ארנולד שוורצנגר כבר כמעט בן 70. בתמימותו הוא הניח שהקרב הבא שלו יהיה נגד חייזרים מאיימים בעולם עתידני בשובר קופות קולנועי, או נגד מכחישי ההתחממות הגלובלית. במקום זאת הוא נקלע למלחמת ציוצים עם מנהיג העולם החופשי.
זה קרה אחרי הופעת הבכורה של שוורצנגר כמנחה החדש של "המתמחה" ("Celebrity Apprentice"). כשהרייטינג ירד מתחת לזה שהושג בתקופת קודמו, דונלד טראמפ, הנשיא הנבחר בחר לתקוף באופן שכבר הפך להיות מזוהה איתו: "וואו! נתוני הרייטינג הגיעו, וארנולד שוורצנגר אכל אותה", צייץ טראמפ. "עם כל זה שהוא כוכב קולנוע ושזו העונה הראשונה שלו בסדרה שרצה כבר 14 עונות. אפשר להשוות את זה לעונה הראשונה שלי אבל למי אכפת? הוא תמך בקייסיק (אחד המועמדים הרפובליקניים בקמפיין לנשיאות) ובהילרי".
כשמזכירים לו את הציוץ של טראמפ, שוורצנגר מחייך את חיוך מדריך הסקי שזכור מהסרטים הפחות אפוקליפטיים שלו, כמו "תאומים" ו"שוטר בגן ילדים". בצחקוק יהיר הוא נזכר בעצה שנתן לעצמו כששמע את דבריו של טראמפ: "אל תנסה להיכנס לתחרות סירחונות עם בואש".
זה עתה הוא סיים אימון במכון כושר בווניס ביץ', המכון שבו הוא חבר מאז נחת בלוס־אנג'לס ב־1968. בין התרגילים, שוורצנגר עוצר להצטלם עם מתאמנים מרוסיה. כשמישהו מבקש ממנו כמה טיפים, שוורצנגר מלמד אותו את שיטת הרמת המשקולות המועדפת עליו: להתחיל במשקולות הכבדות, להוריד משקל בהדרגה ובמקביל להעלות את מספר החזרות. "אתה בעצם כותש את השרירים, והם לא יודעים איך להגיב", הוא מסביר. "בסוף אין להם ברירה אלא להיכנע לפאניקה ולהתחיל לגדול". הוא עוצר כדי לחבק חברה קבועה במועדון — מכורת כושר קשישה, שאותה הניף מעל לראשו בסרט התיעודי "Pumping Iron" ב־1977.
כשהאימון מסתיים, שוורצנגר יורד על קערת קוואקר עם דובדבנים, בעודו מהרהר בשאלה שמעסיקה בימים אלה את מנהיגי העולם כולו: מה עושים עם דונלד?
שוורצנגר מכיר את טראמפ כבר עשרות שנים, ובעצם התנדב להחליף אותו ב"המתמחה". "מעולם לא השתתפתי בתוכנית ריאליטי, וחשבתי שזה יהיה מעניין", הוא אומר. "כשטראמפ פתח את המרוץ לנשיאות, אמרתי לעצמי, 'ברור שהוא לא יכול לעשות את שני הדברים'". שוורצנגר יצר קשר עם מארק ברנט, יוצר התוכנית, ונפגש עם ראשי אן־בי־סי, שמיהרו להחתים אותו לתפקיד. "הם אמרו: 'בואו נעשה עונה אחת ונראה מה קורה'".
בינתיים קרו עוד כמה דברים. בעיקר ההכרזה של שוורצנגר שהוא לא מתכוון להצביע לטראמפ, וההמלצה שלו לשאר הרפובליקנים "להעדיף את המדינה על פני המפלגה". הציוץ על הרייטינג של שוורצנגר הבהיר סופית שטראמפ לא שכח את ההערה המזלזלת.
