כל אנשי הנשיא מגיעים בדרך כלל לעבודה בשעה שמונה בבוקר. אולם באחרונה הם גם סידרו ביניהם "תורנות טוויטר". אחד מהם מתייצב בשעה שש ליד מחשב במצב של כוננות ספיגה לקראת ציוצי הנשיא המתחילים בדרך כלל לקראת השעה שבע. לפעמים זה קורה קצת לפני, כשהנשיא מתעורר, לובש את החלוק, וברקע פועל מכשיר הטלוויזיה על אחד מערוצי הכבלים. הנשיא הפעלתן לא ממש מכיר - וגם לא ממש אכפת לו - את היוזמה של אנשיו שמתרוצצים מאחוריו ונערכים להדוף תגובות, ולהתכונן להסברים בין ציוץ אחד לשני.
"בשעות הללו של הבוקר, כשאני במשמרת", סיפר לי אחד היועצים בבית הלבן, "אני מרגיש איך לאט־לאט השיער שלי הולך ומלבין. אנחנו אף פעם לא יודעים מהיכן זה יבוא, מי אמר לו משהו, מי ניסה לגרור אותו לאיזו מריבה. הוא מצייץ ומדבר בטלפון עם חברים שלו מניו־יורק. לפעמים הוא מצלצל אליהם באמצע הלילה ומעיר אותם כדי לשאול מה הם חושבים על הכתב הזה או הכתבת ההיא, וכך מחמם את עצמו לקראת יום העבודה. הבקרים שלנו הפכו לסיוט, וזה עוד בלי לתאר איך מתנהל יום העבודה עצמו".
עיתונאים שהתגודדו בבית הלבן ביום שני בערב, ודרשו תשובות על הסקופ המרעיש של השבוע מכיוון ה"וושינגטון פוסט", לפיו הנשיא טראמפ הדליף בטעות מידע מודיעיני לשר החוץ הרוסי, שמעו לפתע צעקות רמות. הם הגיעו מכיוון חדר הקבינט המהודר, שבו מתכנסות לרוב ישיבות ממשלה בראשות הנשיא. אל החדר נכנסו בחטף היועץ הבכיר סטיב באנון, הידוע במזגו החם, והדובר שון ספייסר וצוותו, והחלו לצרוח זה על זה בעודם תוהים איך להתאושש מהמהלומה שנחתה עליהם מכיוון ה"פוסט".
ביממה הטרופה שלאחר מכן ישלימו כלי התקשורת המתחרים ל"פוסט", עם תאוות סקופים משלהם, את הסיפור הלא ייאמן: לפי התקשורת האמריקאית, מדובר במידע מודיעיני שהגיע מישראל, שהביא לכאורה לסיכון מרגל ישראלי בסוריה המוטמע בדאעש.
"כבר כמה שבועות, אם לא חודשים, אני מרגיש שאני עובד בקן הקוקייה", אמר לי כתב בכיר בבית הלבן. "אולי יותר נכון לומר שכל בוקר מחדש אני עולה על רכבת שדים. בממשל הזה, מקום העבודה שלי הפך להיות מוכה שיגעון".
מה נאמר בדיוק בצרחות בחדר הקבינט לא היה ברור לעיתונאים שהאזינו בחוץ בדממה. שרה האקבי סנדרס, סגנית הדובר שזוכה לאחרונה להרבה יותר מחמאות מהבוס שלה ספייסר, אמרה לכתבים "לא זכור לי שהיו צעקות". דקות אחדות לאחר מכן הגיח מאחד החדרים היועץ לביטחון לאומי, ה.ר מקמאסטר, ופסע לעבר קבוצת עיתונאים שהמתינה בשביל המוביל לכניסה לבית הלבן. "הסיפור לא נכון", הוא אמר ולאחר פחות מדקה נעלם כלעומת שבא. הצועקים כנראה לא ידעו איך בדיוק לטפל במשבר והחליטו לשלוח את האיש שנתפס כחוליה האמינה והשקולה בממשל, אבל זה כמובן לא עזר. כעבור 12 שעות הנשיא עצמו, בשעה 7 בבוקר, הפריך גרסה זו כשצייץ, כמובן מבלי להתייעץ עם איש, שהוא אכן שיתף את המידע. "זו זכותי, אני הנשיא".
