נובמבר 2013. כמה דקות אחרי השעה 11:00 בבוקר נכנס אהרון ברייר לחדר החקירות בתחנת המשטרה בבית־שמש. שבועיים קודם התפוצצה ברעש גדול פרשה שבמרכזה חשד לניסיון להטות את תוצאות הבחירות בעיר, ותחנת המשטרה התמלאה בנחקרים לובשי שחורים וכיפות. "הינך חשוד בכך שמסרת את תעודת הזהות שלך לאחרים על מנת שיצביעו במקומך בבחירות לרשויות המקומיות", הסביר לו רפ"ק אלישע קוגן.
ברייר חתם שהבין את החשד שיוחס לו. "אני רציתי ללכת לבחירות, אבל אני מאוד פוחד ממתקיפים אצלנו בשכונה. זה מאוד מלחיץ", החל לתאר בפני החוקר. "בבוקר הלכתי לתפילה ואחרי התפילה שאלתי אחד אם יש לו עצה, לא זוכר איך הוא נראה, ואז הוא אמר לי שאם ארצה הוא יארגן מישהו שייקח אותי לקלפי, כך שאני אחליף את הלבוש שלי, כאילו לא מכירים אותי בכלל. אחרי שעה מישהו דפק אצלי בדלת, לא זוכר באיזה שעה, ונכנסתי לרכב ושם היה לו לבוש אחר. לבשתי בתוך האוטו כובע ליטאי וחליפה קצרה והוא לקח אותי לקלפי... שם בחרתי וחזרתי חזרה לרכב... החלפתי חזרה באוטו את החליפה שלי והוא לקח אותי הביתה..."
"איך הקלפי נראתה?" נשאל ברייר.
"לא זוכר".
"חלפו בסך הכל שבועיים. אתה לא זוכר איך נראית קלפי?" ניסה קוגן שוב.
"לא זוכר. הייתי לחוץ", אמר ברייר והתקשה להשיב לשאלות אחרות כמו מי ישב בקלפי, כמה אנשים היו שם או כיצד התנהל הליך ההצבעה.
"מהחקירה רואים שלא הצבעת", הטיח בו רפ"ק קוגן. "אדם שהולך להצביע יודע מה התהליך הבסיסי שהוא עובר, יודע כמה פתקים, יודע באיזה צבע. מה תגובתך?"
"הראש שלי לא במקום. אני לא זוכר", השיב ברייר והכחיש בהמשך את הטענה כי העביר את תעודת הזהות שלו לאחרים כדי שיצביעו במקומו.
ובכל זאת, כשנשאל היכן איבד את תעודת הזהות, הוא ידע לתת תשובה. "שכחתי את זה בחליפה ברכב", השיב.
קצת יותר משעה חלפה ולחדרו של החוקר קוגן נכנס יצחק שטרן, אף הוא חרדי מבית־שמש. באופן מפתיע גרסתו הזכירה את זו של ברייר. "אני רציתי להתחפש כי יש אברכים אצלנו שהם עומדים ליד הקלפי ואני מתבייש מהם כשאני מצביע, אז מישהו לקח אותי, אני אפילו לא יודע מי זה. ברכב שלו החלפתי חליפה, לא יודע איזה רכב... שכחתי את תעודת הזהות בחליפה שלו (בעל הרכב — ג"ל) שהשארתי באוטו", תיאר בפני החוקר.
"איך מתנהלת ההצבעה, תתאר לי?" ביקש קוגן.
"לא זוכר בדיוק. הייתי קצת מבולבל, בלי משקפיים", השיב שטרן.
"איך מקבלים פתקים של ההצבעה?"
"הלכתי בלי משקפיים, אני לא זוכר", ענה שטרן וגם לא זכר את צורת סידור הישיבה של חברי ועדת הקלפי, ואפילו לא את השעה שבה הלך להצביע.
