שיחת טלפון לקונית, שהגיעה לפני כארבעה חודשים לביתו בחיפה, הובילה לסיום עבודתו של אלי גוטמן כמנהל המקצועי של הפועל ת"א המתרסקת, כשברקע הבטחות לא ממומשות על פרויקט דמיוני. אולם המפגש עימו השבוע בחוף הים בחיפה גילה כי מאמן הנבחרת לשעבר דווקא מינף את פסק הזמן שנכפה עליו.
גוטמן (59) השיל מספר ק"ג מיותרים ממשקלו, מקפיד על שמירת כושר גופני בריצות יומיות, מקדיש שעות רבות למשפחתו, סועד מדי יום את הוריו יחד עם האח גילי בבית אבות בחיפה, ובעיקר מעשיר את עצמו בהשתלמויות מקצועיות בחו"ל אצל בכירי המאמנים ביבשת. "אני אחזור. בדמי אני מאמן כדורגל, סימן קריאה", הוא מצהיר.
ומה לגבי מנהל מקצועי? כבר היית בתפקיד הזה.
"כל אחד שאוהב את המקצוע הזה אהבת נפש, ועבר בלי קיצורי דרך את מה שאני עברתי, יכול להיות גם מנהל מקצועי. למאמן כדורגל שמתחדש אין צורך בשינוי. ההתחדשות המתמדת שומרת על עירנות וחדות בתפקיד לאורך שנים. תמיד יש משהו חדש שאנחנו יכולים ללמוד. ככל שנעמיק יותר, נגלה יותר".
אולי תסביר באמת את הזגזוג בין תפקיד המנג'ר לעמדת המאמן בהפועל ת"א.
"אחרי מסע שכנועים שנמשך מספר חודשים, עם כמויות אינסופיות של הודעות מאמיר כבירי ומאוהדים, נעתרתי להגיע למועדון. אמרתי לכבירי מראש 'אל תביא אותי כדי להשאיר את הפועל בליגה. בסרט הזה כבר הייתי ומהסרט הזה הבאנו את המועדון לליגת האלופות'".
אז למה הסכמת לחזור?
"כי קרו שלושה דברים: לא קיבלתי הצעה רצינית מאירופה לשם כיוונתי, לא היה לי השקט הנפשי ליהנות מתקופה של חוסר עבודה, והשתכנעתי להגיע רק אחרי שהציגו בפניי את הפרויקט של המועדון לשנים הבאות".
מהו הפרויקט?
"הציגו לי את פרויקט האצטדיון בבת־ים עם לוגואים של הפועל ת"א, יחד עם תוכנית עתידית שלפיה אני אמור לנהל מקצועית את המועדון. זה גירה אותי. יתר על כן, נפגשתי בגרמניה, בשליחות הפועל ת"א, עם האנשים שבנו את האצטדיון של מיינץ. זה המודל שלפיו אמור היה להיבנות האצטדיון בבת־ים. הכל הפך למוחשי וראיתי בזה אתגר. השתכנעתי להגיע בגלל המצגת. יצרתי קשר עם המאמן רלף רנגניק, שהפך למנהל המקצועי של לייפציג, וגם הוא ידע לרדת לקווים כשהיו צריכים עזרה בקבוצתו. הוא דמות מאוד מוערכת בגרמניה, ויש לי קשר טוב גם עם המנהל המקצועי של נבחרת גרמניה, אוליבר בירהוף, אז שיתפתי גם אותו בעניין. כשאני מחליט ללכת לכיוון מסוים, אני מתמקצע בו".
באותו שלב גוטמן הכין לכבירי מסמך (ראו תצלום), שבו הסביר מהי סמכותו של מנהל מקצועי בעיניו. הוא לא האמין ששנה אחת בלבד אחרי שחתם על חוזה לשלוש שנים ימצא עצמו מול מועדון מפורק כלכלית. "הרי הגעתי לסיפור בגלל הפנטזיה של בניית האצטדיון, הרצון לנהל פרויקט ענק שעומד לקום, בניית מגרשי אימונים, ניהול ובניית סגל. בפועל, שימשתי בתואר המקורי שאליו הגעתי - מנהל מקצועי - רק כמה שבועות. מהר מאוד הקבוצה התפרקה. לך תאמין שבטווח של פחות משנה המועדון שהציג לי מצגות אדירות יהיה במצב של פשיטת רגל. ביום שבו הסכמתי לחזור, לא האמנתי שהוא יקרוס".
