האם הציבור הישראלי יוצא נפסד מניסיון חיסול חטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי? עם כל הכאב ומעבר או מתחת לכל הספינים והרעש למעשה זו השאלה היחידה שיש לענות עליה. לצערי הרב בעיניי התשובה ברורה: מי שיוצא נפסד מהמהלך הוא קודם כל הציבור הישראלי. תאגיד השידור הציבורי ביקש להציב סדר יום חדש, לקדם להעלות אג'נדות, ביניהן גם זו המזרחית, אבל בעיקר לייצר פלורליזם תרבותי ופוליטי אמיתי.

כל מה שאכתוב כאן הוא כמובן התרשמותי עד כה מנקודת מבטי, ואני מזמין אתכם לשפוט בעצמכם.

את רוב עבודתי בתאגיד השידור אני עושה במסגרת רשת הרדיו "כאן תרבות". שם, אני מגיש תוכניות, ובהן תוכנית ראיונות עם משוררים, ופרויקט "כאן שיר". בשני הפרויקטים האלו תשימו לב בקלות לייצוג מזרחי מכריע, וזה בלשון המעטה. זה היה ברור מראש מן הרגע שפנו אליי.

כך גם לגבי ייצוג נשים (לפחות מחצית) דתיים ולהט"בים, כך גם לגבי התנועה בין מרכז לפריפריה, בין צעיר לזקן ובין מוכר לאלמוני. זו אינה מקריות. זו האג'נדה של מנהלי התוכן שלנו בתאגיד השידור וגם שלנו האישית. תוכניות נוספות המיועדות לשידור אם יעלה תאגיד השידור לאוויר ישודרו על ידי פעילים בולטים אחרים של השיח התרבותי והאקטואלי המזרחי, אבל שוב: לא רק של השיח הזה.

הנה הפלא הגדול — חטיבת החדשות והאקטואליה של תאגיד השידור הציבורי הישראלי, העמידה כמה מהכתבים המוכשרים ביותר שמעידים על עצמם כשאנשי המחנה הלאומי, כדי לייצר כוח מקצועי שלא היה כמותו. שינוי אמיתי. והנה כל זה יורד לטמיון, רגע אחרי שקיללו וגידפו אותם, טענו שהם תומכי מחבלים.

בלי מחויבות מסחרית

זה לא רק סיפור של ימין או שמאל, ונושא המזרחים־אשכנזים אינו חזות הכל. כן, כן. תאגיד השידור הציבורי מייצג ציבור הרבה יותר משמעותי מזה: הוא מייצג גם דור חדש שיש לו את הזכות לומר את דברו. תאגיד השידור הציבורי נולד בימים מכריעים, אלו שאחרי המהפכות הגדולות, אבל לא רק מהפכת הרשת, אשר גילתה ציבורים שלמים שחיו במשך שנים ללא קול. אלא גם דור חדש שלא מכיר חיים בלי רשתות חבריות אבל נולדו לתוך עולם פוליטי ישן. למען ההגינות מגיע לדור הזה לעצב לעצמו את החיים פה כראות עיניו והאחריות שלנו מחייבת לתת לו את ההזדמנות הזו. הוא מסוגל להתגבר על דברים שלנו נראים כמו כוחות טבע בלתי מנוצחים.  

השינוי הזה, הוא שמפחיד כל כך. היכולת העצומה של הדור הצעיר, להחליף את אחידות המחשבה, להציג שוני — כמו מלך זילברשלג החרדי שמככב בסרטוני הוידיאו שלנו — שמקרב ולא מרחיק, הוא שמטיל את האימה הגדולה.

בתאגיד לא הסתפקו רק בזה. "המשמר המזרחי", הוא מיזם דיגיטלי, שמאפשר לי לנהל מאבק בלתי מתפשר מול החברות והמשרדים הכי גדולים בארץ על הדרה של כהי עור מפרסום ופרסומות (שזה למעשה ניסוח יפה לפגיעה קשה בציבור שלם). דבר כזה לא יכול היה לקרות בשום פלטפורמה מסחרית, אלא רק בשידור ציבורי אשר מחויב חברתית. שום חברה פרטית שהייתה מתבססת על פרסום והשקעות חיצוניות או הנתונה להשפעות פוליטיות לא הייתה מאפשרת ביקורת כזו.

