yed300250
הכי מטוקבקות
    מאיה ורטהיימר | ע' צלם: מורן ביטון ולירי כהן אהרונוב | איפור: דנה דנקנר | עיצוב שיער: גל איידינגר | סטיילינג: רגב וגבע חזן | מעיל: JOSEPH לפקטורי 54 | טופ: ברשקה | מגפיים: Hunter | לוקיישן: צולם במסגריה ארן בר Weld Plan
    7 לילות • 23.05.2017
    אסף נכנס עם השיר 'גולד דיגר'. אם לא צוחקים נהיה בזה משהו מסרס
    כבת לאחת המשפחות העשירות והמפורסמות במדינה, מאיה ורטהיימר יודעת שתמיד יהיה למישהו מה להגיד. הפעם, אלה היו אורחים מהחתונה המגה-מתוקשרת שלה, שהתלוננו שהנכדה של סטף לא קנתה להם כרטיס טיסה לאירוע. עכשיו, כשהסערה עברה והכוס נשברה, היא מככבת בסרט 'סיפור אהבה ארץ ישראלי' ומסבירה למה הסכם הממון עייף אותה
    גבי בר-חיים | צילום: גבריאל בהרליה

    אז מאיה ורטהיימר קוראת טוקבקים. מפתיע, יחסית למה שהיא יודעת כבר שנים שתמצא שם, ועדיין, לא מצליחה להתאפק. "ואני באה אלייך עם לב שבור, כי זו באמת הטעות הכי גדולה בעולם, במיוחד לפני החתונה", היא אומרת. "ואני לא מדברת על הדברים המצחיקים, כי יש גם כאלה - היה למשל טוקבק על החתונה שלנו שזה כמו הפאנג'ויה רק שבמקום כוסיות וחתיכים רואים את הדלעת והדלורית האלה, שזה החתן והכלה. זה היה מאוד מצחיק. פחות מצחיק בעיניי זה שכל הזמן רושמים (מדקלמת) 'ילדת שמנת. מי היא חושבת שהיא. כל מה שהיא מקבלת זה רק בגלל הכסף של המשפחה שלה. כי הבחורה הזאת, סליחה, אם היא לא הייתה באה מהבית שהיא מגיעה ממנו, היא לא הייתה מעניינת אף אחד. נקודה'. ואת לא יכולה שלא לאכול סרט בגלל זה. אבל יש את הרגע הזה שאת מבינה שיש לך ברירה: או להגיד אני כלום, או לצחוק על זה. וכיום אני מעולה בזה".

     

     

    תני דוגמה.

     

    "הטוקבק המרושע על הדלעת והדלורית? בהתחלה אמרתי, איזה רעים! איזה מגעילים! ואח"כ אמרתי, טוב, זה ממש־ממש מצחיק ושמתי את זה באינסטגרם! כי באמת, לא יכלו להגדיר אותנו יותר טוב. או שכתבו משהו נוראי, שאני נראית כמו גבינה צהובה שהחלידה. זו פנינה! הקראתי את זה בארוחה, במקום לקרוא את זה לבד".

     

    הבנתי שאת הבדיחה הכי טובה שמרתם לשיר החופה.

     

    נרדמתי בחתונה שלי. ורטהיימר וזמיר
    נרדמתי בחתונה שלי. ורטהיימר וזמיר

     

    "כן. אסף נכנס עם השיר 'גולד דיגר' של קניה ווסט. היה אייטם שאסף התחתן עם בחורה עשירה והתחתן טוב. אם לא צוחקים על זה נהיה בזה משהו מסרס. וכולם צחקו. כי וואלה, איזה מצחיק זה!"

     

    עדיף לזרום עם זה, זה בטוח.

     

    "אני אגלה לך סוד: אני עשירה. עכשיו ברצינות, כבר שנים שאני יודעת שעדיף לצחוק מלהישאר לבד עם כל הכאב הזה. במקום זה אני מוציאה אותו החוצה".

