"כה אמרתי לך הדבר: היכונו לימים הקרבים ובאים/ שבהם יוקם הצבא החזק ביותר שנראה עלי אדמות/ אשר יגן בעדך וימחק מעל פני האדמה את כל העומד בדרכו/ צבא גרילה גזעני ואכזר/ צבא שיקרא אוהדי בית"ר/ למענך, La Familia - הנה זה בא"
(בית מתוך המנון לה פמיליה)
מארס שנה שעברה, יומיים אחרי אירוע הירי בחברון. בעמוד הפייסבוק של ארגון לה פמיליה, מעל צילום של אלאור אזריה במדים בחדר עם דגלי בית"ר ירושלים, פורסמה הודעה שלא הותירה מקום לדמיון: "ארגון לה פמיליה תומך תמיכה מלאה בגיבור האמיץ אלאור אזריה ומגנה בחריפות את משפט השדה, הלא צודק, שנעשה לחייל בימים האחרונים. בושה שככה המדינה וראשיה מפקירים את הגיבור, על מנת לרצות כמה שמאלנים 'יפי נפש'. עדיף מחבל מת מאשר חייל פצוע!!! אנחנו מודיעים, שנעשה כל מה שצריך על מנת לעזור לחייל ולמשפחתו ושבקרוב נצא על מנת להפגין ולחזק אותו. אלאור אזריה, בניגוד לחלק ממדינת ישראל, אנחנו לא נעזוב אותך".
הבטיחו וקיימו. עברו כמה ימים וברחבת בית המשפט הצבאי בקסטינה התייצבו מאות אנשים לתמוך בחייל, רבים מהם פעילי לה פמיליה. "עוד כהנא חי" ו"התקשורת מזדיינת" היו חלק מהרפרטואר שם.
בין המפגינים עברה צעירה שהחלה לשאול שאלות. באחת מקבוצות הווטסאפ, שבה חברים כמה ממנהיגי הארגון, התקבלו מיד ההוראות: "תעבירו שם שהיא כתבת ולא לדבר איתה. ומי שיכול שיזרוק עליה טיטול עם חרא. ושיצלם". הטיטול אמנם לא נזרק, אבל כעבור כמה דקות, נוכח ריבוי השוטרים והעיתונאים בסמוך להפגנה, הציע אחד המשתתפים בקבוצה, אשר נחשב מדרג ה"חיילים" בלה פמיליה: "בא לי לפתוח להם פה אבוקה באמא שלי". מיד התקבלה ההוראה: "פתח". ומנהיג אחר הוסיף: "חייב. כמו הרימון מול שגרירות טורקיה". ה"חייל" רצה להיות בטוח: "ללכת להביא???" רום גבריאל, מי שבכתב האישום נגדו נאשם בסחר ובאחזקה של נשק עבור הארגון, הורה: "כן תביא. תגיד לי רק לפני שאני אדאג שמישהו יצלם". משלא התקבלה תגובה, גבריאל שב וכתב: "תביא אחי". ה"חייל" השיב: "הולך".
בחלוף כמה דקות הועלתה לקבוצה תמונה שבה נראה ה"חייל" יושב ברכב ובידו רימון עשן, ועליו האות צ'. "תגיד לי שאתה נותן", הזכיר גבריאל. כמה דקות עברו, ועשן סמיך צהוב כיסה את הנוכחים. חלקם נתקף בשיעולים וצריבות בעיניים. בבניין הצבאי שממול אמנם החליטו השופטים להאריך את מעצרו של אזריה — אבל המהומה שהתחוללה בחוץ כבשה את הכותרות. לה פמיליה הצליחו.
12 שנים עברו מאז נוסד ארגון האוהדים לה פמיליה. בתוך זמן קצר הפך הארגון לאימת האצטדיונים, וחברים בו היו מעורבים באירועים רבים שגלשו מאהדה לגיטימית לקבוצת כדורגל — לאלימות. לא אחת, אירועים כאלו הסתיימו עם פצועים ועצורים. לצד האלימות נרשמו אינספור אירועי גזענות, ובראשם שירי "מוחמד מת" ו"שיישרף לכם הכפר".
