העונה השנייה של הפוליאקובים מתחילה במבחן כשירות מנטלית לשוש פוליאקוב. מדובר בהליך בוררות בין איתמר הבן הבכור, הנדסאי הבניין, ליעל הבת הכוכבת בנוגע לשליטה בכספי המשפחה, ושוש, אם המשפחה, היא עדה מרכזית בהליך המחייב משפטית. זו סצנה לא קלה, במהלכה היא נדרשת להוכיח את שפיותה. כל מי שראה את העונה הראשונה, ינחש ובצדק, ששוש מצליחה לעשות זאת באופן חלקי בלבד.
שוש נשאלת על הכדורים שהיא לוקחת, ומפרטת: "כדורים נגד לחץ דם גבוה, כדורים נגד עצירות, ציפרלקס..." אריאל, הבן הצעיר המוזיקאי, מתערב וטוען ש"היא לוקחת גם זנקס ואז בעשר היא לוקחת זודורם וכדור שינה, ואם זה לא עובד היא לוקחת עוד חצי כדור". שוש כועסת אבל הוא ממשיך, "ולפעמים כדור שלם", הערה שעליה הוא זוכה ממנה בתואר "אידיוט" בתוספת חבטה. החקירה נמשכת, ושוש נשאלת אם אושפזה פעם אשפוז פסיכיאטרי. "לא, חס וחלילה, אני לא אידיוטית לגמרי, עברתי שני ניתוחי ראש רציניים מאוד", היא עונה.
האמת היא ששוש פוליאקוב לא אידיוטית בכלל. אלמנתו של ישראל (פולי) פוליאקוב מהגשש החיוור, ששיחקה בעונה השנייה של 'הכל דבש' וגונבת את ההצגה ב'פוליאקובים', לא ניחנה אמנם בטקט מרשים, אבל שכל יש לה. בחיים, בדיוק כמו בסדרה המצוינת, שיצרו יונתן קוניאק, אילן עבודי ויעל פוליאקוב עבור הוט (משודרת בראשון ושני ב־20:15 ב־HOT3 ובווי־או־די), קשה לקבוע אם הדיבור שלה אותנטי או משוחק. אמיתי או מתוסרט. מודע או לא. שאלתי אותה אם לפני ניתוחי הראש שעברה בעקבות גידולים שפירים שהיו לה, הצליחה יותר לשקול מילים. אולי הניתוחים פגעו באונה הקדמית וחתכו ממנה עכבות. אבל היא מתעקשת שפה ג'ורה היה לה כל הזמן. זה לא שלפני, הייתם מקבלים את מלכת אנגליה. נדמה ששוש נמצאת בתקופה הנפלאה הזו בחיים שבה אין לה כבר מה להפסיד והיא באמת לא דופקת חשבון לאף אדם. ברוכים הבאים לפה של שוש. זה לא הולך להיות קל.
במקרה לגמרי אנחנו נפגשים ביום ההולדת ה־72 שלה. הבית הגדול והיפה בשכונת תל ברוך בצפון תל־אביב מצוחצח ומסודר. כל מי שצפה בעונה הראשונה זוכר ששוש בטוחה שילדיה חומדים למכור אותו ולקחת לעצמם את הכסף. "הם כבר רוצים שאני אמות, אתה לא מבין. אני אדפוק אותם בצוואה בסוף, אכניס להם זין גדול", היא מבהירה לי את עמדתה בנושא. ועדיין, נדמה שהבית שהיא חולקת עם מטפלת וחתולה אכן גדול מדי עבורה, אבל שנינו מסכימים שיקפצו, זה בית שעוזבים רק על אלונקה. אינספור זיכרונות יש לה מהבית הזה, ובעיקר זיכרון אחד גדול - פולי. אם יש דבר אחד שאני בטוח שהיא כנה בו במאה אחוז במהלך השיחה שלנו, זה אהבתה העצומה לפולי, והבור שנפער בחייה מאז מותו, צעיר מדי, מסרטן בכבד.
היא לא העריצה אותו, היא גם לא העריצה את הגשש, "מה פתאום? את שייקה שאני אעריץ?" היא מעקמת את פניה בבוז. היא אוהבת אהבת נפש את האדם שהיה פולי, בעלה ואב ילדיה, ותמיד מצליחה להסיט את השיחה אליו איכשהו. היא ממשיכה לדבר עליו בלשון הווה, כאילו יצא להופעה של הגשש בנהריה ויחזור לפנות ערב, עם זר ורדים אדומים, לחגוג לה את יום ההולדת. כמו שתמיד עשה.
× × ×
מזל טוב. איך מרגישים בגיל 72?
"תודה. הזקנה מחלחלת. לא ישנים בלילה. כדורי שינה ולחץ, חרדה. חרדה על הילדים שלי, אני דואגת שיהיה איתם הכל בסדר".
כשהיית עם פולי, חשבתם מי יגמור קודם?
"אני ידעתי שהוא ילך קודם. הוא כל הזמן אמר, 'אני דואג'. ואני אומרת לו, 'ממה אתה דואג?' 'מהיקום'. 'מה מהיקום? אתה מצליח, אתה שחקן טוב, אנשים אוהבים אותך, מה אתה רוצה, קיבינימט?' הוא דואג. הוא כל הזמן דאג".
