"אני מקשיבה לגוף ולנפש שלי ומנסה לרצות את שניהם"
המנחה והתכשיטנית ובעבר נערת הגלגל טל מן חוותה עליית סוכר והיפרדות בטנית בלידה, ומאז היא מקפידה על תזונה מותאמת לסוג הדם ועל התעמלות מיוחדת • המומחים מפקפקים בנחיצות שיטת התזונה שבחרה וממליצים לה לפנות לפיזיותרפיה ולפעמים "לצאת מהקווים"
מי אני: "צורפת ומעצבת תכשיטים, 'אלמנטס ביי טל מן', מנחת תוכנית הטלוויזיה 'יצירה מקומית', אמא לשתי בנות (6 וחצי, שנה וחצי), בת זוג לרונן, גרה ברמת־השרון. בת 43, שוקלת 55 ק"ג, 1.69 מ'".
יום העבודה שלי: "מכוונת שעון לרבע לשש, אבל זה לא אומר שאני מצליחה לקום. אני משתדלת כדי להספיק לעשות הליכה על מסילה לפני שאני מארגנת את הבנות, ואם לא אז אני עושה את זה אחר כך. בתשע אני מתיישבת לעבוד בסטודיו שנמצא אצלי בבית. אני מאוד קשוחה עם עצמי, מפני שמאוד קל ליפול למלכודת ולעשות דברים שלא קשורים לעבודה. עבודה מהבית מחייבת משמעת – בין תשע לארבע אין הסחות דעת, אני רק עובדת. מדי פעם אני נוסעת לבית מלאכה שנמצא מחוץ לבית.
"בחמישה לארבע אני עוברת לנעליים שטוחות והופכת לאמא במשרה מלאה עד שמונה בערב. אני מצנזרת את כל הרעשים מסביב שאינם קשורים לילדות. לא ילדתי אותן כדי להושיב אותן מול הטלוויזיה והאייפד. הבחירה ללדת בגיל מבוגר יחסית נעשתה מהשיקול שחוויתי, רוויתי, ועכשיו אני כאן בשבילן. אני מתעקשת לאסוף אותן מהגן, זה קסם, זה כיף, אני מתגעגעת אליהן במהלך היום כשהן לא איתי. בשמונה אפס אפס הן במיטות ועד 11 בלילה אני האישה של רונן. לא התחתנו, המחויבות בינינו מאוד חזקה גם בלי שטר בארמית שינציח את זה. על השמלה הלבנה סימנתי וי בגיל 23 וגם רונן סימן וי על הטקס, כך שהחיבור שלנו חזק יותר מכל סימבול.
"לפעמים אני חושבת על חיי הזוהר. כשאני הולכת עם הבנות להצגת ילדים בא לי לפעמים להיות על הבמה, אבל אני כבר לא במקום הזה. מדי פעם אני עושה גיחה למקום הזה, כמו הנחיית תוכנית בטלוויזיה, אבל אני כל כך שלמה עם החיים החדשים שלי, וכשיש לך עסק אין לך זמן לשום דבר אחר. אין לי עובדים, אני עושה הכל לבד – יוצרת, מוכרת, משווקת, מצלמת, מעלה לדף העסקי בפייסבוק, וכל זה עד ארבע אחר הצהריים. נכון שיש הרבה לחץ, אבל אני אוהבת את העבודה שלי, היא זורמת לי נכון".
התזונה שלי: "משתדלת לחיות לפי תזונה שמותאמת לסוג דם, אבל בלידה קיבלתי מתנה, עלייה ברמת הסוכר, וזה מחייב אותי להקפיד על המזון. בבוקר אני אוכלת יוגורט עם זרעי צ'יה, גוג'י ברי ושקדים, אחר כך פרי, בצהריים בשר או עוף או דגים עם ירקות וטחינה, כביניים חופן שקדים ואגוזים, בערב פריטטה משתי ביצים מפנקות עם גבינה תשעה אחוזים וירקות כמובן, בלילה עוד מנת פרי.
"בסופי שבוע אני מתפנקת – לא עם עוגות, אלא לחם טוב בארוחת בוקר. תמיד יש לי ברכב שקית עם גזר ומלפפון חתוכים. אני שותה הרבה מים, בערב תה, פה ושם קפה. זאת לא דיאטה, זאת תזונה שעושה טוב לגוף שלי. בגלל עבודת הצורפות האגודל שלי רגיש ומדי פעם אני לוקחת כדורי כורכום שמסייעים לי".
כושר: "אחרי הלידה זכיתי במתנה שנקראת היפרדות בטנית, שנראית כמו בטן של חודש חמישי אחרי שילדת ורזית, ואסור לי להתעמל בשום דרך שהכרתי בעבר. מצאתי את תמי חיים, שהמציאה שיטת אימון עם תרגילים מיוחדים לשרירי הבטן, ובזכותם נשארו לי רק עוד סנטימטר וחצי עד שהבטן תיסגר הרמטית. אני עושה כל בוקר הליכה של 20 דקות עד שעה ומתעמלת על מזרן עם התרגילים שקיבלתי במשך עשר דקות. כשאני מרימה את הילדה אני מדמיינת שאני סוגרת ריץ'־רץ' דמיוני ועושה עשר פעולות כיווץ לפני כן".
