לחגי פינסקר, מוטי קירשנבאום, יצחק רועה, משה חובב, נקדימון רוגל, רבקה מיכאלי, רפי אמי, יגאל לוסין, חיים יבין, כל שדריות ושדרי הרדיו והטלוויזיה, אלה החיים ואלה שאינם כבר בינינו: אנא סלחו לנו שלא הצלחנו לשמור על הבית המפואר שהקימותם בעבודה מאומצת, במסירות ובכישרון אדיר.

סלחו לנו על כי במשמרת שלנו נסגרה רשות השידור, קול ישראל אחרי 81 שנים, ערוץ 1 אחרי 49 שנים, שבהן הענקנו למיליוני מאזינינו וצופינו שידורים מעולים, שנים שבהן תיעדנו באמינות ובהגינות את כל סיפור חייה, מאבקיה, מלחמותיה ושמחותיה של ישראל, מימי המדינה שבדרך ועד עצם היום הזה, היום שבו נדם המיקרופון והוחשך המסך.

אז סלחו לנו כי נוצחנו.

האמינו לנו שנאבקנו ככל יכולתנו, אבל הפוליטיקאים, מקבלי ההחלטות ונבחרי האומה — בלי מרכאות — גברו עלינו. כמה חבל שהמנצחים אינם שומעים את מה שאומרים לנו המאזינים המודאגים והנדהמים מאז ש"נפל הפור" וכונס הנכסים החליט בחוסר רגישות מוחלט לקצר לשעות ספורות את תהליך הסגירה הכואבת ולהפוך אותה לפרידה משפילה.

אבל זה פוסט־מורטם, כי אנחנו כבר מצידו השני של הדד־ליין. בטלוויזיה כבר אין "מבט" וברדיו כבר אין יומני בוקר, צהריים, ערב ולילה. בשבוע הבא יושק תאגיד החדשות החדש, אם לא ימציאו עוד תעלול יצירתי שיגרום לנו לדמוע ויציף אותנו שוב בים של דמעות תנין.

כי ככה לא סוגרים מוסד תרבותי־חברתי.

פתאום אחרי שנים של התלבטויות, החלטות, ביטולים ותיקונים זה נהיה לפתע כל כך דחוף לסגור מיד? ועוד לפני פתיחת התאגיד? זה לא מנוגד לחוק התאגיד? בלי זמן לעכל? להיפרד? לומר שלום למיליוני המאזינים? להקל עלינו ועליהם את המעבר לשידור הציבורי החדש?

זה עוול ואיוולת, זה יום של פרידה מיותרת, הליכה אל הלא נודע וגם זמן לומר "תודה" מקרב לב נחמץ לראש הממשלה שמשליך לבסוף מאות עובדות ועובדים מסורים לרחוב, בניגוד לדעתו המוצהרת, לשר התקשורת שהתנגד אבל תמך, ליו"ר הקואליציה שעצר אבל דחף, ליו"ר ההסתדרות שהיה נגד וגם בעד, ליו"ר המחנה הציוני, שותפתו וחבריו, ששיתפו פעולה לכל אורך הקו.

תודה מיוחדת לחותם על תעודת הפטירה ולרפורמטור הגדול מבטל האגרה.

המאושרים שבינינו שימצאו את עצמם ביום שני בפאתי מודיעין, זו הבירה הזמנית של מדינת ישראל, שממנה ייצאו שידורי התאגיד, מקווים ומאמינים בכל ליבם שיצליחו לספק למאזינים ולצופים הנאמנים אותה תוצרת טובה שהם כל כך מעוניינים בה.

אנחנו מצידנו מבטיחים לעשות הכל כדי לעמוד במשימה בכבוד, בתקווה שאלה מבינינו שלא התקבלו לתאגידים החדשים ימצאו בקרוב תעסוקה שהולמת את כישוריהם ואת ניסיונם.