כתבתו של עמרי קרונלנד על "מסיבות הרווקים הפרועות של הישראלים בבוקרשט" — מכבסת המילים נתנה עבודה כבר מהכותרת — היא דוגמה למרחק שמפריד בין סיקור של תופעה מבחילה ובין התבטלות בפניה ואף הלבנה שלה.
קרונלנד, שברזומה שלו יצירות מופת דומות כמו הראיון עם נעמה בוכריס והכתבה על סצנת המועדונים, התלווה לחבורת ישראלים שהגיעו לבירת רומניה כדי "להתפרק" — שם קוד לשתיית אלכוהול בכמויות, הימורים ומיצוי תעשיית המין של העיר.
הוא נוסע איתם בלימוזינה בעודם מושקים מידיה של חשפנית ומתפעמים מגופה. תגובתו היא הסתחבקות מעושה ושאלות בניב מילואימניקי נוסח "מה האישה אומרת". "אנחנו צריכים לסגור שבוע אוּמן אחרי זה", אומר לו אחד הבליינים. קרונלנד לא מתעניין אצלו ואצל חבריו אם לפני שהם רצים לרבי נחמן, אולי כדאי לאמץ צורת התנהגות אחרת. מצד שני, לפי תחקירים שנעשו על המסעות לאומן, ייתכן שבעצם אין הבדל.
בהמשך מצטרף הכתב לעידן גוב, מהארכיטקטים של הביזנס לסיפוק הגבר הישראלי ויהי מה. אחרי שגוב פורס את משנתו המלומדת ("הגבר הישראלי אוהב לבוא לכאן ולהרגיש מלך"), קרונלנד נזכר לדקלם שאלה וחצי עם היבט מצפוני. גוב משיב כי הכל חוקי — הו, נרגענו — וגם מתחפש לאנתרופולוג: "בבוקרשט, בכלל במזרח אירופה, כל התפיסה של הבחורות לגבי מין והעניינים האלה היא שונה לגמרי", הוא מאבחן. "מבחינת הבחורות זה משהו שגרתי לחלוטין. כמו בשבילנו לנעול נעליים".
לא ברור כיצד בשלב זה קרונלנד לא הקיא על הריפוד, וחמור מאוד שלא טרח לעמת את הטיפוס הזה עם עובדות ונתונים שניתן למצוא בגוגל בתוך שניות. מחפיר שהוא והעורכים שלו גם לא דאגו להביא אותם לידיעת הצופים דרך קריינות או ראיונות עם מומחים, שיסבירו כי מה שגוב מעז להשוות ל"לנעול נעליים" הוא תעשייה מזעזעת של ניצול והתעללות, שישראלים רבים לוקחים בה חלק ועומר אדם עשה ממנה להיט.
למשל, דו"ח של מחלקת המדינה האמריקאית לשנת 2016 קבע כי "רומניה היא מקור משמעותי של קורבנות סחר למטרות עבודה ומין לאורכה ולרוחבה של אירופה". עוד נכתב שם כי "נשים רומניות וילדים הם קורבנות סחר מין ברומניה ובארצות אירופיות נוספות". לפי דו"ח Eurostat מ־2015, רומניה היא בין חמש המדינות האירופיות עם הכי הרבה קורבנות סחר בבני אדם, רובם למטרות מין, לא מעט מהם ילדות. אבל ל"אולפן שישי" לא בוער לדבר על כך. חשוב יותר להפציץ בוויז'ואל של נשים בלבוש מינימלי ולהראות שנהג המונית ממש בקיא במוזיקה ישראלית.
הכתב והמערכת יכולים להצטדק עד שנת 2052 ולטעון שהם רק בבחינת "מציבים מראה". יש לדחות זאת מכל וכל. אלו היו 12 דקות ו־26 שניות שכולן כשל מוסרי עמוק ומטריד: של המרואיינים, של המראיין ושל תוכנית שכבר יותר מדי זמן בוחנת כמה נמוך עוד אפשר לרדת.
בקטנה
לאחד המתמודדים בעונה הקרובה של ״הישרדות״ קוראים יוסי בובליל. אם כן, הכל מוכן לקורס האקדמי בנושא ״מיוסי בובליל עד יוסי בובליל - מגמות בריאליטי העברי״. אבל בחייאת רשת, כמה היה קשה למצוא עוד שפרה קורנפלד?