אלא שבתקופה האחרונה פרץ ארגון לה פמיליה את גבולות היציע המזרחי של אצטדיון טדי, ואנשיו מעורבים יותר ויותר בפעילות פוליטית, שאין לה דבר וחצי דבר עם כדורגל. לא משנה אם מדובר בהפגנות תמיכה באלאור אזריה, בפעילות נגד פינוי עמונה, בסיורי נוכחות בירושלים בריכוזי אוכלוסייה ערבית, במחאה מול אירוע חתונה של יהודייה וערבי או בהפגנה מול משפחות שכולות שערכו טקס זיכרון משותף עם פלסטינים — פעילי לה פמיליה מצויים בחזית הפעילות של הימין הקיצוני בישראל.
זה ממש לא מקרה: בלה פמיליה נוצרה היררכיה ארגונית מסודרת, ויש מי שמטפלים בנושא הכספים, יש מי שאחראים על הפעלת הכוחות בשטח, ויש גם מי שמתווים את הקו הרעיוני־אידיאולוגי. במקביל הולך ומתהדק גם שיתוף הפעולה של לה פמיליה עם ארגוני ימין אחרים. "יש תיאומים, יש קשרים", מודה פעיל הימין עו"ד איתמר בן־גביר ממפלגת עוצמה לישראל. "אין תנאי להתקבל ללה פמיליה שמחייב להיות פעיל בעוצמה לישראל, ואותו דבר אצלנו — יש לנו הרבה מאוד אנשים שלא יודעים מה זה כדורגל בכלל. אבל שלא תטעה: אני לא אומר שהחבר'ה של לה פמיליה מגיעים להפגנות הימין במקרה. יש תיאום בפרויקטים שהם נוגעים ללב היהודי של כולנו".
מול מי מתבצע התיאום בלה פמיליה?
"ברור לך שאני לא הולך להתחיל להגיד שמות".
למה זה סוד כזה גדול? כל ארגון מתהדר במנהיגיו, אלא אם כן יש לו מה להסתיר.
"כי יש נגדם עליהום. אני רואה את היחס של המשטרה אליהם, את יחס הפרקליטות אליהם, ההתנהלות של התקשורת כלפיהם. אני מבין אותם, הם מפחדים, הם חוששים. יש מדיניות של סתימת פיות ויש צביעות נוראית".
למה צביעות?
"קח למשל את ארגון אנטיפה, ארגון אנרכיסטי־שמאלני שהאנשים שלו הולכים להפגנות בנעלין ובבילעין. עכשיו, בדיוק כמו שלה פמיליה זה בית"ר, באנטיפה זה חבר'ה שרבים מהם שייכים להפועל תל־אביב, האולטראס של הפועל. זו צביעות".
אתה חושב שאתם בימין תשתמשו בלה פמיליה בעתיד כזרוע פוליטית נוספת?
"אני לא אוהב את המילה 'להשתמש'".
טוב, תיעזרו.
"יפה. כן, אני חושב ככה. אני חושב שהחבר'ה של לה פמיליה, חלקם הגדול, רובם, הם באמת אנשים אידיאליסטים, אנשים עם ראש על הכתפיים. זו לא איזו חבורת ילדים שאתה שולח לפה ולשם. הם דעתנים. אגב, לא פעם יש לי מחלוקות איתם, הם חבר'ה שיודעים היטב מה הם רוצים, אבל יש שיתוף פעולה ואני חושב ששיתוף הפעולה הזה יהיה גם בעתיד".
הכסף: "תורמים הרבה"
לה פמיליה הוקם בשנת 2005 על ידי כמה אוהדי בית"ר, לאחר שארגון האוהדים הקודם, "גוב האריות", התפרק. הדעות באשר לשם "לה פמיליה" חלוקות, ורבים טוענים לקרדיט. מקור השם הוא כמובן מסרטי המאפיה האיטלקית, אך נועד גם להדגיש את תחושת השייכות של חבריו. ד"ר שלום קדוש, מהדמויות הידועות והמשפיעות על אוהדי בית"ר, ומי שכיום מתנגד לכיוון הפוליטי של לה פמיליה: "השם לה פמיליה הגיע כי הרגשנו כמו משפחה אחד של השני, נפגשים כמו משפחה אמיתית, יוצאים לבלות יחד, חיים אחד בתחת של השני".
עו"ד ברק כהן, אשר מסייע לארגון זה כמה שנים בייצוג משפטי ובהובלת הקו הרעיוני, מסביר: "לה פמיליה זאת קהילה, זו הזהות שלהם. הרבה לפני שהם נכנסו לתוך הקהילה הזאת, לא רצו אותם חברים בשום קהילה אחרת. בחברה המזוינת שאנחנו חיים בה, בן אדם חי בארץ וניצב מול שערים. במקרה שלהם, רוב השערים היו סגורים — ופתאום שער פתוח. אז אתה נכנס".