ברייר ושטרן — שבסופו של יום לא הוגשו נגדם כתבי אישום — הם לא היחידים שתיארו במשטרה את אותה השתלשלות מופלאה. בזה אחר זה סיפרו נחקרים, כשהגיע תורם לבירור, כיצד החליפו בגדים בתוך רכב שהוביל אותם לקלפי — וכיצד שכחו שם את תעודת הזהות. "ישבתי במושב ליד הנהג ועל הדשבורד הנחתי את תעודת הזהות שלי, וכשירדתי מהאוטו שכחתי לקחת אותה", סיפר במשטרה אדם נוסף, שעל פי תמלילי המשטרה, נחקר פחות משעה אחרי שטרן. שלושה ימים קודם העידו במשטרה עוד ארבעה נחקרים וסיפרו כל אחד בתורו כיצד נכנסו לרכב, לבשו שם חליפה, הצביעו — אלא שאז שכחו לדבריהם ברכב את תעודת הזהות.
עוד קודם לפרשת הטיית הקולות סערו הרוחות סביב מערכת הבחירות בבית־שמש. הקרב על ראשות העיר ועל השליטה בה, בשלהי 2013, נתפסו כמאבק על צביונה של העיר בין האוכלוסייה החרדית לאוכלוסייה החילונית — מה שהוביל לקמפיין בחירות יצרי והפך את בית־שמש לאבן בוחן ליישובים אחרים במדינת ישראל. המאבק הסוער יצא מגבולות בית־שמש ומשך מעורבות של פוליטיקאים בכירים.
נציג ש"ס, משה אבוטבול, הוכרז כמנצח הגדול בקרב על ראשות העיר — אלא שאז התעוררה העיר לגל מעצרים ולתמונות של פעילים חשודים באזיקים שמובלים להארכות מעצר. עתירה הוגשה לביטול תוצאות הבחירות. המנצח אבוטבול התנגד תוך שהוא מבהיר שלא ידוע לו והוא לא היה מעורב במעשים שבוצעו, אלא שבאופן חריג הבקשה נענתה. "התרשמותנו ממכלול הראיות שנאספו בתיק החקירה היא שיש בהן להוכיח... כי התרחשה בבית־שמש תופעה רחבת היקף של הצבעות רבות על ידי מתחזים באמצעות תעודות זהות שאינן שלהם", קבע בית המשפט. "תופעה זו היא ליקוי מהותי היורד לשורש הבחירות, והיא התרחשה בהיקף משמעותי ביותר. ליקוי זה בהיקפו עלול היה כאמור להשפיע על תוצאות הבחירות והוא מקים סמכות, עילה והצדקה לביטול הבחירות".
בבחירות החוזרות ניצח אבוטבול שוב, ונדמה היה שפרשת הזיופים נשכחה. אלא שלפני כמה חודשים, כשלוש שנים לאחר אותן בחירות, הוגשו כתבי אישום. "הנאשמים קשרו קשר להשפיע על תוצאות הבחירות באופן הבא: איסוף שיטתי ומאורגן של תעודות זהות מאנשים שאינם מצביעים מסיבות אידיאולוגיות ואחרות, העברתן לאנשים שיתחזו לבעלי תעודות הזהות ויצביעו באמצעותן למפלגת 'כח' למועצת העיר ולמשה אבוטבול לראשות העיר", נכתב בכתבי האישום.
למרות נחשול הנחקרים באותם ימים, ההתארגנות רחבת ההיקף להטיית מערכת הבחירות והמשאבים הרבים שהושקעו בחקירת הפרשה, שלא ניתן להקל ראש בחומרתה — בסופו של יום הוגשו כתבי אישום נגד שמונה אנשים בלבד: בני הזוג אברהם ויהודית בילר, שבדירתם לפי הנטען נמצאו תעודות זהות רבות, בגדים ששימשו כתחפושות ורשימת כתובות של קלפיות; העיתונאי החרדי מתתיהו פרימוביץ' ודוד תפילינסקי, שפעלו למען בחירתו של ראש העירייה אבוטבול; אהרון שמואל לונדנר ונחום גולדברג, פעילים למען מפלגת "כח", כשאחיו של האחרון הוא חבר מועצה מטעם אותה סיעה; וישראל מרמורשטיין ומשה אקשטיין, שלפי כתב האישום לקחו חלק באותה התארגנות של איסוף תעודות זהות.