טיפוח: "פעם בחודש קוסמטיקאית, פעם בשבועיים מני־פדי, מורחת קרם עיניים, סרום, קרם הגנה מהשמש, עושה כל מה שצריך, כי אי־אפשר לסמוך רק על גנטיקה, טובה ככל שתהיה. משתדלת לזכור להסיר איפור בלילה ורוב הפעמים מצליחה, אוהבת להתפנק בבוטוקס כשצריך, צובעת שיער אחת לחודש, קרם גוף בכל הזדמנות. עם הגיל והשנים למדתי לקבל את מה שאי־אפשר לשנות ולשנות את מה שאפשר, וזה נותן לי ליהנות ממה שיש".
לנפש: "אני לא עושה במודע משהו לנפש, אני חיה חיים מאוזנים במידות נכונות. זכיתי לעסוק ביצירה שהיא מרפא לנפש, ובימים שאני מרגישה שאני הולכת לקלקל חומרים אני מרפה ומשחררת. כשיש לך פריווילגיה לעסוק במה שאת אוהבת, זה 'הכל כלול'. אני מקשיבה לגוף ולנפש שלי ומנסה לרצות את שניהם בחיי היומיום.
"אני בן אדם מאוד מאורגן ומסודר, הכל אצלי נורא לפי הספר. כשאני יוצאת משיננית אני קובעת תור לפעם הבאה, וכנ"ל כשאני יוצאת מאולטרסאונד ומממוגרפיה. בפעם האחרונה שיצאתי מהבדיקה גילו גוש, שבביופסיה נמצא שפיר אבל בעייתי. נאמר לי שאני צריכה להיות במעקב ועברתי תקופה מאוד קשה. אחד הדברים שמרגיעים לי את הנפש זה לעשות הכל באופן מסודר, והימים של הציפייה וחוסר הוודאות עירערו אותי. הרגעים שבהם את מקבלת את ההודעה ועד שמגיעה התשובה הסופית הם מורטי עצבים, והשתדלתי להרגיע את עצמי במחשבות חיוביות ובכך שהלכתי למטפלת אלטרנטיבית וביליתי המון עם הבנות. שיתפתי את מה שעובר עליי בדף הפייסבוק שלי ממקום של לעורר מודעות ללכת להיבדק. המון נשים כתבו לי שהן קבעו בדיקה בעקבות הפוסט, ואחת מהן אפילו כתבה לי שבזכות השיתוף שלי גילו אצלה גוש והיא מסיימת כימותרפיה עכשיו.
"פעם הייתי מחפשת את הקיצון, הייתי קופצת ממטוסים ועושה ספורט אקסטרים, אבל היום האושר שלי הוא לראות את הבנות חוזרות מהגן ואת בן הזוג שלי נכנס הביתה. יש לי את החברות הטובות שלי, שנותנות לי המון אנרגיה, שאפשר לצחוק איתן על דברים. החיים שגרתיים, אני מאוזנת, כבר לא מחפשת את פסגות האושר האולטימטיבי, לא רודפת אחרי משהו לא מושג. אני אוהבת את החיים שלי, הם רגועים וטוב לי".
שורה תחתונה: "החיים שלי נמצאים במקום שהכי נכון להם להיות בזמן הזה".
מה אומרים המומחים?
רקפת אריאלי, דיאטנית קלינית וספורט, המרכז לרפואת ספורט שערי צדק:
"לטל מודעות גבוהה לאורח חיים בריא. התזונה שלה מבוססת על מזון טרי ובריא, מגוון ומאוזן. היא מקפידה על חלוקת האוכל לאורך היום, מרבה בצריכת מים, ומשקלה תקין ביחס לגובהה.
"לא נמצא קשר מדעי בין סוג הדם שלנו ובין התזונה שעליה ממליצים ממציאי השיטה. ההמלצות התזונתיות צריכות להיות מותאמות אישית ולא אוניברסליות. חלוקה של כלל אוכלוסיית העולם ל־4 קבוצות דיאטה היא בלתי סבירה. שמירה על רמות סוכר מאוזנות בדם רלוונטית לכלל האוכלוסייה ולכן מומלץ האופן שבו טל נוהגת (הקפדה על תזונה עשירה בירקות ובפירות, סיבים תזונתיים).
"יחד עם זאת, נראה שהתפריט שלה דל מאוד בפחמימות, והן מגיעות בעיקר ממקור של פירות וירקות. אין מניעה לצרוך פחמימות מזינות גם עבור מי שרמות הסוכר שלו גבוהות, הכל עניין של מינון ואיכות. תוספת של קטניות או דגנים מלאים בצהריים ולחם מלא בערב מומלצת. אין צורך להשאיר את הפחמימות רק לסוף השבוע.