גיא לוי היה אז המאמן, הקבוצה נראתה בדרך לליגה הלאומית, וכבירי ביקש מגוטמן שיחליף את הז'קט לאימונית ויירד לדשא. "ברגע שאתה על הספינה כרב חובל, אם היא טובעת - זה יחד איתך", הוא אומר. "אני לא אדם של פוזה, וכשהייתי צריך להפשיל שרוולים ולהשאיר את הקבוצה בליגה, עשיתי את זה".
גיא לוי טען, בין היתר, שהמהלך התבשל מראש מאחורי הקלעים.
"שום מהלך לא היה מאחורי הקלעים, הכל היה גלוי. לא הגעתי להשאיר את הקבוצה בליגה, אלא להיות אחראי מקצועי לפרויקט ענק שהוצג בפניי. בטח שלא הגעתי על מנת לפגוע בגיא לוי או באף אחד אחר".
ואז נגמרה העונה, הקבוצה נשארה בליגה ואתה נותרת מאמן. למה לא חזרת לתפקיד המנהל המקצועי?
"זו הייתה השגיאה שלי. בקיץ, כשהבנתי שלא ניתן לשלם לי וגם להביא מאמן בעל שיעור קומה, הייתי צריך לעזוב. איש מקצוע חייב להיות החלטי. ברגע שאתה מזגזג - אתה משלם. זה מה שקרה לי".
היה לך תקציב לא רע בכלל לקבוצה תחרותית.
"חלק בלתי מבוטל היה שייך לחובות עבר. במסגרת המגבלות הכספיות הקבוצה שנבנתה הייתה סבירה לגמרי".
ואז מגיע המחזור הרביעי, תיקו 3:3 ביתי נגד קריית־שמונה, ואתה מחליט לחזור לתפקיד המנהל המקצועי ולמנות את גיא לוזון למאמן.
"מאמן טוב ומשכנע יודע לפני הכל לעורר בשחקניו תשוקה, שהיא נקודת התחלה של כל הישג. ברגע שאיבדתי את התשוקה הזו, החלטתי על המהלך. הרגשתי שאני לא משפיע על הקבוצה כמאמן. הפסקתי ליהנות".
העיתוי, רגע לפני הדרבי, היה טעות מבחינתך?
"העיתוי היה שגוי, הייתי צריך לעשות את המעבר הזה בקיץ, ואם לא - אז רק אחרי הדרבי. עשיתי את זה בגלל ההרגשה מהמשחק מול קריית־שמונה והאמונה שגיא יביא איתו את האנרגיות שלא היו לי".
גם המשפט "זו לא קבוצה של גוטמן, זו קבוצה של גיא לוזון" היה שגוי?
"לא. בדיעבד, גיא התחבר לקבוצה. הסגנון שלו הוא שמשחקים מהר קדימה, וקבוצות שלי מבוססות על הנעת כדור מסודרת".
ספר איך נולד המהלך.
"התקשרתי לגיא, ואף אחד לא ידע מזה. נפגשנו בקיסריה, יש בינינו כבוד מקצועי. בהתחלה הוא היה ספקן בגלל הקדנציה הקודמת שלו בהפועל. אמרתי לו 'אל תדאג, נעשה תיקון' ונתתי לו לחשוב על זה. למחרת הוא התקשר והודיע שיקבל את התפקיד. לקחתי את המשכורת שלי והעברתי חלק נכבד ממנה ללוזון".
אחרי החמישייה בדרבי האוהדים התהפכו נגדך. הדאבל, ליגת האלופות, הכל נעלם בן רגע. ספגת קללות.
"אני יכול להבין את אלו שקיללו, אבל איך אמר מוריניו אחרי הפיטורים של ראניירי מלסטר? אף אחד לא יכול לקחת ממך את האליפות של לסטר. אז אף אחד לא ייקח ממני את השנים היפות שלי בהפועל. עד היום אני מקבל עשרות הודעות מאוהדים שאומרים שלעולם לא ישכחו מה שעשיתי עבורם, כמו שיש כאלו שהגיעו לקלל אחרי הדרבי".
הפועל ת"א הנוכחית זקוקה למנהל מקצועי?
"לא צריכה".
ובכלל הפונקציה הזו בכדורגל הישראלי?