איפה נולדת? לאיזו משפחה?
"ההורים שלי הגיעו מאפגניסטן. אני מזרחית".
את לא סתם אומרת את זה כי זה נהיה פופולרי?
"לא. אני מזרחית אבל שונאת מוזיקה מזרחית. את כל המוזיקה המזרחית. ואת אייל גולן אני הכי שונאת".
למה הכי?
"כי הוא מגעיל אותי. היה אחד, זוהר ארגוב, שהוא באמת שר נפלא, ובסדר, היה לו מקום אצלי. אבל היתר? מה זה?... כמו תחת".
את מתנכרת לתרבות שלך, שוש.
"תקשיב לי, ההורים שלי עלו לארץ ב־1929. הם הקימו את עפולה. ואבא שלי היה נוטר, ואנחנו נולדנו כאן כולנו, אנחנו ארבע אחיות ואני הקטנה ביותר. הן מאוד מפרגנות לי על הסדרה".
כמזרחית, חווית מתישהו איזושהי אפליה? הסללה? קיפוח? משהו?
"כלום. כלום. מי חשב על זה? הייתי הזמרת של בית הספר תמיד, והשחקנית של בית הספר, והמצחיקנית של הכיתה, הכל היה בסדר. אני עכשיו רותחת שמתחילים עם הקיפוח שלהם. אבא שלי היה מנהל לשכת עבודה, וכל הדיבור על קיפוח מאוד מגעיל אותי. איך קוראים לו? לעיוור הזה?"
ארז ביטון?
"ארז ביטון. להקיא. הוא החליט שהוא מסדר לנו עכשיו את החיים. תקנון, תקנון, שמוקנון. אוכל אותי. אני שומעת גלי צה"ל ופתאום... (היא עושה פרודיה על מעוואלים, א"ב) מה זה? רק בגלל שהיא לוחצת שם, המירי רקב הזאת. זוועה".
טוב, תראי, בכל זאת הייתה אפליה, היה קיפוח ועושים תיקון.
"לא, מותק שלי. לא. פשוט לא. הגיעו לארץ מה זה פרעחים, מה זה אנשים שחורים, מגעילים, סלח לי, אני לא - נכון, אני מזרחית, אבל אני לא כמוהם, כוס אומאק".
מה זה אומר שאת לא כמוהם?
"אני לא. אפילו את מרגלית צנעני, שאני מתה עליה, אני לא סובלת את השירה שלה. אני אומרת לה, למה את מסלסלת כל כך הרבה?"
× × ×
לא עברו יומיים אחרי השחרור מהצבא, ושוש עזבה את עפולה לתל־אביב. היא אהבה ג'אז, והייתה הולכת למועדון הברברים ברחוב המסגר, שם התאהבה ב"טייס אחד, שזרק אותי לקיבינימט כי לא רציתי לשכב איתו. פחדתי מזה. וזה היה הפסד. הוא דווקא רצה לחכות לי, היה הולך איתי ליד גן ילדים ואומר לי, 'פה יהיו הילדים שלנו'. אהבתי אותו מאוד. אבל גם הוא מת. ביררתי כי חשבתי שאולי הוא פנוי עכשיו. המון אנשים מתו לי בשנים האחרונות. המון. המון. המון. חברים בנשמה. עדיין כל יום שלישי מגיעות אליי חברות, המקום כאן מלא. שנקי, שהייתה נשואה לישראל גוטסדינר, מכיר? קרני פאר, אלמנתו של מני פאר, וברכ'קה, שיש לה מכון לאבחון ילדים והיא גם חברה של חרא'לה נתניהו".
את מכירה את הזוג נתניהו?
"למה אתה מאחל לי דבר כזה?"
לא יודע, חשבתי אולי דרך החברה המשותפת.
"יש לי שנאת מוות אליהם. מה זה, אני מתעבת את הזוג הזה, וזה שהם חיים על חשבון האידיוט הזה, ארנון מילצ'ן, אני אומרת לך, אם אני תופסת אותו, אני מולקת לו את הביצים אחת־אחת. הוא היה חבר שלנו פעם. אבל הוא לא הביא לנו שמפניה ורודה, כלום. זובי קיבלתי".
זמן קצר אחרי שהגיעה לתל־אביב, שוש הלכה למיונים לאל על לעבוד כדיילת. "הלכתי עם נורית, אשתו של יהונתן גפן, שתינו הלכנו להיבחן, ישבנו אחת ליד השנייה, והיא כל הזמן אמרה לי, 'מה יהיה, מה יהיה'. אמרתי, 'יהיה טוב, בואי נחליט ככה שיהיה טוב'. בסוף אני התקבלתי והיא לא".
כנראה בזכות יחסי האנוש המעולים שלך.
