הפקידוּת הבכירה במשרד החוץ קיבלה הוראה מפורשת: לא להתערב. גם במשרד הביטחון, בדרג המקצועי שמתחת לשר, אנשים מתהלכים מתוסכלים. אלה וגם אלה הוצאו מהמשחק. לשכת ראש הממשלה הכתיבה קו מדיני ברור: לא יוצרים שום מתיחות עם הממשל בוושינגטון סביב עסקת הנשק הסעודית־אמריקאית ועסקאות הנשק שבין ארה"ב לבין כווית והאמירויות.  

גורם בכיר במשרד הביטחון הפטיר בדאגה כי הדיונים שהתקיימו בנושא בין משרד הביטחון ואגף התכנון בצה"ל (אג"ת) לבין משרד ההגנה האמריקאי, וניירות העבודה שנכתבו על העסקאות ומשמעותן, היו שטחיים ונעשו כלאחר יד. מאותו הרגע שבו התייצב שגריר ישראל בארה"ב רון דרמר בקונגרס והודיע שישראל "לא מוטרדת" מהעסקה האמריקאית־סעודית, זמן קצר אחרי כניסתו של טראמפ לבית הלבן, נסתם הגולל על אחד המהלכים המשמעותיים ביותר במרקם היחסים בין ישראל לארה"ב. אותם חברי קונגרס, המופקדים על מימוש החוק האמריקאי שמטרתו לשמור על הפער האיכותי הצבאי של ישראל מול שכנותיה במזרח־התיכון, קיבלו אור ירוק לאפשר לממשל לבצע את העסקה מבלי שיצטרך להתמודד עם הסתייגויות והתנגדויות של ישראל וידידיה בקונגרס. ישראל ויתרה על אחד מכלי העבודה המרכזיים שיש לה מול הממשל. החרדה מפני גחמותיו של הנשיא טראמפ והתשוקה להתמודד על חסדיו היכו את לשכת ראש הממשלה בסנוורים ושיתקו אותה.

עושים כבוד לטראמפ בריאד

ב־24 בינואר 2017 נחתו בסעודיה מטוסי ה־F15SA הראשונים, שהם המילה האחרונה בדגם הזה. מטוסים אלה נושאים את המכ"מ AESA, ההופך את ה־F15 שקיים גם בחיל האוויר הישראלי למטוס אחר לחלוטין. לא במקרה המכ"מ הזה - שנבנה במיוחד למטוסי הדור החמישי, "החמקנים", F35 ו־F22 - מיוצר רק על ידי חברות בודדות בעולם, בהן אלתא הישראלית. לכאורה, למטוסים הללו אין קשר לעסקת הנשק הענקית בהיקף של 110 מיליארד דולר שיזם ממשל טראמפ, ושנחתמה השבוע בריאד. הם שייכים לעסקה קודמת המתגלגלת עוד מ־2011, עידן אובמה, שאמורה הייתה להתממש ב־2014־2015 אך התעכבה. מה קרה שדווקא תחת טראמפ היא יוצאת אל הפועל?

מתברר שב־2011 ניהלה ממשלת ישראל בראשות נתניהו מלחמת חורמה מול הממשל האמריקאי, ודרשה שמטוסי F15  לסעודיה לא יכללו את המכ"מ המתקדם ומערכות נשק נוספות, לרבות טילי אוויר־קרקע מתבייתי קרינה שמסוגלים להשמיד מערכות הגנה אווירית. ב־2013, אחרי שנתיים של דיונים מרים, הסכימו האמריקאים שהסעודים לא יקבלו את המכ"מ המתקדם כמות שהוא וגם לא את אותם טילי אוויר־קרקע שעלולים לפגוע ביכולתו של חיל האוויר להגן על שמי המדינה. וראה זה פלא, אותו ראש ממשלה (עם שר ביטחון חדש) מקבל עכשיו בהבנה ובדממה רועמת את אותה עסקת מטוסים בין ארה"ב לסעודיה שנגדה נלחם בחירוף נפש.

וכך, בסופה של אותה עסקת מטוסים שנולדה אצל אובמה ומתממשת אצל טראמפ, יהיו לחיל האוויר הסעודי 152 מטוסי F15, מתוכם 84 מטוסי קרב חדישים ו־68 מטוסים ששודרגו במערכות מכ"מ וחימוש חדשות. הקטארים יקבלו 72 מטוסי F15 חדישים, ואיחוד האמירויות תקבל שתי טייסות של F16 מפס הייצור האחרון (בלוק 61) העולים לאין שיעור על מקביליהם בחיל האוויר הישראלי.

בכל הנוגע לעסקאות הנשק האמריקאיות־סעודיות, נתניהו קיפל את כל מערכת הביטחון: החל מחיל האוויר, שהוא מטבע הדברים הראשון שמתנגד לעסקאות כאלה, דרך אגף התכנון, שאמור לגבש את עבודות המטה, עבור לאגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון, שנמצא עד לאחרונה בתפר שבין פרישתו של ראש האגף הקודם, אלוף (מיל') עמוס גלעד, לבין כניסתו לתפקיד של מחליפו, זהר פלטי, וכלה בשר הביטחון עצמו. אמנם ליברמן אמר השבוע בראיון לגלי צה"ל: "אני לא חי טוב עם מרוץ החימוש האזורי והרכישה הסעודית הענקית". אבל כנראה שלחיות בשלום עם ראש הממשלה זו כרגע משימה חשובה יותר.

