האזעקה הראשונה ששמענו בצוק איתן תפסה את בתי, עפרי, בשירותים", נזכרת יעל אוריאלי מכפר אביב. "החרדה הפכה להיות אמיתית. היא לא הסכימה להישאר לבד, הייתי צריכה להיות איתה כל הזמן".
מה עושים במצב כזה?
"חיפשתי דרך לעשות לה ונטילציה לפחד. היא ישבה וציירה ועלה לי רעיון שאולי ננסה להפוך את הציור לבובה. זה היה איש קטן שהיא קראה לו בובי. הבובה קצת שיחררה אותה. היא הלכה איתה במקומי לחדר השינה ולשירותים. היא נסכה בה ביטחון".
"אני לא האמנתי שזה יקרה. לא האמנתי שציור יכול להפוך לבובה", מצטרפת עפרי בת ה־9 לשיחה. "ציירתי ציור ואמא שאלה אם אני רוצה להפוך את זה לבובה. שאני ארגיש את זה חי. היא הפכה את הציור לבובה ואני הרגשתי עם הבובה יותר ביטחון. הלכתי איתה לכל מקום. זה לא הגיוני שעושים ככה", היא אומרת ונוקשת באצבעותיה, "וזה הופך לבובה. אמא עושה קסם".
בובה בצורת טיל
מלחמת צוק איתן הותירה רבים מהילדים ביישובי הדרום בחרדות. מאז קיץ 2014 טיפלה עמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) בלמעלה מ־3000 ילדים והוריהם. עכשיו כבר מריחים את המלחמה הבאה, אולי בקיץ הקרוב; לפי ההערכות, הפעם חמאס ינסה לסכל הקמת חומה בגבול עזה כדי לא לאבד את אחד הנכסים האסטרטגיים שלו — המנהרות.
לאחרונה גילו בנט"ל שאוריאלי משחזרת את הקסם שעשתה עבור ביתה גם עבור ילדים במחלקות אונקולגיות, וחברו אליה לטובת פיילוט ייחודי, שבו היא מקימה לחיים ציורים של ילדים כחלק מהטיפול בפוסט טראומה. הילד, יחד עם המטפל, מצייר את בובת ההתמודדות שלו, וכעבור מספר שבועות מקבל את הבובה על פי הדמות שצייר.
"ראיתי את ההתלהבות מהבובה שעשיתי לעפרי ואמרתי 'וואלה, יש פה רעיון'", אומרת אריאלי. "הגעתי לעבוד במחלקות האונקולוגיות וראיתי כמה טוב זה עושה לילדים. אחת התורמות הייתה הגברת יהודית רקאנטי שממנה הגיע החיבור לנט"ל. לפני שבועיים התחלנו את הפיילוט, היום אני בבובה השלישית".
איך הפידבקים בינתיים?
"הבובה הראשונה הייתה לילד שצייר בובה שנראית ממש כמו טיל. כשהוא קיבל אותה הוא הרים לי טלפון מתרגש. התחושה שהוא קיבל מהבובה הייתה 'יש לי בובה חזקה והיא תשמור עליי'. בבובה השנייה קיבלתי ציור של טלה ירוק. הפוסט טראומה התבטאה בפחד נוראי מבעלי חיים. הכנתי לה את הבובה מפרווה שיש לה ממש תחושה של בעל חיים. היא הייתה מאושרת. היא לא הפסיקה ללטף את הבובה ובהמשך הטיפול שלה היא מתכוונת ללכת עם הבובה לפינת ליטוף ולנסות ללטף טלה אמיתי".
איך זה מתקשר לפוסט טראומה מהמלחמה?
"יש כאלה שיגידו שזה לא קשור לצוק איתן אבל זה בדיוק הקטע של פוסט טראומה — אתה לא יודע באיזה מקום בחיים זה יתפוס אותך. עפרי למשל לא הלכה לשירותים לבד שלושה או ארבעה חודשים. היא ישנה איתנו במיטה כמעט חצי שנה".
לא קורה לך שאת מקבלת ציור ואומרת 'זה יותר מדי'?