מי שהקים את לה פמיליה ונחשב לראש הארגון בשנים 2014־2005 הוא ליאור פטורי. בשנת 2009 הואשם והורשע פטורי בסיוע להצתת רכבו של ערבי. במקרה אחר, הורשע בהתנהגות פזיזה לאחר שחסם ברכבו את אוטובוס בית"ר (בעקבות הפסד במשחק). במקרה נוסף הורשע פטורי לאחר שפנה לכמה אוהדים קטינים של מכבי חיפה בדרישה להשתחוות לו, נגח באחד, סטר לאחר, הוציא חפץ חד והודיע: "אני אדקור אתכם".
פטורי הורחק לארבע שנים מהמגרשים, אך ממשיך להיות גורם דומיננטי בארגון, והפוסטים בדף הפייסבוק שלו זוכים למאות לייקים. "פטורי הוא מנהיג", יוצא להגנתו עו"ד כהן, "באופי, ביושרה שלו, בכנות שלו. תהיה הדעה שלו, כמה שאתה לא שונא אותה, אבל הבן אדם הזה הוא מנהיג ראוי יותר מכל ה־120 זבל שיושבים בכנסת. אם ליאור פטורי היה לומד בליד"ה (בית ספר ירושלמי הנחשב ליוקרתי — א"ש) והיה ממוצא אחר, היום הוא היה בכנסת או שופט. יש לו תכונות של מנהיג, החברה לא נותנת לו למצות אותן. אז הוא אומר, 'הם בלה פמיליה נותנים לי'".
הצמיחה של לה פמיליה הייתה מסחררת. בעוד שבתחילת הדרך היו בארגון פחות מ־20 חברים־מייסדים, היום הוא מונה באופן בלתי רשמי אלפים. תעודת חבר רשמית יש רק לכ־300 איש, מכיוון שבלה פמיליה חששו מ"מלשינים" שיצטרפו כחברים רשמיים והחליטו להגביל את המספר. אלא שצמצום מספר החברים הרשמיים הקטין גם את הכנסות הארגון, שנדרש לשוב ולחשוב איך להעלות את תזרים המזומנים. לפעילות הפוליטית ההולכת וגוברת של לה פמיליה יש, מן הסתם, גם תג מחיר כלכלי נוסף.
מה עושים? בהתכתבות ווטסאפ מהשנה שעברה שהגיעה לידינו, שניים ממנהיגי הארגון — אחד מהם נחשב לאחראי הכספים של לה פמיליה — העלו כמה יוזמות מפתיעות. "צריך לעשות כרטיס אחד לקהל הרחב וכרטיס פרימיום רק לחבר'ה המוכרים", כתב האחד; "רעיון", השיב השני. הנושא נידון בהמשך עם מנהיג נוסף של לה פמיליה, שלא אהב את ההצעה: "אין בזה תנופה כלכלית. התנופה הכלכלית שלנו זה רק דרך הדוכן־מכירות או דרך התרמות".
"דוכן המכירות" הוא דוכן שהנהלת בית"ר ירושלים נתנה ללה פמיליה ופועל באצטדיון טדי. כפי שניתן ללמוד מההתכתבות, הדוכן משמש כמנוע הכלכלי של הארגון. דודי מזרחי, בעבר ממנהיגי לה פמיליה, שעזב ממניעים אידיאולוגיים: "הכסף הגדול הוא באביזרי עידוד. אתה עושה עכשיו אלף קפוצ'ונים שחורים — כמו שאוהבים בארגון — נניח בעלות של 20 אלף שקל, ואתה מוכר אותם במאה אלף שקל. זה רווח יפה. חוץ מזה, יש פעמיים בשנה יום התרמה לארגון. מארגנים טורניר כדורגל, כל אחד משלם 50 שקל השתתפות על המנגל, וחוץ מזה יש התרמה מאוד גדולה. 1,500 איש באים בממוצע, כולל השחקנים והבעלים. אנשים תורמים הרבה כסף".
כמה כסף?
"אני תמיד הייתי איש שטח, פחות בכספים. מה שאני יכול לומר בוודאות הוא שתמיד היה הרבה כסף לעשות איתו מה שאנחנו רוצים".
