yed300250
הכי מטוקבקות
    כרזת הסרט "הבית האדום"
    24 שעות • 16.05.2017
    חוזרים לבית האדום
    סרט דוקומנטרי מרגש מתחקה אחר שיקומו ושימורו של "הבית האדום", אחד המבנים היפים והמיתולוגיים של תל־אביב, שעמד מוזנח במשך שנים ושימש הומלסים ונרקומנים. בשבת הקרובה יוקרן הסרט על חזית הבית עצמו: הציבור מוזמן, הכניסה חופשית
    איריס ליפשיץ־קליגר

    במשך שנים עמד הבית האדום, אחד הבתים היפים והמוכרים בתל־אביב, עזוב. הבית המפואר, שנבנה בשנות העשרים בידי תעשיינים מהעיר לודז', איכלס בתחילת העשור הקודם בעיקר דיירי רחוב ונרקומנים עד שהפך למפגע בטיחותי וסביבתי. לפני כעשור רכשה את המבנה חברת "כרמי הערבה", בבעלות איש העסקים והיזם החברתי רוני דואק, ובימים אלה נמצא הבית בשלבים אחרונים של שימור מחמיר שאמור להחזיר אותו למצבו המקורי.

     

    בשבת הקרובה יוקרן על חזית הבית עצמו סרט תיעודי על ההיסטוריה של הבית בבימויה של תמר טל־ענתי (״הצלמניה״). הסרט יוקרן במסגרת אירוע הנעילה של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי "דוקאביב", בשיתוף "בתים מבפנים". ההקרנה תהיה בנוכחות צאצאיהם של תעשיינים ציוניים, אמנים, מומחים לשימור וחובבי האדריכלות וההיסטוריה של תל־אביב. ״כל מי שדיברתי איתו אי־פעם על הבניין סיפר שהוא סיקרן אותו, נטע זר״, מספרת הבמאית שבחרה ליצור סרט דוקו־אנימציה, כשלדבריה הז׳אנר נבחר כדי ״לפתור קשיים של ויזואליה. זוהי מדיה שמסייעת בתיאור הפנטזיה״.

     

    אין אדם שחולף על פני הבניין ונותר אדיש למראה הבית החריג בגודלו ובצבעו, נטוע נטוש בלב שכונת מגורים בתל־אביב. ״אין בבניין הזה שום דבר תל־אביבי. זה מפעל חרושת, והרי בתל־אביב אין כמעט בתי חרושת. לכן זה דווקא לא סיפור על העיר כי אם דווקא על החריגה ממנה״, אומר אדריכל אמנון בר־אור, האמון על עבודות השיפוץ והשחזור הקפדניות שנעשות בבניין.

     

    ״הבית האדום״ הוא למעשה בית החרושת לטקסטיל "לודז'יה", שהוקם ב־1923. בית החרושת הוקם על ידי קבוצת עולים מלודז׳. אלה בראון, נכדתו של אחד המייסדים, אליעזר בראון, מספרת בסרט כי ״רבים ניסו להפחיד את סבא ואמרו לו שבארץ טרופית חמה אין צורך בגרביים, אבל כולם טעו - ובגדול״. המפעל, שהוקם על ידי בראון ביחד עם שותפיו גוטר, דנציגר, מוזס, שנפרבר וברלינסקי, ייצר גרביים וגרביונים, פרח ושיגשג, ואף מכר לסוריה וללבנון.

     

    חריגותו של הבניין נובעת לא רק מהשימוש שלו כי אם גם בשל צבעו. ״הבעלים הגיעו כאמור מלודז׳ ורצו שבית החרושת ייראה כמו בתי החרושת שם. הוא רצה את הלבנים בצבע אדמה שרופה״, מספר בר־אור. בהיעדר הלבנים המקוריות, נצבעו לבני סיליקט תל־אביביות ועימן נבנה הבניין לשביעות רצונו של העולה החדש מפולין, בעל המפעל.

     

    בשנות ה־30 עבר המפעל לחולון והבניין נמכר והתגלגל לבעלים אחרים. הוא שימש כבית כנסת ולאחר מכן כגלריה לאמנויות עד שננטש ועמד במשך שנים ארוכות סגור ומוזנח. לפני כעשור ניסו הבעלים הקודמים, משפחת קרסו, להסב אותו למשרדים אבל הרעיון נפל בגלל התנגדויות שכנים. כשהוא על סף הרס מוחלט נרכש הבניין על ידי "כרמי הערבה" ומאז הוא בשיקום ושימור לצורך הפיכתו לבית דירות. עיצוב הפנים שלו תוכנן בקפידה על ידי האדריכלית אורלי שרם. 

     

    שבת הקרובה, נחמני 43 ת"א, בשעה 20:30, 21:30, 22:30. הכניסה חופשית. מספר המקומות מוגבל.

     


    פרסום ראשון: 16.05.17 , 19:54
    yed660100