     

     

    האנגלים הכניסו אותו לכלא. סבא סטף ורטהיימר
    האנגלים הכניסו אותו לכלא. סבא סטף ורטהיימר

     

    * * *

     

    מה שורטהיימר, מתייחסת אליו בצנעה כעוד חתונה של בני אנוש, היה מה שרכילאים נהנו לכנות 'אירוע השנה'. לפחות עד החתונה של יהודה לוי ושלומית ("שלומה") מלכה, הבסטי שלה. מאיה היא אמנם שחקנית מוכשרת, כוכבת ילדים, דוגמנית עסוקה, מדריכת כושר ואישה מפורסמת בזכות עצמה. אבל היא גם הנכדה של סטף והבת של איתן ורטהיימר, מאנשי העסקים המפורסמים וגם האהודים בישראל. הורטהיימרים, ממייסדי כפר ורדים, נכנסו למקום 3 ברשימת עשירי הארץ של פורבס בשנת 2016, עם הון של 22 מיליארד שקלים, הרבה בזכות מכירת חלק גדול מהעסק שלהם לוורן באפט.

     

    ואם זה לא מספיק לייחוס של ורטהיימר, בעלה, אסף זמיר, הוא פרסונה בפני עצמו, ומתפקד כסגן ראש עיריית תל אביב. מאוד דומיננטי, מאוד מקושר.

     

    החתונה שלהם, על חוף הים באילת, כללה מלון שהושכר לטובת האורחים, הופעות של מרגלית צנעני, שלומי שבן, סיון טלמור - האחות הגדולה של ורטהיימר - ומגוון אורחים מעולמות התרבות, הכלכלה והשלטון שהגיעו להזיע עם בני הזוג. "למה בעצם להתחתן בגיל 26? לא היה לי שום חוק. הוא הציע, נשמע סבבה, ואמרתי יאללה (צוחקת)", היא מודיעה ומנופפת בטבעת הנישואים שלה.

     

    רומנטי!

     

    "בטירוף. הוא אפילו רצה להעלות פוסט שאיזה כיף שהתחתנתי, עכשיו יש לי טבעת נישואים לשים בכיס כשאני יוצא לברים בתל־אביב".

     

    מה את זוכרת מהחתונה?

     

    "זוכרת הכל. אני לא יודעת לשתות. אני חייבת להגיד שאני דווקא לא הייתי בריידזילה: את השמלה שלי בחרתי לבד בניו־יורק. מי שהיה בריידזילה זה דווקא אסף. זה היה 14 שעות חתונה", היא נאנחת באושר. "נרדמתי בחתונה שלי! מארבע עד ארבע וחצי בבוקר ישנתי על הספות, קמתי והמשכתי לרקוד. זה היה משוגע. זה כזה היי! נשארו איתי 70 איש עד שבע בבוקר. סיון, ושלומה ויהודה לוי, לירן כוהנר, שביט ויזל, דנה גרוצקי. היינו צריכים רק חולצות סוף מסלול".

     

    איך היה הדייט הראשון שלכם?

     

    "הדייט הראשון שלנו היה נורא. היה מלא עשן של סיגריות ואסף הוא כמו קזבלן פה בתל־אביב, כולם ניגשים אליו. אני קוראת לו קזה. כל פעם שהוא יוצא מהבית זה כמו הבר־מצווה שלו. זה לא ממש רומנטי. ואני בדיוק סיימתי את הסיפור שהיה לי עם עפר שכטר - שאני חולה עליו. הוא אגב לא היה בחתונה. שלח לי יום אחרי זה מזל טוב. עם אסף האסימון נפל לי רק כשהגענו לדייט שלישי. כי פתאום גיליתי שהוא נורא מצחיק. אז אם יש לי מסר להעביר זה זה - אל תיכנעו בדייט הראשון".

     

    מה קרה בהמשך?

     

    "את יודעת איזה דברים נוראיים גיליתי עליו כשעברתי לגור איתו? האיש היה משתמש בקליפת הבננה כקרש חיתוך! זה שאריות מתקופת הרווקות. כשנכנסתי אליו הביתה הוא היה כזה רווק. היה לו במקרר קוטג' שהיה כתוב עליו בארמית. אני זוכרת שחשבתי על זה שאם אנחנו עוברים לגור יחד אני שמה לחתולה שלי כפכפים. תודה לאל, הפכתי אותו להאזבנד מטריאל".

