הגיע הזמן להחלים מהשואה. בראשית הייתה הציונות, לפני שהמשפחה שלי הגיעה לכאן. כשפלשתינה הייתה אפשרות מועדפת רק על צעירים משוגעים מאירופה. אנשים מוכי חלומות ואידיאלים, מוכי סיפורים על סוציאליזם, עבודת אדמה וחברת מופת. רחוק מסיר הבשר.
מעטים עמדו על דעתם הלאומית לפני השואה. ההמונים נהו כמו עדר: החופשיים אחר רעיון ההשתלבות בסביבה. היה יהודי בביתך. ובחוץ? כמו הגויים. הדתיים אחר האמונה שצדקה ותפילה מעבירים את רוע הגזירה. כל גזירה, כל צורר, כל סכנה. הציונות הייתה מיעוט, הציונים קומץ אבל הם והיא נוצרו לפני השואה, כשאנטישמיות ופרעות היו עוד מחיר נסבל - לא מובן - למרבית היהודים.
ואז קמה המדינה היהודית. האו"ם החליט בצל השואה, ההמונים הגיעו בצל השואה, ומלחמת ההישרדות מול הערבים הייתה בצל ההיסטוריה כולה ובתוכה השואה. בהתחלה הישראלים החדשים התעלמו: הצברים בנו בתים והולידו יהודים מסוג חדש, כאלה מהים ומהיבשה. זוועות השואה הוסתרו. ההיסטוריה של הגלות נעלמה, ישראל התחברה לימי החשמונאים ובר כוכבא, לכוח יהודי. שילומים מגרמניה היו סלע מחלוקת. ניצולים היו בושה. השואה הייתה שמורה לנוקמים שחיסלו נאצים, לתופסי אייכמן מהמוסד ולאנשים שבאו "משם" בלי להגיד איפה זה שם.
ופתאום התפרצה השואה והייתה בכל מקום. בספרים, בסרטים, במחקרים, בסיוטי הלילה של הילדים ובתוכניות הלימודים של גני הילדים. השואה הייתה לאיראן בנאומי ראש הממשלה, למרות שישראל חזקה וריבונית. הפלסטינים היו לנאצים למרות שאנחנו מדינה עם צבא חזק והם, למרבה המזל, ערבים עם שנאה תהומית ויכולות מוגבלות. מדינה עם צבא שיכול להכריע את החמאס בעזה אם רק יקבל הוראה מדויקת ולא מגומגמת. כל סמרטוט אירופאי שאירגן קבוצת פייסבוק להחרים אותנו היה לשואה. כל פרובוקטור שמאלני השתמש במילה נאציזם כדי לתאר את הממשלה או את המדינה ומיד חכך ידיו בהנאה לשמע התגובות הנדהמות. נאצים בכל מקום, בתוך כל ארון לאומי. מי יודע, אולי חלק מתופעה פסיכולוגית של מדינת דור שני שאוכלת הכל מהצלחת כי אסור להשאיר כלום ומשתמשת בדרמה מוגזמת.
שבעה עשורים אחרי, הגיע הזמן להחלים. זו המחשבה שמלווה אותי כשאני עולה דרך עין כרם לירושלים בכביש המתפתל עד לפסגת הישראליות. הר הרצל על שמו של חוזה הציונות לפני השואה. איש הדיפלומטיה והחלומות. בהר שבו ממוקם מוזיאון השואה ובית הקברות של גדולי האומה. הגולה מול מדינת הלאום. ישראל הפכה את "יד ושם" לאתר חובה למבקרים מחו"ל, זה שמסביר אותנו. זה שכובל אותנו. זו הטעות הכי גדולה של תוצרי הציונות. השואה היא חלק מההיסטוריה, היא לא חזות הכל.
אם מדינה חפצת עתיד מחפשת תחנת חובה לשר חוץ שמבקר בה, היא צריכה לשנות את הזיכרון. המורשת של ישראל היא עיר דוד. תחנת חובה למנהיג הזר אפשר למצוא במוזיאון לתולדות הציונות שלא קם עדיין בדגניה, בר גיורא או כפר עציון (הרבה לפני מוזיאון לשישה מיליון יהודים שנספו). מחרשה וסטן. סיפורי הל"ה וניצנה. חומה ומגדל, דרך בורמה וגיא אוני. מדינת ישראל שהייתה אומת התפוזים לפני אומת ההיי־טק. מאות אלפי דונם של פרדסים שניטעו בה בעשור אחד בלבד של ציונות. מקור ההכנסה של החלוצים היהודים והערבים שגרו כאן לפני שהפכו לפלסטינים. מכון ויצמן והאוניברסיטה העברית, ההיי־טק והפיתוח הטכנולוגי. השואה הייתה רק צל אדיר.