נגד כל יתר הנחקרים — ובהם העשרות שנחשדו כי מסרו את תעודות הזהות שלהם לאחרים כדי שיצביעו במקומם — לא הוגשו כתבי אישום. מהפרקליטות הובהר השבוע כי גם לא יוגשו נגדם כתבי אישום כיוון שהוחלט להתמקד בדרגים הארגוניים, כהגדרתה.
ובכל זאת, חומרי החקירה שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" חושפים את שהתרחש מאחורי הקלעים באותן בחירות דרמטיות בבית־שמש: עדויות השוטרים על כך שהוכו וספגו נאצות כשניסו לעצור את החשודים במעורבות באותה הונאת בחירות; נחשול החשודים שהוזמנו לחדרי החקירות ובזה אחר זה סיפקו גרסאות מופלאות דומות; הנשים שהעידו כי מסרו לבעליהן את תעודות הזהות שלהן, כי הן "עושות מה שהבעל אומר"; והכחשותיו והעימות במשטרה של יעקב פרוש, בנו של סגן שר החינוך, שברכב שבבעלותו נתפסו תעודות זהות רבות.
יותר מהכל ובאופן שככל הנראה אמור להדאיג את כולנו, תמלילי החקירות מלמדים על הקלות שבה ניתן לפגוע בבחירות דמוקרטיות במדינת ישראל, ואולי גם על הדרך שבה ניתן לצאת מחשדות על מעורבות בפעילות כזו בלא כלום.
"צעקנו: משטרה"
המידע המודיעיני ביום הבחירות לא הפסיק לזרום: כבר בשעות הצהריים פשטה המשטרה של שתי דירות בבית־שמש. מאוחר יותר הגיע מידע מדויק שהצביע על מכונית סקודה, ועל שתי דירות ברחוב אור שמח המזוהה עם האוכלוסייה החרדית.
השוטר מתי חוג'ה היה חלק מצוות משטרתי שנשלח אל הרכב. "התבקשנו לבצע מעצר על נהג רכב מסוג סקודה כסופה, שאמורה להגיע בדקות הקרובות לרחוב אור שמח 14", ציין חוג'ה בדוח הפעולה שמילא לאחר האירוע ושהגיע לידינו.
השוטרים לא נאלצו להמתין זמן רב עד להופעת הסקודה וסימנו לו לעצור. אלא שלפי דוח הפעולה, הנהג, חרדי בשם אהרון שמואל לונדנר, נצפה משליך לפח קרוב כמה פריטים. "צעקתי לו, 'מה אתה עושה?'" שיחזר חוג'ה בדוח והוסיף כי היו אלה שמונה תעודות זהות ודרכון אחד.
לונדנר נעצר, ובמקום נוצרה התקהלות. "בשלב זה העצור הניף את ידו לכיוון פניי, שיחרר את ידו מידיי וניסה להימלט תוך כדי שהוא רץ", תיאר חוג'ה בדוח, "אני רצתי אחרי העצור כשני מטרים לערך וחבקתי את גופו עם ידיי. בשלב זה ההמון החל להתפרע, לתקוף אותי, למשוך בבגדיי ולהכות בי בחוזקה ולנסות לשחרר את העצור תוך שההמון צועק, 'נאצים, תלכו מפה'. בשלב זה הגיע כוח מג"ב ופיזרו את ההמון".
בדוח צוין כי בתשאול ראשוני שנערך ללונדנר ציין האחרון שהתבקש להעביר את הרכב ותכולתו "לידי הכתובת איפה שתפסתם אותי". בחיפוש שנערך בסקודה התגלה, לפי הדוח, ארגז עם 31 תעודות זהות נוספות.