ומה שכרגע עושים בלה פמיליה זה פוליטיקה. הרבה פוליטיקה.
הארגון: "זה נגמר בפיצוצים"
בית"ר ירושלים הייתה מאז ומתמיד קבוצה פוליטית, ופה ושם לה פמיליה לקחו חלק בפעילות כזו מחוץ למגרש, כמו למשל בארגון הפגנה מול שגרירות טורקיה ביוני 2010, אחרי אירועי המרמרה. אבל הזינוק הגדול הראשון של לה פמיליה מהיציע למגרש הפוליטי הורגש ב־2013.
באותה עת ניהלו אנשי לה פמיליה מאבק נגד הבעלים של הקבוצה דאז, ארקדי גאידמק, אשר החתים בקבוצה שני שחקנים צ'צ'נים מוסלמים. "בנקודה הזו, לה פמיליה צמחו ממאות לאלפים", אומר יועץ התקשורת נדב שטראוכלר, אחד מאוהדי בית"ר המתנגדים לארגון. "בשלב הזה גם החלו לזהות את הפוטנציאל הפוליטי של הארגון הזה גורמי ימין, שלא הגיעו עד אז למשחקים".
מזרחי: "באותם ימים התחילו להגיע למגרש מי שאני קורא להם 'הכהניסטים', בנצי גופשטיין, ברוך מרזל, איתמר בן־גביר. הם באו למשוך נערים בלי עמוד שדרה. אני הייתי אחד הנערים האלו. הייתי תוקף ערבים בשם האלוהות, עלק".
"נכנסו לשם גורמים שלא קשורים לספורט, שהאג'נדה שלהם חילחלה לאורך זמן", נזכר איציק קורנפיין, בעבר שוער המועדון והיו"ר, שנאלץ לעזוב בעקבות סכסוך עם לה פמיליה. "אני לא יודע מי משך את מי, אבל כנראה זה מין שמפרה את מינו".
"פעילי הימין הקיצוני היו מגיעים בדרך כלל רק למשחק מול סכנין", ממשיך שטראוכלר. "בעיניי זה אופורטוניזם מגעיל ביותר, כי אם אתם באמת אוהדים של הקבוצה, איפה אתם נגד מכבי פתח־תקווה? בעיניי הם לא אוהדי בית"ר אמיתיים, אבל החיבור איתם מחוץ לאצטדיון הולך ומתהדק, ולה פמיליה אפילו הגדילו לעשות ויוצאים בעצמם לפעולות פוליטיות, שלדעתי חלקן גזעניות".
באותה שנה, הפעילות של לה פמיליה מחוץ למגרשים החלה לעלות לכותרות. כמה פעילים של הארגון התכנסו בכניסה לסניף מקדונלד'ס בשכונת בית הכרם בירושלים. האוהדים החלו לקרוא "מוחמד הומו הוא לא נביא" ו"מוות לערבים". בשלב זה יצא אחד העובדים במקום לנקות שולחנות. אחד מאנשי לה פמיליה שאל אותו אם הוא ערבי והוא השיב בחיוב. התשובה גררה מכות נמרצות. אבי אלקיים, פעיל הארגון, הגדיל לעשות, ועל פי כתב האישום נגדו, לאחר שהיכה את העובד, נכנס לסניף, היכה שני עובדים נוספים וזרק כיסאות, אחד הכיסאות שבר את הוויטרינה. אלקיים הורשע בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ממניע גזעני והיזק בזדון.
דודי מזרחי מספר שפעולות כאלו של "ציד ערבים" מתרחשות בעיקר בסביבות קניון מלחה, לפני או אחרי משחקים של בית"ר. "הולכים לאזור האוכל בקניון, לבדוק אם יש בו פועלים ערבים. אם מוצאים, זה נגמר בפיצוצים", אומר מזרחי. "אני באמת שנאתי אותם. לא התביישתי בזה, כי הרגשתי שזו מדינה יהודית ואין להם מקום פה. פעם בא למשחק אוהד עם שלט 'אוהדי בית"ר בעד אהבה'. שברו לבן אדם את השלט הזה, היכו אותו. עד היום הוא מפחד לחזור. אני ראיתי את השיניים שלו מתנפצות לרסיסים".
איפה המשטרה בכל הסיפור הזה?