"אמרתי, 'בוא נמתין עם זה קצת', ואז התקשרתי לעוזר שלי ואמרתי, 'אני חושב שמה שאנחנו צריכים לעשות זה להזמין פגישה איתו ולטוס לניו־יורק'", אומר שוורצנגר, "ואז פשוט נרסק לו את הפרצוף על השולחן".
הצחוק שלו ממלא את בית הקפה כמו פיצוץ גרעיני קטן. "ואז חשבתי שגם את זה אנחנו לא יכולים לעשות, כי אני צריך להתעלות מעל כל זה ולהעמיד אותו במקומו". בסופו של דבר הוא צייץ בתגובה: "אין דבר חשוב לאדם יותר מאשר עבודה. אני מאחל לך הצלחה, ומקווה שתעבוד למען כלל הציבור באמריקה באותה אגרסיביות שבה אתה עובד למען הרייטינג שלך".
מאז שוורצנגר מנהל מלחמת גרילה נגד טראמפ. תחילה הוא גער בו על מינוי אדם שמכחיש את ההתחממות הגלובלית לראש הסוכנות להגנת הסביבה, ואז גינה אותו על הניסיון הכושל לחתום על צו נשיאותי האוסר כניסת אזרחיהן של שבע מדינות מוסלמיות. "זה מטורף", אמר מושל קליפורניה לשעבר, "זה גורם לנו להיראות מטומטמים". מבחינתו, דווקא טראמפ הוא שמצטייר כמו גיבור סרטי אקשן שאיבד שליטה. "אני נשמע יותר נשיאותי, יותר דיפלומטי ויותר מדינאי — בדיוק כמו שדונלד צריך להיות. ואני אמור להיות בדיוק ההפך".
המצב ביניהם הידרדר שוב, כשטראמפ תקף את שוורצנגר ללא סיבה בארוחת הבוקר השנתית שמארגנים חברי הקונגרס בתחילת חודש פברואר. “אני רוצה להקדיש תפילה למען ארנולד, אם אפשר — בגלל הרייטינג שקיבל”, הוא אמר. שעות ספורות אחר כך השיב ארנולד: “היי דונלד, יש לי רעיון נפלא: למה שאתה ואני לא נחליף תפקידים? אתה תחזור לטלוויזיה, כי אתה מומחה גדול כל כך ברייטינג, ואני אקח את התפקיד שלך ואז אנשים יוכלו סוף־סוף לחזור לישון בשקט”.
בתחילת החודש שעבר, כמה ימים לאחר פרסום כתבה זו, הובילה מלחמת הציוצים לסוף הרומן הקצר של הטרמינייטור עם "המתמחה". "המעורבות של דונלד טראמפ בתוכנית הפכה למטען כבד מדי", אמר שוורצנגר בהודעת ההתפטרות שלו. "אנשים אמרו לי, אנחנו אוהבים את התוכנית, אבל מכיוון שטראמפ מעורב בה, אנחנו לא מוכנים לצפות בה. רשת אן־בי־סי עשתה את המקסימום כדי לקדם את התוכנית, אבל אף אחד לא ידע שהמטען של טראמפ יזיק ככה. כשאנשים הבינו שטראמפ ימשיך לקבל רווחים, הם התחילו להחרים".
טראמפ כמובן לא נשאר חייב. "ארנולד שוורצנגר לא עזב את 'המתמחה' מרצונו", הוא צייץ. "הוא פוטר בגלל הרייטינג הפתטי שלו. לא אני פיטרתי אותו. סוף עצוב לתוכנית גדולה".
שוורצנגר מיהר להגיב: "תשכור כותב בדיחות חדש או מישהו שיבדוק בשבילך את העובדות".
