חמישי 23 בנובמבר 2017
ידיעות אחרונות
צילום : ידיעות אחרונות
חדשות • 15.05.2017
משחקי הכס(ף)
יוסי דהאן

לפני כחודשיים פירסם הכלכלן הראשי של משרד האוצר, יואל נווה, סקירה מעניינת על ה"מגה־עשירים" – 400 האנשים העשירים ביותר בישראל. מהסקירה עולה כי הכנסתו השנתית הממוצעת של כל אחד מחברי הקבוצה הזו עמדה ב־2016 על 60 מיליון שקל. רוב 400 בעלי ההכנסות הגבוהות בישראל הם גברים, תל־אביביים, בני 56 בממוצע. הפער המגדרי נשמר גם בפסגה – מספר הגברים קרוב ל־90%. דבר נוסף שמספרת לנו הסקירה הוא שחברי הקבוצה האקסקלוסיבית הזו מקפידים מאוד לשמור את הכסף בכיסם ולא להעבירו לרשויות המס. צבא של עורכי דין ורואי חשבון מסייע להם לחמוק מכך באמצעות תכנוני מס.

 

ומהון לעבודה. "עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית: דו"ח לשנת 2016", שכתבו אתי קונור־אטיאס ואביב ליברמן ממרכז אדוה (גילוי נאות, אני משמש כיו"ר הוועד המנהל של המרכז), מתאר את העולם המקביל לעולמם של המגה־עשירים. לפי המסמך, בעשורים האחרונים מצטמצם בעקביות חלקם של העובדים – שכירים ועצמאים כאחד – בעוגת ההכנסה הלאומית. ב־2016 הוא עמד על 56%. זהו השיעור הנמוך ביותר מאז שנת 2000 (שבה עמד על 65%). עלייה של אחוז אחד בלבד בחלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית הייתה מתבטאת בתוספת של 7,653 שקלים לשנה, או כ־890 שקלים לחודש, לכל עובד ועובדת. למעסיקים אין על מה להתלונן – חלקם בהכנסה הלאומית רק הולך וגדל עם השנים, על חשבונם של העובדים.

 

אם משפילים את המבט עוד יותר, אל תחתית סולם התעסוקה של המשק הישראלי, מוצאים כי 37% מכלל השכירים קיבלו ב־2014 שכר חודשי בגובה 4,970 שקלים, שהוא לא יותר ממחצית השכר הממוצע לשכיר. גם הטענה שעבודה מחלצת מעוני אינה רלוונטית במציאות הישראלית שבה 14.3% מהעובדים נמצאו מתחת לקו העוני, בהשוואה לשיעור של 8.3% במדינות ה־OECD. זהו ג'ונגל תעסוקתי, שבו מאות אלפי עובדים מועסקים באמצעות קבלני כוח אדם שמפרים בסיטונות את חוקי העבודה; שוק תעסוקה שיש בו התרחבות מתמדת של מעמד עובדים שאינם מקבלים שכר חודשי ומשתכרים לפי שעות עבודה, ושעובדים מן המניין הופכים בו לפרילנסרים נטולי זכויות.

 

המציאות הזו אינה מקרית. היא תוצאה ישירה של מדיניות רבת שנים שיוזמת ומיישמת המדינה, הן כריבון והן כמעסיק – מדיניות המונחית על ידי אידיאולוגיה של הפרטה של השירותים החברתיים ושוק התעסוקה. הפרטה שבאה לידי ביטוי במעבר מהסכמים קיבוציים לחוזים אישיים וביצירת "שוק עבודה גמיש" שמתאפיין בסל זכויות מצומק, בהיעדר ביטחון תעסוקתי, בארעיות ובחלקיות משרה ובהסדרים פנסיוניים דלים שאינם מאפשרים קיום בכבוד.

 

בחזרה להון: בסקירה אחרת, שפירסם הכלכלן הראשי של האוצר לפני כחצי שנה, הוא קובע כי המאיון העליון הוא הגורם העיקרי לאי־השוויון במשק. כלומר, לא הפער בין העניים למעמד הביניים הוא הגורם לאי־השוויון הגבוה בישראל אלא זה שבין המאיון העליון לבין 99% מהאוכלוסייה. מציאות זו של התנתקות המאיון העליון משאר האוכלוסייה עולה גם מהמסמך של מרכז אדוה.

 

בספר הכלכלי החשוב ביותר שפורסם בעשור האחרון – "הון במאה ה־21" – כתב הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי שלשווקים אין מנגנון לצמצום אי־שוויון. ללא רגולציה וללא מדיניות מיסוי פרוגרסיבית חלקם של העשירים בעושר הכללי רק ילך ויגדל. כיום אנו נמצאים ברמות אי־השוויון שהיו ב־1920, כך שהיחסים החברתיים עלולים לדמות לאלה שהיו קיימים בעולם שתיארה ג'יין אוסטין – עולם בו קבוצה קטנה של עשירים העסיקה צבא של משרתים עניים. √

 

 


פרסום ראשון: 15.05.17 , 23:38