"כן, היחסים שלי. הייתי אדיבה מאוד לנוסעים. אבל כשהייתי בקורס של הפרסרים פרשתי. יום אחד אני עולה על הג'מבו, ואנחנו טסים מניו־יורק לארץ. סירחון, אתה לא יודע. זה עשר שעות שאנשים נוסעים, אוכלים, זורקים. טינופת. והדתיים האלה, אוי. אחרי 14 שנים ככה לא יכולתי יותר. באתי הביתה, שש בבוקר, אני דופקת בדלת, אני אומרת, 'פולי', הוא עם תחתונים פותח לי, אני אומרת לו, 'תתלבש מהר, תתלבש, הולכים להתפטר'. 'למה? למה?' הוא היה מבסוט מהכסף. זה היה טוב. קניתי דירה - בעצם קניתי שתיים, כי אחר כך קניתי על חשבון הפנסיה".
פולי טיפל בילדים כשהיית בטיסות?
"הייתה מטפלת וכל פעם שהייתי מגיעה לניו־יורק, הייתי מרימה טלפון לפולי ובוכה, 'אני לא יכולה יותר, אני מתגעגעת, קשה לי'. הוא היה אומר לי, 'טוב־טוב, תסתמי, תלכי לחנויות'. אבל תשמע משהו, יום אחד אני מגיעה מטיסת ניו־יורק, פותחים לי את הדלת שני פלסטינים קטנים. הילדים שלי, איתמר ויעל, מתרוצצים ככה, קירחים לגמרי. היו להם כינים אז הוא עשה להם קרחת. פולי הוא לא בן אדם חזק. אבל הוא זהב. זהב".
הוא עשה ליעל קרחת?
"כן. ליעל ולאיתמר. פלסטינים הם היו. שחורים כמוות".
סיפור האהבה עם פולי התחיל באחת הנסיעות לניו־יורק כששוש פגשה במלון את שלמה וישינסקי, שאמר לה שהוא חייב להכיר לה מישהו. "הוא, הרי יש לו חושים, אתה יודע. הוא הכיר לגברי את דפנה, הוא הכיר לאבי אנג'ל את אשתו. חזק מאוד. אז הוא אומר לי, 'יש לי בשבילך מישהו'. אני אומרת לו, 'מי זה?' הוא אומר, 'את מכירה אותו, הוא באמת מכובד מאוד וזה'. אני אומרת לו, 'טוב, תגיד מי זה'. 'זה פולי מהגשש'. אמרתי, 'תגיד לי, אתה נורמלי? את הגלותי הזה?' כי אני הלכתי להופעות של הגשש והוא נראה לי מאוד גלותי על הבמה".
העדפת את שייקה או את גברי על פניו?
"בן זונה, אם אתה עוד פעם תזכיר את השייקה הזה, אתה עולה פה באש".
למה? מה קרה?
"לדעתי יש לו הרבה מאוד במוות של פולי. הייתה לו קנאה. הוא קינא בפולי שהוא קצת גונב לו את ההצגה באיזשהם מקרים. והוא גם, כשהם סידרו את המיקרופונים, אז אברהם גשש, זה הפועל במה, הוא סידר את המיקרופונים, הוא עבד איתם 30 שנה. הוא היה מסדר את המיקרופונים ושייקה אומר, 'את השמאלי אתה עושה הכי חזק'. שם הוא היה עומד. הוא היה מנסה להוריד את פולי וגברי. וגברי, אני מאוד אוהבת את השירה שלו, הוא שר נהדר, נהדר, באמת. וגם פולי, יש לו קול מיוחד, אתה צריך לשמוע את זה, זה באמת. ושייקה היה משתלט. ואם אני הייתי אומרת משהו בבית, פולי היה אומר לי, די די, צריך להתחשב, אין לו ילדים. אבל הוא לא אהב אותו".
אז הם לא הסתדרו, הגשש?
"היה מגיע הטקסי של הגשש, כן? הם נכנסים פנימה, צריך לנסוע לנהריה, כן? אז עם סכין יכולת לחתוך את האוויר. ככה. מתח כזה. ככה נסעו עד לנהריה, ואחר כך מגיעים, יורדים, פולי מקבל כוסית קוניאק, 777, מתיישב עם גברי, מסדרים להם מהר את השש בש. מתעלמים ממנו. כשפולי נפטר ועשו לו את הטקס בקאמרי, אז שייקה עמד ליד הארון ועשה ככה (מדגימה ניגוב של העיניים, א"ב). לא שירד משהו, הוא רק עשה ככה. בלי דמעות".
מתי היחסים בגשש בעצם התקלקלו?
"הם בעצם לא התקלקלו, אבל הם היו לא טובים. זה הכל. הם לא אמרו אחד לשני מילה. מילה. ככה 40 שנה. פשוט המשיכו כרגיל, אבל בלי. כשברור שהם לא חברים. באירוע בקאמרי, נכנסו אלפי אנשים. אהוד ברק ישב לידי, ושמעון פרס, ופתאום גברי ושייקה עלו לבמה ועמדו ליד הארון, ושרו את השיר שאני הכי אוהבת, שפולי שר, 'פנס בודד'. בהופעות פולי התחיל את השיר והוא שר את רובו, כאילו לבד. אחר כך פתאום יש עוד ביצוע, לא יודעת איך, ששייקה הוא הפותח והם אחריו. אבל אני רוצה לשמוע את פולי, לא את שייקה".
ליום הולדת 70 שלך לא הזמנת אותו.
"אני לא אזמין אותו".