"במשך שנים, המשטרה כמעט לא טיפלה בלה פמיליה, ובארגון גם למדו להתחמק ולהתחכם. פעם עצרו איזה אוהד שקרא 'מוות לערבים'. אז הוא אמר: לא אמרתי 'מוות לערבים', ידידה שלי, היא הביאה כוס קולה לערבים, אמרתי לה: 'מה־הבאת־לערבים?' על זה אתם עוצרים אותי? עד היום יש את הבדיחה הזו ביציע המזרחי, שאומרים: אם יעצרו אותך על 'מוות לערבים', תגיד יש איזו ידידה שלי שהביאה קולה".
הפעילות הפוליטית של לה פמיליה מנוהלת בעיקר באמצעות קבוצות ווטסאפ. מחשש מהמשטרה נסגרות הקבוצות ונפתחות בשמות שונים ומשונים, אבל התבנית הבסיסית נשמרת: קבוצה אחת מצומצמת של ראשי הארגון (אשר כונתה עד לאחרונה "שומרי מסורת"), ובה חברים בין חמישה לשבעה מנהיגים. בקבוצה הזו יש היום איסור חמור לכתוב כל דבר שיכול אפילו להתפרש כלא חוקי, ולא אחת נכתבים בה טקסטים בקודים.
מתחת לקבוצת המנהיגים פועלת קבוצה שנייה, המונה כ־50 אנשים, של דרג הביניים (אשר נקראה עד לאחרונה "הקומץ"). גם בקבוצה זו יש איסור חמור לכתוב דברים מפורשים על פעולות. אנשי דרג הביניים פועלים בכל רחבי הארץ: יש מי שאחראים על אזור תל־אביב, יש מי שאחראים על חיפה וכו'.
מתחת לשתי הקבוצות הללו פועלות — כך על פי הערכות המשטרה — עשרות קבוצות של חיילים. במרבית הקבוצות הללו יש נציגים של דרג הביניים אשר מנהלים את הקבוצה ומתחתיהם כמה "חיילים", בדרך כלל צעירים בני 16 עד 25. זה דרג השטח, שבפועל מגיע להפגנות.
הפוליטיקה: "הכוח שלהם מתעצם"
כאמור, אנשי לה פמיליה לא פועלים רק לבדם ומעדויות רבות שהגיעו למערכת העיתון מצטיירת תמונה של שיתוף הפעולה שהולך ומתגבר עם ארגונים פוליטיים או אידיאולוגיים אחרים, בעיקר כאלו המזוהים עם הימין הקיצוני. הגזרה התחממה במיוחד לאחר חטיפת ורצח שלושת הנערים ז"ל ביוני 2014, כשפעילי לה פמיליה יצאו להפגנה משותפת עם ארגונים נוספים וקראו "מוות לערבים". ההפגנה יצאה משליטה כשכמה מהנוכחים החלו לרדוף אחרי רכבים של אזרחים ערבים שעברו בסמוך והסתיימה בעצורים.
זמן קצר אחר כך, ביולי 2014, יצאו פעילי הארגון בשיתוף פעילים מארגונים נוספים לתל־אביב, לאזור שבו מחו מפגינים נגד מבצע "צוק איתן". אחת הנוכחות נזכרת: "הוציאו אלות, הרביצו לנו, זרקו כיסאות. לחלק מהם היו חולצות לה פמיליה, לחלק אחר חולצות של להב"ה, ועוד כמה לבשו חולצות עם הלוגו 'good night left side' ('לילה טוב צד שמאל', סיסמה המזוהה עם ארגונים פרו־נאציים בחו"ל — א"ש)".
בקיץ 2015 יצאו פעילים מלהב"ה יחד עם פעילים מלה פמיליה לסיורי "ציד ערבים". "היינו מסתובבים שעות ומדברים עם כל מיני עוברי אורח", מספר לנו אחד מאנשי לה פמיליה בעבר. "אם היינו מזהים שמישהו ערבי, היינו מפוצצים אותו מכות. אחרי זה, גם אם היו עוצרים אחד מאיתנו, זה היה נגמר תוך יומיים. עצרו את חבר שלי והוא השתחרר כבר בבוקר כי לא היו להם ראיות נגדו".
בנצי גופשטיין, מייסד להב"ה, מכחיש כי הפעילות הזו הייתה במסגרת הארגון: "אצלנו אין דברים כאלה כמו ציד ערבים, אם מישהו עשה את זה הוא לא עשה את זה בשם ארגון להב"ה".
אבל יש לך שיתוף פעולה עם לה פמיליה.