מלחמת גזירים
הרבה גבות הורמו בוושינגטון בשבוע שעבר כששר החוץ הרוסי לברוב והשגריר הרוסי בוושינגטון פסעו לעבר החדר הסגלגל. זה קרה יום אחד בלבד אחרי שטראמפ פיטר את ראש האף־בי־איי, ג'יימס קומי, האיש שעמד בראש החקירה על המעורבות הרוסית בקמפיין טראמפ לנשיאות. "הייתה לי שיחת טלפון עם פוטין והוא ביקש ממני שאפגוש אותם", אמר אז טראמפ בראיון. "מה ציפיתם שאגיד? לא?" לחדר הסגור נכנס גם צלם רוסי, עם כל הציוד שלו, בעוד העיתונאים האמריקאים ההמומים נותרו בחוץ.
"אין נוהלי עבודה מסודרים", תיאר לי יועץ בבית הלבן. "כל אחד יכול להיכנס לחדר הסגלגל ולהניח מסמך על שולחן הנשיא. מדובר בנשיא שלא קורא מידע באופן רציף, שאין לו סבלנות לפרטים, והאחרון שלוחש על אוזנו או מניח לו גזיר עיתון על השולחן יכול להפוך את דעתו ולגרום לו לשנות מדיניות, לבטל פגישות, לנזוף באנשים. היועצים כבר רגילים שהוא מטלפן אליהם ומתפרץ, כמו שהתרגלו לראות אותו צורח על מכשיר הטלוויזיה כשמדווחים על כישלון שלו, או מדליפים מידע שאיננו לרוחו".
לדונלד טראמפ היו הרבה שבועות סוערים בבית הלבן, אבל זה כמו האחרון הכיל בתוכו, לפחות לדעתם של משפטנים מסוימים, את מה שהם מכנים "סיבה להדחה". פרשת הדלפת המידע לרוסים, בין אם היא קשורה לישראל או לא, היא עוד הצרה הקטנה שלו. "הוא בכלל לא ידע מה המקור למידע", אמר מקמאסטר כעבור יממה לעיתונאים, כשכבר לא היה אפשר לפטור אותם בהכחשה בהולה. בכל מקרה כרגע לא ברור מה יותר גרוע: שהנשיא לא הבין מה הוא עושה ולא היה אכפת לו, או שבאמת לא מעניינות אותו ההשלכות של אקט כזה. אם יש אפשרות להשוויץ ולקרוץ לרוסים - למה לא?
ובעוד הבית הלבן מתמודד עם הסיפור הרוסי, יצא פגז תקשורתי אחר: מקורבי קומי המפוטר מסרו ל"ניו־יורק טיימס" כי הנשיא ביקש ממנו, לא פחות ולא יותר, להפסיק את החקירה בנושא היועץ לביטחון לאומי הקודם מייקל פלין, קצת לפני שזה נאלץ לפרוש בגלל קשרים אסורים עם הרוסים. קומי שהיה אז כל כך מזועזע משיחה זאת, כתב בעקבותיה מזכר שבו העלה את הדברים, ושיתף אותו בהמשך עם צמרת האף־בי־איי.
אם אכן יש תיעוד שהנשיא ביקש מראש הבולשת להפסיק חקירה שעלולה להוביל אליו, זה בגדר שיבוש הליכי חקירה. זה בדיוק הסעיף שעמד במרכז הליך ההדחה נגד ניקסון - שבסוף התפטר, לא הודח, אם כי הוא הבין כי לשם מועדות פניו - והיה גם סעיף מרכזי בניסיונות להדיח את קלינטון בפרשת מוניקה לוינסקי.
