודרת. הוא נמנה על צוות כותבי המדור הסאטירי "דבר אחר" של העיתון "דבר", ובשנת 1993 הנחה את תכנית הסאטירה "אין עם מי לי לדבר" בערוץ 2, ולאחר מכן גם הגיש טור סאטירי בתכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת". גרבוז כתב שישה ספרים שעסקו בחייו בקיבוץ כפר החורש, רשומותיו בעיתון ורשימות הומוריסטיות אודות חייו האישיים. וביקורת חברתית לרוב. ספרו המפורסם ביותר הוא ככל הנראה "תמיד פולני", שאיגד טורים שכתב בנושא מוצאו וזכה להצלחה מסחרית רבה לאחר פרסומו ב־1989.

אברהם חי

גרבוז כיהן כמורה לאומנות בית־הספר לאמנויות "המדרשה" במכללת בית ברל בין השנים 2011-1973, ואף כיהן כמנהלה. כמו כן הוא כיהן כיושב ראש ועדת רפרטואר בתחום האמנות הפלסטית בסל תרבות ארצי. בשנת 1993 זכה גרבוז בפרס סוקולוב לעיתונאות, בשנת 2000 זכה בפרס משרד התרבות ומוזיאון ישראל לאמנות עכשווית ובשנת 2004 זכה בפרס א.מ.ת לקידום המדע התרבות והאמנות בישראל, על יצירותיו בתחומים השונים. בשנת 2015 זכה בפרס רפפורט על תערוכת היחיד שלו "אני ציירים".

לאורך הדרך גרבוז היה פעיל חברתי ופוליטי שלא התבייש לומר את אשר על ליבו. הוא נשוי ואב לשלושה ולאחר פרישתו לגמלאות מהמדרשה עבר בשנת 2012 עם רעייתו מרגלית לחיות לסירוגין בצפת וברמת גן.

יחסי ציבור