"כל מועדון חייב לפעול לגופו. במכבי ת"א המנהל המקצועי שינה את הדי־אן־איי של המועדון. מגיע לו שאפו והוא האדם הנחוץ ביותר במערכת, מכיוון שהבעלים רחוק. בהפועל באר־שבע, כשהבעלים נמצאת ביום־יום בסנכרון מול הצוות המקצועי, קבלת ההחלטות שלהם מוכיחה שבשלב זה הם לא צריכים פונקציה נוספת. לא כל מועדון בכדורגל הישראלי צריך מנהל מקצועי".
עד כמה היית מעורה בקריסה הכלכלית של המועדון?
"ידעתי רק ימים ספורים לקראת ההליכה לבית המשפט על ההחלטה ללכת להקפאת הליכים. הרגשתי את זה, אבל לא ידעתי מה יהיו ההשלכות".
ואז מגיע המפרק הזמני, עו"ד שאול קוטלר. מה היו היחסים ביניכם?
"ידעתי לאן זה הולך. אמרתי לו שאם רוצים אותי, אני נשאר בחינם כל עוד יש פירוק, ואם לא רוצים - רק שיודיעו ואלך לדרכי. מהרגע הראשון הבנתי שזה לוקסוס גדול מדי להחזיק אותי במועדון ולכן התנדבתי. מהנאמנות למועדון ויתרתי על השכר שלי עד שיתבהרו הדברים".
ומה קרה שם?
"הייתה תקרית, שבה אמרתי שחייבים להשתמש בארון שוינפלד, ולאחר מכן למכור אותו, כמו שבאמת קרה. זו הייתה הפעם הראשונה שפעלו בניגוד לדעתי, ומאותו רגע זזתי הצידה ולא שבתי יותר".
ואז האחים ניסנוב מגיעים ומתקשרים אליך, שיחה שנמשכת 60 שניות.
"שרון ניסנוב התקשר והודיע לי שאין לו יכולת לעמוד בעלויות ושאין נחיצות בתפקיד המנהל המקצועי. אני גם חושב שהם צודקים, רק ציפיתי שזה יהיה בצורה יותר מכובדת".
אתה מתכוון להודעה המביכה לתקשורת: "כמו כן הוחלט לשחרר מהקבוצה את המנהל המקצועי ואת דודו ביטון".
"התקשר אליי לאחר מכן שרון והתנצל. גם בערב פסח הוא שלח לי הודעה".
כועס על מישהו בהפועל?
"אני אדם שלא מנתב את האנרגיות שלו לכעס, זה סתם בזבוז. אני מאמין שאנשים באו בטוב. בכל יום זורחת אותה השמש ובכל יום היא שמש חדשה, הכל תלוי בהשקפת עולמנו".
בקשר עם כבירי?
"כן, אחת לכמה זמן".
שלושה מחזורים לסיום העונה, הפועל מתחת לקו האדום. איך זה ייגמר?
"אני מאמין ומייחל בכל ליבי להישארותם".
ארבעה חודשים בלי הליגה, מה קורה איתך מאז?
"התנתקתי. לקחתי את הזמן להיות עם המשפחה, זמן איכות. בעבודה אני טוטאלי. חוץ מהעבודה לא רואה כלום בעיניים, שזה אומר להזניח את הגוף, הנפש, המשפחה. היום אני מוצא עצמי במשקל טוב יותר מאשר הייתי בגיל 40, בכושר מצוין ועם הרבה אנרגיות".
מהו סדר היום שלך?
"אחרי הנחת התפילין וארוחת בוקר מזינה יורד לים, רץ שמונה ק"מ, עושה מתיחות וכוח, שזה גוזל לי שעתיים וחצי־שלוש. אחרי ארוחת הצהריים יש לי זמן להעשיר את עצמי בידע מקצועי. אני יושב על הווידיאו, מנתח משחקים, קורא ספרים, נוסע הרבה לחו"ל גם כבילוי עם אשתי וגם להשתלמויות. בין היתר עם יוגי לב, אלכס פרגוסון ואנטוניו קונטה".
מתי אתה חוזר למגרשים?
"כשאמצא את האתגר המתאים".
בישראל?
"לא יכול להגיד היכן, אני צריך לקבל הצעה שתגרום לי לא לישון בלילה. שאתרגש לקראת האימון הראשון".
פועל בעניין?
"יש מי שפועל בשמי בחו"ל".
אז כרגע אתה בפסק זמן?
