מספר העסקים הקטנים והבינוניים מגיע לשיא חדש: כ־520 אלף ב־2016, לעומת 504 אלף ב־2015. כך עולה מנתונים של הרשות לעסקים קטנים במשרד הכלכלה. ישראל, מתברר, היא מדינה של יזמים, שמוכנים להסתכן כדי להיות בעלי עסק עצמאי.
בחינה בינלאומית שפורסמה על ידי ה־OECD מראה כי אחוז העסקים הנפתחים בישראל בהשוואה לעסקים הנסגרים בכל שנה הוא מהגבוהים ביותר במדינות הארגון. אחוז העסקים החדשים הנפתחים בארץ גדל ב־12% בשנה – קצב הגדול כמעט פי שניים מארה"ב ומגרמניה, בעוד אחוז העסקים הנסגרים כמעט זהה למדינות אלו.
עוד עולה מהנתונים, כי נרשם שיפור בדיווחי הרווחיות של העסקים הקטנים והבינוניים. בעוד שב־2014 דיווחו 36% על ירידה ברווחיות ו־20% דיווחו על עלייה (פער של 16%), הרי שב־2015 פער זה הצטמצם ל־11%, ואף ל־4% בלבד ב־2016.
בחינה של ריכוז העסקים בהתאם למיקום הגיאוגרפי מראה כי צפיפות העסקים ל־1,000 נפש היא הגבוהה ביותר באזור תל־אביב — כ־100 עסקים – ונמוכה ביותר במחוז ירושלים (42 עסקים).
העסקים הקטנים והבינוניים מהווים את מרבית המגזר העסקי בישראל, עם כ־99% מסך כל העסקים במשק ו־61% מסך המשרות במגזר העסקי. אולם, עסקים קטנים באופן מסורתי עומדים בפני קשיים רבים יותר מאשר עסקים גדולים ואינם נהנים מיתרונות לגודל. כתוצאה מכך גם התרומה לתוצר של העסקים הקטנים והבינוניים נמוכה מאז קום המדינה לעומת זו של העסקים הגדולים.
לאורך 5 השנים האחרונות, בהן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדקה את שיעור הצמיחה השנתי במגזר העסקי, השיעור השנתי הממוצע של התוצר בעסקים הקטנים והבינוניים היה גבוה בכ־4% בשנה משל עסקים גדולים (המעסיקים יותר מ־100 עובדים).
גם בהקשר של תעסוקה, עסקים קטנים ובינוניים ממשיכים להיות מנוע הצמיחה במשק. עסקים קטנים חדשים תרמו 80,235 משרות חדשות נטו (עובדים שנקלטו פחות העובדים שעזבו) בין 2014 ל־2015, המהוות 78% מכלל תוספת המשרות החדשות במשק. זהו המשך מגמה חיובית (73% ו־78% בשנתיים הקודמות, ובסך הכל צמיחה חיובית נטו במספר המשרות בקרב עסקים קטנים ובינוניים). ב־2015 התווספו למשק כ־103,400 משרות חדשות, 80,235 מתוכן משרות של עסקים קטנים חדשים ו־23,165 של יתר המעסיקים במשק.
רן קויתי, מנהל הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים: "פעילות הסוכנות בשנים האחרונות בתחום החקיקה לשיפור מצבם של העצמאיים
תאפשר לעסקים קטנים, שתרומתם גדולה למשק ולתעסוקה, לפעול בתנאים עסקיים נוחים יותר".
לפתוח עסק קטן ובינוני בישראל פירושו לקחת סיכון פיננסי גדול, כי מספר העסקים הנסגרים מדי שנה הוא כמחצית לעומת אלה שנפתחים. ולמרות שהעסקים הקטנים הם מנוע צמיחה של המשק, מדובר במגזר מקופח, שלא מקבל את הסיוע הראוי מהממשלה, לא נהנה מיתרון לגודל ונאנק תחת הרגולציה המכבידה ומחנק האשראי, בניגוד לטייקונים. בערכים מספריים, 99% מכלל העסקים בישראל הם קטנים ובינוניים.
עצמאי או שכיר
קראו את שתי הדעות המנוגדות ובסוף תוכלו להצביע: מי צודק לדעתכם?
אור בירון/ עצמאית
למה להשקיע בשביל מישהו אחר?
המעבר לעסק עצמאי קרה בהדרגה. העבודה כשכירה לא הביאה לי מספיק כסף ולא אפשרה לי להתקיים כמו שרציתי. הקמתי עסק לפרסום ושיווק ברשתות חברתיות — קמפיינים ותוכן לאופנה ולייפסטייל, ולמועדונים וחיי לילה. הצעתי שירותים שלא קשורים למה שלמדתי — מזרח אסיה ותיאטרון באוניברסיטה.
במהלך התואר השני הייתי אמורה להשתלב באקדמיה בעבודה. ניסיתי לעבוד בהיי־טק ועבדתי במשרות יותר זניחות כמו עריכת קליפים. לא הבנתי למה אני צריכה להירקב שעות בפקקים במקום לעבוד מהבית. לא הבנתי למה אני צריכה להשקיע עבור מישהו אחר שלא תמיד יודע להעריך, כספית או מילולית. כיום אני יכולה לבחור עם מי לעבוד, זה נותן לי שליטה ואיכות חיים. הבחירה מתי להתעורר ומה לאכול ולא להיות תקועה ברכב. זו פריווילגיה לעבוד בפיג'מה.
הכותבת היא מנהלת תוכן וקידום במדיה חברתית
יוסי חטב / שכיר נצחי
עבודה בעיניים
החיים הפרטיים שלי הפוכים ב־180 מעלות מאלו המקצועיים כעורך ב"ידיעות אחרונות". אם ביומיום העצמאות שלי היא ערך עליון על גבול הפאשיזם, בכל מה שקשור לעבודה ולפרנסה - האינדיבידואליות הקדושה שלי נכנעת לחשבון הבנק כאחרון הפועלים.
אין סיכוי שלא אדע בכל חודש נתון כמה כסף ייכנס לי לחשבון. לא מוכן להיות תלוי בלקוחות, במוסר התשלומים או במוסר הכליות שלהם על זה שלא שילמו בזמן. מעדיף בוס שיגיד לי מה לעשות. מוכן להשתכר פחות או לעבוד בכמה משרות - והיו תקופות שעבדתי בארבע(!) עבודות במקביל - ובלבד שאשאר שכיר. מס הכנסה שוחט? שישחט. זה עדיף על כאב הראש שבהקמת עסק ובתפעולו. ובחיי שניסיתי בעבר לשלב עסק קטן עם להיות שכיר. זה הכניס לי דמי כיס, לא יותר.
בעלי עסק פרטי נוהגים להתייחס אליו כאל ה"בייבי" שלהם. בעיניי, זו עבודה בעיניים.
