על הסגירה
נרדפות — אִטֵּם, אטַם, הֵגִיף, חָתַם, נָעַל, סָכַר, סָתַם, פָּקַק, קָפַץ
הפכים - פָּעַר, פָּצָה, פָּקַח, פָּתַח
נטיות - לִסְגֹּר, סָגַרְתִּי, סָגַרְתָּ, סָגַרְתְּ, סָגַר, סָגְרָה, סָגַרְנוּ, סְגַרְתֶּם, סְגַרְתֶּן, סָגְרוּ, סוֹגֵר, סוֹגֶרֶת, סוֹגְרִים, סוֹגְרוֹת, אֶסְגֹּר,תִּסְגֹּר, תִּסְגְּרִי, יִסְגֹּר, תִּסְגֹּר, נִסְגֹּר, תִּסְגְּרוּ, תִּסְגֹּרְנָה, יִסְגְּרוּ, סְגֹר,סִגְרִי, סִגְרוּ, סְגֹרְנָה, סְגֹר
מתוך מילוג. המילון העברי החופשי (עדיין) ברשת.
לו היה הדבר בידי הייתי רושם בטור 900 פעמים את המילה סגור. סגור, סגור, סגור. כי מה אכתוב יום למחרת ירידת המסך על הערוץ הממלכתי. החשכת "מבט" שהתקיים מימי כתבותיו המצוינות של רפיק חלבי שסיפר פעם כל מה שבאמת קורה בשטחים, וכל אותו עולם טלוויזיה מ"ניקוי ראש" וחיים יבין וקירשנבאום ועד גאולה אבן? מ"כלבוטק" ועד "מבט שני" וירון לונדון ב"עלי כותרת"? על מה אכתוב יום אחרי שקריית הרדיו הקטנה, נמוכת הבתים בתל־אביב, נסגרת וכבר עמלים פועליו של קבלן על גדרות לאתר המגדל שיתפוס את מקום תוכנית הספרות של הדסה וולמן או רותי קרן? את מקום טל השילוני הנהדרת מ־88FM, את מקום כל הקולגות? כל היופי הרדיופוני, שנות השידור, האמיצים לצד הפחדנים, השגרתיים לצד ההרפתקנים. הקרנפים לצד אלו שלא שתקו. על מה אכתוב במקום שמותר לי לכתוב בו על אלו שעליהם נאסר מעתה בצו כונס נכסים.
חופש הדיבור תמיד נאבק על חייו. ראשי ממשלה ושרים ופקידים תמיד ניסו לשים לו רגל, אבל הכירו את החוק ואת הגבול. לפני 52 שנים פתח אשכול את עידן החופש ואיפשר הרבה יותר חירות דיבור מאשר בימי ראשית המדינה. מאז היו עליות וירידות אך לא כונס נכסים ומלחמת חורמה נגד החופש לדבר. על מה אכתוב עתה כשאיזה תאגיד מחליף־מוטל־בספק ולחוץ ומודאג אמור לתפוס את מקום ימי הרדיו, ימי החדשות, ימי תוכניות הבוקר והפלייליסט החופשי? על מה אכתוב כאשר עמיתים, שדרנים, מגישי תוכניות בוקר, עורכי מוזיקה ומגישי קלאסית, כאלה שהעלו חמתי וכאלה שאהבתי או הערכתי או הקשבתי להם, נשלחים אל הלא נודע?
כונס נכסי צאן ברזל
זה לא זמן לחשבונות קטנים ולזיכרונות מרים, לא זמן לעמידה מהצד. זה זמן לעמוד לצד. חבר טוב שלי שהותקף לאחרונה בזעם ובהסתה, אמר לי, "רק עכשיו אני מבין מה עובר עליך. כל ההסתה, הסילופים, המשת"פים וכמה חשובה התמיכה". כך אני חש אל אנשי הרדיו והחדשות, התוכניות והאולפנים, שאיש אחד החשיך. איש אחד דחף זמן רב להחשיך. כיבוי האורות אירע בתאריך שכל מי שיש לו שמץ תחושה היסטורית, יבין את משמעותו. המסך החשיך בחגיגות 50 שנה למלחמה. ב־50 שנה לכיבוש ולהשתלטות על עם אחר. 50 שנים מיוני 1967 עד מאי 2017. רק עיוור לא יראה את הקשר. עיוור ושקרן וזה שמעדיף לא לראות, שכל מי שמטיל סגר על האחר, כל מי שמשתיק קולו של אחר, שסוגר את תחנות הרדיו שלו, ישתיק יום אחד את תחנות הרדיו שלו עצמו ויטיל סגר על כל קול שונה.
