מחטפ באיראם, עורכת דין ששימשה כמשקיפה באחת הקלפיות ברובע סינג'אן בבירה אנקרה, הבינה מיד שמשהו לא בסדר קורה לה מול העיניים. בדיוק כשהקלפי נסגרה, באיראם הבחינה איך המשקיף מולה, נציג מפלגת השלטון של ארדואן, החל להחתים ולאשר פתקי הצבעה שלפי חוק היו צריכים להיות פסולים משלל סיבות. היא תיעדה את הכל בווידיאו ומה שהיא צילמה מעורר עכשיו סערה גדולה ברשתות החברתיות ובאתרים המזוהים עם האופוזיציה. "אתה עושה מעשה בלתי חוקי", היא נשמעת אומרת בסרטון. אבל לנציג מפלגת השלטון AKP לא היה ממש אכפת.
"מה שבאמת מדאיג אותי הוא שאי־כיבוד החוק הפך לנורמה בארצנו, זה הפך למעשה מקובל ושכיח", אומרת באירם ל"ידיעות אחרונות". "האנשים פשוט מעלימים עין. זו לדעתי התוצאה הכי כואבת מכל שנות השלטון של מפלגת הצדק והפיתוח, ה־AKP. בגללם המעשים האלה הפכו לנורמה. כשאתה בצד שלהם, כל המעשים הבלתי חוקיים, הפליליים, השחיתויות, השקרים וכל העבירות האחרות, פשוט נסלחים ולא נענשים", היא אומרת.
מה שקרה בקלפי באנקרה לא היה תקרית בודדה. דקות ספורות אחרי סגירת הקלפיות ביום ראשון, הודיעה ועדת הבחירות העליונה של טורקיה שגם פתקי הצבעה שלא יהיה עליהם חותם רשמי ייספרו כקולות תקפים. ההכרזה התפשטה כאש בשדה קוצים ובשורות האופוזיציה במדינה, שנלחמה בכל כוחה המדולל בקמפיין נגד המשאל שקידם הנשיא ארדואן, המתח הלך וגבר. החשש הכבד היה ברור לכולם: שמפלגת השלטון מנסה להטות את תוצאות הבחירות.
חבר הפרלמנט העצמאי אומיט אוזדאג, אחד מהבולטים באופוזיציה הטורקית ומי שהיה ממובילי קמפיין ה"לא", היה הראשון לקחת יוזמה. עוד באותו לילה החליט ללכת אל מטה ועדת הבחירות כדי לערער על ההחלטה ועל תוצאות משאל העם, שמאפשר כעת לארדואן להפוך לשליט כל יכול ומחליש משמעותית את הממשלה והפרלמנט במדינה. "אם לא נעשה את זה עכשיו, אז מתי?" הוא זועק במהלך ראיון ל"ידיעות אחרונות". "כיום טורקיה מתקיימת ללא חוקה. הנייר שמונח כאן מולי לא יכול להיחשב כחוקה. החוקה של טורקיה היא רג'אפ טאיפ ארדואן".
כמעט 60 מיליון טורקים הלכו לקלפיות ביום ראשון כדי להצביע על השינויים הדרסטיים בחוקת המדינה. על פתקי ההצבעה לא הייתה כתובה שום שאלה, אבל המצביעים ידעו בדיוק על מה הם נשאלים. הם היו אמורים לבחור בין שתי תשובות, "כן" ו"לא". אך התחושה הכללית בקרב רבים במדינה הייתה שמדובר ברגע היסטורי שבו העם הטורקי הולך לקלפיות בעצם כדי לבחור בין טורקיה של אטאטורק - חילונית, מערבית, דמוקרטית - לבין זו של ארדואן.
"הוא לא מוסוליני"
במרחק אווירי של כ־2,000 ק"מ מאנקרה, בבית קפה בברלין, יש מי שממש לא מוטרד מבחירתם של הטורקים לחזק כל כך את הנשיא. שֶנוֹל אַקָאיה, מנהל חברת בנייה המתגורר בגרמניה כבר 47 שנה, מוכן להסביר לנו למה הוא, המחזיק באזרחות טורקית, הצביע "כן", וללא כל היסוס.
"אם נותנים לילד יותר מדי חופש הוא לא מכין שיעורים. טורקיה באופן כללי לא מוכנה לדמוקרטיה", אומר אקאיה, שהוא במקור מרִיזֶה, המחוז שבו גדל גם ארדואן. "אנחנו בני התרבות האנטולית, וזו תרבות שהולכת ונעלמת. הכבוד למבוגרים למשל. בטורקיה, כשאדם מבוגר עולה לאוטובוס, הילדים עומדים. או תרבות האירוח. אם אתה מגיע לביקור ולי אין שמיכה נוספת אני אשן בלי שמיכה. זאת התרבות האנטולית, והיא אבדה לנו. אנחנו מוכרחים לשקם אותה".
והיא מנוגדת לדמוקרטיה?
"כן. דמוקרטיה הופכת את האדם לאגואיסט. הוא יודע להגיד רק, 'זו זכותי!' צריך סוג אחר של דמוקרטיה".