אמצע החיים
רוב האנשים עדיין רואים בארנולד שוורצנגר את כוכב האקשן הענקי, אל מיתולוגי עם סיגר בפה. שוורצנגר הוא האיש שעומד מאחורי הסרט הדוקומנטרי "קרנבל בריו" שבין השאר כולל את האמירה העמוקה: "אחרי שראיתי את המולטיות מנענעות אותו, אני מבין לגמרי את ההתמסרות הטוטאלית של הברזילאים לאיבר הגוף האהוב עליי: התחת". הוא האיש שדרס את ברברה בוש עם מזחלת בקמפ דיוויד והרס את נישואיו למריה שרייבר כשהכניס להיריון את העוזרת של המשפחה והביא איתה לעולם בן מחוץ לנישואים.
אבל עכשיו לא רואים עוד את ארנולד ההוא. הוא עבר שינוי של אמצע החיים, ונחשב כעת לאחד מפעילי הסביבה הבולטים ביותר באמריקה. הוא זכה לתואר הזה במהלך שבע שנותיו כמושל קליפורניה, אחרי שבנה כמה מתחנות התדלוק במימן הראשונות במדינה, וחתם על צו הקובע שאלפי בנייני ממשל ישתמשו באנרגיה ידידותית לסביבה ובניינים חדשים יידרשו לקבל "אישור ירוק". אבל כל זה מתגמד לעומת החוק ששוורצנגר יזם ב־2006, שנועד להפחית את רמת פליטות הפחמן בקליפורניה ב־30 אחוז עד שנת 2020. ואת כל זה הוא השיג כמושל רפובליקני שנאלץ להתמודד מול בית מחוקקים עם רוב דמוקרטי ברור.
ב־2015 הגיע שוורצנגר לוועידת האקלים של האו"ם בפריז ודיבר על החוזים שחתם במהלך כהונתו כמושל עם מקסיקו וקנדה בנושא הפחתת פליטות פחמן. "זה הרגע שלנו לשאת את הלפיד לעתיד עם אנרגיה נקייה ולצעוד קדימה בלי להירתע. ממש כמו הטרמינייטור", אמר.
כל זה מציב את שוורצנגר כהפך הכמעט מושלם מטראמפ, שתומך באנרגיה שמקורה בפחם ובנפט. שוורצנגר לעולם לא ינסה עוד לרוץ לתפקיד ציבורי; במקום זאת, הוא מתכוון לשאת את קולו ברמה.
שוורצנגר הוא גאון כשזה מגיע לקידום מכירות. הוא התחיל את הקריירה שלו במכירת תוספי מזון ואחר כך לקח חלק פעיל בקידום הסרטים שלו בכל פעם שחשב שהאנשים באולפן לא עושים את העבודה כמו שצריך. לדבריו, הבעיה הגדולה ביותר במלחמה לבלימת שינויי האקלים היא שיווק גרוע.
"אנשי איכות הסביבה נואמים נאומים שנשמעים ממש טוב באוזניי, אבל הם חסרי משמעות לחלוטין לציבור הרחב", הוא אומר. "אתה יכול לדבר על עליית פני המים באוקיינוסים וכל שאר הנושאים, אבל זה לא מובן למישהו באייווה, שנאבק במלחמת הקיום ומנסה לפרנס את המשפחה".
שוורצנגר מבין שאנשים מבוהלים מדאעש, מרציחות — כל הדברים המפחידים שהם רואים בטלוויזיה. אז הוא החליט להשתמש בטקטיקות הפחדה משלו. בנובמבר 2016 הוא יצר תשדיר בן 90 שניות, המצביע על כך שמדי שנה שבעה מיליון בני אדם מתים כתוצאה מזיהום אוויר — הרבה יותר מקרי מוות מכל המלחמות, תאונות הדרכים, הרציחות וההתאבדויות גם יחד. הסרטון, שזכה לכמעט 50 מיליון צפיות, מכוון גם לפוליטיקאים שפועלים לאט מדי, או במקרה הגרוע יותר, לא פועלים בכלל. "הייתי רוצה לחבר את הפה שלהם לצינור מפלט של משאית ולהתניע את הרכב כדי לראות כמה מהר ייקח להם להשתחרר", הוא אומר. "זה משפיע על אנשים בכל יום. ממש עכשיו. צריך לדבר על העכשיו. ואם אתה לא מעביר את הנושא בצורה הנכונה, הוא פשוט יעבור מעל לראשיהם של האנשים".
