משה ורדי, שהיה תמיד מאחורי הקלעים, זוכה כעת, לאחר מותו, להיות בעצמו גיבור הכתבה שאתם קוראים. מהתיאורים הרבים של חברים וקולגות לעשייה העיתונאית העניפה לאורך השנים, חוזרת ועולה דמותו של עיתונאי בכל רמ"ח איבריו. אדם חד ושנון, כזה הממעט במילים, אבל כל מילה שבחר טמנה בחובה משמעות רבה.

ורדי, שהלך שלשום לעולמו בגיל 79, שימש כחבר מערכת "ידיעות אחרונות" מאז 1962. בנובמבר 1989, אחרי שדב יודקובסקי התפטר מתפקיד עורך העיתון, מונה ורדי לעורך הראשי של "ידיעות אחרונות" ושימש בתפקיד עד 2004, עם הפסקה בין השנים 1996 ל־1999 בעקבות פרשת האזנות הסתר.

הלווייתו תיערך היום בשעה 16:00 בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

כמי ששם לו למטרה מילדות להיות העורך הראשי של 'ידיעות אחרונות', הוא התווה את הדרך לדורות רבים של כתבים ועורכים בעיתון. ורדי שכלל את השפה החדשותית של "ידיעות אחרונות", שמהווה נר לרגליהם של עיתונאים רבים גם היום.

"תביא סקופ גדול". ורדי במערכת, עם הסיגריה הנצחית | צילום: מיכאל קרמר

כתבי ועורכי העיתון לדורותיהם בחרו אתמול לשתף ברשתות החברתיות את זיכרונותיהם ותחושותיהם. הנה חלק קטן מאותן מילים:

איתן עמית סגן עורך העיתון לשעבר: "שני דברים אצלו הרשימו אותי במיוחד: האחד - האבחנה המיידית שלו בידיעה טובה וחשובה והמיקום שצריך לתת לה בעמודי העיתון. השני - חוש ההומור המיוחד, האנגלי שלו. כאשר, כרכז הכתבים, הבאתי בפניו את חשיפתה של רות בר, כמי שהייתה המאהבת של ביבי נתניהו - הוא קרא לי לחדרו ובמשך כ־20 דקות חקר אותי אם אני בטוח שכל מילה בידיעה שהבאתי היא אמת. לאחר שהשתכנע אמר: "אם כך, זו כותרת ראשית מחוף לחוף בעיתון".

צדוק יחזקאלי כתב לבתו של ורדי, העיתונאית שרית רוזנבלום: "אני לא חושב שיש מישהו שהשפיע על עולמי כעיתונאי במשך 30 שנה כמו אבא שלך. הייתי עיתונאי ספורט צעיר כשהוא התקשר בפעם הראשונה. אני חושב שהיה לי סקופ קטן שהרשים אותו. הוא הזמין אותי לבלות כמה לילות בדסק החדשות. מאותו הרגע הוא טיפח אותי. החליט שמגיעה לי ההזדמנות. משה עמד מאחוריי תמיד ובטח בי. אם זכית באמונו, ידעת שאין מצב שתאכזב אותו".

העיתונאי לשעבר, ח"כ מיקי רוזנטל: "ורדי מת בצנעה, כמו שחי. התמונה שהבזיקה לנגד עיניי שוב ושוב הייתה של שמשון אחרי שנגזזו מחלפותיו. כמעט שהופשט מגדולתו, השררה נטשה אותו. הוא לא התלונן, הבין שהיא כשלעצמה יושבת בכיסא הכבוד של העורך ומפנה עורף להולכים. נצמדת לבא אחריו. יש הטועים לחשוב שהם עצמם השררה ולא הכיסא עליו הם יושבים. לא ורדי. יש לי אלפי שעות עם משה ורדי, אינספור חוויות. חלקן נעלות, חלקן מצערות. הוא לא היה מורה נדיב. הכל במשורה, אבל היה מורה חכם".

יעל אדמוני, עורכת רשת המקומונים של "ידיעות תקשורת": "ורדי היה עורך גדול, מבריק, חד, ציני, אכזרי ורגיש כמו ילד. הוא היה המורה שלי לעיתונות וכמו כל מורה בן דורו הוא גם הוכיח, גם הטיל אימה, גם צדק וגם טעה. היה לו חוש ריח של צייד מיומן לידיעה עיתונאית, חוש הומור מרושע ומצחיק תמיד וארסנל של ביטויים שעדיין מהדהדים לי בראש בכל פעם שאני נדרשת להחלטה עריכתית כזאת או אחרת: ״הידיעה הזאת היא רק בלעדית או שהיא גם נכונה?״

תהל בלומנפלד: "אני רוצה לספר את אחד הסיפורים המפתיעים שתשמעו על ורדי. זה היה כמה חודשים אחרי שאחי הקטן מת. פתאום ליאת (מזכירתו) מתקשרת: יכולה להיכנס לוורדי? כל מי שהכיר את האיש יודע כמה פחד טמון במשפט הזה. נכנסתי לוורדי, והוא אמר לי את הדבר שהכי לא יכולתי להעלות על הדעת. תשמעי, הוא אמר, את מסתובבת עם פרצוף כזה, עצוב. אז אני רוצה לתת לך נסיעה לפריז. תסעי, תשני אווירה לכמה ימים ותראי שזה יעשה לך טוב. אמרתי לו לא, ומה פתאום ועברו כמה חודשים והכל עוד הולם בראש בעוצמות כל כך גבוהות. תסעי, הוא אמר. אני אומר לך תסעי. אל תגידי ישר לא. ונסעתי. וראיתי שהעולם ממשיך בשלו, וכשאתה באבל יש בגילוי הזה משהו עצוב ומשמח כאחד".

ענת לב אדלר: "כשכתבתי את ‘כותבת ומוחקת אהבה’ שמתרחש גם במערכת עיתון ייצרית ורוויית תשוקה וכוח, היה ברור לי בלי לחשוב בכלל שאת דמותו של העורך הראשי הגדול מהחיים עצמם אני מבססת על העורך משה ורדי".

גד ליאור: "הוא היה עורך גדול ואיש מיוחד. קידם את העיתון להישגים ולשיאים חדשים. היה גאון עיתונות. המילים "תביא סקופ גדול" שנאמרו מפיו שוב ושוב מהדהדות עדיין באוזני".

אודי עציון: "את ורדי הכרתי מהסיפורים הרבה לפני שזכיתי לעבוד איתו. הוא התגלה כעורך חכם, ציני ועוקצני, אבל גם חם ורגיש, עם חולשה פחות מוכרת לכלבים, בעיקר ללברדורים".