הרוב הדחוק של 51% לטובת תומכי ארדואן במשאל, הבהיר עד כמה טורקיה חצויה. אבל הנשיא יכול להתנחם בכך שדווקא בקרב טורקים מחוץ למדינה מעמדו הוא כשל סופרסטאר. בגרמניה, שם חיים שלושה מיליון טורקים, אחוז ההצבעה במשאל אמנם היה נמוך במיוחד — 46% בלבד — אבל התמיכה בנשיא הייתה חד־משמעית. לא פחות מ־63.1% הצביעו "כן".
הפתעה? פרשנים מצביעים על העובדה, כי הטורקים שחיים בגרמניה הגיעו ברובם מאזורים כפריים בטורקיה ומהמגזר המסורתי, דתי ושמרני, שמהווה את בסיס התמיכה של ארדואן גם בטורקיה: אנשים שמרגישים שהפוליטיקה זנחה אותם, בטורקיה כמו גם בגרמניה.
"אני בן 56. ראיתי כבר ארבע הפיכות צבאיות בטורקיה", אומר קאיה. "בשנות ה־80, אם ראינו שוטר ברחוב, היינו צריכים לעבור לדום. איסטנבול הסריחה מביוב. זאת הייתה מחראה. ליד הבוספורוס היה צריך לסתום את האף. ארדואן עשה ממנו אגם כחול. הרי הזבל נעלמו, וגם החולדות מבתי החולים. ארדואן קיבל טורקיה עלובה ועשה ממנה טורקיה מודרנית. איסטנבול הפכה לעיר־על. צריך להסתכל על האספקט הכלכלי. ארדואן מדבר לאזרח הקטן".
אבל אם הוא כל כך משכנע, מדוע צריך לחזק אותו בשינוי החוקה? הוא יכול להמשיך להוביל גם באופן דמוקרטי.
"אתה לא יכול להשוות את זה לאירופה. כאן אנשים מבינים מה זה דמוקרטיה. הפוליטיקאים בטורקיה, לעומת זאת..."
ומה עם חופש העיתונות?
"עד לפני שלוש שנים הגבולות היו גמישים מאוד והסובלנות הייתה גדולה. אפשר היה לקלל אפילו את אשתו של ארדואן. אבל העט יכול להיות גם נשק. הוא יכול לשמש להסתה. זאת לא דמוקרטיה בשבילי. לצערי יש גם אמצעי תקשורת שלא מחויבים לאמת. כאן מציירים את ארדואן כדיקטטור. באמת? דיקטטורים בשבילי הם היטלר, מוסוליני, אידי אמין, כאלו שהרגו מיליוני אנשים. וארדואן? הוא הציל את חייהם של 3.5 מיליון סורים. זאת דיקטטורה? דיקטטורה זה כשלוקחים למישהו את החיים".
ארדואן מתכוון להחזיר את עונש המוות.
"זה לא יקרה, זה רק שואו. זה רק בשביל תשומת לב".
למה הוא צריך את זה?
"פשוט מאוד. בשביל נאט"ו אנחנו הטורקים הטובים, בשביל זה אנחנו דמוקרטים מספיק, בשביל להרוג. אנחנו כמו הכלב שקשור ליד השער במשך 50 שנה. אבל בשביל האיחוד האירופי אנחנו לא דמוקרטים מספיק. וזה לא עניין של עושר או עוני. זה פשוט: המוסלמים לא יכולים להיכנס לאיחוד. ארדואן מוכיח לנו שזה בעצם המצב".
אקאיה רחוק מלהיות מהגר שמסתגר בתוך הקהילה הטורקית. הוא חברותי, "איש רב־תרבותי" כהגדרתו, וידידיו הקרובים מגיעים מכל קצוות הקשת הפוליטית בטורקיה. אבל כשנכנסים לפוליטיקה הטונים עולים ומגיעים לרמות שנדיר לשמוע בשיחות הפוליטיות המאופקות בגרמניה. הוא מעשן בשרשרת ופולט הרבה כעס כלפי הגרמנים, על הביקורת האינסופית שלהם, ובעיקר על מה שהוא רואה כהרים של צביעות.
יש גרמנים שאומרים, "הטורקים שחיים בגרמניה ונהנים מהדמוקרטיה מצביעים עכשיו נגד הדמוקרטיה בטורקיה".
"זאת שטות גמורה. אנחנו בנינו כאן בגרמניה ביחד את הדמוקרטיה. אבל כאן בגרמניה כבר הכריזו על הדת שלי כדת של טרור. האיסלאם נאנס על ידי הטרוריסטים של דאעש. הם מפוצצים מסגדים בטורקיה והורגים מאמינים, וכאן אומרים טרוריסטים איסלאמים. ומה עם הטורקים בגרמניה, שעבדו פה 60 שנה בנאמנות והשתתפו בבניית המדינה? היו צריכים לתת להם דרכון בלי לחשוב פעמיים. הם לא באו כפליטים, הם באו כעובדים. בריאים כמו שוורים, וחלקם מתו בעבודות מסוכנות. ואלו שנשארו מתוארים עכשיו כטרוריסטים בגלל שהם מתפללים במסגדים? מה שקרה כאן בשנות ה־30 אסור שיחזור".