אז אתם בכלל לא בקשר?
"הייתי לפעמים הולכת אליו לישיבה. הוא המנהל של הגשש, אבל עכשיו גם גברי ואני. הוא אמר, מהיום אתם מנהלים. אמרתי לגברי, 'גברי, עכשיו אנחנו נרשה לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה, שיראו קצת את הגשש'. לא ראו מאז את הגשש כי שייקה דורש כסף. כסף, הרבה כסף על כל קטע שרוצים לשדר. גם בתוכנית הזאת רצינו לשדר והוא לא נתן. כשהילדים שלי היו בדרום־אפריקה ב'גולשי ספות', ההפקה ביקשה, לא הם, שייתן להם את השיר 'זמזם את החיים' כי הם אוהבים אותו, ורצו לשיר את זה ביחד, הוא לא נתן. כסף. כ-ס-ף. בן זונה. ויש לו, גם אשתו, אורנה גלדיולה, מגעילה. היא צורחת כל הזמן. אני מנהלת, אני רצה כל הזמן. בקיצור, גברי ואני, לפני חודש, תקענו יד ככה, לידו, אמרנו, עכשיו אנחנו מנהלים. עכשיו אולי לא אצטרך לראות אותו יותר. יצור".
תגובת שייקה ואורנה לוי לטענותיה של פוליאקוב: "להד"ם". השניים הוסיפו כי "שוש פוליאקוב חתומה על ההסכם מול חברת ההפקה של 'גולשי ספות' וכמובן קיבלה על כך תשלום זהה לתשלום שקיבל כל אחד בעלי הזכויות. ברשותנו עשרות הסכמים על מכירת חומרי הגשש לשידור ברשתות השונות: רשת, קשת, ערוץ 10, ערוץ 20, יס, הוט, אל על ועוד, על כולם שוש פוליאקוב חתומה ועל כולם היא קיבלה תשלום כמו כל שאר בעלי הזכויות. רק ביום העצמאות האחרון ולמחרת שידר ערוץ 20 שעה של חומרי הגשש".
× × ×
למרות שלא רצתה לפגוש את פולי הגלותי, וישינסקי לא הפסיק לנדנד לה שהיא חייבת. יום אחד היא הייתה צריכה לרוץ לרופא שיניים, כשהיא שמעה צלצול בדלת. "הם עמדו שניהם בדלת וראיתי שבעצם הוא נחמד. שבעצם הוא לרוחי כזה. הוא היה בן 34, אני בת 29. הוא היה בדיוק אחרי הזמרת הקירחת הזאת. ריקי גל. ארבע שנים היה איתה וזה בדיוק הסתיים אז. הוא לקח את זה קשה ויוסי בנאי הוציא אותו מזה".
פרידה קשה?
"מאוד, כי היא היתה עם השחור הזה, ג'ימי לויד. היה פה פעם, זמר. היא היתה, כנראה לא רק איתו. ואמא שלו שלחה בלש, אבל יוסי תפס אותו בידיים ואמר, 'פולי, אתה צריך להאמין לי, היא היא בוגדת בך, ודי'. הוא נורא נפגע. הוא אמר לי, 'אני נשבע לך, שנים זה רישרש בי', אבל הוא לא ייחס לזה חשיבות".
פגשתם אותה כשהייתם כבר זוג?
"כן, of course. אני הייתי דיילת, לגשש הייתה הופעה בניו־יורק והוא טס איתי. אז הגענו לחדר, פתאום טלפון מלמטה, 'פולי, פולי'. אני אומרת, 'זה לא פולי, זאת שוש'. 'אני רוצה את פולי'. אמרתי, 'חכי בסבלנות'. ואני אומרת לו, 'הזונה למטה'. אז הוא לוקח את הטלפון, אומר, 'מה את רוצה?' 'שתרד אליי'. ירד, ולקח לו ככה די הרבה זמן לא להגיע, אבל אני לא ירדתי. אמרתי, הוא כבר עליי חזק. כבר הייתי בהיריון. אחר כך הוא עלה לחדר, אמר לי, 'זה הזוי, שוש, מה שהיא הולכת לעשות לי'. אחרי כמה ימים היא שוב צילצלה, אמרתי, הוא איננו. כוס אומאק".
ומאז לא הטרידה אתכם?
"יום אחד היא מצלצלת אליי הביתה ואומרת, 'המנורה שתלויה לך מעל פינת האוכל היא שלי. אני עשיתי אותה'. אמרתי לה, 'המנורה שתלויה לי מעל פינת האוכל היא מנורה עתיקה, מאמי, שקניתי אותה בהון'. אז אני אומרת, 'מה זה, פולי, על איזה מנורה היא מדברת?' הוא אומר, 'שמתי את זה בבוידעם, תכף אני אוציא את זה'. הוא רץ, הוציא את המנורה, הוציא שמיכות ועוד איזה כמה זבל שמצא שם, אני יודעת, מפוזר בארונות שבכלל מי מכיר. עשה לה שק, הוריד את זה".
ריקי גל מסרה בתגובה: "שוש פוליאקוב יכולה להגיד מה שהיא רוצה. אני לא מכירה אותה והיא לא מכירה אותי. אין לי שום עניין אישי איתה. זו המציאות. תמיד היה לה קשה לחשוב שפולי היה פעם איש כל כך אוהב. מאחלת להם בריאות".
