מספיקות עשר שניות של צפייה בקליפ של מיכל הקטנה כדי להסיק שכוכבת הילדים עשויה מאקסטזי טבעי. אבל כמעט 20 שנה אחורה, היא ממש לא הייתה אימוג'י עם לבבות בעיניים. הוא היה, ועדיין, אחד הגברים המפורסמים בישראל, אז בן 28. היא הייתה רק בת 17, עדיין בשם משפחתה המקורי, קעה. כוכבת בצעדיה הראשונים. זה התחיל כמו הרומן הגדול הבא. היא עברה לגור אצלו. הוא הרעיף עליה תשומת לב ובגדי ים מכיכר המדינה. אבל מהר מאוד הכל השתנה: "ידעת איך יום מתחיל, אבל לא היה לך מושג איך הוא ייגמר", היא מספרת. במשך שנה וחצי הם היו יחד והחיים שלה היו רכבת שדים. הוא התגלה כקנאי מטורף: אסר עליה לצאת מהבית לבד. לדבר עם גברים. כל מבט נראה לו כמו הזמנה. כל שיחה אגבית - גם עם מלצר במסעדה - נשמעה לו כמו פלרטוט. וכל דבר כזה היה סיבה לפיצוץ.
מהר מאוד הם נכנסו לשגרה רעה: הוא מקלל, צועק, מאשים אותה בבגידה וגם מכה אותה. היא בורחת, וחוזרת, וחוזר חלילה. למה? בגלל שהאמינה שהוא אוהב אותה. בגלל שאהבה את תשומת הלב האובססיבית, וכן, למה לשקר: גם את הרומנטיקה והבגדים היקרים שהגיעו אחרי המכות. בשלב מסוים משהו בתוכה כל כך התקלקל עד שכשהוא לא היה מכה אותה, היא חשבה שהוא כבר לא אוהב אותה. עד כה פחדה לדבר על המקרה. היא עדיין חוששת. לא מוכנה לחשוף את שמו. מפחדת מהאיש ההוא. עדיין מאוד מפורסם, מצליח, ומאיים. לבסוף מחליטה לספר בכל זאת, כדי להשתחרר מהצל, וגם בגלל "שאם זה יעזור למישהי לעזוב את הבעל המכה שלה - רק מישהי אחת - זה יהיה שווה את זה".
מיכל ויצמן, בשמה הנוכחי, תמיד אהבה תקשורת. היא סיפרה הכל: מהסכם הממון שלה ועד להפלה כואבת שעברה. אבל מי שבתעשייה מעידים שהיא ספר פתוח, שיש לה דחף בלתי נשלט לפרסום - סיפרה על המקרה ההוא רק לקומץ מחבריה הקרובים. אפילו בעלה, לטענתה, לא יודע את כל הפרטים וגם כנראה מעדיף להשאיר את זה ככה (ברגע שהנושא עלה הוא איחל לנו "בהצלחה עם התועבה" ונעלם).
מערכת היחסים הזאת, בסוף שנות ה־90, הייתה אלימה מההתחלה והסתיימה כשהוא חונק אותה בחדר מלון בניו־יורק אחרי שהוא נועל את הדלת ולא נותן לה לצאת. קעה, ילדה בת 17, מקליטה אותו מאיים ומקלל כדי לזכות בחופש שלה בחזרה. "את מדברת עם מישהו, ופתאום פיגוע. התפרצויות, זורק דברים. מקלל. צועק. מוציא לך דברים מהבוידעם שפעם קרו", היא מסבירה ומיד עוברת לאחד המקרים. "היינו באירוע שהיה לי חשוב ללכת אליו והוא היה חולה אבל בא איתי. חיכיתי לו באוטו וכשהוא נכנס, עוד לפני שאני מבינה מה קורה, הוא אומר לי, 'הכל בגללך' ומביא לי עם גב היד כזאת מכה לתוך הפנים. והייתה לו טבעת גדולה כזו על היד. פגשה לי בדיוק את העין. נהיה לי ממש פנס".
את זוכרת מה עבר לך בראש באותו רגע?
"באותו רגע לא כואב לי. אני מאוד בשליטה. ההלם הגיע אחר כך. תקשיבי, כשאני מדממת יש לי זמן להיות בשוק?! אני יושבת שם, לא מדברת".