     

    מה זה אומר?

     

    "לימדתי אותו שהבית שלך הוא לא רק תחנת מעבר. הוא היה קם בבוקר, יוצא לעבודה. כשעברנו לגור יחד עשיתי לו סדר בארון. זרקתי דגמ"חים! צעד קטן לאסף וצעד גדול לאנושות. מצאתי שם ברט! הוא אשכרה הלך עם זה. נראה כמו אוליבר טוויסט. אין דברים כאלה".

     

    אגב התעסקות בכסף, אחד הדברים הכי פחות סקסיים בעולם זה הסכם ממון. איך עברתם את זה?

     

    "תשמעי, זה לא איזה דבר רומנטי. איך שדיברו איתי על זה אני ישר נהייתי עייפה. זה לוקח שתי פגישות... המזל הגדול שלי זה שאסף קול לגבי זה".

     

    ועדיין עם כל הצחוקים, אני מניחה שזה לא קל להתכונן לחתונה כשעולים אייטמים ברכילות על זה ש"אורחים ממורמרים" כי אתם לא משלמים להם על כרטיס הטיסה לאילת ומציעים רק 50 שקל הנחה.

     

    "כן! כעסו עלינו שאנחנו לא מטיסים חינם לחתונה, אבל את מכירה משהו בחיים האלה שהוא קונצנזוס? תמיד יהיה לאנשים מה להגיד. ברגע הראשון אתה מסתכל על זה ונורא נעלב ואומר, מה? מישהו מהחתונה שלנו אומר את זה? זה בא לו רע? ומישהו העביר את ההזמנה לחתונה שלנו לרכילות? ומצד שני, הזמנו 350 איש, לא היה שם אדם אחד שבא לי רע. היה לי הכי כיף שבעולם. ותמיד יש אנשים שבא להם רע לנסוע לחתונה - חתונות זה תיק היום. אז שכל אחד יעשה מה שבא לו. ואני יודעת שזה נשמע מצחיק אבל זו לא חתונה של ההורים שלי - זו חתונה שלי ושל אסף והיה לה תקציב מסוים. אם הייתי נותנת לכולם לטוס היו אומרים, 'אההה, היא קנתה את ארקיע'. אז אי־אפשר לנצח".

     

     

    * * *

     

    ורטהיימר אישה מרשימה, דעתנית ומאוד מצחיקה. דוגמה לפאנץ' ליין: "אני זכיתי בגובה, אבל אני במינוס באזורים אחרים. בואי נגיד שאני מקווה שהילדים יקבלו ממני את הגובה ומאסף את הציצים".

     

    מאז החתונה, היא מציינת, היא וזמיר לא ממש נוטים להיפגש. יום למחרת האיוונט היא כבר צללה לצילומי עונה חדשה של 'דוקטור ליבי', סדרה בכיכובה בערוץ הילדים וזמיר היה עסוק בעניינים מוניציפליים. זמן לירח דבש, היא מודיעה, אין להם עד ספטמבר.

     

    ברזומה שלה סדרות ילדים כ'אליפים', עבודות דוגמנות והצגות כמו 'על החיים ועל המוות'. ביום חמישי האחרון יצא לקולנוע הסרט 'סיפור אהבה ארץ ישראלי', שעוסק בימים היפים של קום המדינה, ובסיפור אהבה שנרקם בין עלי למרגלית. ורטהיימר משחקת תפקיד משנה שובה לב בתור מיכליק, חברתה הטובה של הגיבורה. "חברה שאין פערים חברתיים וכולם ביחד, סוציאליזם! כולם שווים", היא מתלהטת. "כולם ציונים ורוצים לבנות את הארץ ביחד. תחשבי איזה משוגע זה: אנשים בגיל צעיר שהולכים להציל אנשים אחרים ויש להם אידיאלים של חיים ומוות וחברות".