"שיתפתי איתם פעולה בכמה הזדמנויות. הכוח שלהם מתעצם. יש להם בהפגנות מנהיגים שאנשים הולכים אחריהם".
אתה לא רואה פסול במעורבות שלהם בפוליטיקה? אתה לא חושב שצריך לעשות הפרדה בין העניינים האלו לספורט?
"לא. לדעתי, לא. כי העיקר זה העניינים עצמם ולא הספורט. מה שחשוב בחיים זה להישאר בחיים, אחרי זה בא הספורט. אני חושב שחשוב שכל אחד שיש לו דעה מדינית, דעה פוליטית, שהיא לא פחות חשובה מכדורגל, ייצא לרחובות. אני רואה שם אנשים אכפתיים".
לאורך שנים ארוכות הגיבה משטרת ירושלים באדישות יחסית לפעילות של לה פמיליה. בשנה שעברה, לאחר שימ"ר חוף (שמתנהל מחיפה) הפעיל סוכן סמוי נגד הארגון, עשרות מחברי לה פמיליה נעצרו ברעש תקשורתי גדול. בינתיים הוגשו כתבי אישום נגד כ־20 פעילים, כאשר האישום החמור ביותר הוא ניסיון לרצח של אוהד הפועל תל־אביב בשכונת פלורנטין. אסי בסנו, הנחשב בעיני רבים לאחד מהמנהיגים הנוכחיים של לה פמיליה, נאשם בקשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ועוד. פטורי, המנהיג היוצא, נעצר בחשד שפירסם את שמו של עד המדינה באינטרנט למרות צו איסור פרסום, אך שוחרר ללא הליכים נגדו.
מאז המעצרים ירד הארגון למחתרת. את המושכות לקח מי שנחשב למצדד בחיבור עם להב"ה, אחד ממנהיגי לה פמיליה, שמכונה "משה חולון". דודי מזרחי: "משה חולון ובנצי גופשטיין חברים, אוהבים אחד את השני. כבר לפני כמה שנים הם החליטו ללכת יחד. משם זה עלה בשתי מדרגות, והיום אלפים מאוהדי בית"ר הולכים אחריהם".
גופשטיין מאמין שהמעצרים דווקא יעצימו את לה פמיליה: "אני חושב שהמשטרה עלתה על עץ גבוה ושהמעצרים רק יחזקו את לה פמיליה בסופו של דבר. הרבה דברים יתגלו שם כלא אמיתיים. ההר יוליד עכבר. גם כשעשו אצלנו בלהב"ה מעצרים רק גדלנו. אני מעריך שככה יהיה גם בלה פמיליה: ככל שיעצרו אותם, הם יתרבו".
הפעילות: "לתת את הדם"
אבל כתבי האישום שהוגשו נגד פעילי לה פמיליה — ועדיין נדונים בבית המשפט — לא ציננו את הפעילות הפוליטית. התמיכה הנלהבת ביותר הייתה באלאור אזריה, וההפגנה בקסטינה שתוארה בתחילת הכתבה הייתה רק ההתחלה. לה פמיליה הוציאו גם מסע מאורגן של עשרות רכבים לבסיס שבו שהה אזריה במעצר. הפעילים יצאו מהרכבים, ובקרבת הבסיס שרו בקולי קולות "אם לא תחזירו את הילד — נהפוך את המדינה". בהמשך דאגו בלה פמיליה לשלטי ענק שהוחלפו בתדירות גבוהה, ועליהם התנוססו כתובות כמו "לשחרר את הגיבור", "המדינה מפקירה, המשפחה לא" ו"אלאור אנחנו איתך". השיא היה הפגנת נוכחות מרשימה ועוצמתית מבחינת מספר האנשים, רבים מהם פעילי לה פמיליה, אל מול בית המשפט הצבאי בתל־אביב, בעת הקראת גזר הדין. כזכור, זו הייתה הפגנה טעונה מאוד, כולל הקריאות המחרידות: "גדי, גדי, תיזהר, רבין מחפש חבר", אשר כוונו לרטמכ"ל גדי איזנקוט. לנוכח פסק הדין, נכתב באתר של לה פמיליה: "בושה! ילד שבא להגן על המדינה מואשם בהריגה של מחבל שדקר שלוש חיילים... היום באנו לתת את הכל למען אלאור ונתנו את הנשמה. משפחת אזריה אנחנו מבטיחים לכם!! המדינה מפקירה המשפחה לא. נמשיך לתת את הדם והנשמה למען אלאור ושיאכלו את הלב כל השמלאנים והתקשורת השמאלנית והאדומה, שדרך אגב היום קיבלו שיעור מה זה לה פמיליה!"