המשרד של שוורצנגר בסנטה־מוניקה נראה יותר כמו מתקן בפארק שעשועים מאשר מרכז עסקים. בובות בגודל טבעי של "מיסטר פריז" וה"טרמינייטור" ניצבות כזקיפים בכניסה. יש שם רובה רמינגטון מקורי, ומהתקרה משתלשל דגם מוקטן של המטוס שלו מהסרט "שקרים אמיתיים". פסל ענקי בדמות ראשו של לנין — שריד מהתמוטטות הגוש הסובייטי — מסתתר מאחורי הדלת. ויש גם את כל המזכרות שניצבות על מה שעוזריו של שוורצנגר מכנים "מדף פורסט גאמפ": ארנולד עם רונלד רייגן, ארנולד עם בוש האב, ארנולד עם בוש הבן.
אבל מעבר לשולחן העבודה הענקי יש חדר נוסף, שמחייב כרטיס כניסה מיוחד. זה הפתח לילדותו של שוורצנגר — שחזור מדויק של חדר אוכל מאוסטריה בשנות ה־50 של המאה הקודמת, מדינה המאוכלסת באנשים שחייהם נהרסו בעקבות הפנטזיות האפלות של היטלר ועכשיו הם מבוהלים מהקומוניסטים בהונגריה השכנה. על המדפים בחדר ניצבות שורות של ספלי בירה גדולים, פסלונים ונברשת העשויה מקרני צבאים, פריט פופולרי באסתטיקה העיצובית של אוסטריה. "זה מוצא חן בעיניי", אומר שוורצנגר. "זה מזכיר לי מאין באתי וכמה אני רחוק משם עכשיו".
סיפור הגירה מוצלח
זה נכון שאף אחד לא אוהב את ארנולד כמו שארנולד אוהב את ארנולד. אבל זה גם נכון שמסלול החיים של שוורצנגר נותן משנה תוקף לטענה שמופיעה באוטוביוגרפיה שכתב ב־2012, שסיפורו האישי הוא "סיפור ההגירה המוצלח ביותר בהיסטוריה של זמננו". ארנולד נולד ב־1947 בעיירה תאל, כבנם השני, הפחות אהוב, של אורליה ואיש המשטרה גוסטב. האב היה חייל בדימוס שהצליח לשרוד את מלחמת העולם השנייה בזכות פציעה בעמוד השדרה שספג בחזית המזרחית, והצילה אותו מהשנים האחרונות וההרסניות של המלחמה. גוסטב, שסבל מהלם קרב, אהב מאוד את בנו הבכור, מיינהארד (שנהרג מאוחר יותר, בגיל 25, בתאונת דרכים), אבל נהג להפליא את מכותיו בארנולד על כל "עבירה" קטנה.
שוורצנגר נותן לאביו "כתב חנינה בשם הדור". "אלה שהשתתפו במלחמה סבלו מאוד, לא רק בגלל שהם הובסו, אלא בגלל הכמות העצומה של עונשים וסבל שכל גבר ספג באותם קרבות. מה שקרה לי קרה גם לילדים אחרים. לא גדלתי בהרגשה ש'אוי, אני מקבל יחס קשה במיוחד'".