     

    את ציונית?

     

    "כן, למרות שכל המשמעות של המילה הזו התעוותה לגמרי, לעזאזל. היום ציונות נחשבת למילה נרדפת לגזענות. אני רואה את עצמי כמי שאוהבת את הארץ. ואני חושבת שזה משהו שהגיע מהבית. סבא סטף (ורטהיימר) וסבתא שלי היו בפלמ"ח. את סבא שלי האנגלים הכניסו לכלא. ולא הוא סיפר לי את זה, קראתי את זה איפשהוא. כששאלתי אותו על זה הוא הודיע שזו הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלו. את מסתכלת עליו וזה דור שהולך ונגמר. זה כואב לי".

     

    נשארנו עם השמלה של מירי רגב.

     

    "כן, אני יכולה ללבוש את השמלה הזו רק כבדיחה. עזבי את הניסיון לאמירה, מה שהיא לא ניסתה להגיד, אני לא חושבת שזו יופי של שמלה. מילא היית מביאה טוויסט. הייתה עושה משהו סופר קולי. אבל זה?! יש דרך להעביר מסר. מצד שני, זה עולם שבו טראמפ נשיא. היום רק פרובוקציות מקבלות במה".

     

    ב'על החיים ועל המוות', הגיבורה שוקלת ללמוד אמנות כשברור לה שזה עירוני ופריבילגי. גם היום מי שהולך לעסוק באמנות נחשב לפריבילגי, כזה שלא צריך לחשוש מקשיי פרנסה. מסכימה?

     

    "אני מאמנת כושר כל יום - זה הדיי ג'וב שלי. מזה אני חיה. זו המשכורת היומיומית שלי. לכן אני גם לא מגיעה למצב שהלשון בחוץ ויאללה, בואו נעשה הצגות בגן ילדים או בואו לשחק בפסטיבל עכו עציץ בדואי, כשאומרים, 'אנחנו נשלם לך באוכל ובמחיאות כפיים'. וזה קורה. את יודעת כמה פעמים אמרו לי, כששאלתי על כסף, שמשלמים במחיאות כפיים? המון".

     

    אני מניחה שלגדול במשפחה כל כך עשירה זה משהו שגורם לך להסתכל על העולם במבט לא נקי - לכל אחד יש אולי אינטרס להתקרב אלייך.

     

    "את תמיד ערנית וזה נמצא בך, אבל את לומדת לזהות את זה באנשים. אתה יכול להרגיש בנאדם. ברור שזה שם סביבי חומות ואנשים שאני מכניסה ללב שלי נבחרים בפינצטה. ולגבי הכסף, כל המשפחה שלנו עובדת כל החיים. הרעיון הוא שיהיה לך מספיק כסף לחיות ולעשות לעצמך חיים טובים, ושלא יהיה לך יותר מדי כסף כדי לא לעשות איתו כלום, שזה ללכת לקניון ולקנות תיק בהון תועפות. סיון הלכה לעבוד בגיל 16 באילת על סירות כדי להרוויח את רישיון הנהיגה".

     

    קשה להשתחרר מהצל מהשפחתי?

     

    "גם יגידו שאת הראיון הזה כרגע קיבלתי בגלל הכסף של המשפחה שלי. אהלן. אז או שאת אומרת, 'אני אפסית', או שאת בוחרת לעבוד".

     

     

    * * *

     

    כמה חודשים לפני החתונה גרמה ורטהיימר למשפחה ולחברים מיני התקף לב, כשנפלה והצליחה לשבור בצורה וירטואוזית את עצם הזנב. אבל מה שהיה שולח בחורה אחרת להתפלש במיטה וברחמים עצמיים, השאיר אותה קולית בצורה חשודה. כנראה שזה מה שקורה למי שמרסקת את כל צד ימין של גופה בתאונת דרכים בגיל 17 ומשתקמת. "הלכנו לאכול ארוחת טעימות אצל השף בבית והיה גשם, החלקתי ונפלתי אחורה", היא נרעדת. "זה כאב אימים. טילים. הבעיה הייתה שלא איבדתי את ההכרה כמו בתאונה, אז זה כאב לי יותר.