ריקי גל סיפרה פעם שאמא שלו הרסה את היחסים ביניהם.
"זה דווקא נכון. תראה, אמא שלו גם רצתה להרוס את היחסים שלנו. היא - 'שוש???' - בקושי זכרה את השם שלי. אתה יודע כמה צהלתי על הקבר שלה? עד שהיא נפטרה, לעזאזל, בת 97, יה חרא. אבל הייתה סבתא טובה".
איך היה האבא של פולי?
"לא הכרתי אותו. הוא נפטר בגיל 51. היא רצחה אותו. היא רצחה אותו, מותק. אחר כך היו לה שני מאהבים, אחד היא לקחה איתה ללונדון, מת. אחד לקחה אותו מעקרון, לקחה אותו לחוץ לארץ, חזר, מת. חתיכת זבל כזאת. זה שטן, מה זה, זה לא אמא".
ריקי אמרה שהפריע לפולי שגם היא התפרסמה. שהוא חשב שזה לא יעבוד, שני כוכבים בבית.
"זה הוא עשה אותה. זה הוא עשה אותה כוכבת. בפירוש. הוא דיבר עם אנשים, הוא נתן לה את המקום לעלות. זה לא היה אכפת לו בכלל, מה פתאום?"
אז הוא היה תומך גם בך, שנהיית כוכבת?
"לא, לא. אם הוא היה חי, לא הייתי כוכבת. לא הייתי מעזה. הוא לא אהב חשיפה של המשפחה שלנו. כל הסדרה הזאת לא הייתה קורית אם הוא היה חי. גם ב'הכל דבש', יעלי רצתה להכניס אותי בהתחלה אז הוא אמר, 'לא, לא, אני זה מספיק'".
אהבת את הכל דבש?
"כן, אבל יעל, איך שהיא הזדיינה עם השחור הזה... (ציון ברוך, א"ב) זה היה מזעזע. אנשים סגרו את הטלוויזיה ולא חזרו יותר".
× × ×
על מחלת הסרטן של פולי שמעו בני המשפחה מרופא. במשך שבועיים־שלושה פולי לא אמר להם מילה. גם לא לשוש. הוא הלך לכל הבדיקות לבד, והיא לא חשדה בכלום. "כשהרופא סיפר לנו הייתי בשוק טוטאלי. הסתכלנו אחד על השני ואמרתי, 'מה אני אעשה? הרי אני לא מבשלת, אני לא עושה כלום, איך אני אטפל בו?' אמרת לרופא, 'אי־אפשר לנתח?' הוא אמר, 'לא'. אלוהים אדירים, בן 67. מה זה 67? יעלי ייללה כמוני. היא הייתה קשורה אליו באופן מיוחד, היה לה קשה, ועכשיו לפעמים אני מבקשת ממנה, תעלי להגיד כמה מילים באזכרה, היא באה, מתחילה לבכות והולכת. ואריאל אוכל את עצמו כל הזמן. פולי תמך בו, עזר לו, הוא רוצה להיות זמר".
לפחות נשארה לו אמא תומכת.
"אני לא יודעת מה לעשות עם זה. אני לא אוהבת את המוזיקה שלו. אני אומרת לו, 'תיקח מילים של משורר'. אני רוצה לתמוך בו כמו אבא שלו אבל אני לא מסוגלת. יעל אומרת לי שאני מטומטמת ושזה מאוד יפה. מה אני אעשה?"
באופן כללי את רואה את עצמך כאמא תומכת?
"יעל חשבה הרבה שנים שאני לא מפרגנת לה. תראה, היא עשתה לי את המוות, היא לא רצתה ללמוד, ואני רצתי איתה, הסעתי אותה למורים פרטיים, עשיתי לה את המוות שתלמד, ומכל בית ספר זרקו אותה. רק אחרי שהיא עשתה את הסרט הראשון שלה, הצדעתי לה. אמרתי לה, 'כל הכבוד לך, באמת יפה מאוד'. אבל היא אמרה, 'טוב, טוב, את לא מפרגנת'. אבל עכשיו היחסים השתנו לגמרי".
בתחילת העונה השנייה את לא מפסיקה להגיד שהיא לא אוהבת אותך. היא דווקא תומכת בך מול איתמר, ואת מתעקשת להיות נגדה.
"איתמר הוא כמו פולי, הוא צדיק. באמת. נשבעת. הוא כל כך ישר. אבל היא חושבת שהוא לוקח כסף לעצמו. יעל מפזרת כספים, אלפים. על בגדים. אלפים. אני נתתי לה פעם - אני חסכתי, וכל מה שהיה לי נתתי לה, זה היה כמעט מיליון שקל. נתתי לה, רק שתסתום את הפה ותפסיק להגיד שאנחנו כאילו מקפחים אותה. אני לא יודעת מה היא עשתה עם זה. בטח זה הלך לבגדים שלה. אני שומעת אתמול את אלעד, בעלה, אומר לה, '50 אלף? על בגדים? מה, יעלי, באמת'. אני לא מבינה. בא לי לפוצץ אותה מכות. איך היא לא מבינה את זה? איך יהיה לה בית?"