מאמר בגרדיאן השווה דווקא את ההתפתחויות בטורקיה לעלייתו של היטלר בגרמניה.
"מעציב אותי שאנחנו בכלל צריכים להתייחס לאמירות כאלה. למה לא מדברים על הבעיות שיש לנו כאן, אחרי 60 שנה בגרמניה? מתעסקים רק יום ולילה בארדואן. את מי זה מעניין? למה עוסקים כאן כל כך הרבה בטורקיה? יש לנו בעיות משלנו, ובעיות חמורות. מי רוצה להסיח את דעתנו מהן?"
בימים שחלפו מאז המשאל ארדואן כבר טרח להבהיר, וחזר והדגיש, שבין אם מדובר ב־51 אחוזים או במאת האחוזים - הדבר היחיד שחשוב הוא שמדובר בניצחון. אודאג ממש לא מסכים, בלשון המעטה. "החלטות הרות גורל כאלה, אסור שיתקבלו ברוב רגיל", הוא אומר. מצד שני, זו בדיוק הייתה מטרתו של ארדואן כשהעביר את ההכרעה לעם הטורקי. מפלגת השלטון לא הצליחה להעביר את ההחלטה בפרלמנט כי נדרש רוב מיוחד - 367 נציגים מתוך כלל 550 חברי הפרלמנט. כעת הבעיה הזו נפתרה עבור ארדואן.
פתקים בפח האשפה
אבל זו רק הבעיה הקטנה מבחינת אוזדאג. אם תשאלו אותו הוא מוכן להישבע שהמחנה שלו, מחנה ה"לא", הוא שניצח בהפרש זעום. חברי המפלגה הפרו־כורדית גם העלו תמונות לטוויטר שבהן רואים בבירור מעטפות פתוחות שאושרו בחתימה כי היה כתוב עליהן "כן", בעוד פתקים שעליהם היה כתוב "לא" נפסלו מסיבות לא ברורות והושלכו לפח האשפה.
אוזדאג מפנה אצבע מאשימה לוועדת הבחירות העליונה ומאשים אותה בכבודה ובעצמה בהטיה מכוונת של הבחירות. "שמענו שבמהלך הספירה הייתה בעיה במערכת המחשבים של הוועדה שנמשכה שש דקות. אנשי מפלגת האופוזיציה המרכזית, CHP, טוענים שהם לא קיבלו משם מידע במשך 20 דקות תמימות, וזה בהחלט מעורר חשד לגבי מה בדיוק קרה שם באותו פרק זמן". הוא גם זועם על ההחלטה להכשיר כ־2.5 מיליון פתקי הצבעה לא תקפים, לפי הערכות, שלא קיבלו חותם. "הם אומרים עכשיו שקיבלו החלטה לשנות את חוקי המשחק באותו לילה עצמו! וגם שזו הייתה החלטה פה אחד. אבל שני חברים בוועדה טוענים שהם לא נתנו את הסכמתם בכלל להחלטה כזו".
הוא כבר הגיש קובלנה לגבי שלל הטענות לוועדה, אבל גם הוא יודע שזו רק תחילתו של מסע סיזיפי שכנראה לא יניב תוצאות, גם כשיפנה לבתי המשפט. "קשה לדבר על אמון כשמדובר במערכת המשפט. אני לא חש תקווה גדולה שנצליח לחולל שינוי, אבל אנחנו חייבים להמשיך ולעשות את הדבר הנכון, יהיו ההשלכות אשר יהיו", הוא אומר.
אוזדאג לא פוחד להבהיר לאן טורקיה כנראה הולכת כרגע, אחרי המשאל. "אנחנו חיים במדינה שבה המשטר הפרלמנטרי פינה את מקומו למשטר טוטליטרי", הוא אומר, ומזכיר לטורקים כמו שנול אקאיה המתגורר בגרמניה כי המסורת הטורקית לא תמיד עמדה בכזו סתירה לדמוקרטיה המערבית. "טורקיה נטשה כעת את המסורת הפרלמנטרית ארוכת הימים, שהייתה חלק ממנה במשך 200 שנה. היא מתרחקת ממנה ומקשיחה את עמדתה כלפי המערב בהתאם".
ולמרות שמיהר להכתיר את עצמו כמנצח, כנראה שגם ארדואן יודע שזהו רגע מבחן קריטי עבורו ועבור טורקיה כולה. עד היום נשיא טורקיה אולי הכריז באופן ברור על כל אותם דברים שלהם הוא מתנגד - ובראשם האליטות והמפלגות שמזוהות איתן ועם טורקיה המודרנית - אבל הוא מעולם לא ציין באמת מהם כל אותם דברים שבהם הוא תומך. עכשיו המדינה תוכל לחוש על בשרה את כל מה שהוא מתכנן באמת לעתידה של טורקיה. ¿
