המחקר מספק הצצה לעולמו של הצעיר הישראלי החדש: שובר חזק ימינה, מתקרב לדת ופחות אופטימי לגבי עתידה של המדינה; לא מאמין למנהיגים, גם לא לבית המשפט ולשאר מוסדות המדינה, אבל בה בעת חש רצון נואש להשתייך; מודאג מהמצב הביטחוני, אבל בכל זאת חש כאן ביטחון ולא חולם לעזוב; והסכסוך הישראלי־פלסטיני? את זה הוא שם כרגע בצד. הרבה יותר דחוף לו להשיג דירה, ואם אפשר גם ליהנות קצת בחיים.

המחקר הבודק את עמדותיהם האישיות, הלאומיות והחברתיות של הצעירים ובני הנוער נערך מטעם מרכז מאקרו לכלכלה מדינית וקרן פרידריך אברט בישראל לאורך 18 שנה. זהו החלק הרביעי מתוך סדרה של מחקרים שנערכו אחת לשש שנים, החל משנת 1998. מטרתם היא לא רק לבחון את עמדות הנוער (גילאי 15־18) והצעירים (21־24) בישראל, אלא גם לבדוק כיצד כל דור צעיר שונה מקודמו.

את המחקר, שהשנה נסקר בו מדגם של 1,264 איש, ערכו ד"ר רובי נתנזון, איתמר גזלה, ד"ר מינה צמח וד"ר דליה שיינדלין. "העובדה שזו הפעם הראשונה שמתקיים בארץ מחקר בהיקף כל כך גדול מאפשרת לא רק לבחון את עמדות הנוער והצעירים לאורך זמן, אלא גם לסייע למקבלי ההחלטות לעצב מדיניות שתתמודד עם התהליכים האלה", מסביר החוקר החברתי ד"ר נתנזון. "העבודה עם נתוני העבר מאפשרת לנו ללמוד כיצד בני הנוער של אתמול, המבוגרים של היום, ניתנים להשוואה עם האנשים שהם כעת המנהיגים של מחר", אומרת ד"ר שיינדלין, מומחית לדעת קהל ועמיתת מחקר במכון "מיתווים".