סגירת מפעל חיפה כימיקלים תגרום להפסד תפוקה לאומית ישירה ועקיפה של כ־5.8 מיליארד שקל בשנה. היא גם היא עשויה לפגוע בתעסוקה של 5,000 עובדים, תחסל יצוא ל־100 מדינות ב־700 מיליון דולר בשנה ותקטין את הכנסות המדינה ביותר מ־150 מיליון שקל בשנה. כך קובע ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, בחוות דעת כלכלית שהגיש לחברה.

בשיחה עם "ממון" הדגיש אריאב כי המסמך אמנם נכתב לפי הזמנת חיפה כימיקלים, אך הוא משקף את עמדתו המקצועית בלבד. "למזמינים", אמר אריאב, "לא הייתה דריסת רגל מינימלית במחקר ולא הייתה להם זכות להתערב במסקנותיו".

מתוקף תפקידיו הקודמים במגזר הציבורי ועסקיו, מכיר אריאב מקרוב את שוק חנקת האשלג ואת סוגיית האמוניה. חיפה כימיקלים, הוא כותב, היא חברה תעשייתית מצטיינת, בעלת מוניטין בינלאומיים חזקים, שהשליטה בה נרכשה על ידי קבוצת האחים ג'ולס ואדי טראמפ (בלי קשר לנשיא טראמפ). קיומה תלוי לחלוטין באספקה סדירה של אמוניה, חומר הגלם ממנו היא מיוצרת - חנקת אשלג שהיא דשן נטול כלור. המפעל שולט בשליש מהשוק העולמי של מוצרי חנקת אשלג.

מכל האמוניה משמש מאגר אמוניה לאומי. הגז הזה, מפרט אריאב, "הוא חומר גלם חיוני למאות מפעלים. הוא גם אחד החומרים הקריטיים במשק לשעת חירום". בהיותה חומר רעיל, השימוש התעשייתי בה מחייב עמידה בתקני בטיחות מחמירים.

באוקטובר 2013 החליטה ממשלת ישראל על הקמת מפעל לייצור אמוניה מגז טבעי מקומי. המפעל לא קם, וכעת מתנהל מו"מ מחודש על הקמתו בסיוע ממשלתי. במקביל קבע ביהמ"ש העליון את סוף מאי כמועד אחרון להפסקת פעילותו של מכל האמוניה. המפעל יוקם (אולי) בתוך שלוש שנים. ומה עד אז? אריאב: "דרוש פתרון שיאפשר המשך תפעולי מלא ורציף של הייצור, השיווק וההפצה של חיפה כמיקלים". הוא מונה 4 חלופות: ספינות קטנות שיאפשרו שימוש רק בשליש מהנפח המלא של מכל אמוניה, פריקה ישירה ללא מכל, יבוא בים ואחסון בכלים מיוחדים (איזוטנקים) ויבוא במכליות מירדן, שספק אם ניתן למימוש מעשי־פוליטי. רק החלופה הראשונה תאפשר חזרה לייצור מלא "בתוך ימים", פוסק אריאב.

בינתיים נוטה ראש הממשלה נתניהו לחלופה משלו, והיא המשך הפעלת מכל האמוניה, לא ברור עד מתי, ובאילו מגבלות טכניות ומשפטיות. כוונת הדחייה משקפת מדיניות כללית של שב ואל תעשה, אך לא פותרת דבר.