וכשזה יגיע ונחלים מהשואה, אפשר יהיה להתייחס לריבונות היהודית סופסוף כעסק מוחלט. להוציא את הגולה מהיהודים שנים אחרי שהיהודים יצאו מהגולה. לאכוף חוק וסדר - לכולם, בלי קהילות ומגזרים. לדאוג לזקנים, אלה שגדלו במרוקו ובתימן וזקוקים לסיוע ואלה שבילדותם היו ניצולי שואה. להגדיר את מדינת הלאום של העם היהודי בחוקה ולא רק דרך מה שעשו לנו בשואה.
אחת החוויות הכי חזקות בחיי הייתה הביקור עם מדים בקורס מ"פ במילואים אחרי מלחמת לבנון השנייה במחנות בפולין. הבטן מתהפכת שם. ההשוואה לחיים של משפחתי אז למשפחתי היום מייצרת בסיס מוצק של אמונה בציונות. כל ישראלי כדאי שיבקר שם כדי להעריך את מה שקיים פה. שיבקר, יטוס, יראה, יריח, ידמע ויחזור. לא שיחיה פה את מה שהיה שם.
להוריד את הראש ולשתוק
באחד הטורים שכתבתי לקראת יום הזיכרון ציינתי כמה שמות. למחרת קיבלתי טלפון כועס מאחות של חבר שנפל בצבא. היא כעסה שלא הזכרתי אותו. התנצלתי. זה לא עזר. היא שטפה אותי ואני שתקתי. אם היא קוראת את המילים האלה, אולי תבין שלא הייתה כוונת זדון. היו אירועים אחרים שחוויתי עם משפחות שכולות. אני מספר את זה מכיוון שהשבוע עמד נתניהו מול הורים שכולים בוועדת הכנסת. למשפחות שכולות יש מעמד מיוחד בישראל. הן מגש הכסף האמיתי. לפעמים, עם הזמן, המחיר הולך ונהיה כבד יותר על כתפיהן. נתניהו מכיר את זה מקרוב, כששמע את המשפחות הבין. מי שלידו - דוד ביטן ומיקי זוהר - לא מבינים דבר, גם אם התנצלו. משפחות שכולות לא קובעות מדיניות. לזכותן עומדת זכות ההקשבה. חובת ההקשבה היא שלנו, גם אם צריך להוריד את הראש ולבלוע רוק.
הייתי לצד משפחת גולדין באותו מוצאי שבת כשהגיע הרב הצבאי הראשי דאז רפי פרץ עם הידיעה על בנם. הגישה של הרבצ"ר וההחלטה שקיבלה משפחת גולדין השפיעו על סיום המלחמה. בלי החלטתם, המבצע היה נראה אחרת. מאז הם במאבק, לא דורשים לשחרר מחבלים כמו משפחת שליט אלא להציב יד קשה מול החמאס. להפעיל לחץ על מי שמוגדרים כאויב. לגיטימי. כך כשחתמו על ההסכם המבזה עם הדיקטטורה הטורקית שבה עדיין פועלים משרדי החמאס, כך בנוגע לאסירים בבתי הכלא הישראלים. כך בנוגע לאספקת מלט וחומרים אחרים. האם זה משנה את המדיניות הישראלית? לא, מכיוון שאין כזאת בנוגע לרצועה ולחמאס.
כן כך נראית העיירה שלי
תוכנית כחלון כנראה טובה למעמד הביניים ולמעמדו כפוליטיקאי. הוא החזיר לנתניהו על התאגיד והחזיר למצביעיו אמון בדגל החברתי שהניף. מה שמטריד הוא חוסר היכולת של ממשלת היהודים למשול בצורה הגיונית. תאגיד שידור ששווה מיליארד שקל מקימים, רוצים לסגור ולהקים אחד נוסף בגלל גחמות ראש ממשלה שאיש לא מבין. תוכנית בשווי ארבעה מיליארד יוצאת לפועל בלי שאף אחד מסביב מכיר. כל אחד והשטעטל שלו. ¿