"בגלל שהכל התחיל מהפוסט טראומה של עפרי יותר קל לי להבין את המקום שהילדים מגיעים ממנו. אני לא שופטת ציור שאני מקבלת של ילד, אני פשוט זורמת עם כל בקשה. זה החלום שלו, הדמיון שלו. אני גם לא עושה אינטרפרטציה או משנה את הציורים. אם יש משהו שהוא לא ברור לי, אני מתייעצת. אין לי זכות להתערב להם בעיצוב".
על איזו בובה את עובדת עכשיו?
"הבובה הנוכחית היא של ילדה שאצלה הפוסט טראומה מתבטאת בפחד מפצעים ותחבושות ודם. לבובה שהיא ציירה יש פצעים על הגוף, פצעים על הפנים, שטפי דם בעיניים וגבס על יד אחת ועל רגל אחת. הבובה מבטאת את עולם הדמיון של הילד. את המחשבות והפחדים הכי כמוסים. דרך זה הוא מקבל את המחשבות שלו כמשהו פיזי שהוא יכול לגעת בו. גם אם המחשבה היא מאוד מפחידה, ברגע שהוא מקבל אותה בתור בובה הוא יכול לגעת בה. פתאום המחשבה רכה ואפשר ללטף אותה".
"אפשרות טיפול נוספת"
"יעל הגיעה אלינו אחרי עבודה בשניידר עם ילדים שסובלים ממחלות אונקולוגיות מתוך המחשבה שגם אנחנו יכולים להיעזר בעבודה עם הבובות", אומר סער עוזיאלי, פסיכולוג קליני ומנהל היחידה הקלינית בנט"ל. "אנחנו מדברים על אוכלוסייה שגרה בקו עימות מתמשך, ההווה שלהם הוא גם זמן לא פשוט. מספיק שיש אזעקה, אפילו לא אזעקת אמת, כדי להנכיח את מצב החירום־שגרה".
מה הערך הטיפולי של העבודה עם הבובות?
"אנחנו כרגע בודקים את הערך. בטיפול עם הבובה הילד בעצם בונה אובייקט שעושה השלכה של העולם הפנימי של הילד, במקרה הזה חרדות. הפחדים הם שלך ועכשיו אתה רואה אותם בחוץ אצל הבובה. הילד רואה את הפחדים מול העיניים שלו והוא יכול לעשות איתם כל מיני דברים. הוא יכול לשלוט בהם, הוא יכול להשתמש בבובה, לבטא את הכעס, הפחדים, העצב או האובדן. המטפל יכול, יחד עם הילד, להקטין או אולי אפילו להגדיל במקומות מסוימים את החרדות כדי להתמודד איתן. הבובה היא חלק משלים, ולא מחליפה את הטיפול".
יש יתרונות ייחודיים לעבודה עם חפץ בטיפול נפשי?
"מה שיפה עם הבובה זה שאחרי שנגמר הטיפול הבובה נשארת אצל הילד. היא מלווה אותו. הבובה תהיה שם גם אחרי הטיפול, כל עוד הילד ירצה. ברגע שאתה מוציא החוצה, אתה משתחרר מחלק מהפחדים וזה כבר יותר קל. זה עוד כלי טיפולי שיכול לעזור באותם מקומות שצריך. נעשה עוד כמה בובות, נאסוף מהמטפלים את הרשמים ונחליט מה הערך המוסף".
איך בכלל מתמודדים עם ילדים שחשופים לכזו מציאות לא נורמלית?
"אלו ילדים שחשופים לאיום מתמשך, לחוסר ודאות ועמימות. יש תסמינים שפוגעים באיכות החיים שלהם ומה שאנחנו מנסים לעשות בטיפול זה קודם כל לרדת ברמת התסמינים ואחר כך ללמד את הילדים טכניקות ושיטות להתמודד עם האירוע הבא. הבובות הן אפשרות טיפול נוספת". •
נט"ל — תמיכה וסיוע נפשי לנפגעי טרור ומלחמה 1800363363 ובצ'אט שבאתר:
HTTP://WWW.NATAL.ORG.IL
