מדע יחולל כאן פלאים, המדינה תפרח, החברה הישראלית תתחזק ותתלכד, וההסדר הישראלי־פלסטיני יהיה בהישג יד כשהצעירים ייקחו אותו לידיים. כך מאמינים שבעה גאונים וגאוניות צעירים מאוד, תלמידי תיכון מצטיינים וגם סטודנטים למדעים מתקדמים, שביקשתי לפגוש כדי לשוחח על החברה הישראלית, על סקרנות מדעית, על אינטרנט ורשתות חברתיות, על פוליטיקה ועל העתיד שלהם ושל המדינה.
הם משתתפים בתוכניות "אלפא" ו"אודיסיאה" לתלמידים מחוננים של מרכז מדעני העתיד של קרן מיימונידיס באוניברסיטאות השונות ברחבי הארץ. הם פתוחים, מתלבטים, מתנסחים היטב ומאוד אופטימיים. נדבקתי מהם באמונה חדשה.
האם הפערים והמתחים בחברה הישראלית בין מה שנשיא המדינה ריבלין הגדיר כ"שבטים" מתחזקים או נחלשים?
עופר רונן, בן 17 מקיבוץ כפר חרוב, ייצג בקיץ את ישראל במחנה המדע במאיץ החלקיקים בז'נבה: "לדעתי החברה שלנו יותר אחידה ויותר מלוכדת, למרות גווניה. לכן אני לא דואג לחברה הישראלית. יש כאן דברים לא נכונים ולא ראויים שלפעמים יכולים להציק, אבל אני רואה את עתידה מבעד למשקפיים ורודים".
אורי מנצורה, תלמיד י"א בישיבה תיכונית באשקלון, עוסק במחקר בביולוגיה סינתטית: "גם אני רואה את החברה הישראלית מתקדמת לאחידות. נכון שיש בה סוגים שונים של אנשים המתחרים ביניהם ואף מתנגשים במקומות ובנושאים שונים, אבל אני שם לב שדווקא בזמן האחרון המתיחויות נחלשות והיריבות הבין־קבוצתית נחלשת. התהליך יימשך עד שנהיה חברה המוכנה לקבל לתוכה את כל חלקיה. הוא בהחלט קורה".
שירה בן עמי, תלמידת י"א בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים, תייצג את ישראל באולימפיאדת מדעי המוח בוושינגטון: "אמנם החברה הישראלית כוללת קבוצות רבות, אך היא משלבת את כולן במסע קדימה. הפערים אינם כאלה שלא ניתן לגשר מעליהם. הגישור אפשרי ומתבצע בפועל. גם אני צופה עתיד חברתי חיובי".
רינה סבוסטיאנוב, תלמידת י"א מאשדוד, זוכת מדליית ארד באולימפיאדת הכימיה: "ישראל היא מדינת עולם ראשון, מתקדמת ומתפתחת — טכנולוגית, מדעית וגם חברתית. הדורות הקודמים הקימו פה מדינה לתפארת. אני מקווה שאנחנו, הדור שלי, נצליח לקדם את מדינת ישראל באותו הקצב".
מאי מצארוה, תלמידת י"א בבית הספר התיכון האורתודוקסי הערבי בחיפה, עוסקת במחקר בכימיה אורגנית: "ישראל מגוונת בגלל טכנולוגיה תקשורתית המאפשרת לאנשים להקים קבוצות סביב עניין משותף. לא קבוצות מגזר ולא קבוצות מוצא. אני לא מאמינה בדברים כאלה, אלא בקבוצות המתכנסות סביב עניין משותף, לפעמים גם סביב השקפות עולם רחבות".
את לא חוששת שקבוצות כאלה יגיעו לכדי התנגשות?
מאי: "לא. אני חושבת שהדברים שמחברים אותנו, הישראלים, חזקים בהרבה מהמפרידים".
החיבור חזק יותר מרוחות הפירוד?
מאי: "בהחלט כן".
אור שגיא, בן 21, לומד לתואר שני בביואינפורמטיקה, ייצג את ישראל במחנה מדע בינלאומי ב־MIT וחתום על שני מאמרים מדעיים: "השיח החברתי בישראל, כפי שאני נחשף לו, בדרך כלל שומר על כללי דמוקרטיה ונמנע מהתנגשות אלימה. וההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת יצירת קשרים החוצים את הגבולות השבטיים. היכולת להתחבר האחד לשני מאפשרת התקדמות חיובית".