באותו זמן פשט כוח משטרה אחר על שתי דירות בבניין הסמוך ונתקל גם הוא בהתנגדות. "ניגשנו לדירה, הדלת הייתה פתוחה, ובתוך הדירה כ־20 חרדים לערך", כתב בדוח הפעולה השוטר בוריס שקולניק. "ברגע שהבינו הנוכחים בדירה כי מדובר בכוח משטרה שהגיע למקום, התחילה נהירה החוצה, תוך שההמון דוחף אותנו ואין באפשרותנו להשתלט עליו... נשארו שלושה אנשים ובהזדמנות הראשונה שהייתה לנו נעלנו את הדלת מאחורינו". על השולחן בסלון, לפי הדוח, היו מונחות תעודות זהות רבות.
כוח משטרה נוסף נכנס לדירתם של בני הזוג יהודית ואברהם בילר. "דפקנו על דלת הבית. פתח איש כבן ארבעים לערך לחייו, חרדי... צעקתי, 'משטרה, כולם לעמוד במקום'", כתב רס"ל אבנר ששון בדוח. "על השולחן במרכז הסלון הבחנתי במספר גדול של תעודות זהות... את כל התעודות־זהות יחד עם כארבעה דפים שהיו על תעודות הזהות, שעליהם היה מספר רשימות של קלפיות, רחובות ומספרי בתים, הכנסתי לשקית שחורה סגולה שהייתה במקום. החבאתי אותה מתחת לחולצה כדי שבמקרה ונצא לרכב לא ינסו לחטוף לי את השקית".
בדוחות המשטרה מוזכרות "תחפושות", שנמצאו בסמוך לתעודות הזהות. "שאלתי את בעלת הבית העונה לשם יהודית (בילר — ג"ל) של מי התחפושות והמשקפיים שעל השולחן? ויהודית השיבה לי, 'לא יודעת'", ציין רס"ל אביחי תישבי.
בפעילות המשטרה, לפי כתב האישום, נאספו לפחות 150 תעודות זהות, ולצידן מטפחות ראש, כובעים ומשקפי שמש, ו"על תעודות הזהות הודבקה מדבקה עם שם הקלפי ומספרה, כדי ליידע את המתחזה היכן להצביע".
הפעילות המשטרתית ברחוב אור שמח הביאה להתקהלות ספונטנית של תושבים. במקום נכח גם העיתונאי המקומי מתתיהו פרימוביץ', שפעל באותם הימים למען בחירתו של אבוטבול לראש העירייה. במשטרה העיד כי כעיתונאי קיבל מידע על התרחשות ולכן הגיע למקום. "ראיתי שם שוטרים נאבקים עם מישהו ומהומת עולם ואמרו שנתפסו בדירה תעודות זהות..." סיפר פרימוביץ' במשטרה.
"כיצד תסביר את העובדה שמיד עם פשיטת המשטרה, ממש באותן דקות, אתה שולח מסרון לדוד תפילינסקי בזו הלשון: 'תפסו אותנו תביא חבר'ה למקום דחוף'", נשאל על ידי אחד החוקרים.
"לא זוכר דבר כזה", השיב פרימוביץ', ומאוחר יותר טען: "אנשים ביקשו ממני לערוך שיחות מהטלפון שלי ואני נתתי להם. אני לא זוכר כמה אנשים, אולי שניים או שלושה... יש המון אברכים ללא טלפונים אישיים וכשאדם מבקש ממך לבצע שיחה זה דבר נפוץ במגזר החרדי... אין לי מושג מי שלח את הסמס". בין לבין חזר והבהיר: "אין לי שום קשר לנושא הזיופים".
גם תפילינסקי עצמו הכחיש קשר לאותו מסרון. "יכול להיות שנשלח אליי, אני לא זוכר דבר כזה", העיד.
ולמרות הכחשות שניהם, בכתב האישום שהוגש נגד פרימוביץ' ותפילינסקי נטען כי הם "פעלו להנעת הפעילות — הבאת תעודות זהות ובמקביל הבאת אנשים שיתחזו לבעלי תעודות הזהות ויצביעו באמצעותן".
