בעוד עשרה ימים יילכו הצרפתים אל הקלפיות ויבחרו נשיא או נשיאה. אלה בחירות דרמטיות, ולא רק בגלל נוכחותה של מועמדת הימין הקיצוני מארין לה פן — אלא בגלל סיבות העומק שהביאו לעלייתה. אחת מהן, אולי המשמעותית ביותר, היא הגירה וטרור של צאצאי המהגרים.

לה פן טוענת שיש לה תשובה לכך: יד קשה, גירוש של מהגרים לא חוקיים, טיפול נוקשה בטרור ובהסתה. באופן אמיתי, בלי לומר זאת במפורש, לה פן אומרת למעשה שתהפוך את החיים של מוסלמים בצרפת לקשים יותר. היא תאסור, לדוגמה, שחיטה כשרה או חלאל, ובכך תפגע מאוד בחיים דתיים שאינם נוצריים.

הפתרונות של לה פן קצרי טווח, ואולי יובילו לפיצוץ אמיתי ביחסיה של הרפובליקה עם המיעוטים אותם דחקה לפרברים מוזנחים, והותירה ללא עבודה וללא תקווה. אבל ההתמקדות בלה פן מוטעית: הטעות נעוצה בהתייחסות המערב כולו למקור הבעיה. ומקור הבעיה נמצא בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

כל שמונה חודשים גדלה מצרים במיליון בני אדם. זהו מצב שאינו בר־קיימא. מספר האנשים בניגריה שחיים בדלות מוחלטת, לעיתים קרובות בלי לדעת מה יאכלו למחרת, צמח בעשרות מיליונים בעשורים האחרונים. זהו גם מצב שאינו בר־קיימא. באזורים העניים של ניגריה משגשגת תנועת הטרור האיסלאמיסטית האימתנית ביותר באפריקה — בוקו חראם.

בפשטות, מצב הפיתוח הכלכלי במדינות מסוימות במזרח התיכון ובאפריקה איננו מאפשר יציבות. המצב הכלכלי של המדינות הללו לא מאפשר להן להאכיל מיליוני בני אדם, או להעניק להם חיים סבירים אפילו בעוניים. יש אנשים שיקראו את השורות האלה ויסבירו שזו אשמת המדינות עצמן, והעמים שמקיימים את ממשלותיהם הלא־מתפקדות. זה אישום בעל תוקף עובדתי, אבל אין לו שום משמעות. השאלה שהמערב חייב להתמודד איתה, ובדחיפות, היא כיצד להקל את המצוקה הגוברת בחלקים של המזרח התיכון ואפריקה — מצוקה שדוחפת מיליוני פליטים לחופי יבשת אירופה.

שוב: יש אנשים עם תשובה. חומה. גדר. עונש מוות למסתננים. זה רעיון פשטני להחריד, ובעיקר — מי שחושב שאפשר לקיים עולם כזה, עם חומה גבוהה בין הדרום הגלובלי הענק ובין הצפון העשיר, שוכח שרבים ממקורות העושר של הצפון (בכוח עבודה זול, ובמחצבים ואוצרות טבע כמו נפט) נעוצים שם בדרום. והוא שוכח עוד משהו: לאנשים נואשים אין מה להפסיד. להגר בכל מחיר: האם זו לא העצה הטובה ביותר לעיראקים, סורים, מצרים, אריתריאים או סודנים צעירים?

הליברלים במערב מפרפרים בגלל הצחנה העולה מהימין הקיצוני, הפשיסטי והגזעני. הם נזכרים, ובצדק, במלחמת העולם השנייה, והם נזכרים בערכיהם. אבל ליברליזם אינו יכול לבלום את הימין הקיצוני. המערב מסרב בעקביות להכיר במציאות: כל עוד המזרח התיכון יגביר את הסחרור, וכל עוד מדינות מסוימות באפריקה ייכשלו, כך תגבר ההגירה.

כדי למנוע אותה יש רק דרך אחת: שיפור המצב במדינות המוצא. את הבעיה הזו אפשר לפתור, אם להשתמש בניב חקלאי, רק בשיבר. במלחמת האזרחים בסוריה, במצב הכלכלי במצרים, במלחמה בסודן. האם מישהו ראה לאחרונה פליטים סיניים או וייטנאמיים מנסים להגיע לאוסטרליה בסירות רעועות? במקומות שבהם הכלכלה סבירה או משתפרת, אנשים בוחרים את הבחירה הטבעית — להישאר בביתם. זו תשובה קשה, משום שהיא דורשת מהמערב לא רק להטיף מוסר מהיציע, אלא לעשות דברים של ממש. ולנו, כישראלים, יש אינטרס מובהק לדחוף את המערב לכך. אנחנו וילה בג'ונגל, אבל הג'ונגל מתחיל לגדול ולהשתרג בפראות סביבנו. √

הכותב הוא עורך חדשות החוץ בחדשות 10