שירה: "ישראל היא בין המובילות בטכנולוגיית התקשורת, ואני חושבת שזה דווקא מה שינהיג בסופו של דבר את החברה שלנו. כל העולם מתקדם לכיוון הזה".
הרשת מעצימה הכל
ברשתות חברתיות מתפשטת תופעה המכונה "חדרי הד", התכנסות לתוך סביבה חברתית מקוונת שבה כולם חושבים כמוך, ואז נדמה לך שכל העולם חושב באותו אופן. וכשאתה נתקל בדעה אחרת, אתה נהיה אלים או לפחות מאוד גס רוח. האלימות הזאת מפחידה גם אתכם?
אור: "כולנו כאן מכירים את התופעה של חדרי ההד ברשתות חברתיות, אבל זו לא האופציה היחידה. דווקא בזכות הרשתות, גולשים צעירים יכולים היום להכיר הרבה יותר אנשים השונים מהם, בעלי דעות שונות משלהם. לבטח יותר מכפי שהכירו, למשל, כשגדלו והתגוררו ביישוב קטן שבו כולם הצביעו לאותה המפלגה והחזיקו באותן הדעות. בפייסבוק אני פוגש חברים עם דעות מנוגדות לשלי, שלא הייתי נחשף אליהן בעבר".
פייסבוק מאפשר דיאלוג והבנה?
מאי: "כן. זה טיבו של השיח המקוון. גם אם אתה לא רוצה, אתה נחשף לדעות שונות, לאנשים עם דעות שונות, וטוב שכך. האינטרנט עובד כמו זכוכית מגדלת, מגדיל הכל. אם בחיים האמיתיים שלך אתה מוקף באנשים שהם רק בדעה שלך, אז באינטרנט זה הרבה יותר משמעותי והופך לחדרי הד. אבל אם אתה מוקף באנשים מגוונים עם דעות שונות אז גם כשאתה גולש באינטרנט תהיה חשוף להרבה יותר גיוון".
שירה: "לרשתות החברתיות יש היבט חיובי כזירה להחלפת מחשבות, אבל הן גם שדה נוח להבעה של דעות קיצוניות ולאלימות מילולית. כשבן אדם מביע את עצמו ברשת, הוא לא בהכרח מזדהה והוא לא לוקח אחריות על מה שהוא אומר. נדמה לו שהוא יכול להשתולל ולהסית".
רינה: "לכן אני תמיד מעדיפה שיחה אישית על התכתבות ברשת, זו שותפות אמיתית".
שירה: "נכון מאוד. יש משהו אנושי וחברתי עמוק בלדבר עם בן אדם פנים מול פנים, משהו שמאבדים אותו בשיחה ברשת".
אורי: "התופעה של חדרי ההד באמת גורמת לאנשים להתנהג בצורה הרבה יותר אלימה ואגרסיבית כלפי מי שלא חושבים כמותם. למה? כי לצעוק על מישהו דרך המחשב או לדבר אליו בצורה לא נעימה דרך המחשב, זה הרבה יותר פשוט וקל מלגדף מישהו פנים אל פנים. כך הרשתות מעניקות לגיטימציה לבריונות".
עופר: "רשתות חברתיות נותנות זירה לכל הגועל נפש שיש בחברה. ברשת זה לפעמים נורא מצחיק, במציאות זה מאוד עצוב. הרשתות נותנות לך בסיס לבוא ולהגיד מה שמתחשק לך ואיך שמתחשק לך, בלי לשלם מחיר, בלי השלכות נראות לעין. ברשת אתה לא רואה בן אדם מולך, וזו בעיה שמובילה לקיצוניות שמגבירה קיצוניות".
לספרים אין סוללות
אני ובני דורי חשבנו שהנגישות העצומה למידע תהפוך את השיח הציבורי ליותר מושכל, מבוסס עובדות ואף על פי כן יש פריחה של "פייק ניוז", חדשות מזויפות. איפה טעינו?
עידן ריין, תמיד י"א בגימנסיה הריאלית, זוכה אות המאה באולימפיאדת גיליס למתמטיקה: "אמנם כיום קל לבדוק את העובדות, אבל קל עוד יותר לחקות ולייצר עובדות־כביכול. קל יותר להפיץ שקרים. מעט אנשים מרגישים צורך לבדוק את האמינות של פוסט זה או אחר בפייסבוק. לוקחים אותו כמובן מאליו, קוראים וממשיכים הלאה".