"לתוסף כורכום מיוחסות תכונות אנטי־דלקתיות ועוד סגולות בריאותיות, ואין מניעה בצריכתו. אך לא בטוח שזה מה שיפתור את הכאב באגודל".
צחי נחום, מנהל מקצועי בקבוצת הולמס פלייס:
"היפרדות של הבטן (בשפה המקצועית דיאסטזיס רקטי אבדומיניס) גורמת לחולשה של שרירי הבטן ועלולה להוביל לכאבים ולעומס על הגב, כיוון ששרירי הבטן העמוקים נאחזים בלינאה אלבה (נקודת החיבור של שני חלקי שריר הבטן האורכי) ומכאן החובה לשמור על האזור מפני מתיחה או קריעה. בתקופת ההיריון הקו האורכי הזה, מאזור החזה לכיוון הפופיק, מקבל גוון חום וזהו האזור הבעייתי.
"לאחר הלידה ישנה לרוב סגירה ספונטנית של ההיפרדות. בדרך כלל ההיפרדות נסגרת לאחר שמונה שבועות, ובמקרים אחרים זה מחייב טיפול. החלמה של רקמות החיבור יכולה להימשך אפילו ארבעה חודשים, וחשוב לא לבצע תרגילים כמו מתיחה או כפיפות בטן בשלב זה.
"היפרדות בטנית מחייבת התערבות של פיזיותרפיסטים שהתמחו בלידה ובהיריון. ישנם תרגילים מסוימים שאותם טל יכולה לעשות לפי מרשם. התרגילים צריכים להיות איסוף של רצפת האגן ושרירי הבטן העמוקים בטכניקה שנקראת 'הולואינג', כלומר מעין יניקה פנימה של הפופיק כמו בסגירת ריץ'־רץ' בשילוב של סחיבת פי הטבעת (הסוגר התחתון) למעלה, שדומה להתאפקות ממתן שתן.
"השילוב עם הליכה כפעילות אירובית חשוב ונכון מאוד. טל צריכה להמשיך להתאמן ולהיות במעקב אחר שרירי הבטן".
ד"ר להבית אקרמן, מומחית לרפואת עור:
"לטל יש שגרת טיפוח טובה מגובה בהשקפת עולם מצוינת ומציאותית בכל הנוגע לשינויים אשר חלים עם הזמן. טל מקפידה למרוח קרם הגנה, קרם עיניים וסרום. קרם לחות מספק לעור את הלחות החיונית לו, אשר הולכת ופוחתת עם השנים, בעוד שסרום נמרח לרוב מתחת לקרם לחות בכמויות קטנות מאוד, אשר אינן מספקות לעור לחות. חשוב מאוד להסיר את האיפור מדי ערב בסבון פנים עדין.
"לגבי פינוק בבוטוקס כשצריך – אחלה טיפול כדי לשמר מראה צעיר ורענן. טיפול בבוטוקס הוכח כבר לפני שנים כמונע החמרת קמטי הבעה לאורך זמן. אין כמו טיפולים קטנים ש'מקפיצים' את מצב העור על מנת לעזור לגנטיקה במרוץ אחר הזמן".
צביה חי אל, מנחה, מאמנת ומנהלת מרכז "מעגלים":
"טל היא אישה מיושבת ושקולה, ונראה שמשהו מאוד טוב קורה לה בשנים האחרונות. יש בה שילוב של תבונה, הקשבה עצמית ומודעות. היא יודעת שהחיים הם דבר שביר, זמני, שיכול בכל רגע להתהפך לך. ממקום מאוד קיצוני של ספורט אקסטרים, חיים על הקצה וסגנון חיים מאוד פעלתני שרוצה לטרוף את החיים, היא נרגעה וסיגלה לעצמה חיים פשוטים ומאוזנים.
"מאוד קל לתת לחיים לסחוף אותך לחוויות עוצמתיות, שלא תמיד יש לנו שליטה עליהן. טל הייתה שם בעברה ועשתה דרך יפה עד לנקודה זו של חייה, שבה היא שלווה ורגועה. היא שמה את מה שחשוב לה במרכז החיים ומטפחת אותו כמו שצריך – משפחה, אימהות וזוגיות. נראה שהגיעה לרמת דיוק של חייה אשר מתאימה לה כמו כפפה ליד.
"הדבר היחיד שהייתי מציעה לה לזכור הוא שלא באמת יש לנו שליטה על החיים ובדיוק כמו שחוותה כבר פעם אחת, החיים יכולים להתבלגן לנו בכל רגע. לכן אולי כדאי להכניס פה ושם קצת הומור, קצת קלילות, שובבות וגמישות מחשבתית ופיזית (אין צורך לדבוק בשעה שמונה אפס אפס, לדוגמה). מותר לצאת מהקווים, זה אפילו נחמד לפעמים. רק אם יוצאים מגלים מקומות מופלאים". •
לפנייה לכתב/ת 