לרפובליקנים יש רוב מוצק בסנאט ובבית הנבחרים, ובלי עריקה מסיבית מצידם מהלך ההדחה לא יתאפשר. אבל הצרות ממשיכות להיערם מבחינת טראמפ, ולא מן הנמנע שבקרוב תגיע המסה הקריטית. ערב נסיעתו לסעודיה, הודיע באופן פתאומי משרד המשפטים כי מינה חוקר מיוחד לפרשת המעורבות של קמפיין טראמפ עם הרוסים: רוברט מולר, לשעבר ראש האף־בי־איי, שבעבר ניצח על חקירות רגישות ומתוקשרות כגון חקירת אסון לוקרבי. מול איש כזה, יתקשו לטייח חקירה. זהו חלום בלהות מבחינת טראמפ. ההדחה, שעליה דיברו הדמוקרטים רק בחדרי חדרים ובעיקר כמשאלת לב, הולכת והופכת לאפשרות מעשית.
מערב ירושלים תחילה
במסגרת מרוץ הסקופים מהבית הלבן, הוקדש אחד הדיווחים של ה"ניו־יורק טיימס" למצב רוחו הקודר של הנשיא בשבוע החולף. הפעם כשהטיח בזעם ביועציו הנבוכים שהם "חדלי אישים" הוא לא חסך את שבטו גם ממי שנחשב עד כה לבבת עינו: חתנו היהודי ג'ארד קושנר. קושנר היה אחד התומכים הקולניים והנלהבים בפיטורי קומי. טראמפ הקשיב לו וחשב שהוא יקבל תשואות על המהלך. היום שניהם אולי מצטערים על כך.
אותו קושנר הוא אחד מעמודי התווך של ארגון מסעו הראשון של הנשיא מחוץ לגבולות ארצות־הברית, מסע שאותו טראמפ עצמו מכנה כבר כעת "היסטורי". טראמפ ביקש מיועציו ומקושנר להכין עבורו תוכניות גרנדיוזיות "שיראו לעולם שהוא יותר טוב מאובמה, שהוא מצליח לעשות את מה שאובמה לא הצליח". בתחילה טראמפ רצה מאוד לשאת נאום במצדה, מקום שעליו שמע לראשונה מחבר יהודי בניו־יורק. כבר ב־2011, הרבה לפני שהיה נשיא, בדק טראמפ אפשרות לקיים שם את טקס "מיס יוניברס" שהיה אז בבעלותו. התוכנית ההיא נפלה, וכאשר החל טראמפ בהכנות לביקור הוא התעקש שיעמידו לרשותו את האתר, כדי שיוכל לצאת משם בשאגה גדולה לשלום באזור. אלא שגם התוכנית שלו לנאום שם כנשיא בוטלה כמעט באותו חיפזון שבה אורגנה, כנראה בגלל החום הכבד.
לא במקרה בחר טראמפ בריאד שבסעודיה כתחנה הראשונה שלו מחוץ לאמריקה: הוא רצה לתת לסעודים כבוד, וגם להוכיח שהוא מקובל עליהם הרבה יותר מאובמה, אליו הוא מרבה להשוות את עצמו - באופן שתואר לא אחת על ידי יועציו כ"אובססיבי".
גורם בבית הלבן אמר ל"ידיעות אחרונות" כי טראמפ כבר הגיע להסכמות בשיחות עם הסעודים, והם מוכנים לצעדי פיוס מרחיקי לכת כלפי ישראל במטרה לקדם שלום אזורי, בכפוף להתקדמות משמעותית בסוגיה הפלסטינית. תוכניתו הגדולה היא להקים קואליציה של מדינות מוסלמיות סוניות נגד דאעש, וכדי לרתום את כולם למשימה הוא הבטיח לסעודים שיביא עסקת שלום עם ישראל. לפי המידע, הנשיא הבטיח להם הרבה נשק, וגם שיאמץ חלקים נרחבים מהיוזמה הסעודית. בדיונים בין האמריקאים לסעודים היו גם כמה הבטחות שאליהן עדיין לא התחייבו הסעודים, כמו חיזוק היחסים עם ישראל בתחומים שונים, ומתן אישור של בית המלוכה לטיסות ישראליות מעל המרחב האווירי הסעודי. כל זה כדי להגיע לנקודה שבה טראמפ יציג את "הדיל האולטימטיבי" בין ישראל והפלסטינים, ובמקביל סעודיה תסכים לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
בין ניסיונותיו של טראמפ לשוות למסעו הראשון כנשיא נופך חגיגי והיסטורי הוא ביקש לארגן טיסה רשמית של עיתונאים שילוו את מסעו. אלא שגם כאן ההצלחה נתונה בספק. כך למשל אני, ועיתונאי ישראלי נוסף, קיבלנו את כל האישורים הנדרשים מהבית הלבן כדי להצטרף למטוס הרשמי. אך שעות לפני ההמראה הודיעו הסעודים לבית הלבן שלא ינפיקו ויזה לשני העיתונאים הישראלים. לפני עשור, כשליוויתי את הנשיא בוש למסעו בריאד, לא הייתה לסעודים בעיה לראות כתבת ישראלית על אדמתם. הפעם, עשו הסעודים לטראמפ ולאנשיו "נה בעין", ועוד ברגע האחרון.