אבל לא רק אלאור אזריה על הפרק. באוגוסט 2014, כאשר פעילי להב"ה הפגינו מול אולם האירועים שבו נערכה חתונתם של מורל מלכה ומחמוד מנסור — יהודייה וערבי — הצטרפו אליהם גם פעילי לה פמיליה. לפני כחודש, בערב יום הזיכרון האחרון, השתתפו פעילי הארגון בהפגנה נגד טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי, שנערך בתל־אביב. יוזמי הטקס ביקשו לציין את השכול הישראלי והפלסטיני יחד, וקואליציית פעילי ימין — ביניהם עוצמה לישראל ואנשיו של הצל — ביקשו להפגין מולו. גם פעילי לה פמיליה הגיעו לשם. "הם היו אלימים", טוען אחד המשתתפים בטקס. "בן־גביר וחבריו אמנם צעקו עם מגפון, אבל פעילי לה פמיליה ירקו עלינו וזרקו מקלות".
ביקשנו לשאול את הראפר הצל (יואב אליאסי), לגבי שיתוף הפעולה בין פעיליו, המכונים "האריות של הצל" לבין לה פמיליה. בניגוד לגופשטיין ובן־גביר, אליאסי פחות שש לדבר על החברים מטדי. "אני חושב שהתלבשו עליהם למרות שבקרב אוהדי הפועל תל־אביב יש דברים הרבה יותר קשוחים מלה פמיליה", אומר אליאסי. "חבל שאתם לא עושים על זה כתבה. אולי כדאי שתבדקו על האולטראס של הפועל ומה הקשר שלהם לאנטיפה. אני חושב שהבעיה שלכם היא שם. לא בלה פמיליה".
גם לפינוי עמונה הגיעה נציגות של לה פמיליה. "הגיעו בעיקר חבר'ה צעירים שלבשו חולצות עם הכיתוב LF (ראשי התיבות באנגלית של לה פמיליה — א"ש)", מספר אחד מהמפונים. "הם ישבו ליד החבר'ה של איתמר בן גביר, תפסו יד ביד כדי שלא יפנו אותם, והיו למעשה חלק מאיתנו. אני לא רואה בזה שום דבר פסול. הם הביעו בנו תמיכה, ציונים אמיתיים, ממתי זו הפכה לקללה?"
הביקורת: "זה בושה וחרפה"
חשוב לציין כי גם בתוך לה פמיליה וגם בין אוהדי בית"ר יש המתנגדים לכיוון הפוליטי שאליו הולך הארגון. ד"ר שלום קדוש, מנתח פלסטי, הוא אחד המתנגדים הבולטים: "לה פמיליה היום היא זרוע פוליטית. גם כשביבי זכה בבחירות ב־96', 80 אחוז מהאנשים בעצרת הניצחון בגני התערוכה היו אוהדי בית"ר, אבל אתה לא ראית מישהו עם חולצה של בית"ר. מהעבר השני, אתה ראית את ביבי מגיע לחגיגות אליפות של בית"ר; ראית את רובי ריבלין בונה קריירה על בית"ר. אבל אתה לא ראית את בית"ר רוכבת על הגב שלהם. אף פעם. היום זה מצב שבנצי גופשטיין מתקשר ל'משה חולון' ואומר לו, אני צריך 30 אנשים, והם באים. זה בושה וחרפה. ארגון לה פמיליה הוא ארגון שכל עוד הוא התעסק באהדת בית"ר ירושלים הוא היה מספר 1 בארץ. הוא קודם כל הארגון הכי משפיע בכדורגל הישראלי, אבל הוא חייב להדיר את רגליו מכל ההפגנות הפוליטיות, מכל התמיכה באלאור אזריה".
למה?
"כי זה לא בית"ר. אי־אפשר לשלב בין הדברים. אז אני אומר: אתם רוצים, אין בעיה. תוותרו על האצטדיון, תקימו מפלגה, תרוצו לכנסת, תקבלו קולות, תתחילו להשפיע. אין בעיה. אבל לא על חשבון הקבוצה שלי".