שוורצנגר, נער אתלטי ושרירי, היה בן 15 כשהתחיל להרים משקולות, אחרי שהבחין איזו הצלחה יש לשרירנים בקרב הבנות. בקולנוע הוא נהג לצפות ברג' פארק, השרירן שהפך להרקולס, וחשב לעצמו "זה מה שהייתי רוצה לעשות יום אחד". ב־1965, במהלך שירותו בצבא האוסטרי, הוא ערק כדי להשתתף בתחרות "מר אירופה ג'וניור" — וזכה. זאת לא הייתה האינדיקציה הראשונה שהצבא לא בדיוק מתאים לו. אביו הפעיל קשרים כדי להשיג לבנו הצעיר הצבה ביחידת שריון. תגובתו של שוורצנגר הייתה: 1. להתנגש עם הטנק בקיר; 2. לשעוט בטנק במורד גבעה כשהוא כמעט דורס חיילים שהיו במקום; ו־3. להירדם ליד הטנק ולגרום לו להידרדר לתוך ביצה.
כל אותו הזמן הוא המשיך להתחרות — ולנצח — בתחרויות בודי־בילדינג באירופה. ב־1968 הוא הגיע לראשונה לארצות־הברית, בעקבות הזמנה של השרירן האמריקאי האגדי ג'ו ויידר, שסייע לו להתמקם בלוס־אנג'לס. זו הייתה תחילתו של סיפור אהבה בן 50 שנה עם קליפורניה. "כשאנשים מדברים על אמריקה", הוא אומר, "הם לא מדברים על קנזס. הם מדברים על קליפורניה".
המראה המצודד של שוורצנגר ושרירי גופו התפוחים עזרו לעולם הבודי בילדינג לעבור מסטטוס של פריק שואו למשהו שמשודר בפריים טיים. לא שזה הפך את ההצלחה שלו למובטחת. הבמאי ג'יימס קמרון, חבר של שוורצנגר כבר יותר משלושה עשורים, נזכר באחת הפעמים הראשונות ששוחח עימו לפני הצילומים של "שליחות קטלנית" ב־1984.
"כמה ניסיון יש לך במשחק?" שאל קמרון.
שוורצנגר הירהר כמה שניות לפני שהשיב: "זה לא משנה. אני מתכוון להיות כוכב קולנוע כמו קלינט איסטווד וסילבסטר סטלון".
"שמעתי את זה וחשבתי לעצמי, 'אחי, זה כל כך לא הגיוני'", נזכר קמרון. "זה בערך כמו להגיד, 'אתה רואה את כרטיס ההגרלה הזה שקניתי כרגע? אני עומד לזכות'. אבל כשמכירים את ארנולד טוב יותר, מבינים שהוא פשוט גורם לדברים האלה לקרות".
שוורצנגר ואני תקועים בפקק באוטוסטרדה של סנטה־מוניקה. מימין ניצב שלט דרכים ענקי עם פרסומת של "המתמחה", אבל נדמה ששוורצנגר לא מבחין בו. השמש מאירה את צבע הברונזה של עורו, שתואם את צבע השיער. "כשאנשים בנו את האולפנים, הם לא בנו אותם באייווה, בפנסילבניה או בפלורידה", הוא אומר. "הם בנו אותם כאן. למה שמישהו ירצה לגור במקום אחר?"
מועמדות מפתיעה
ב־2003 הייתה קליפורניה במצב של כאוס. המצביעים חתמו על עצומה שקראה להדיח את המושל הדמוקרטי גריי דיוויס מתפקידו, ויותר ממאה מתמודדים נכנסו למרוץ. שוורצנגר, שנמאס לו לראות את מדינתו האהובה שוקעת בחובות מאמירים, הכריז על מועמדותו המפתיעה כשהתארח בתוכנית "טונייט שאו” עם ג'יי לנו.
כשהגיע לבית המושל בסקרמנטו התחיל ארנולד לסדר עניינים. הוא ניהל מאבק מול הנשיא בוש על תקציבים של מיליוני דולרים לתוכניות לימודים אחר הצהריים בבתי הספר, ועשה כל שביכולתו כדי להגביל את החקיקה הבזבזנית של בית המחוקקים ולהציל את תקציבי המדינה המידלדלים. הוא הוביל מדיניות שהייתה גם ידידותית לסביבה וגם לעסקים. "הבהרתי שבארות הנפט באוקיינוס הן עניין שעבר זמנו", אומר שוורצנגר. "אנרגיה סולרית ומכוניות חשמליות — זה העתיד".
