yed300250
הכי מטוקבקות
    חדשות • 23.03.2017
    מיצג של צביעות
    בן דרור ימיני

    נניח לפרוצדורה. שר החינוך, נפתלי בנט, פעל בהתאם לכללים. באין תמימות דעים בוועדה לבחירת הזוכה בפרס ישראל בתחום מסוים — השר מוסמך להחליט על מינוי ועדה אחרת, והוא מוסמך, לחלופין, להחליט על כך שבאותו תחום לא יוענק פרס.

     

    העניין הוא שאין צורך בספקולציות כדי לדעת שבנט ניצל את ההזדמנות כדי לעשות חשבון עם יאיר גרבוז בגלל "נאום הקמעות". בנט הסביר אתמול את העניין בעצמו. הוא זוכר לגרבוז את הנאום ההוא, ובצדק. בנט לא לבד. הנאום ההוא הבעיר את חמתי. זה היה נאום שאולי לא נשא באחריות בלעדית על מפלת גוש השמאל בבחירות, אבל הוא בוודאי תרם, תרומה משמעותית, לדחיפת מהססים אל הימין.

     

    אבל כל זה לא מפחית במילימטר אחד מהערך של גרבוז כיוצר. טובי היוצרים והאמנים הם לא בדיוק בעלי הדעות המיושבות, המנוסחות בקפידה, המאוזנות. מדובר, לפעמים, באנשים אקסצנטריים. אצל רבים מהם, אם לא רובם, מדובר באמנות מגויסת ופוליטית. זה טבעה של אמנות בעידן הנוכחי. זה לא אומר שהכל עובר. זה לא אומר שצריך לסלוח להם על כל התבטאות. זה לא אומר שאין קווים אדומים. בוודאי שיש. יוצר ישראלי שיביע הזדהות עם החמאס, או יכחיש שואה, לא ראוי לפרס ישראל, גם אם הוא היוצר הטוב בתחומו. האמן דוד וקשטיין הציג במוזיאון תל־אביב תערוכת ציורים, תחת הכותרת "פיצוץ", שהתאימו ל"דר שטירמר". היהודים צוירו שם כנאצים תאבי דם, רשע וממון. המוזיאון החליט להסיר חלק מהציורים. גם הקולנוען אייל סיון זכה לפסילה בפריז, משום שליצירות שלו יש ניחוח אנטישמי. הטענה על "חופש הביטוי האמנותי" לא עזרה גם לדיודונה, הקומיקאי הצרפתי שהורשע בהפצת תעמולה אנטישמית. גרבוז נמצא במקום אחר. הוא הצליח להרגיז את רוב הישראלים, לא רק את הימין ואת הדתיים, אלא גם את רוב השמאל. גינוי חובבי הקמעות, או הטענה שהם קומץ שהשתלט על המדינה, ואפילו הכללות על ציבור מסוים, אינם חציה של שום קו אדום. זה חלק מהשיח השוצף והקוצף, ואפילו הלגיטימי, וצריך להיות קו אדום בין ביקורת על יוצר לבין פסילה של יוצר.

     

    רק לפני שבוע, צריך להזכיר, נבחר דוד בארי לקבלת פרס ישראל על הפיכת עיר דוד לאתר מורשת, חינוך ותיירות. בארי הוא גם פעיל פוליטי, בכל הקשור לחידוש היישוב היהודי, לא רק בשכונות היהודיות במזרח ירושלים, אלא גם בלב ליבן של השכונות הערביות. השמאל פתח במחאה זועמת. פוליטית, בארי בימין הקיצוני לפחות כמו שגרבוז בשמאל הקיצוני.

     

    והיא הנותנת. משום שיותר מכל דבר אחר, הפסילה משמאל, כמו הפסילה מימין, היא מיצג של צביעות. השמאל יצא נגד הענקת הפרס לבארי, מסיבות פוליטיות. הימין שולל את הענקת הפרס לגרבוז, מסיבות פוליטיות. נכון, אין הפרדה מוחלטת בין אמנות לפוליטיקה. אבל את הפסילה הפוליטית צריך לשמור לא למקרים חריגים, אלא למקרים מאוד חריגים. גרבוז לא נמצא שם. את הפסילה שלו צריך לפסול.

     

    yed660100