אפשר להיות ציבורי מתוקף חוק, אך להיות חברתי זו החלטה. רק גוף שידור ציבורי־חברתי, המחויב לתפיסת עולם של גיוון והכלה, ומלחמה בהדרה, יכול להתמודד ללא מורא עם איומי תביעה חדשות לבקרים ולא יהיה נתון להשפעות פוליטיות. הייצוג המזרחי לא נמדד רק באג'נדה שלו אלא גם בגיוון שלו.

שינוי מגמה

גם היום בשנת 2017, גופים תקשורתיים רבים מסתפקים בנציג מזרחי אחד, ועושים זאת כמס פוליטי. הם מתעלמים מהגיוון האנושי שמרכיב כל חברה, כל מוצא וכל תפיסת עולם. לו הייתי עלה תאנה, יחיד במיני, לא הייתי נשאר כאן לרגע. אך כשאני מביט סביבי, אני רואה מזרחים אחרים, שחושבים ונראים אחרת ממני. שלא מנפנפים בדגל חג גוני ומעשירים את התוכן בדימויים. מצידי האחד יש את עודד הרוש הדימונאי, מצידי האחר את הסופרת גלית דיסטל אטבריאן. גם בין העובדים שמאחורי המצלמה, בעריכה ובהפקה, יש ייצוג משמעותי למזרחים (אני יודע, ספרתי).

חטיבת החדשות אינה שונה מהותית מפניה של כאן תרבות. פודקסטים על חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן כבר בדרך. זה לא מובן מאליו. תאגיד שידור ציבורי וממלכתי מקבל לקרבו פעיל עמותה שמאשימה ודורשת ממדינת ישראל להכיר בחטיפת ילדים ובפשע מזוויע ורחב היקף שנעשה כלפי הורים. התמיכה שקיבלתי כאן לנושא הייתה גורפת וכתבת הווידיאו הראשונה בנושא, נעשתה כבר בימיי הראשונים בתאגיד. כל מי שעוקב אחר התקשורת, מבין עד כמה מדובר בשינוי מגמה משמעותי. 

הדרישה לתקשורת מאוזנת היא יותר מלגיטימית. כן, אני מאמין שרוב מחנה השמאל בישראל רק מעמיד פנים כאילו הוא פלורליסטי אך למעשה מתקיף בלעג כל מי שאינו חושב כמוהו, ואפילו בדיוק כמוהו. אחת התוצאות הייתה מבנה תקשורתי ברנז'אי, מסוגר ומשוכפל שרק בשנים האחרונות נסדקו חומותיו הודות לביקורת הזו. בימים בהם נותרו כלי תקשורת מעטים, בהם עיתון אחד שמייצג אג'נדה שמאלבן? ברורה ואחרים שמאדירים כוח פוליטי או מחזיקים באג'נדה כלכלית חסרת לב — אג'נדות אחרות נותרו חסרות בית או הוגלו לכיסא הפרשן לרגע.

עדיין לא הכל מושלם, חלק גם לא יהיה. גם אני באופן אישי לא חסכתי את ביקורתי ממועצת השידור של הציבור הישראלי (ועדת השרים הפילה את הצעת החוק לייצוג מזרחי במועצה) וגם ציפיתי לראות מגישת חדשות קצת שונה ממה שאנו רואים בפרסומות, שחומה למשל. אבל עדיין — זו תחילתו של שינוי אמיתי. 

תאגיד השידור הציבורי הולך ומקבל את פניה של החברה הישראלית תוך כדי תנועה וביקורת לגיטימיים. ואל תחסכו ביקורת. הוא שייך לכם לא פחות מלכל אחד אחר.