ומה לגבי השגרירות? כפי שפורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות" לפני כחודש, טראמפ חזר בו מהבטחת הבחירות והחליט לא להעביר בינתיים את השגרירות האמריקאית לירושלים, אבל כן מתכוון להכיר בירושלים כבירת ישראל. גם זה עומד להשתבש נוכח הלחץ המסיבי מצד סעודיה, ירדן ומדינות מוסלמיות אחרות. לפי מקור בממשל, עתה עובדים בבית הלבן על נוסח שיאפשר לנשיא להכיר בירושלים המערבית כבירת ישראל, ולהשאיר את נושא מזרח ירושלים עד למשא ומתן בין ישראל והפלסטינים.
בינתיים התפתל הבית הלבן אפילו בנושא שאמור להיות קונצנזוס בין ישראל לארצות־הברית - הכותל. זאת לאחר הדיווח שדיפלומטים אמריקאים סירבו לכך שישראלים יסיירו איתם שם בטענה שמדובר בשטח של "הגדה המערבית". מקמאסטר התעלם פעמיים במסיבת עיתונאים מהשאלה אם הכותל הוא חלק מישראל, והגדיל לעשות שון ספייסר אחריו כשאמר בתדרוכו: "ברור שהכותל הוא חלק מירושלים". הנה אמירה אחת שעליה מסכימים כולם, גם הפלסטינים.
במצב הזה טראמפ מגיע לכאן כנשיא מוחלש, שגם יתקשה ללחוץ על נתניהו. טראמפ הזיק לישראל כאשר חשף מידע מסווג, וממשלתה רואה את עצמה עכשיו כקורבן. היא צריכה לקבל ממנו ליטוף מדיני, לא בולדוזר על הראש. לכן מבחינתו לפחות, קשה לראות איך טראמפ ייצא מהמסע הזה עם תוצאות של ממש. ביממה שלפני טיסתו, כך נודע לי, לא כולם בבית הלבן מסכימים שצריך לקיים אותו בכלל.
"זה יכול להיות כמו המסע של קלינטון למוסקבה ולצפון אירלנד", אמר לי כתב ותיק בבית הלבן. "הוא נסע במשימת שלום, אבל התקשורת רק שאלה על מוניקה לוינסקי, כי זאת הפרשה שהייתה על הפרק". מה שזוכרים לקלינטון מהנסיעה ההיא זו דמותה העגומה של הילארי קלינטון, שנלוותה אליו בעל כורחה. כששאלו אותה העיתונאים אז איך היא מרגישה, היא הינהנה ואמרה בקול סדוק: "איכשהו מסתדרת".
טראמפ רצה להגיע למזרח התיכון כרוח סערה, עם הרבה רעש וצלצולים כדרכו, כדי להשיג מה שלא הצליחו קודמיו - פתיחת מסלול לשלום אזורי כולל. עתה, כשבכל רגע נתון מתפרצת פרשייה שמעמידה אותו באור סהרורי יותר, כשהקרובים לו ביותר בבית הלבן מדליפים נגדו כי אינם יכולים לסבול את החיים בצל הטירוף הזה, ספק אם טראמפ יצליח במשימה המרכזית שהייתה לו למסע הזה: קביעת מעמדו כמנהיג העולם החופשי, המאחד והמפייס. "זו חבלה", אמר טראמפ בסיומו של השבוע. "לא היה פוליטיקאי אחד בהיסטוריה שהתנהגו אליו בכזו נבזות". ההיסטוריה תשפוט. ¿