היא חושבת שככל שאתה מבזבז יותר, אז בא אליך יותר.
"כן, כן. זה התורה של הגורו שלהם. האמא של אלעד, יהודית. היא אומרת לי, 'את צריכה לחשוב יותר פוזיטיבי, לקבל תמיד את הטוב. לחשוב על הטוב'. בחייאת דינק. אתה יודע של מי היא חברה? של אלה מהמספרה בדיזנגוף. שתי פרחות, אנאלפבתיות, בחיי. יהודית הזאת".
איך את מסבירה את זה שיעל מעריצה אותה כל כך?
"כנראה שזה עובד הסיפור שלה".
גם לאיתמר יש מטפל, מאיר משמעות.
"עזוב אותו. שכח ממנו. בזכותו איתמר למד הנדסאי בניין. חתיכת זבל. אותי הוא שונא. הוא ראה שאני לא יכולה לסבול אותו".
לך היה פעם פסיכולוג?
"לא. לפולי כן".
× × ×
שלושה שבועות בלבד עברו מאז שמעה המשפחה על המחלה של פולי ועד שמת. "יום אחד פולי אומר לי, 'אני לא יכול לקום, שושי, תקראי מהר לרופא ותגידי לו שיביא אמבולנס'", היא מספרת. "זה כבר היה הסוף. והוא כל הזמן דאג לי. כל הזמן הוא היה אומר לילדים, תסדרו את הכורסה לאמא, שימו לה כריות, שתשב שם. אחר כך בבית חולים נשכבתי עליו ככה ובכיתי, והוא אומר, 'למה את בוכה, מאמי?' 'כי אני רוצה שתחזור הביתה'. אז הוא אומר לי, 'הנה, בשבת אני בא'. אבל למחרת זה היה אבוד, אי־אפשר. ואני הבאתי הנה מיד שרה כורסה כזאת שהוא יכול לישון עליה... כמה שאני אהבתי אותו. אחרי שהוא מת לא הפסקתי לבכות. כל המשפחה נשברה".
נשמע שזו באמת הייתה אהבה גדולה ממבט ראשון. עברתם לגור ביחד מהר?
"לא הסכמתי כי הבית שלו נשאר עם הטעם של ריקי. אם אני שונאת איזה צבע זה כתום. והיה לה שטיח על כל החדר, כתום. אלוהים ישמור אותי. אני אומרת לו, 'אתה רוצה לגור איתי? תגור איתי פה בבית שלי, בדירה שלי'".
באותו דייט ראשון, פיספסת את רופא השיניים בגללו?
"לא, לא. אמרתי לו, 'בוא, קח אותי לרופא'. אז הוא נכנס לאוטו וזה, אנחנו נוסעים קצת, והוא פתאום מגיש את היד לראש שלי, מלטף. אז ככה, קפאתי. 'אה, את ככה? טוב, בסדר, אני לא אגע. לא אגע'. לקח אותי לרופא שיניים".
רגע, סליחה על השאלה האישית, אבל אז עוד היית בתולה?
"כבר לא הייתי בתולה. לא, לא. הוא ישב אצלי בדירה והוא אמר, זה גן עדן, המקום הזה. אז ישבנו, שתינו ושתינו, נכנסנו לשכרות והיינו נחמדים וזה, ואז הוא ככה ניסה לנשק אותי והתעסקתי איתו, והוא אמר, 'בואי לחדר השני'. אז אמרתי, 'גש. גש'. והוא התפשט ונכנס למיטה, ואני לפניו, ככה, כמו שהוא, הורדתי את הבגדים. נכנסתי למיטה, הראיתי לו מי אני, וזהו, והוא התאהב בי.
"ויום אחד הוא אומר, 'יש לי הרגשה', ככה, באושר כזה, 'שאת בהיריון'. אמרתי, 'תגיד, אתה מטומטם? פרופסור משיח אמר לי שלא אוכל ללדת'. אז פולי עונה, 'אני אומר שאת בהיריון, ועכשיו בואי למעבדה'. סחב אותי, אני נכנסת, חיובי. הוא היה מאושר, קפץ, חיבק אותי, נישק אותי, הרים אותי על הידיים. כמה הוא היה מאושר. כי עם הזמרת הקירחת הוא לא יכול היה לעשות".
ומתי החלטתם להתחתן?
"עבר איזה חודש, אמרתי לו, 'תקשיב לי, אני בת 29, יש הרבה גברים בחוץ, אין לי זמן. אתה רוצה, תתחתן איתי. לא רוצה? אני הולכת'. אז הוא אמר, 'אידיוטית, אני מתחתן איתך, בטח'. אמרתי - 'אז תעשה משהו'. הביא לי טבעת כזאת יפה, שאני לא הולכת איתה עד היום. היא במגירה".
איך הייתה חוויית האימהות עבורך?
"היה בסדר גמור. הכי קל היה איתמר. כי הוא היה בדיוק כמו פולי. עד היום. יעלי אומרת, 'בשבילה זה רק איתמר, איתמר, איתמר. עלינו היא שמה זין. איתמר, איתמר צדיק. ישר'. אבל זה ככה".