סקודת המריבה
רבים מהמעורבים בפרשה פעלו, כאמור, עבור מפלגת "כח" החרדית, שנוסדה כמה חודשים קודם. עם מייסדי אותה סיעה נמנה מאיר פרוש, סגן שר החינוך כיום ומבכירי מפלגת יהדות התורה.
אחד מאנשי מנגנון מפלגת "כח" העיד במשטרה, למשל, כי פרוש היה זה שהביא אותו למטה. "בעברי עבדתי במערכות בחירות שונות בתפקידים של ארגון וסדר במטות הבחירות של מפלגת אגודת ישראל", סיפר. "ח"כ מאיר פרוש הוא ידידי משכבר הימים וקרא לי לאחר החגים ואמר לי שיש התארגנות של מפלגה חדשה בבית־שמש ששמה 'כח'... וביקש ממני לבדוק אפשרות להצטרף למטה הבחירות במהלך חודש הבחירות. לא דובר על תשלום מאחר שאני מכיר ומוקיר את פועלו של הרב פרוש, ולאחר ששקלתי את הדברים וקיבלתי אישור ממקום עבודתי לחופשה חלקית בחודש זה, נעניתי לאתגר וחזרתי לרב פרוש עם תשובה חיובית".
עד אחר העריך במשטרה כי פרוש היה אמור לדעת על אותה התארגנות אסורה. "ח"כ מאיר פרוש לא היה נותן למפלגה שלו לרוץ אם לא היה יודע מאיפה הכיוון שמגיעים שני מנדטים. הם היו צריכים להסביר לו איך מביאים שני מנדטים. זה לא ידיעה שאני יכול להוכיח, אבל אצלי זה ידיעה ברורה", אמר.
סגן השר פרוש לא התבקש להעיד במשטרה — דבר שאי־אפשר להגיד על בנו. זוכרים את מכונית הסקודה שנתפסה ברחוב אור שמח עם תעודות הזהות? החקירה העלתה כי הרכב שייך ליעקב פרוש, בנו של סגן השר ואיש העיתון החרדי "המבשר".
אמנם אחיו ישראל התמודד וזכה באותה מערכת בחירות בראשות העיר אלעד, אלא שאת יום הבחירות העביר יעקב פרוש דווקא בבית־שמש. "מי זו מפלגת 'כח'"? נשאל הבן יעקב בחקירתו. "זו סיעת בת של יהדות התורה", השיב.
"שיש יש לך עניין בניצחונם או בניצחון יהדות התורה?" נשאל.
"לי היה עניין בניצחונם של 'כח' בבית־שמש. במקומות אחרים זה יהדות התורה", השיב והבהיר עוד קודם כי "כמסייע לאבא שלי מאיר פרוש, שהינו פעיל פוליטי, ולסיעת יהדות התורה, במהלך החודש האחרון התנדבתי כפעיל במספר ערים".
יעקב פרוש העיד כי במסגרת עזרתו בבחירות נידב את רכבו. "ראיתי שמחפשים רכבים מתנדבים שיעזרו ביום הבחירות, אמרתי שהרכב שלי פנוי מהבוקר עד הלילה... באו לקחת את הרכב מרחוב בן יאיר. אני עמדתי ברחוב בן יאיר באמצע שיחת טלפון במרחק של כעשרה מטרים מהרכב שלי, ואז הגיעו אליי שלושה אנשים", סיפר.
לדבריו, מבין השלושה הכיר רק את לונדנר, מישיבה שבה למד. "את מפתחות הרכב נתתי ללונדנר. משם אני נסעתי למטה והייתי שם כל היום, לדרבן, ולעבודה במטה הבחירות. בשעות הערב שמעתי שיש בלגן ברחוב אור שמח ואז מישהו שאני לא זוכר סיפר לי שגררו לי את הרכב מאיפה שעצרו את האנשים".