ומה עם לקום ולצאת מהאוטו ושילך לקיבינימט?
"נפרדתי ממנו אחרי זה, אבל חזרנו. ככה שנה וחצי, עד שנפרדנו סופית".
את מבינה היום למה חזרת אליו כל פעם?
"לקח לי הרבה זמן להבין מה קורה. כי הייתי מסונוורת מזה שהוא פנה אליי. תביני: אני ילדה בת 17 ופתאום בנאדם במעמדו בכלל מדבר איתי. מהעולם של המבוגרים. מה שאני באה להגיד לך זה שהוא ניסה משהו ואני הייתי בכלל במקום אחר - קמתי כל בוקר עם פרוז'קטור על הפרצוף שלי. אז לא הבנתי מה קורה. אבל לאט־לאט זה משפיע עלייך: בשלב מסוים הוא גורם לך להרגיש שאת אשמה. את גרמת לי לעשות לך את זה! את! כי גררת אותי חולה מהבית! ואם צילצלת ל־144 לבקש טלפון של פיצה ודיברת בטון סקסי (צועקת) ל־144, כן? בעיניו את גם אשמה! גם אם לא הייתי לידו הייתי אשמה. בכל דבר. הוא כאילו המציא עולם והוא האמין בו, שזה נורא. והוא מנסה לסחוף אותך למערבולת הזאת. ואת מסונוורת. לא רואה".
זה מה שאני מנסה להבין: הבנאדם מרביץ לך ואת עדיין מסונוורת?
"תשמעי, בחיים הכל זה עניין של הרגל. תחשבי על בנאדם שקטעו לו שתי רגליים - מבחינתי זה מה שקרה לי. בנאדם אומר, רגע, אין לי רגליים. בהתחלה הוא קם מהמיטה ונופל. אבל אחרי זה הוא מתרגל לחיות בלי רגליים. יש לו כיסא גלגלים. ונגמר הסיפור".
מה זו המטאפורה הזו?
"זו מטאפורה לזה שבהתחלה לא הבנתי עדיין שמנסים להפוך אותי לכנועה, אז חייתי כאילו יש לי אישיות עדיין, אבל בעצם הכל היה הוא. ואני כאילו נהניתי מזה. זה כמו שבנאדם בתהליך שיקום ואז פתאום הוא מבין שזה אורח החיים שלו. אין לו רגליים לתמיד וכלום לא יעזור. זה לא 'קחי אקמול'".
מה זה אומר?
"שאת מתרגלת. כי את לא מכירה משהו אחר. זו היתה מערכת היחסים הראשונה שלי. לא ידעתי שזה יכול להיות אחרת. אז את כל פעם סולחת. כי לא ידעתי שזה לא בסדר. כי הוא ביקש סליחה ו'אני מצטער'. הולך וקונה לך בגד ים בכיכר המדינה. הוא גורם לך להרגיש שאת מלכה. כמו שהוא מוריד אותך, ככה הוא מפאר. לתת לך להרגיש נסיכה. כל הבית נרות. ומתנות. וסליחה ואני אוהב אותך, היו לי הרבה בחורות, קשה לי - נותן לך לשמוע מה שבאגדות את לא שומעת. וזה נגמר בצחוק וממשיכים הלאה".
* * *
כיום מיכל ויצמן, 34, היא אשת עסקים מצליחה. אימפריה. בנתה עצמה לגמרי לבד. נשואה לניר ויצמן, עורך דין ומלונאי מעשירי הארץ ואמא לשניים, יולי וליאם. אחת מכוכבות הילדים המצליחות והאהובות בישראל, תחת שם המותג 'מיכל הקטנה'. כדי להבין איך בכלל מצאה את עצמה בזוגיות הזאת, צריך לחזור איתה עוד כמה שנים אחורה. היא נולדה בשם מיכל קעה, השלישית מבין ארבעה אחים, להורים בעלי עסק לחומרי בניין ביבנה. אביה מבוגר מאמה ב־14 שנה, מה שמסביר אולי איך נראה לה טבעי בגיל 17 להיות עם גבר בן 28. ילדת שמנת והנסיכה של אבא. "הוא איש של פעם. וגם דיקטטור כזה. הייתי הבת היחידה שלו והוא מאוד שמר עליי - לא נתן לי לצאת מהבית. לא ראיתי מדורה של ל"ג בעומר בחיים. אמר לי, את תבכי עכשיו ואני לא אבכה כל החיים. אז ראיתי את זה כחנק. וזה חונק".