ואיך הייתה יעל בתור ילדה?
"יעל כבר הייתה שרטוטה מגיל צעיר. הלכה לדיזנגוף וחיפשה כל מיני הרפתקאות. ויום אחד אמרתי לפולי, 'אסור לנו לתת לה לצאת מהבית'. אז הוא אמר, אני אקח אותה ואראה לאן היא הולכת. הוא לקח אותה, היה איזה מועדון, פינגווין, והיא הייתה בת 14 רק. פולי מחכה בחוץ והיא נכנסה. הוא רואה, הזמן עובר, הזמן עובר, היא לא יוצאת, ובאים ובאים והוא רואה איזה באים. הוא פשוט יצא מהאוטו, נכנס לפינגווין, תפס אותה, סחב אותה החוצה, כנסי לאוטו. הביא אותה הביתה".
הייתם הורים קשוחים, לא נתתם לה להשתולל?
"ניסינו, אבל היא ציפצפה עלינו. היא גם גנבה לנו את האוטו ונתקלה באיזה עמוד. אריאל היה ילד מתוק מאוד. חמוד מאוד. האחים שלו אמרו לו שהוא לא שווה כלום. אבל עכשיו הם עשו לעצמם ווטסאפ של משפחת הדם. משהו כזה. ביקשתי שיכניסו אותי גם, כי גם אני במשפחה, והם צוחקים כל הזמן ביחד, זה עושה לי טוב בלב. יעל עכשיו התחילה קצת להיות יותר בנאדם".
איך את מסבירה את זה? מה, היא מתבגרת?
"יכול להיות, לא יודעת. בעלה אלעד חמד של בחור. ובאמת, אני מעריצה אותו בכלל שהוא חי איתה. תשמע, כל יום 50 אלף או 100 אלף, פה 10 אלף, מה זה? בן אדם שלא מסוגל לשמור על עצמו. גועל נפש. היא הרגה אותי הילדה הזאת".
איך היא הרגה אותך? יש לך בת מוכשרת, הביאה המון כבוד למשפחה.
"מה כבוד? מה אתם עושים מזה? לא ראית בסדרה את הזיונים שלה עם הדגנרט השחור הזה? ציון ברוך? הוא חבר שלה, אתה לא תאמין. היא התיידדה איתו".
אני מבין שאת לא מעריכה את ציון ברוך במיוחד.
"מאיפה אני אעריך אותו? מה זה 'מה קשור?' תגיד, זה שווה משהו? לעומת הגשש החיוור, שהם באמת, כל מילה הייתה עוברת וחושבים עליה עשר פעמים לפני שמוציאים אותה. מה זה אלה, שלושה פרעחל'ך מרמלה? והתערוכה שלו בושה. אמן... ילדים עם דמעות, כמו בתחנה המרכזית. הייתי בתערוכה. בושה. פעם פגש את פולי ואמר לו, 'פולי, נעים לי להכיר אותך, אני מעריץ אותך, אני מרמלה, עכשיו אני עושה דברים כמוך'. הוא ענה, 'תצליח. תצליח'. כזה חמוד בעלי. נשבעת לך, אין בן אדם כזה".
את יכול לראות את עצמך מתאהבת שוב?
"הייתי מתאהבת במוטי קירשנבאום, אבל הוא הלך. הייתי מתאהבת גם ב... אתה נורא תצחק, בחיים גורי. איזה גבר. קסם. כמובן שתצחקו עליי, כי הוא 90 ומשהו".
אז לא תפגשי עוד מישהו? 72 זה צעיר היום.
"אני לא פוגשת. לא חושבת שאני אפגוש מישהו שהוא ממש יפגע לטעמי".
אחרי שפולי נפטר היית בדיכאון, לא הפסקת לבכות. יעל הכריחה אותך לצאת מהבית לעבוד. הזכירה לך שיש חיים.
"לא יעל. שוש עטרי. היא הוציאה אותי כמעט כל יום מהבית, לקחה אותי לשווקים, לקחה אותי לאן שהיא עובדת, באמת, אני חייבת לה כל כך הרבה תודה, ופתאום היא נפטרה. זה הרג אותי. הרג אותי. אחרי שהיא הלכה, נקברתי פה".
נו, אבל אז יעל באה עם הרעיון שאת תחליפי אותה ב'הכל דבש', ועכשיו 'הפוליאקובים'. יעל פתחה לך פרק ב' בחיים.
"הסדרה מאוד עשתה לי טוב, להפתעתי. אני לא רציתי. בגלל שחשבתי על פולי, שלא רצה שניחשף. אבל בסוף הם שיכנעו אותי, וזה עשה לי נורא טוב. הייתי פעילה. זה גם חיזק את הקשר של המשפחה, רק שהיו הצעקות על הכסף כי יעל קיבלה יותר מכולנו ביחד".