בכונס הנכסים נסגרו הרדיו והטלוויזיה. אם היו לא יעילים, מי מנע מכם לייעלם? ואם היו מיושנים, מי מנע מכם לחדשם? לא בהחלטה גלויה סגרו אותם אלא דרך מתווך. אחר כך קם נתניהו ואמר שלא ידע על העיתוי. כונס נכסים? הרי את נכסינו אתם מכנסים שם. את נכסי צאן הברזל שלנו. את חופש הדיבור שלנו אתם משתיקים. ואין פוצה פה ומצפצף. רבים כל כך מתכנסים לחדריהם ורועדים. משתתקים עד יעבור זעם. אך הזעם לא יעבור מעצמו. רק זעמכם יעביר אותו. זעמכם ואי־הנכונות לוותר על כוחכם וזעמכם. זעמכם וסירוב מוחלט לצפות בסרטי תעמולה, בנאומי השליט, בשמלת 5,000 לדים שהחליפה את מנורת שמונה הקנים.
סגור לרגל שיקוצים
רק איש אחד סוגר הכל. לא לבד. בעזרת חבר מרעיו, חנפיו וסוכניו. איש אחד שיום אחד רוצה לסגור הכל ולמחרת מקונן על גורל הנסגרים. שיום אחד מקים תאגיד ולמחרת מנסה לרמסו. והכל הולך ונסגר, לא רק הרדיו והשידור, לא רק גאולה אבן והתחקירים, לא רק מוזיקה קלאסית ודיבור חופשי. הרחוב נסגר לרגל חפירות של שבע שנים. הדואר ליד הבית נסגר לרגל הפרטה. בית הקפה נסגר לרגל האמרת שכר הדירה. הבית השכן נסגר לרגל מכירה לקבלן עשירים. מרכזיית בזק ברחוב שלי נסגרת לרגל העברתה למי שיקבל תמורתה בקומבינה את תחנת המשטרה שתיסגר. את שטח הגינה הצלנו ברגע האחרון ממי שרצה לבנות שם מגדלים. את השוק הסיטונאי לידי סגרו לא כדי להקים שם פארק אלא שכונת קבלנים צפופה. את מרכז התרבות ביטלו לרגל בקשת הקבלן. את הגינה הציבורית שהובטחה למרגלות המגדלים העלו למפלס נסתר. נסגרו מועדון גיל הזהב וטיפת חלב. נסגר מתווה הגז. נסגר המכרז לבניית מעון מפואר לראש הממשלה. נסגר מכרז המטוס לשליט. נסגרו מכרזי נמלים חדשים, מחלפים לשומקום.
הדרך היא המסר. לסגור במכה כדי להראות לך שהשליט יכול לעשות ככל העולה על רוחו. שאין לו מחסום ומעצור ואין לו שום יועץ אחראי. שהוא יכול לגרום לגאולה אבן לבכות. שהוא יכול לסגור לך את החלון על היד. שהוא יכול היה לסגור לי את הדלת על הפרנסה. שהוא יכול לקנות צוללות שלא צריך. שהוא יכול לסכור את פיו של היועץ המשפטי. שהוא יכול לרמוז למפכ"ל לסגור. שהרי אם הוא יכול להטיל סגר על שני מיליון בני אדם, אז מה זה לסגור רשות שידור? מי שלא הבין שהשורש ס.ג.ר מתפשט כמו מגיפה, מי שהמשיך לכתוב ולשדר כאילו לא קורה כלום מעבר לחומת הבטון — בוכה עכשיו. מטילים סגר. אחר כך מטילים סגר על מי שכתב על הסגר. ואז סוגרים את מי שמספר לכם על הסגירה.
נ.ב.
התכוונתי לכתוב טור על טורטית הטרור. על מרואן ברגותי, מנהיג שובתי הרעב שהכרתי היטב ופעם אף נסעתי איתו, עם חיים רמון, עם שני ח"כי ש"ס ואחרים למסע לספרד בימי שיחות השלום. ימים שבהם היה ברגותי אחד התומכים הלוהטים של ההסכם. הוא האיש שאמר כי בכל בוקר שהוא קם הוא נושא עיניו מערבה. אלינו. רציתי לדבר גם על מי שמתקין מצלמה לכל אסלה. אבל אז באה הסגירה. ¿