פרוש הכחיש כל קשר לתעודות הזהות שנמצאו ברכב. "מי נתן את ההנחיה לאסוף תעודות זהות מבעליהן?" נשאל בהמשך והשיב: "אני לא מכיר דבר כזה. אם הייתי שומע כזה דבר הייתי מגנה את זה כי זה עושה שם רע למפלגה... אוי ואבוי אם היה כזה דבר".
"אולי אבא שלך שהוא בעל הבית של אגודת ישראל נתן את ההוראה הזו?" נשאל.
"א', הוא לא בעל בית יחיד של המפלגה. ב', אין סיכוי שהוא מתקרב לדבר שהוא חשוד או פלילי. הוא כבר 30 שנה במערכת והוא אדם נקי", אמר יעקב פרוש והבהיר, "אני מכחיש שאני קשור לכל הסיפור של ביצוע עבירה פלילית".
בהמשך ביצעו החוקרים עימות בין פרוש הבן, בעל הרכב, לבין לונדנר, שנתפס נוהג ברכב. לונדנר נשאל אם ראה את יעקב פרוש ביום הבחירות. "בן אדם שאתה לא מכיר, קשה לדעת אם ראית או לא", ענה והשיב בשלילה כשנשאל אם קיבל את מפתחות הרכב מפרוש.
"מה אתה אומר על מה שאתה שומע?" הפנה החוקר דוד כהן שאלה לפרוש הבן.
"אני נדהם", השיב יעקב פרוש.
"אתה נדהם מזה שהוא אומר שלא קיבל ממך מפתחות?" ביקש כהן להבין.
פרוש: "כן".
"מהיכן תעודות הזהות שנתפסו ברכב שבו נהגת?" כיוון כהן את השאלה ללונדנר.
לונדנר: "צריך לשאול את בעל הרכב".
"זה פשוט מדהים", הגיב פרוש, "שככה להעז מצח ולשקר. זה אולי קשור אליו. לא אליי. אני נותן רכב בבוקר למטה כמו שאמרתי ואין לי מושג מה עושים איתו במהלך היום, ולהגיד שיש לי תעודות זהות שלא שלי, לא היה ולא נברא".
עוד באותו היום ביקש לונדנר — שמבין השניים רק נגדו הוגש, כאמור, כתב אישום — למסור גרסה חדשה לדברים. "אני מבקש להתנצל על הפגיעה במשטרה באופן כללי ובחוקר על כך שלא מסרתי את גרסתי האמיתית מלכתחילה ונאלצתי לשקר", אמר וטען כי פעל כך בשל עצה שקיבל.
בהמשך העיד לונדנר כי אכן קיבל את מפתחות הרכב מפרוש הבן, וכי לקח חלק באיסוף תעודות הזהות. לדבריו, נציג מסיעת "כח" דיבר איתו על גמול כספי עבור חלקו. הוא הוסיף בעדותו כי עוד לפני שנתפס בידי המשטרה החליט להפסיק את פעילותו — זאת לאחר שגילה לדבריו שישנם אחרים הפועלים במקביל אליו, כך שיהיה קשה לו להוכיח לכמה כסף הוא זכאי.
"הרגשתי בגידה עצומה", סיפר לשוטרים, וגילה כי כשניסה לברר את העניין חטף צעקות באחת מדירות המסתור. "צעקתי: מי אחראי כאן? ענה לי אחד ג'ינג'י, 'תסתלק מכאן עכשיו'. העלבון שלי היה עצום".
"מה שבעלי אומר"
תמלילי החקירות מלמדים כי הימים שלאחר הבחירות בבית־שמש היו מלאי עבודה עבור חוקרי המשטרה. הגרסאות שנשמעו היו פעמים רבות מפתיעות: לא מעט סיפרו, למשל, כי מסרו את תעודות הזהות שלהם לפיקדון אצל "אנשים שלא הכירו" בשל חשש מגניבה.
"היכן תעודת הזהות שלך?" נשאל מ' (השם המלא שמור במערכת — ג"ל), תושב העיר, שנחקר בחשד לסיוע להצבעה שלא כחוק.