גיא ישראלי, ממנהיגי הארגון, רואה את הדברים אחרת: "אני חושב שחיברו אותנו מבחוץ לארגוני הימין האלו. אנחנו לא חיברנו את עצמנו, אמרו שאנחנו תומכים בהם וככה נוצר החיבור. מציירים אותנו כימין קיצוני, אבל למה אתם לא מספרים על כל הדברים היפים שאנחנו עושים? ארגון לה פמיליה מחזיק גם היום חדר של משחקי ילדים בבית החולים הדסה במחלקת ילדים. מילאנו אותו בצעצועים, פאזלים. אנחנו גם עוזרים למשפחות נזקקות". יצוין כי ישראלי צודק: הארגון עוסק גם בפעילות פילנתרופית ענפה וגם דואג להנציח ולכבד אוהדים שנפטרו.
אבל לצד זה אתם יוצאים לפעולות שנויות במחלוקת ולעיתים אלימות בשיתוף ארגונים קיצוניים, שמוצאים אצלכם אינטרסים חופפים.
"אני חושב שהאינטרסים החופפים הם בתור אזרחים. אני בתור אזרח לא חושב שמישהי שהיא יהודייה יכולה להתחתן עם ערבי, כי זה הופך לסוג של שואה. כי ברגע שהילדים נולדים, הם נולדים לא יהודים וככה אנחנו מאבדים את הצביון היהודי. זה לא גזענות וזה לא עניין של דת".
אז אם זה לא גזענות, במסגרת הפעילות האזרחית שלכם למען משפחות נזקקים הייתם עוזרים למשפחה ערבית?
"אני לא יודע. לא פנו אלינו".
אם היו פונים?
"לא יודע. לא פנו אלינו".
כשאתה מסתכל על "הצבא האדום", ארגון האוהדים של מנצ'סטר יונייטד, למשל, גם הם, שנחשבים לקיצוניים ביותר, לא הולכים להפגנות פוליטיות.
"אני לא חושב שמישהו שם בכדורגל מתעסק בפוליטיקה כמו שאנחנו פה מתעסקים בפוליטיקה. הם לא חיים במדינת ישראל. תחיה במדינת ישראל, תחיה עם האויב שלך, גם אתה תהיה עסוק בפוליטיקה. איזה דאגות יש להם שם בדיוק?" •
תגובות
† מארגון אנטיפה נמסר: "אין תגובה, וד"ש לצל".
† הנרי אלקבץ, ממייסדי האולטראס של הפועל תל־אביב, אמר בתגובה: "יש בבלומפילד דגלים של אנטיפה, אף אחד לא מסתיר את זה, נו אז מה? אנטיפה זה הוורמאכט? אנטיפה זה ארגון שקיים בעיקר בארגוני כדורגל ונחשב לשמאל חברתי. מדובר בדמגוגיה של איתמר בן־גביר. שיבוא ויראה מתוך אוהדי הפועל שהוא קורא להם שונאי ישראל כמה יוצאי יחידות קרביות יש והיחידות הכי מובחרות של צה"ל. אז מה, מי שהוא שמאלני לא אוהב את המדינה?"
† רוי גבריאל, פרקליטתו של רום גבריאל, מסרה בתגובה: "הליך ההוכחות טרם החל ולכשיחל, יתבררו העובדות לאשורן".
† יוני דדון, פרקליטו של ליאור פטורי, מסר בתגובה: "בית המשפט בחר לתת לנאשם אפשרות להשתקם ונמנע מלשלוח אותו מאחורי סורג ובריח. בפרשה האחרונה, פרסום שמו של העד היה בתום לב, ליאור פטורי לא ידע מצו איסור הפרסום. לגבי הדומיננטיות שלו היום — ליאור פטורי דומיננטי כמו כל חבר אחר בלה פמיליה".
† אורית חיון, פרקליטתו של אבי אלקיים, מסרה בתגובה: "אבי לא היה שייך אפילו לקבוצת הווטסאפ של הארגון, המעמד שלו בארגון הוא מעמד פיקטיבי שנרשם על ידי הפרקליטות כחלק מכתב האישום שמיוחס לו. כתב האישום מבוסס על עדויות חברי ארגון בכירים ממנו ועבריינים כבדים ממנו".
† קובי בן שעיה, פרקליטו של אסי בסנו, מסר בתגובה: "מרשי שוחרר למעצר בית בפיקוח שירות המבחן, מאז התקופה האמורה עבר כברת דרך ובין היתר הקים משפחה".
† "משה חולון" אינו מעוניין להגיב.