עצלנות?
עידן: "לא הייתי קורא לזה עצלנות, הייתי קורא לזה אי־אכפתיות לאמת עובדתית. היא מאפשרת להמציא משהו, להפיץ אותו בעולם באמצעות הרשת ולצפות שאנשים בכל העולם יאמינו בזה".
אתם קוראים ספרים?
ביחד: "כן".
רינה: "אחרי כמה דקות אני מאבדת את הריכוז ליד המחשב, כי פיזית המסך לא נוח לי לקריאה. שום דבר לא יכול להחליף את התחושה המיוחדת של לקחת ספר ביד או לחפש ספר בספרייה. לקרוא ספר זו חוויה שאי־אפשר לחוות דרך מסך המחשב. ולא משנה כמה מנסים".
מאי: "אפילו אם קוראים ספר במחשב או בטלפון נייד, זה עדיין עדיף על סרט או תוכנית טלוויזיה. בספר יש יותר מקום לדמיון, ליצירתיות. מקום להכניס את עצמך לתוך הספר".
אור: "קריאה בספר היא משהו מוגדר, עם התחלה, אמצע, סוף. כשאתה גולש באינטרנט, כל הזמן קופצים פיתויים. את זה אין לך ב־400 עמודי הספר".
עופר: "קורא הספרים האלקטרוני קינדל אמנם לא טוב כמו ספר, אבל הוא מאפשר לי לקרוא באנגלית את כל הספרים שעוד לא תורגמו ואולי אף פעם לא יתורגמו לעברית. החיסרון העצום של קינדל הוא שיכולות להיגמר לו הסוללות. לספר לו נגמרות הסוללות".
אתם נמצאים במעמד מאוד יוצא דופן כאנשים צעירים ומאוד מוכשרים שכל עתידם לפניהם. ייתכן שמהפרספקטיבה הזאת אתם לא כל כך רואים את השסעים ואת המגרעות של החברה הישראלית?
שירה: "אני לא מסכימה. במסגרת התוכניות אנחנו פוגשים המון תלמידים מכל רחבי הארץ, גם מהפריפריה, וממגזרים מאוד שונים. כולנו נהיים חברים טובים ללא הבדלים של מה שאתה מכנה מעמד. אין פה מעמדות.
עופר: "יש לנו פרספקטיבה חיובית על עתיד החברה הישראלית, אבל לא מפני שהמבט שלנו צר. אני פוגש המון אנשים ממקומות ומגזרים שונים משלי, שלא היית פוגש ללא התוכנית שבה אנחנו משתתפים. ואני מגלה שהם לא תואמים את הסטריאוטיפ שלי ולא את הדעה הקדומה שלי. האופקים שלנו מתרחבים".
אורי: "אני גר בפריפריה ומשם המרכז נראה לי באמת חדר הד אחד סגור. בפריפריה שמים לב לנושאים אחרים ומגוון הדעות שם רחב יותר".
צריך ללמוד ערבית
שני שלישים מהילדים החרדים חיים במשפחות עניות. מה לדעתכם אפשר לעשות כדי להוציא את החברה החרדית מהעוני?
עידן: "הטכנולוגיה עוזרת לחברה החרדית להשתלב במדינה, אבל לא מספיק".
עופר: "הבחירה היום של צעיר חרדי היא או צבא או ישיבה, ולא או ישיבה או עבודה. אז הם מעדיפים את הישיבה ומסיימים אותה ללא לימודי ליבה, כשהם יודעים מעט מאוד בכל תחום. צריך לאפשר להם להיכנס לשוק העבודה בלי שיתחייבו להתגייס לצה"ל. החשיפה לעבודה תשנה אותם, הם יבינו שהם מוכרחים לדעת הרבה יותר".
אתם מסכימים לסוג כזה של אי־שוויון בנטל?
כולם: "כן".
אתם רואים את עצמכם מהיום בעוד 20 שנה חיים בישראל?
כולם: "כן".
יש ביניכם ויכוחים פוליטיים סוערים כמו בדור שלי?