"אני מסרתי אותה למישהו שאני לא מכיר", השיב.
"כיצד אתה נותן לאדם שאתה לא מכיר תעודת זהות?" תהה החוקר.
"נראה לי אמין", השיב מ'. "אני נתתי לו את התעודת־זהות לשמור עליה כי אנשים מפחדים שיגנבו לי את תעודת הזהות כדי למנוע ממני להצביע כי אני בסביבה שלנו יש קנאים. אני אישית לא קנאי ורציתי להצביע ולכן הלכתי להצביע". לדבריו, את תעודת הזהות לא קיבל בחזרה ולכן הלך בשעות הערב להצביע עם דרכון.
באותו היום נחקר א' והצהיר גם הוא שהפקיד את תעודת הזהות שלו ביום הבחירות, "כי יש אצלנו בעדה קיצוניים שמסוגלים לגנוב לנו את תעודות הזהות".
החוקרים ביקשו לברר למי מסר את תעודת הזהות. "לגבר שאני לא זוכר את שמו ואני גם לא זוכר איך הוא נראה ואני גם לא יודע אם הוא רשם אותי", אמר א' והוסיף כי לבסוף הצביע עם דרכונו.
"תסביר לי איך אתה חושש שקיצוניים יגנבו לך את תעודת הזהות, אבל לא חושש לגורל הדרכון?" שאל החוקר.
"הדרכון שלי בבית, ותעודת הזהות נמצאת עליי קבוע. אני לא יכול להסתדר בלעדיה ואני הולך איתה תמיד".
אלא שהחוקרים התקשו להבין. "אתה כבר שבועיים בלי תעודת זהות, איך אתה מסתדר?" שאלו.
"אתה רואה? אני לא צריך אותה. לא הלכתי לשום מקום שהצריך אותה", השיב א'.
היו גם נשים, שתעודות הזהות שלהן הגיעו אל אנשים שלא הכירו. גם כאן נשמעו לא פעם גרסאות דומות זו לזו. "בערב לפני הבחירות בעלי ביקש את תעודת הזהות שלי, ויגיד לי מחר מה לעשות", סיפרה ב'.
"התכוונת להצביע?" היא נשאלה.
"לא יודעת. מה שבעלי אומר לי", השיבה.
"מה בעלך עשה עם תעודות הזהות? האם מסר אותה למישהו?" נשאלה שוב. "לא יודעת, אין לי מושג... אני לא מתחרטת על זה שאני סומכת על בעלי", ענתה.
גם מ' מסרה גרסה דומה. "אני לא הבאתי לאף אחד את התעודת־זהות שלי להצביע במקומי... בעלי נתן את תעודת הזהות שלי. אני לא יודעת למי הוא נתן אותה... מקובל עליי מה שהוא עושה", העידה במשטרה.
משה אקשטיין — חסיד סאטמר ואחד משמונת הנאשמים בפרשה — סיפר במשטרה כי התבקש "להביא תעודות זהות של כמה שיותר חברים".
"מי אמר לך מה לומר במשטרה?" הוא נשאל במהלך חקירתו. "הייתה דרשה בבית כנסת..." השיב אקשטיין, "אבל אני לא הייתי שם, שמעתי מחברים שאמרו להגיד שנתנו את התעודות־זהות כדי שיבואו לקחת אותן להצביע אחר כך בלילה, ובינתיים שימסרו את התעודת־זהות לפיקדון, כדי שלא יגנבו להם אותה".
בסופו של יום, כאמור, נגד איש מאלו ש"שכחו" את תעודות הזהות או מסרו אותן ל"אנשים שלא הכירו" לא הוגש כתב אישום. מעבר לכך, ולמרות חומרתה של הפרשה, גם לאחר יותר משלוש שנים נראה כי המשטרה לא הצליחה להצביע על זהותם של ראשי ההתארגנות.