בגיל 16 וחצי עזבה את הבית. ההורים לא היו מבסוטים, בלשון המעטה. "רציתי שיקשיבו לי. רציתי להיות עצמאית. שלא יגידו לי מה לעשות. שתהיה לי שליטה מלאה לאן אני הולכת ומה אני לובשת".
כמו בסיפור ניינטיז קלאסי, אותרה ברחוב שינקין - מרכז היקום דאז - על ידי עדי ברקן, שנחשב אז לסגן אלוהים בעולם הדוגמנות. משם לתפקיד נערת 'קיץ על החוף' בלהיט הטלוויזיוני ההוא, ולתפקיד ב'רמת אביב ג', אחרי שמצאה ב־144 את הטלפון של יוצרת הסדרה, ולא הפסיקה לצלצל עד שהתקבלה. קעה הפכה לאיט־גירל. קיבלה שער במעריב על תקן הבחורה החדשה בבלוק. אחר כך הגיעו האודישנים, ואייטמים במדורי רכילות. ואז הגיעה גם האהבה הרעה ההיא.
הם נפגשים באירוע חברתי. היא וונאבי בת 17. הוא אחד האנשים המצליחים בתעשיית הבידור, בסוף שנות ה־20. "והייתה בינינו סוג של כימיה. לא אקרא לזה אהבה ממבט ראשון, אבל אני זוכרת שנכנסתי לחדר האמנים. נעמדתי על המשקוף והלב שלי על מאתיים - ואז הוא זיהה אותי מהשער! את מבינה? הוא. זיהה אותי. אמר לי, 'בואנה, את מיכל קעה'. ואת יודעת מה זה להגיד קעה, נכון?! מבחינתי, אחד הכוכבים הכי גדולים בישראל זיהה אותי, והרי אני הייתי אמורה לזהות אותו, כן? אז בכלל עלה לי. זה היה מטורף. הייתי באולימפוס. למחרת התקשר אליי ואמר שהוא רוצה אותי למשהו שהוא עושה. מציע לי עבודה. ואני לא מבינה שהוא מתחיל איתי".
די נו. שיחת הטלפון ההיא נראתה לך תמימה לחלוטין?
"לא תמימה לחלוטין אבל הייתי ממוקדת. הנה פרויקט. אני אתפרסם. יאללה. במקום האודישנים. כבר חשבתי שיקרה לי סיפור קורין גדעון שפתאום ארז טל מתקשר אליה ואומר לה בואי נעשה תוכנית ואיזה מגניב. ומצד שני, אני ילדה. מתי שנוח לי אני ילדה ומודעת לזה. בקיצור הסתנוורתי ממנו. נפגשים ומדברים על הפרויקט. כלומר הוא מדבר ואני במקום אחר, בהיי, בטירוף, והנה איפה ההורים שלי? תראו איפה אני. אני מגשימה. מסונוורת ומסתנוורת".
ממה שהוא יכול להציע?
"לא. מזה שהוא זיהה אותי. שהוא ראה אותי. מזה שאני פתאום קיימת. בנאדם במעמד שלו, בכוח שלו. זה כזה. הוא גם היה בשיא שלו אז. אני אומרת לך: הייתי מסונוורת. סחרחורת".
מתחיל ביניהם סיפור שמהר מאוד מתגלה כאהבה מטורפת. "ואני מרגישה שמישהו מגן עליי, מישהו שומר עליי".
אולי כי הוא גם היה יותר מבוגר. זה היה נראה לך הגיוני, הפער הזה? בת 17 עם גבר בסוף שנות ה־20?
"זה מרגיש אחרת כשהוא יותר גדול. הייתי בת 17 אבל מאוד בוגרת. את הולכת למסעדות. עולם המבוגרים. מה שרציתי!".