לא הכל היה גן של שושנים. תקציב המדינה יצא משליטה אחרי המיתון ב־2008, ושוורצנגר ספג ביקורות קשות על שחייב את עובדי המדינה לקחת חופשה ללא תשלום. היה ניסיון כושל מצידו להעביר תוכנית בריאות משלו לתושבי המדינה, ובתוך ביתו המלחמות שניהל עם האיגודים המקצועיים לא מצאו חן בעיני אשתו, מריה שרייבר. שרייבר היא קודם כל בתם של יוניס קנדי וסרג'נט שרייבר, מקים חיל השלום ומועמד לתפקיד סגן הנשיא מטעם הדמוקרטים ב־1972. המחותנים אהבו את ארנולד, אבל הם היו תומכים מובהקים בארגוני עובדים ולא התלהבו כששוורצנגר כינה את המחוקקים הדמוקרטיים "נקבות" כשאלה סירבו לקצץ בזכויות הפנסיה.
ועם כל זה, כשהקדנציה השנייה שלו התקרבה לסיומה, שוורצנגר חש שהוא משאיר את קליפורניה במצב טוב יותר משהייתה בעבר. אף שלא היה לו זמן ליהנות מההישגים שלו.
במהלך פגישה אצל יועץ נישואים, זמן קצר אחרי שסיים את התפקיד, שרייבר אישרה שידעה שארנולד הוא אביו של בנה של מילדרד בנייה, העוזרת של המשפחה, שנולד ב־1997. היא הגישה בקשה לגט, והוא סולק אחר כבוד מחיק משפחת קנדי — משפחתו המאמצת באמריקה — זו שלימדה אותו בין השאר להתווכח על פוליטיקה סביב שולחן ארוחת הערב, מה שהיה אסור באוסטריה. הפרשה הסתבכה בגלל העובדה שקודם לכן, כאשר הוצגו נגד ארנולד טענות על הטרדה מינית שאיימו לחסל את סיכויי הקמפיין הראשון שלו, שרייבר מיהרה להתייצב לצידו של הגבר שלה.
שש שנים עברו מאז הגירושים, ושוורצנגר שיקם את הנזקים ביחסים עם ילדיו, והוא מכיר בבן שנולד לו מחוץ לנישואים, שלומד היום באוניברסיטה. ארנולד נשבע שהוא לא מתעסק יותר מדי בטעות הגדולה של חייו.
"אני חושב על זה מדי פעם", הוא אומר, "אבל אני יכול להלקות את עצמי עד סוף הימים — וזה לא ישנה את המצב. השאלה המרכזית צריכה להיות: איך ממשיכים הלאה? איך מצליחים לנהל מערכת יחסים טובה עם הילדים?"
זה הרגע היחיד בראיון שבו נדמה ששוורצנגר משתוקק להחליף נושא. "אי־אפשר להחזיר את הגלגל לאחור — אם היה אפשר להיות הטרמינייטור בחיים האמיתיים, הייתי שמח לחזור אחורה בזמן ולומר 'ארנולד... לא!'" חיוך עצוב עולה על פניו. "תמיד קל להיות חכם במבט לאחור. אבל זה לא עובד ככה בחיים".
לא מוותר על סטייק
כל זה היה אז. היום דונלד טראמפ הוא הנשיא ושוורצנגר לא מוכן להתפייס. הוא מתכונן לקראת דיון עם סטודנטים במכון שוורצנגר לממשל ומדיניות גלובלית באוניברסיטת דרום־קליפורניה, שהוקם במימונו. הוא נשבע שהסכסוך עם הנשיא הוא לא אישי, אלא נוגע לנושאי סביבה. "אני פשוט אדם שרואה את האיום בזיהום האוויר ואת בעיות איכות הסביבה שיש לנו".