"מאמן כדורגל צריך להימדד בטווח של שנים ולא של שבועות. זה אדם שחייב כל הזמן ללמוד ולהשתלם. זה פסק זמן שנחוץ לכל מאמן. הוא מאפשר לי לנתח אסטרטגיות משחק, ולאו דווקא של ריאל או ברצלונה. למשל, משחק ההתקפה של ויאריאל, או ה־3־4־3 של צ'לסי עם קונטה. אני לא מבזבז את הזמן, נוסע להשתלמויות ומוכן להשקיע את מיטב זמני וכספי כדי להיות מעודכן, ככה אני מחנך את הבן שלי, אורי. לא מאמין בקיצורי דרך. צריך לעבור טירונות, קורס מ"כים, קורס קצינים ורק ככה להתקדם".
גוטמן רואה מרחוק את מעמדו המרוסק של המאמן הישראלי. "כשמדברים על מעמד המאמן עושים עוול, כמו שנהוג אצלנו במדינה. לוקחים נושא ועושים הכללה. מעמדו של ברק בכר שונה מזה של מאמנים אחרים בליגה, נכון? מאמן כדורגל מודרני צריך להיות איש צוות. נגמרה ההצגה של איש אחד. הוא צריך להאציל סמכויות ולהיות בעל אינטליגנציה רגשית, מעבר לשליטה בפילוסופיות ובאסטרטגיות המשחק. מאמן חייב ללמד את משחק ההתקפה, שזה הקטע הקשה. להיות מאמן כדורגל היום זו חריצות בלתי נגמרת, ובטווח של שנים זה מתיש. לא סתם אנשים כמו פפ גווארדיולה ולואיס אנריקה לוקחים פסק זמן".
34 אנשי צוות מקצועי כבר הוחלפו כאן העונה.
"לא המצאנו כלום, גם כמות המאמנים שהתחלפו בבונדסליגה גבוהה העונה".
ובעלים דומיננטיים כמו שיש לנו בליגה?
"אני אישית לא מאמין בבעלי קבוצות שרוצים לקבוע. אין לי בעיה שיהיו בעלי דעה, ההפך, אני בעד. אבל מפה ועד קביעת הרכבים המרחק הוא רב. מאמן שיודע שהבעלים קבע לו את ההרכב, תם זמנו במוקדם או במאוחר".
התחנה המקצועית אותה העביר לפני הפועל ת"א הייתה בנבחרת ישראל. גוטמן ראה את הראיונות שפורסמו ב"ידיעות אחרונות", של תומר חמד ואריאל הרוש, שהתלוננו על מעמדם והושעו. "מהיכרות שלי עם השחקנים, אין לי ספק שחדר ההלבשה יציב גם אם שחקן כזה או אחר נפל בלשונו. אני יודע מי זה תומר חמד. שחקן מצוין ואדם איכותי שילמד מהראיון לעתיד".
מעמדו של ערן זהבי חזק יותר ממה שהיה בקדנציה שלך.
"ההחלטה למנות אותו לקפטן נכונה, בטח כששחקנים כמו בן־חיים או בניון אינם. מדובר בספורטאי שכל הזמן טובת הקבוצה לנגד עיניו".
אתה מהווה עוד המחשה לכך שאימון נבחרת הוא בית קברות למאמנים. למעט אברם גרנט.
"ועדיין אין מאמן ישראלי שמתחיל את הקריירה ולא שואף לאמן את הנבחרת. מבחינתי לייצג את המדינה, לשיר את ההמנון, לייצג את הדגל, זה הטופ. נגינת ההמנון לפני המשחק נגד בוסניה לא תישכח אצלי לעולם".
ואיך היו הקמפיינים שלך?
"הראשון היה טוב מהשני".
תן נקודת שיא ונקודת שפל.
"מבחינה טקטית, ה־3:3 נגד פורטוגל היה הגדול ביותר. ההפסד לקפריסין בירושלים היה השפל".
הבן שלך, אורי, משמש כעוזר מאמן של יוסי אבוקסיס בסכנין. אתה מייעץ לו?
"קל יותר להיות חכם עבור אחרים מאשר עבור עצמך, בפרט כשמדובר בבן שלך. ההצלחה של אבוקסיס גורמת לי סיפוק עצום, כי אני יודע שעזרתי לו לרכוש מקצוע בחיים".
תן טיפ למאמן צעיר.
"לפעמים אתה לא מעריך את ערכו האמיתי של אותו רגע, עד שהוא הופך לזיכרון. צריך ליהנות מכל שנייה בזמן נתון".