     

    "אתה לא יכול לנשום. ואף אחד לא שמע אותי והייתי שם בגשם. וניסיתי לצרוח, לקרוא למישהו, אבל מרוב שכואב לך לא יוצא לך קול. אז התחלתי לשרוק. הרגשתי כמו רוז מהפאקינג טיטניק! המזל הוא שבגלל שאני ספורטאית הגוף שלי מחלים בטיל. השבר בעצם הזנב היה כלום מבחינתי, את שומעת? כלום! כי באותו יום יכולתי ללכת לבד לשירותים. לצחצח שיניים לבד. בתאונה הכל נשבר לי! הכל היה צריך לעשות לי. היו מצחצחים לי שיניים, כי צד ימין שלי היה מרוסק. הפחד הכי גדול שלי בחיים הוא להיות חסרת אונים".

     

    מה את זוכרת מהתאונה?

     

    "המזל היה שאיבדתי את ההכרה. אני זוכרת את האורות. זה הדבר שגם השאיר אצלי טראומה: האורות שמתקרבים. לפעמים יש לי פלאשבק מזה, נורא מלחיץ. כי את בטוחה שדברים הולכים לפגוע בך. את חולמת על זה בלילה. זה נורא. חולמת שאוטו הולך לפגוע בך. אני זוכרת את זה כמו סרט ואת לא מאמינה שזה קורה. לפני זה ישבנו בבית קפה בנמל בקיסריה במקום שיש מחסום בכלל. והנהג פרץ את המחסום. אני איבדתי את ההכרה. בדיעבד סיפרו לי שניפצתי לו את השמשה הקדמית, עפתי שלושה מטרים משם לאמצע הכביש. הדבר הבא שאני זוכרת זה אנשים מעליי. אני זוכרת שמי שהעיר אותי זה הנהג וחבר שלו, כי הם רצו לבדוק שאני לא מתה והם ישר אמרו, 'היא בסדר, לא צריך אמבולנס' ונסעו משם. הם עצרו, אגב, לבדוק שהאוטו בסדר".

     

    נורא.

     

    "אני זוכרת שמנסים להשאיר אותי בהכרה. אני זוכרת שמבקשים את המספר של הבית כדי להגיד להורים שלי. עוד לפני שהגיע האמבולנס. אני שוכבת על הכביש החם ומרגישה שהגוף בוער. מסתכלת על השמיים. ואני זוכרת שפחדתי, לא שאני אמות, אלא שיעירו את ההורים שלי. אמרו לי שכשהכניסו אותי לאמבולנס שאלו אותי שם אם אני בהיריון והודעתי שעדיין לא (צוחקת). והכאב. אני זוכרת את הכאב הזה. כואב לך. וכשכואב לי אני שותקת".

     

    את זוכרת רגע שאת רוצה לעשות משהו ואת קולטת שאת לא יכולה?

     

    "כשאני קולטת שאני צריכה פיפי ואני לא יכולה ללכת לשירותים. שמים לך סיר מתחת לטוסיק. ולא הייתי לבד בחדר. יש עוד אנשים במחלקה. סיר! זו הרגשה קשה. כי פתאום הכל לוקחים לך: אתה לא יכול לאכול לבד. לא יכול להסתרק. לא יכול ללכת לעשות פיפי. אתה צריך להתרגל לחיים שלך מחדש. ואני חושבת שמה שהיה לי הכי קשה זה שהרגשתי שמרחמים עליי".

     

    מה זה השאיר לך?

     

    "אני לא יכולה להרים יד אחת עד הסוף. עברתי שיקום דרך יוגה ודרך ספורט. מה עוד נשאר? אני לא מסוגלת לעלות במעלית".

     

    למה?

     

    "כי אני זוכרת איך הרגשתי כששללו ממני את האופציה של המדרגות. אז היום אני מגיעה לכל מקום ברגל. אין לי בעיה להזיע".

     

    gabibarhaim79@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 23.05.17 , 11:04
    yed660100