כששומעים את שוורצנגר מתלהב, קל להבין את הקסם שהילך על תושבי קליפורניה כשהיה מושל. הוא עשה סרטון וידיאו עם קמרון, שמדבר על צמצום אכילת בשר בקר, מכיוון שתעשיית גידול הבקר היא אחד האיומים ההרסניים ביותר על האקלים (ארנולד עצמו עדיין אוכל סטייק מדי פעם). הוא משתמש בדמות גיבור האקשן שלו כשהוא מצולם צועד בעיניים קשורות במדבר לוהט מגז מתאן, מקרטע וכמעט נופל מצוק. ואז הוא מסיר את כיסוי העיניים ואומר, במבטא שהפך לסמל המסחרי שלו: "פחות בשר, פחות חום, יותר חיים".
עכשיו, כשהוא יושב ליד השולחן עם סטודנטים, הוא משלב מופע קומי עם רעיונות רציניים איך להביא את המלחמה על איכות הסביבה לקהל הספקן. אחת הסטודנטיות מספרת לו איזה תואר היא עושה באוניברסיטה — הנדסת מכונות — ורוצה להתחיל לשאול משהו, אבל אז היא עוצרת ומסמיקה: "רציתי להוסיף משהו, אבל שכחתי", היא אומרת.
ארנולד לא מחמיץ את הרגע לפאנץ': "זה בסדר. זה בדיוק מה שקרה למושל טקסס, ריק פרי, כשרץ לנשיאות".
כולם צוחקים, אבל ארנולד מרצין מיד. "אם אתם מדברים על עצים נגועי חיפושיות או על גובה פני הים בעוד 20 שנה, אנשים אומרים, 'זה לא באמת מה שמטריד אותי כרגע. מה שמטריד אותי זה מה שקורה היום'. וכשפעילי איכות הסביבה אומרים 'התחממות גלובלית', הם מחמיצים את הנושא המרכזי, והוא ששבעה מיליון בני אדם מתים מדי שנה ברחבי העולם בגלל זיהום אוויר".
הוא דוחק בסטודנטים להתמקד בהווה, משהו שהוא מנסה לעשות אפילו עכשיו, כשהוא כבר מתקרב ל־70. בשבוע הבא הוא יוצא לאוסטריה לצפות בתחרות סקי מקצוענית, להיפגש עם האפיפיור פרנציסקוס ולשלוח עוד מטחי ציוצים לעבר טראמפ.
למען האמת, החיים של שוורצנגר לא השתנו באופן קיצוני. "הייתי שבועיים בסין, בצילומי סרט עם ג'קי צ'אן. מיד אחר כך המשכתי לאירופה לשאת נאום, ואז חזרתי לכאן". בקרוב הוא ישתתף בסרט חדש המספר על גבר שאשתו ובנו נהרגו בהתרסקות מטוס. ומכיוון שמדובר בארנולד, הדמות שלו יוצאת למרדף אחרי פקח הטיסה, שאותו הוא מאשים בתאונה.
בינתיים סיים שוורצנגר את הפגישה עם הסטודנטים ויצא בדרכו הביתה לברנטווד, לאחוזה עם עמדת שמירה ושביל גישה תלול המוביל לבית. איש הביטחון וסוסת הפוני האהובה של ארנולד, וויסקי, מקבלים את פניו.
"היא אוהבת לשוטט סביב הבית", אומר שוורצנגר ומנופף אליה מחלון המכונית.
הוא יוצא מהמכונית לאור השקיעה, ומיד מקיפים אותו העוזר שלו, איש האבטחה וצוות צילום. ברגע זה יש לארנולד שוורצנגר רק שאלה אחת שרצה בראש: "מה הלאה?" •
תרגום: לילית וגנר
