אם למישהו זה עוד לא היה מספיק ברור, עכשיו הדברים כבר ברורים לחלוטין. שר האוצר משה כחלון, מי שהיה עד לאחרונה המלאך השומר של תאגיד השידור הציבורי, החליט להקריב את שני מנהליו, היו"ר גיל עומר והמנכ"ל אלדד קובלנץ. אין דרך אחרת להסביר את העקיצה החדה ששיגר לעברם כחלון בבוקר בכנס בתל־אביב, וכמה שעות אחריה את ההדלפה של המשפט שאמר כבר לפני חודש – "הם לא גיסים שלי".
יכול להיות שכחלון מאמין שרק ככה הוא יצליח להציל את התאגיד כולו ולהגיע לפשרה עם ראש הממשלה, ויכול להיות שהוא גם צודק בזה. מה שהרבה פחות ברור הוא ההשלמה של כחלון עם קו המחשבה שלפיו מינויה של גאולה אבן־סער לתפקיד מגישת המהדורה המרכזית בתאגיד הוא התגרות מכוונת בנתניהו.
למרבה הפליאה כחלון הוא לא השר היחיד שמשלים עם זה ומוכן לקבל כמובן מאליו את ההתייחסות לצעד כזה, שהוא צעד טבעי לגמרי, כצעד של התרסה והתגרות. קחו למשל את זאב אלקין, השר להגנת הסביבה ולענייני ירושלים. אלקין, תרשו לי לציין, הוא מהחכמים, החרוצים והראויים ביותר בין שרי ממשלתו של נתניהו. אדם מוכשר, חד היגיון וקר מזג, שלעיתים רחוקות מאוד מוציא מפיו התבטאות שאיננה שקולה ומדודה. דווקא בגלל זה התייחסותו למינוי של אבן־סער למגישת מהדורת החדשות היתה כל כך משונה.
בראיון לתחנת הרדיו "גלי ישראל" תקף אלקין את ראשי התאגיד ואמר בין היתר: “הם האחרונים במדינת ישראל שיש להם אינטרס שהמחלוקת הזאת תיפתר. אם המחלוקת הזאת תיפתר, כנראה, לפי כל הסימנים המסתמנים, הם יצטרכו ללכת. לעומת זאת, אם פתאום המחלוקת לא תיפתר ונלך לבחירות הם יישארו, לכן יכול להיות שהיה להם אינטרס להוסיף שמן למדורה. לא יודע מה עמד מאחורי הרצון לפרסם את זה (מינוי אבן־סער) עכשיו".
הדברים של אלקין, לפיהם מינוי מגישת רדיו בתאגיד היא "שפיכת שמן למדורה" שעשויה להביא לבחירות, היו עשויים להישמע סבירים אם היו יוצאים מפיו של פרשן פוליטי. אולם, כשהם יוצאים מפיו של שר, הם מעידים על זה שמישהו כאן השתגע. העובדה שמינוי מגישת טלוויזיה הוא עילה לכאורה לגיטימית למשבר פוליטי עמוק כל כך, מעידה על אובדן היגיון ואובדן בושה.
אבל אלקין לא אשם. לא הוא הכניס את המערכת הפוליטית לסחרור מטורף וטס לסין. אלקין, וכל חבריו להנהגת הליכוד נקלעו לסיטואציה הזויה, בה הם נדרשים להגן על דבר מה שלא ניתן להגן עליו. מי שאחראי לאובדן הבושה, מי שהכניס מערכת פוליטית שלמה לסחרור על סוגייה כה פעוטה, הוא ראש הממשלה.
נתניהו הוא אחד המנהיגים האיכותיים ביותר שהיו לישראל. שילוב נדיר של חוש מדיני, חזון וחוש פוליטי מפותח, שמאפשרים לו לקדם את הדברים שהוא מאמין בהם. דווקא על הרקע הזה נראית ההתנהלות שלו משונה במיוחד. גיוס כל המשאבים הפוליטיים לנקודות חסרות כל משמעות אסטרטגית, תוך שימוש בכל התותחים הכי כבדים.
דווקא אנשי הליכוד, כדוגמת אלקין, שנאלצים פעם אחר פעם לצאת להגנת רה"מ, הם אלו שברגע הנוכחי צריכים להגיד לו: עצור, לא עוד. מתוך הליכוד צריכה לצאת הדרישה לנתניהו, שנה את התנהלותך או שתודח, לפני שתפגע במחנה הלאומי כולו.
