יש נושאים שהידע שלי בהם הוא אפסי, ויש נושאים שבהם המושג שלי מוגבל. אחד מהם הוא כלכלה. לא רק כלכלה גבוהה של מקצוענים אלא גם כלכלה שאזרח סביר צריך להתמצא בה. לפעמים אני מנסה, שואל, מתייעץ - וללא הועיל. לפעמים אני מעיין במאמר כלכלי, שאמור להיות שווה וברור לכל נפש, ומרגיש כמי שמטפס במעלה ההר: רגליי הולכות וכבדות, מצחי נשטף זיעה, ואני יודע שלא אזכה להשקיף מן הפסגה כי תמיד אתקל במשפט שיעצור אותי בדרכי אליה.

כך קרה לי השבוע עם המאמרים שניסו להסביר לציבור את "נטו משפחה" - הרפורמה החדשה של שר האוצר. מעניין: דווקא המשרד הזה מעורר את שריו לרפורמות. משרדים אחרים סתם עובדים, ואילו במשרד האוצר תמיד מחוללים מהפכות: מע"מ אפס, מס על דירות, ועכשיו - "נטו משפחה".

אשוב לעניין שפתחתי בו: את ההסבר של ארבעת חלקיה של הרפורמה הזאת הבנתי אחרי התייגעות מה, אבל אחר כך נכרך על קרסולי רצף מילים דמוי אנקונדה: "הכוונה היא שיהיה סבסוד דיפרנציאלי כך שכל משפחה תשלם בהתאם לאשכול הסוציו־אקונומי של היישוב שבו היא מתגוררת". מה לעשות, בעברית המוכרת לי האשכול נמצא בכרם והדיפרנציאל במכונית, אלא שאז הגיע וידוא ההריגה: "נשים זכאיות לשתי נקודות זיכוי לילדים עד גיל שש וגברים זכאים לשתי נקודות זיכוי לילדים עד גיל שלוש ולנקודת זיכוי אחת לילדים עד גיל ארבע. המצב יושווה ושני ההורים יקבלו שתיים וחצי נקודות".

התקשרתי לחבר שמבין והוא אמר לי כך: "מה אכפת לך? יש לך ילדים בני שלוש? בני ארבע? בני שש? אתה משלם לצהרון? אתה קונה בגדי תינוקות?" אמרתי שככל הידוע לי לא. והוא הוסיף: "הנטו משפחה של כחלון היא כל כך נטו שאין בה סבא וסבתא. אנחנו איפשהו בברוטו ואין בה שום דבר בשבילנו."

שם טוב

גם אם אינני מבין בכלכלה, יש לי מושג בניסוח. ועם כל הכבוד שאני רוחש לביקורתו הכלכלית החברתית של החבר הנרגן שלי, התרשמתי מאוד מצמד המילים "נטו משפחה" שהעניק השר כחלון לרפורמה שלו. אני יודע מניסיוני כמה קשה להמציא שם טוב ומושך, ו"נטו משפחה" הוא שם גאוני, לא פחות. גם אם הוא הדבר הגאוני היחיד בתוכנית של כחלון, יש להעריך אותו.

שתי המילים, גם "נטו" וגם "משפחה", כה חשובות ומושרשות בהוויה הישראלית, שהצבתן זו ליד זו יוצרת זוג לא נשכח ורב־עוצמה. למעשה, אם אין עליו זכויות, הייתי שואל את השם "נטו משפחה" לסדרת טלויזיה חדשה, לרשת סופרמרקטים, למופע סטנד־אפ, למבצעי מכירות של ריהוט, לתוכנית חיסכון, לדילים של הכל כלול ועוד כיוצא באלו.

יתרה מזאת - "נטו" יכול להצטרף לעוד מילים, לא רק ל"משפחה". אפשר לגזור ממנו את השמות "נטו אהבה" לרומן או לסרט, "נטו עסקית" למסעדה או למנה, "נטו ישראל" למפלגה חדשה, ו"נטו ורשה" לטיולי השואה של תלמידינו.

גפני מלמד תנ"ך

בתוכניתו של רזי ברקאי בגלי צה"ל ראיינו השבוע הוא וגורי אלפי את חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה. בין היתר שאלו אותו מה יענה לאברך שיבקש את עצתו - האם להתגייס לצבא או ללמוד תורה? ח"כ גפני ענה מיד שהיה מייעץ לו שילמד תורה.

אבל חבר הכנסת גפני לא הסתפק בכך. כדי לחזק את דבריו הוא הוסיף שגם בימי דוד המלך חצי העם יצא למלחמה וחצי העם ישבו ולמדו תורה. למרבה הצער, שני המראיינים לא הגיבו על הקביעה הזאת, שאין לה בסיס במקרא. למעשה, אין בימי דוד המתוארים בתנ"ך תיאור של לימוד תורה, בוודאי לא במובן שאנחנו מכירים היום. המעשיות האלה נמצאות רק בפירושים ובמדרשים, שמקצתם מאולצים ומגוחכים ומאחורי כולם אינטרס של מי שמבקשים ליפול על כתפי הציבור הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ביטחונית - כמו מר גפני ויהדות התורה שלו.

אתן לכם דוגמה לצמיחתו של פירוש כזה: בברכת משה לשבטי ישראל מופיע משפט נחמד שאומר: "שמח, זבולון, בצאתך, ויששכר באהליך". רש"י פירש שזבולון ויששכר עשו שותפות: זבולון, השוכן לחוף ימים, ייצא למסחר וירוויח כסף, "ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה". אבן עזרא, לעומתו, פירש שלא מדובר ביציאתו של זבולון למסחר אלא למלחמה, והוא מגן על יששכר, על סמך הכתוב בשירת דבורה שזבולון חירף נפשו למות. גם כך וגם כך מדובר בשבט אחד שיושב באוהל ולומד תורה ובשבט אחר שמספק לו פרנסה והגנה. אפשר להבין מה מושך את ליבו של ח"כ גפני בתפיסה הזאת, וברור לי שיהדות התורה לא תתנגד לה, אבל אין לה בסיס בטקסט המקראי עצמו.

אגב, כיוון שאבן עזרא הסתמך על שירת דבורה, כדאי להזכיר שבאותה שירה הציגה אותה דבורה עצמה את אותו יששכר כשבט לוחם דווקא. למרבה המזל ולשמחת הקואליציה, בברכת יעקב לבניו מוצג יששכר כמי שמעדיף את המנוחה. אבל מה זה משנה? העיקר שמשה גפני יכול לנפנף בפרשנות המופרכת הזאת לפני ישראלים שלא קוראים תנ"ך ומאמינים לכל מילה.

ולסיום, יש בתורה ארבע קטגוריות של פטור מגיוס: מי שבנה בית חדש ולא חנכו, מי שנטע כרם חדש ולא חיללו, מי שאירש אישה, והכי מעניין: מי שירא מהמלחמה. אין בתנ"ך הקצבות ופטורי גיוס ללומדי תורה.

ועוד הערה

אגב, אם מישהו היה שואל גם אותי אם להתגייס לצבא או ללמוד תורה, הייתי משיב אותה תשובה שהשיב ח"כ גפני: ללמוד תורה. לומד התורה יודע לשם מה הוא מתאמץ כל כך. למתגייס לצבא בישראל של היום הדבר ברור רק אם יש לו ההשקפה הפוליטית המתאימה. ¿