בפרקליטות מחוז ירושלים מסרו בתגובה: "לאחר בחינת חומר הראיות בתיק, הוחלט על הגשת כתבי אישום נגד שמונה נאשמים שהיו מעורבים ברמות הארגוניות של הזיוף והמרמה הקשורים בבחירות בעיריית בית־שמש. יצוין כי במסגרת החקירה נתפסו יותר מ־150 תעודות זהות. לגבי חלק מבעלי תעודות הזהות שנתפסו התגלה קושי להוכיח ברף הנדרש במשפט פלילי את מודעותם לביצוע העבירה, ועל כן הוחלט להתמקד, הן בחקירה והן בהגשת כתבי האישום, בדרגים הארגוניים של המרמה המתוכננת ולא בבעלי תעודות הזהות". עוד הובהר מהפרקליטות כי טרם התקבלה החלטה בעניינם של עשרות הנחקרים שאינם נכללים בכתבי האישום. •
תגובות: מכחישים את הטענות
עורכי הדין גיל דחוח וגלית רוטנברג מסרו בשם בני הזוג אברהם ויהודית בילר: "הפריטים שנמצאו בביתם של בני הזוג בילר אינם קשורים למנגנון הנטען של פגיעה בטוהר הבחירות בבית־שמש, נמסרו הסברים שמנתקים אותם ממנגנון זה. בני הזוג בילר לא היו מעורבים בכל התחזות או סיוע להתחזות מצד המצביעים, והראיות מצביעות על כך שאין כל היכרות בינם לבין יתר הנאשמים והחשודים, או בין המעורבים שהצביעו בבחירות, לכאורה בניגוד לדין".
עו"ד אלי מויאל מסר בשם משה אקשטיין: "מרשי מכחיש מכל וכל את הטענות שהועלו נגדו בכתב האישום, ולא קשר קשר עם אף גורם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. מחומר הראיות עולה תמונה שונה מזו שהוצגה על ידי המדינה בכתב האישום".
עו"ד עדי כרמלי מסר בשם אהרון שמואל לונדנר וישראל מרמורשטיין: "מדובר בפרשה סבוכה שמתאפיינת בחקירה שהתנהלה באופן רשלני, מגמתי ועם מחדלים. להגנה טענות מקדמיות רבות והם יופנו לבית המשפט בדרך המקובלת".
עורכי הדין עמית חדד ואושר רובינגר מסרו בשם דוד תפילינסקי: "מרשנו לא נטל חלק בפעילות לאיסוף תעודות זהות מאנשים שאינם מצביעים בבחירות בבית־שמש, כדי שאחרים יצביעו בשמם. איננו יכולים להציג את מלוא הגנתנו במסגרת תגובה זו, אולם אין ספק כי לאחר שבית המשפט ייחשף לחומר הראיות הוא יגיע למסקנה שלפיה לא נפל רבב במעשיו".
עו"ד דבורה אטיה מסרה בשם מתתיהו פרימוביץ', כי הוא "לא נטל חלק ולא מעורב באירוע כלשהו הקשור לפרשה זו".
נחום גולדברג מסר: "לטענות נגדי בכתב האישום אין קשר למציאות. אינני קשור לזיופים ולא היה לי קשר לאף אחד מהנאשמים".
יעקב פרוש, בנו של סגן שר החינוך, מסר בתגובה: "אני אדם פרטי, שעזר במטה הבחירות, אך לא היה לי כל קשר, לא בידיעה או בשמיעה, לעבירות הנטענות. מסרתי את גרסתי במקום שנדרשתי לכך ונמצאתי דובר אמת".
מלשכת סגן השר מאיר פרוש נמסר: "סגן השר היה אחד מהמייסדים הבולטים של סיעת 'כח'. מר פרוש לא התבקש למסור עדות ואף לא נחקר במשטרה בעניין זה, עובדות אלה מדברות בעד עצמן. לסגן השר אין ולא היה קשר לפרשת זיוף הבחירות לכאורה".
אהרון ברייר ויצחק שטרן העדיפו שלא להתייחס לדברים.