מהר מאוד היא עוברת לגור עם החבר החדש שלה. "הוא הכיר לי את האנשים. חברים שלו. אנשים מהתעשייה. בהתחלה עד שזה לא היה רציני הוא ניסה להסתיר אותי כי הייתי קטנה. והוא מאוד בררן. מאוד חושש לפרטיות שלו. הוא לא מוציא".
ומה עם הקריירה שלך?
"הוא אמר לי, 'אני מרוויח מאה אלף שקל בחודש, את לא צריכה לעשות כלום'".
אבל במקביל מדי פעם יש מכות. והתפרצויות. וריבים. מה קורה לך?
"זו בעיה. אם הייתה באה אישה כנועה, סבבה. אבל כנועה אני לא".
וכמה זמן לוקח עד שהוא מרים עלייך יד?
"לא זוכרת. מהר מאוד".
הרבצת לו בחזרה פעם?
"(צוחקת) אני יכולה להרביץ לו? רק הפה שלי עבד. התגוננתי. אבל ידעתי לקלוע בול. הרי מה זה אישה שעוברת אלימות? היא בשלב מסוים מרימה ידיים. מזהה את רגע ההתפרצות ואז נכנסת לקונכייה שלה".
אוקיי.
"אבל אני לא נכנסתי לשום קונכייה. התעמתתי איתו. הוא אהב את האופי הזה. הוא היה משתולל ואני הייתי אומרת לו, 'סליחה, על מי אתה חושב שאתה צועק?' ואז הוא היה נדלק. 'מי את שענית לי?' ומעיר על כל דבר: 'למה את מדברת עם ההוא', או 'למה לא ענית לי לטלפון' או 'איפה היית'. הולכים למסעדה? אסור לך לדבר עם המלצר ולהגיד מה את רוצה לאכול. כי הוא אומר, 'סליחה, מה את מדברת עם המלצר? תגידי לי מה את רוצה ואני אגיד לו'. ואת לא יכולה לשבת עם חברה כי אז הוא מדבר איתך בטלפון עד שהוא מגיע. אל תתבלבלי: אהבתי את זה. הרגשתי שנותנים לי תשומת לב.
"ההתפרצות שלו הייתה תמיד מגיעה מזה שאני עונה, שאני לא סותמת את הפה. הוא היה מתפרץ, 'את לא מעריכה והכל מובן מאליו ואת מנצלת - ומי צריך אותך בכלל?' ולי היה נדמה שהוא היה נדלק עוד יותר מזה שאני לא מפחדת".
ולא הלכת. נשארת. וחזרת. ועוד פעם.
"כי הייתי תלויה בו. כי לא היה לי כסף וגרתי איתו. כי לא ידעתי שזה לא בסדר. הוא ביקש סליחה ואני מצטער. וכמו שהוא אובססיבי בצד השלילי הוא גם היה אובססיבי בצד החיובי - ומה אני מחפשת - את האובססיה! את זה שאוהבים אותי. שרודפים אחריי. הייתי מלאת תשוקה לא רק אליו אלא לכל הדבר הזה - האנשים שמריעים לו. הולכת איתו ומזהים. זה מרגש, כן. זה הדליק".
כשאת עוזבת אותו לאן את הולכת?
"בורחת. מסתובבת. ישנה אצל חברה שאמרה לי, 'אם עוד פעם אחת את חוזרת לשם אני הורגת אותך'. ואני רדופה. מפחדת. ואני לא ישנה בלילה ויורדת במשקל - כשרע לי אני לא אוכלת, ומגיעה ל־39 קילו. אז מספיק שאני לא אוכל יומיים־שלושה, ישר אני יורדת. זה הגיע לרמה שאושפזתי בבית חולים".
נו.
"ואז הוא בא לבקר. ושוב היו לי פרפרים בבטן".
אני עדיין לא מבינה איך שנה וחצי סבלת את זה.
"את באמת לא מבינה?! את ילדה. אז אני מסתנוורת ואז הוא מרביץ לי ואז הוא קונה לי חצי זארה ואז הוא קונה לי בכיכר המדינה ואז הוא לוקח אותי לארה"ב, דברים שבחיים לא קיבלתי. וזה לא רק זה, הוא עושה דברים מאוד קיצוניים לאחר הסיטואציה שמקטינים את מה שקרה. ואת אומרת, הוא בסך הכל אדם טוב ואת אוהבת ודי והכל טוב".