עופר: "בשנים הבאות תהיה התקדמות משמעותית לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. את השינוי יוביל רק הנוער. תן לבני נוער ישראלים ופלסטינים לבוא במגע אחד עם השני ותראה שבתוך רגע יהיו ביניהם קשרים. היה לנו מפגש עם דרוזים בצפון רמת הגולן, חבר'ה שאנחנו לא פוגשים אותם בחיים. אחרי המפגש הזה אמרתי לעצמי שאני חייב ללמוד ערבית כי הם אחלה חבר'ה וזו בושה שאני לא מבין מילה ממה שהם אומרים אבל הם מדברים עברית שוטפת לחלוטין. ברגע שיש לימודי שפה, יכולה להיות הידברות. ברגע שתהיה הידברות, אפשר יהיה לעשות מפגשים. וכשתתרחש אינטראקציה ייפתח פתח רחב לשלום".
אורי: "אני מכיר אנשים שלא ירצו להשתתף במפגש של ערבים ויהודים, בגלל דעות שליליות. לכן גם אני מאמין שרק דיבור בין בני נוער באמת יכול לשנות משהו, כי אנחנו דור העתיד ואנחנו נקבע מה יהיה אופי המדינה בעתיד. כיום החיבור הישראלי־פלסטיני עדיין קשה, להם ולנו. אבל זה כמובן לא גורם לי לשנוא מישהו".
מאי: "פגשתי פלסטינים מיהודה ושומרון כמה פעמים והבנתי מהם שיש להם שנאה עיוורת לחברה הישראלית. לא מפני שהם שונאים את הישראלים כבני אדם אלא משום שהם רואים רק את החיילים הנכנסים לבתיהם ולוקחים אנשים ולפעמים מרביצים. טבעי שהם לא רואים את הצד השני. רק מפגש בין צעירים שאין להם שנאה בלב יכול להוביל למשהו נהדר. לפתור את הסכסוך".
שירה: "הכל יכול להתחיל משיח בין פלסטינים ליהודים. כשמשוחחים עם אנשים לומדים להכיר אותם ולראות שמאחורי הסטיגמה הם בני אדם כמוך וכמוני. להם ולנו יש תחומי עניין משותפים רבים".
אתם חוששים ממלחמות?
רינה: "כמובן. המלחמות כאן הן המציאות. אני מאוד רוצה שהיא תשתנה".
מה תרצו להיות כשתהיו גדולים? אילו בעיות אנושיות תרצו לפתור?
רינה: "יש לי תחושה שאני אמשיך בכיוון של הנדסת חומרים ובעיקר מצעים לגידול איברים, זה מה שמעניין אותי לפתור. לפתור בעיה של מחסור מחריף באיברים".
עופר: "הייתי רוצה לקחת את כל הרקמות והתאים השונים ולשים אותם בסדר הנכון כדי לבנות איבר חי ומתפקד. זה נפלא ומטורף. אני לומד ביו־טכנולוגיה, אבל הייתי רוצה לעסוק גם בפיזיקה, במיוחד באסטרו־פיזיקה, להגיע לירחים של צדק שיש להם אוקיינוסים ענקיים".
שירה: "אני מתעניינת במדעי החיים ובפיזיקה. בעתיד אני רוצה להיות רופאה. חשוב לי להתפתח גם בכיוון מדעי הרוח, במיוחד היסטוריה".
אורי: "קודם כל אלך לישיבת הסדר. טרם החלטתי באיזה נושא מדעי אתמקד — ביולוגיה או פיזיקה".
אור: "אני עושה עכשיו תואר שני בביולוגיה חישובית. הכלים הביולוגיים נכנסים לחיים של כל אחד ואני נהנה לעסוק בזה".
מאי: "אני מתעניינת בכימיה אורגנית של תרופות. הרעיון הוא לנסות לייעל את שילוח התרופות, כך שהן יגיעו רק למקומות בגופנו שצריכים טיפול. בעתיד אני רוצה לעזור לאקולוגיה העולמית".
עידן: "תחומי העניין המרכזיים שלי הם פיזיקה ומתמטיקה. עכשיו אני עוסק בזיהוי ואפיון של פלנטות מחוץ למערכת השמש".
יש פוליטיקאי ישראלי שמלהיב אתכם?
כולם: "לא. לא מצאנו פוליטיקאים שמעוררים השראה. מדאיג אותנו שהפוליטיקאים כאן מסתכלים רק על הטווח הקצר".
אור: "אני מקווה שגם בבחירות הקרובות אתלבט לאיזו מפלגה פוליטית אני מתחבר הכי חזק ולא מאיזו אני נרתע הכי פחות".
