לקרוא ולא להאמין, פרק 329. זה "הציוץ" שהופיע בשמו של נפתלי בנט, ונגע למשתתפים שהותקפו בצאתם מערב הזיכרון המשותף ליהודים ולפלסטינים: "אם הדיווח אמת, אני מצפה מאנשים שמתאבלים על רוצחי תינוקות ומפוצצי אוטובוסים שיהיו קצת פחות רגישים ליריקות, דחיפות ומים". במילים אחרות: איזה חנונים אתם, אחים סמולנים שלי!
קמה סערה, והשר מיהר להטיל את האשמה על אחד מעובדיו, וטען שהלה צייץ בטעות בשמו. לקורא התמה לא נותר אלא לתהות, לפיכך, אם השר חסר שליטה בכפופים לו, או אולי רק מיתמם, כי הסגנון הפואטי די מוכר מפרסומים קודמים. בין שצייץ במתק שפתיו ובין שנפל קורבן למתקפת סייבר לא מתוכננת שבאה מתוך מחנהו הטהור, ראוי להזכיר שהשר עצמו התבכיין לפני שנתיים בוועידת השלום כשמישהו דחף אותו. לזה הוא דווקא כן קרא "תקיפה".
נדלג על העובדה שהיו לא רק יריקות ודחיפות אלא גם מכות ואיומים במוות (גם כלפי ילדים, ויש סרטונים), אולם בהחלט נתעכב על הסיטואציה שבה אזרחים בעלי השקפה לא פופולרית נקבצים להזיל דמעה שווה על יקיריהם משני הצדדים, ומותקפים פעם על ידי עבריינים פוליטיים ופעם על ידי "יוּזר", כלומר "סטודנט שעובד אצלי", של שר החינוך.
נזכיר גם את השתלחות שליחי מחמם מקום ראש הממשלה, "אבוט" ביטן ו"קוסטלו" זוהר, בהורים השכולים ובראשם לאה גולדין, וגם את מחאת ההורים השכולים בטקס הממלכתי, ובאופן כללי את העובדה שנתניהו, עם כל ה"גם אני אח שכול", איבד בשבועות האחרונים את אמונן של משפחות הנופלים. ולמה נזכיר? משום שהציוץ שהופיע בשמו של בנט נועד, אני חושד, לעקוף (שוב) את נתניהו מימין. הלה מזלזל במשפחות שכולות (חמישה ימים עברו, להזכירכם, עד שמצא לנכון לפרסם "הבהרה" בנושא)? יבוא בנט, או "סטודנט שעובד אצלי", ויצדיק אלימות כלפיהן.
בעדשה אלקטורלית דקה אפשר להבין מה חשב שר הסרוגים, אך בכל אספקט אחר ניתן רק להזדעזע מהבוז והאטימות שגילה אותו ציוץ מחשבונו של השר האמון על חינוך ילדינו כלפי אבלים שמעזים להרהר על נרטיב שונה מזה הממסדי. כי הטענות כלפי ה"מתאבלים על רוצחי התינוקות ומפציצי האוטובוסים" נכונות אולי מוסרית לשנות ה־90 הצודקות והיפות, לא לעידן שבו הכיבוש "חוגג" 50. והוא חוגג.
ומה פירוש "הייתי מצפה"? משתתפי האירוע ודאי לא ידעו שבנט, או מי שצייץ בשמו, בטעות או לא, תולה בהם ציפיות. אולי בשנה הבאה, אם לא יירצח מישהו מהם בידי "עשב שוטה", הם ישתדלו יותר? ובכלל, מה הציפיות? "שיהיו קצת פחות רגישים". האומנם הבעיה במדינה שלנו היא רגישות יתר או קהות נוראה שהפכה אותנו לזרים, אויבים, שונאים?
אך מה שמטריד יותר מכל בציוץ הוא האספקט הבלתי חינוכי שלו: יריקות ודחיפות? שטויות. דברו איתנו כשיגיעו הדקירות, היריות, הלינץ' והאונס שאותו שבים ומאחלים פעילי ימין לכל מי שמעז לצייץ פה (ולאו דווקא בטוויטר). √