ברור לך שזה יכול להישמע מופרע.
"היה שלב שכשלא היינו מגיעים לאלימות מילולית או פיזית חשבתי שמשהו לא בסדר - כאילו הייתי מתגרה בו בכוונה כדי שיקרה משהו! כי אמרתי, 'רגע, מה קורה? למה הוא לא משתולל?' כי זה מה שאת מכירה".
כאילו בשלב מסוים הדינמיקה נהייתה כזו משוגעת שאת כבר חיפשת את האלימות?
"בתת־מודע. כן. אמרתי, אולי הוא לא אוהב אותי. לא יודעת להסביר את זה. זה סחף אותי".
ראית 'הסופרנוס'? לטוני יש שם מאהבת, גלוריה, שזה מה שהיא מחפשת. בסוף הוא הורג אותה.
"לא, אבל ראיתי את 'לישון עם האויב'".
אהבת אותו?
"אהבתי את כל הדבר הזה. לא אותו כבנאדם. היינו יכולים לשבת שעות ולהקשיב לי. הוא האמין בי. הוא חשב שאני אחד האנשים הכי מצחיקים שיש. ממש הרגשתי איתו שאוהבים אותי. אז אני זוכרת שאמרתי, אין בעיה, אני אספוג את זה. כי הייתי שמה מאזניים. ממש הרגשתי שאוהבים אותי".
ברור. פצצה לפנים זו אהבת אמת.
"זה יותר מסובך מזה. זה לא ככה באמת, את יודעת. זה לא החיים".
* * *
איך שהוא, הצליחה לרדת בעצמה מהגלגל המטורף הזה. זה התחיל בפיצוי הרגיל: אחרי עוד אפיזודה אלימה הוא מפתיע אותה בגדול: טיסה לארצות־הברית. מחלקת עסקים. אפילו בוויזה טיפל. תנחשו לבד מה נערה בגיל הזה מול הצעה כזאת. "תחשבי שקנו לך בגיל הזה כרטיס לניו־יורק - בחייאת נו, באיזה קטע את זוכרת מה שקרה אתמול? יאללה, תזרמי. פנים קדימה. ואז הכל בסדר, אבל כשהלכתי לשירותים לקצת יותר מדי זמן כי רציתי להתאפר ולהתגנדר ולהיות שנייה עם עצמי, עוד פעם זה, 'איפה היית עד עכשיו'. והוא מדבר דרך השיניים. ולפני שאת עולה למטוס את אומרת, טוב, די, אתה צודק. את משכנעת את עצמך שעדיף להיות עכשיו בשקט. אבל אחרי הטיול הזה נפרדנו וזהו. לא חזרתי אליו".
מה גמר את זה סופית מבחינתך?
"הכל בקשר היה רק עבורו. נכנסים לחנות בגדים בשבילו - מבזבז ערימות של כסף ואני יושבת ומחכה לו. שלוש־ארבע שעות. יותר גרוע מכוסית. והוא מכתיב: את חיילת שלו. הוא רוצה גלידה בשש בבוקר אז הולכים. שם בניו־יורק הבנתי שיש לי שתי ברירות, או לזרום או לחזור. באחד הימים רציתי לעשות צמות בכל השיער. דיברתי עם המוכר מג'מייקה. אני אדם נגיש. אין לי בעיה לדבר. וההוא יוצא מהתא הלבשה ובדיוק המוכר נוגע לי בשיער, כי הוא מסביר לי שמאוד קשה לעשות לשיער שלי צמות - וההוא ראה אותו נוגע לי בשיער. נהיה פיגוע! זרק עליו את הבגדים, נתן לי את הכרטיס של המלון ומאה דולר והלך. באתי למלון ושם כבר הבנתי - וגם אם פחדתי ממנו לא הפגנתי את הפחד הזה. במלון הוא התחרפן: 'את לא מתביישת. את מביכה אותי. את מתחילה איתו'. ואז כשבאתי לקחת את הבגדים שלי והמזוודה והוא נעל את הדלת ולא נתן לצאת".
ויצאת?
