הפרק השני בטרילוגיה המקדימה את אירועי הסדרה הקלאסית, מספק מנה הגונה של מתח מתובל בזוועות. שוחרי המותג 'הנוסע השמיני', שיצר הבמאי רידלי סקוט לפני כ־40 שנה, ישמחו לגלות שהבמאי חוזר על עצמו. במסווה של פרק המשך ליצירת הנפל 'פרומתיאוס' שביים ב־2012, הוא שב ומספר על צוות אסטרונאוטים המתמודדים עם החייזר המפלצתי.

העלילה מתרחשת במאה ה־22 וספינת החלל הנקראת 'קובננט' נושאת עימה אלפיים חלוצים מוקפאים וכאלף עוברי מבחנה, האמורים להתיישב בקולוניה מרוחקת. סטייה מהמסלול מביאה את הצוות המוביל את הספינה אל כוכב אחר, בלי לדעת על הפרזיטים שמקננים בו ורק ממתינים לבן אנוש פונדקאי כדי להתיישב בתוכו ולהיוולד כמפלצות אימתניות. מבחינה זו, בחלל אין כל חדש. זו אותה מפלצת בשינוי אדרת. החידוש הבולט שייך דווקא לצוות האסטרונאוטים, שמורכב מזוגות נשואים, כולל זוג גברים, שעתידים להקים את ביתם ומשפחתם בכוכב החדש.

בסצנת הפתיחה סקוט מעמיד פנים שכוונותיו פילוסופיות. בדיאלוג בין אנדרואיד ליוצרו, הם דנים בשאלה שכל ילד בן חמש שואל - אם אלוהים ברא את האדם, מי ברא את אלוהים? מהר מאד מתברר שזהו רק מצת להתנעת העלילה.

מייקל פסבנדר מגלם את דיוויד, האנדרואיד החכם, הנקרא על שם היצירה המושלמת של מיכלאנג'לו. הוא גם השורד היחיד מהסרט 'פרומתיאוס'. דיוויד, שמדבר בניב אמריקאי, מתעב את בני האדם שיצרו אותו, מקדיש את עמלו לחקר גזע הנוסע השמיני ומתיימר לגלם את תפקיד אלוהים. במהלך הסרט הוא יפגוש את וולטר, אנדרואיד תאום, אף הוא מגולם בידי פסבנדר, הפעם בניב בריטי. מתפלספים ויודעי ח"ן יעניקו להם משמעות ויחפרו בזוועתון סמלים ודימויים. הבימוי של רידלי סקוט רהוט ומהוקצע. אבל מבחינה דרמטית, הסרט חוזר ומעלה גירה.