× × ×
אחת הסיבות להצלחה הגדולה של 'הפוליאקובים', שזכתה בפרס האקדמיה ובאהבת הקהל והביקורת, היא הסקרנות שהמשפחה הזו מעוררת, והקושי להבחין מה אמיתי ומה מתוסרט. בו־זמנית ברור לכולם שהכל מתוסרט, אבל שאי־אפשר לתסרט כזה דבר. סיבה נוספת היא הכנות האכזרית, שבסופו של דבר קשה לזייף. רק משפחה מלוכדת מאוד, עם בסיס רגשי יציב, עמוק וחזק, יכולה להרשות לעצמה להוציא כמות גדולה כל כך של כביסה מלוכלכת מול המצלמות.
כמה המציאות של המשפחה דומה לסדרה? למשל יעל, היא באמת כזו דיווה כמו שמצטייר בסדרה?
"כן".
במציאות רבים כל כך הרבה כמו שאתם רבים בסדרה?
"תמיד רבים. הם רוצים שאני כבר אמות כדי שהם יזכו בבית".
אתם גם רבים הרבה על פוליטיקה. את מזוהה עם השמאל, נכון?
"איפה אתה רוצה שאני אהיה? עם זיבי וחרא'לה? אני מתפוצצת מכאב ממה שקורה במדינה. כמה שזה כואב. אין לנו מדינה, הדוסלאך האלה הולכים לכבוש אותנו, הם מתרבים מיום ליום, ממליטים איזה 20 ילדים כל אחד, לא רוצים לעשות צבא, לא רוצים כלום. חלאות המין האנושי. והמתנחלים, אוי, חלאות המין האנושי. אלוהים אדירים. ומירי רקב המגעילה ודוד ביטן - ראית 'המקור'? אפס־אפסים, אלוהים. ואורן חזן ומיקי זוהר - אוי, זה בושה. בושה. וביבי מחייך ככה, כל יום שם פאה אחרת, פעם לבן, פעם כחול, פעם אפור, כל פעם - פה הוא הרי מדביק. אני לא יודעת איך נצא מזה. אנחנו רק הולכים ומתכווצים, זה רק תל־אביב נשארה. השאר זה ממש דיקטטורה".
יעל ימנית לא?
"היא ימנית. טמטום. היא אנאלפבתית, בחייך, היא פעם קרה ספר? היא לא יודעת לקרוא. לצערי. ימנית, מטומטמת".
במה הילדים דומים לך?
"אני חושבת שיעלי לקחה ממני הרבה מאוד. כישרון, לא נעים לי להגיד".
את מספרת שאמא של פולי הייתה גיהינום לנשים שלו. את חיבבת את בני הזוג של יעל?
"מאוד. בחורים חמודים מאוד כולם. היה את רן דנקר, שחי איתה שנתיים. אבל האמא שלו בתוך התחת שלו כל הזמן, והייתה באה אליה הביתה גם. זה עיצבן אותה אימים. הוא היה ישן אצלה ואמא שלו הייתה באה, מתיישבת במטבח. זה היה נורא".
שמעת כשרן עבר לחיות עם גבר? שהיה לו בן זוג?
"כן, זה היכה אותי בהלם, כי אני זוכרת איך הוא היה עם יעלי. איך הוא אהב אותה, אלוהים. זה נורא מוזר לי. יש כאלה שהם גם וגם. כן. יכול להיות שהוא בי".
את חושבת שגידלתם ילדים עם ביטחון עצמי?
"אני חוששת שלא כל כך נתנו להם ביטחון, כי פולי היה חסר ביטחון לחלוטין. זה בגלל אמא שלו. למשל כשאבא שלו גסס, הם ישבו לידו בבית החולים והוא נפטר. אז היא אמרה לפולי, תעצום לו את העיניים. והוא עצם. תוריד לו את הטבעת. הוריד את הטבעת. ואז הוא הרגיש רגשי אשמה כאילו הוא הרג את אבא שלו. אז הוא התחיל לקחת אותה לכל המסעות של הגשש בחוץ לארץ. תאר לך. היא באה איתו לחדר והצטלמה, ככה, על החלון, עם הכובע פרווה שלה כזה. כוס אמ־אמק".
הוא היה פולי מהגשש, היא לא העריכה אותו?
"לא כל כך. אתה יודע שפולי ואני כל יום היינו רוקדים פה בשתיים בצהריים. היינו רוקדים פה במטבח שנינו. יעלי אומרת, כמה רקדתם שם. היא אומרת, כמה היינו מדברים על המיטה, וצוחקים. היינו מדברים בינינו וצוחקים. המון זמן עד שהיינו הולכים לישון".
יעל טוענת שהיא הייתה משרתת פה בבית. שכל הזמן רחצה כלים וניקתה ואמרתם לה שהיא מכוערת.
"איזה שקרים. אלוהים. היא לא נגעה פה בכלום. הייתה יושבת ככה. הכלות שלי, ביום שישי, כשהן פה אני מסדרת את כל השולחן ומביאה הכל וזה, אבל כשאוספים, הן אוספות ושמות בדיש. היא יושבת לה כמו מלכה. היא זין גדול, מותק, אני אומרת לך. גועל נפש. היא הייתה ילדה מזעזעת".
בעוד שעה את חוגגת אצלה יום הולדת לא? היא הזמינה את כל המשפחה לכבודך.
"כן, ברוך השם. כן. היום כולנו נפגשים אצלה בשש. הסדרה מאוד קירבה בינינו".