"לא. הוא חנק אותי. לא ברמה של אמבולנס, כן? אבל ברמה של סימנים על הצוואר. ממש סימנים. שלא יורדים לפחות יום. אני מרגישה שם שאני במלחמה. בטיסה בכוונה הייתי עם השיער למעלה. גם אני אדם מרדן. ואז הוא אמר, 'אחותי באה לאסוף אותי מהשדה, תפזרי את השיער. אני לא רוצה שהיא תראה את זה'. אמרתי לו, 'סליחה, אנחנו מכירים?' היה לי ביטחון כי היינו במקום ציבורי. שם הוא נורא פחד ממני. מאז הנסיעה לניו־יורק לא חזרתי אליו. היה לי גם משהו עליו".
מה זה?
"הקלטה שלו, וזה היה הנשק שלי כדי שהוא יעזוב אותי סופית. הקלטתי ריב. קללות. 'היית עם ההוא. שכבת איתו'. כרגיל. והוא לא האמין לי שיש לי הקלטה, ורק אחרי שנפרדנו השמעתי לו. מאז לא שמעתי ממנו ולא ראיתי אותו. כלום".
מתי סיפרת לחברות?
"באיזה שהוא שלב כבר הייתי חייבת. שמעי, בנאדם שהוא אלים זה כתוב לו על המצח. חברות שלי ראו את זה והוא גם התפרץ עליהן. קילל. הוא אדם אלים. זה האופי שלו. אלא אם כן אתה הולך לגמילה, זה משהו שהוא חזק ממך".
הוא הסביר מאיפה זה בא?
"אין מה להסביר. אפס מודעות עצמית. ואתה אדם מפורסם ויש לך כסף ואתה חושב שאתה יכול לקנות את העולם".
ואת מדברת עם עצמך על מה שהיה?
"לא".
עם חברה?
"לא, רק אחרי שנפרדנו".
עם ההורים?
"הם לא יודעים מזה עד היום. לא יכולתי לספר להם".
הולכת לטיפול?
"לא. כאילו זה קרה למישהי אחרת. זאת לא אני... את פתאום מסתכלת ואומרת, 'מה זה הסרט הזה שאני בו?' לא הבנתי איך הגעתי לשם בכלל. פשוט לא חשבתי על זה. לא התעסקתי בזה שנים".
ולמה לא לפרסם את שמו? את אומרת שלדבר על אלימות אולי ייתן לנשים דוגמה וכוח לעזוב, אבל מצד שני, לא היית רוצה להזהיר נשים ממנו?
"אני מאמינה שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו. ואני גאה בעצמי שאני לא כזאת. רק בגלל זה התקדמתי. לא מאמינה בלהרוס למישהו את החיים".
הוא פוצץ אותך במכות, וככה סלחת לו?
"נו? פוצץ אותי במכות, אז עזבתי. מבחינתי זה שעזבתי והוא הפסיד אותי זה יותר מאלף משטרות וחקירות וסורג ובריח שהוא היה נמצא היום. תראי איפה אני ואיפה הוא. אני לא מחזירה כשעושים לי רע. ברגע שיש לך יצר נקמה לכי תדעי כמה זמן הייתי נשארת בתוך הפרשה הזאת. וחקירות. ועניינים. ומה אני צריכה את זה? למה זה יקדם אותי? את לא יודעת לאן הדברים האלה יידרדרו. זה סתם מעכב אותך. הדרייב שלי לא היה ללכת לנקום אלא ללכת ולהכיר מישהו חדש ולעשות ילדים".
אגב, כמי שהייתה עם גבר בן 28 כשהיית בת 17, מה לדעתך קרה שם בפרשת אייל גולן?
"אני לא מאמינה לפרשה הזאת. עשו לאייל גולן עוול".
מה זאת אומרת?
"עובדה שהוא יצא זכאי. תסלחי לי, בחורות רוצות את זה יותר ממה שאת מדמיינת. בחורות מתלבשות בצורה מסוימת. חצי עירומות. שדיים בחוץ. הולכות להופעות שלו וזורקות עליו חזיות. סליחה! זה לא פייר! למה, כי הוא אייל גולן? בחורות בנות 15 היום לא מתנהגות כמו בנות 15. הן משקרות להורים ומורדות בשביל להגיע לכל מיני מקומות. וגם מפתות ומגרות. ומתי שנוח זה כן ומתי שנוח לא".
* * *
מיכל הקטנה פרצה לשוק לפני כשמונה שנים, בלי ניסיון או קשרים. כיום, בגיל 34, היא מלכת הילדים: תאגיד סכריני שכולל הופעות, תוכניות טלוויזיה, שלושה ספרים ועוד אחד בתנור, נעלי ספורט ממותגות עם אורות מהבהבים והקצפת החדשה: מגבונים לחים בצלמה ובדמותה. בענף כוכבי הילדים בישראל, שמגלגל לפי הערכות יותר ממאה מיליון שקל בשנה, היא שחקנית משמעותית, שגם מנהלת את כל האופרציה בעצמה. כבר היה לה חיקוי ב'בובה של לילה' וממש לאחרונה עושים עליה טייק־אוף בפרסומת בשם 'סיגל הצמאה'. בקיצור, מדובר במותג־על. החודש השיקה את ההצגה החדשה שלה, 'טינקרבל', דמות שמגלמת את כל ערכי המותג של הקטנה: אבקת כוכבים, נצנצים וויצמן עצמה, כמובן, בתפקיד הפיה הטובה, המאמי וחביבת הקהל.
חודש אחרי החבר המכה הכירה את ניר ויצמן, שבבעלותו בתי מלון באירופה. ויצמן היה אז סטודנט בן 21 ומארגן מסיבות. כך נתקל באשתו לעתיד. היא הייתה רק בת 18, אבל ידעה בדיוק מה היא רוצה. בסוף אפילו ויצמן השתכנע, אבל רק אחרי לחץ פיזי כבד. "מה זה רציתי שהוא יציע לי, עוד רגע הייתי באה אליו עם רב!" היא צוחקת.
"אמרתי, מה העניינים איתך? עברנו את כל המבחנים האפשריים. בוא נתקדם. הוא היה אומר, 'מה הלחץ? אני סטודנט למשפטים'. אמרתי, וואלה. נגמרה השנה, אמרתי, נו. אמר, 'זה לא עובד ככה, עכשיו עושה סטאז''. נגמר הסטאז', יש את התואר עם הכובע הזה - מבחני לשכה? מה אתה מסתלבט עליי? אחרי שבע שנים אמרתי די. ידעתי שאני לא רוצה לבוא כאילו אני מציבה לו אולטימטום או משהו, אבל אם אחרי שבע שנים הוא לא הבין שזו אני, למה שהוא יבין מחר או עוד שנה? אז ביי. זה אומץ, את מבינה?" הם נשואים כבר 15 שנה.
ויצמן אוהבת שכותבים עליה, תכונה שבעלה לא מצליח להבין אבל נאלץ להכיל. היא מתענגת על כל אייטם בתוכנית של גיא פינס. מלקקת את האצבעות על כל ידיעה מחמיאה במדורי הרכילות. "נכון, אני עושה ימי הולדת גדולים לעצמי, כי הבנתי שאין סיכוי שבעלי יעשה את זה בשבילי", היא יורה. "ואני מאוד אוהבת תקשורת ואני לפחות אמיתית ומודה בזה. ובניגוד לאחרים, בפתיחות והשקות לא תמצאי אותי".
את עם בעלך מגיל 18. לא פחדת לקפוץ לזוגיות ישר אחרי המקרה ההוא?
"תשמעי, ניר היה עושה מסיבות ואמר לאחד היחצ"נים שלו שהוא רוצה מפורסמים שיעשו אצלו ימי הולדת. אחרי הפרידה מההוא, רציתי שיהיה לי שמח ובכלל לא היה לי יום הולדת. אבל אמרתי יאללה, וחגגתי יום הולדת. בדיעבד לקח לנו יומיים להתאהב. ושבועיים הוא לא נגע בי! אמרתי די, הבן אדם הומו. אגב, אם היה נוגע הייתי מפרקת אותו, אבל לפחות תיגע! בדיעבד הוא אמר לי 'אם הייתי נוגע בך, לא היינו היום יחד'. הוא המזל הכי גדול שלי. כאילו אלוהים אמר, תסבלי עד גיל 18 ואז יהיה לך טוב".