הדו"ח הסודי

הדרג המדיני יוצר במכוון בלבול בין עסקת הנשק הגדולה שנחתמה השבוע בסעודיה לבין עסקאות נשק שנחתמו בין שתי המדינות בעידן אובמה ומתממשות בקדנציה של טראמפ. הרבה יותר נוח למכור לציבור את המרכיבים ההגנתיים בעסקת הנשק הגדולה ולהבליע את כל השאר.

מה שעוד שוכחים להזכיר זה שבארה"ב יש רציפות של ההתחייבויות הנשיאותיות. אם בעידן אובמה הובטח לישראל שנשק מסוים לא יימכר לסעודיה, והוא בכל זאת נמכר בעידן טראמפ, אין לישראל שום סיבה לשתוק. גם אם מדובר בעסקה שהיא חלק מתוכנית מדינית אמריקאית מרחיקת לכת. הרי גם בעידן אובמה, כמו היום, דיברו בארה"ב על הצורך בעסקת המטוסים עם סעודיה כחלק מהמלחמה בקשת השיעית שמשתרעת מאיראן עד לבנון. וגם בעידן אובמה לחצו התעשיות הביטחוניות האמריקאיות לממש את העסקה הזו. אבל מאז שנבחר טראמפ, הכל התהפך. נתניהו רוצה ממנו ליטוף בראש.

הממשל האמריקאי לא עושה טובה לישראל כשהוא שומר על הפער האיכותי של צה"ל מול השכנים. בין ישראל לארה"ב יש על כך הסכם רשמי, QME, המעוגן בחוק האמריקאי ואין לו אח ורע ביחסיה של אמריקה עם אף מדינה אחרת בעולם. על פי אותו חוק, הממשל מחויב להציג אחת לתקופה בפני ועדה של הקונגרס דין וחשבון לגבי מאזן הכוחות במזרח התיכון, ולהסביר כיצד נשמר יתרונה האיכותי של ישראל. הדו"ח הוא סודי וגם תשובת הקונגרס היא סודית, כך שבישראל לא אמורים לדעת מה כתוב שם. עם זאת, גם הפנטגון וגם הקונגרס לא משחקים עם הנתונים ולא מטים אותם, מתוך הבנה שהמודיעין הישראלי יודע לעקוב אחר מאזני הכוחות במזרח התיכון לא פחות טוב מהמודיעין האמריקאי.

עוד נאמר בחוק במפורש כי בכל פעם שהממשל האמריקאי שוקל לחתום על עסקה ביטחונית עם מדינה במזרח־התיכון שאינה ישראל, הוא חייב לבחון את השלכותיה על הפער האיכותי של ישראל. ההתחשבות בפער האיכותי מתייחסת לא רק למדינה שרוכשת את הנשק, אלא גם להשלכות שיכולות להיות לאותה עסקה על מאזן הכוחות במצב שבו מתגבשת קואליציה נגד ישראל, או שארגון שאיננו מדינה פותח מולה בעימות צבאי.

יש ארבעה צינורות הידברות בין ארה"ב לישראל שמטרתם לממש את הסכם השמירה על הפער האיכותי. מסלול העבודה הראשון, הקבוע, הוא אג"ת והאגף המדיני־ביטחוני בהנחיית מנכ"ל משרד הביטחון, העובדים מול מקביליהם בפנטגון ובמשרד החוץ האמריקאי. חיל האוויר שותף לדיונים, שכן עיקר הנושאים המטרידים את ישראל בתחום מכירות הנשק האמריקאי למדינות במזרח התיכון נוגעים לפגיעה בעליונותה האסטרטגית. בראשית העשור, למשל, ביקשו האמריקאים למכור לירדנים טילי פטריוט נוכח איומים אפשריים מסוריה. חיל האוויר הבהיר שמערכת כזו בידי ירדן תסכן את העליונות האווירית הישראלית. בסופו של דבר הושגה הבנה בין ארה"ב, ירדן וישראל על הדרך שבה יישמר ביטחונה של ירדן מול מטוסי אויב.

זוהי בעצם מהות הדיונים שמקיימת מערכת הביטחון הישראלית מול מקביליה בארה"ב כשעומדת על הפרק עסקת נשק מורכבת. אבל לא פעם, כמו בעסקת מטוסי הקרב לסעודיה, זה הופך למשחק פוליטי שיכול להימשך חודשים ושנים. במקרה כזה הופכים הדיונים למנופי לחץ הדדיים במטרה להשיג הישגים מדיניים במישור הישראלי־פלסטיני. במהלך הדיונים סביב עסקת ה־F15 לסעודיה הציע הממשל לישראל פיצוי בדמות טייסת נוספת של F35, ואילו ישראל הפעילה לחץ על הממשל באמצעות הקונגרס כדי להניא אותו מדרישתו להמשך הקפאת הבנייה בהתנחלויות. ישראל לא הקפיאה ולא קיבלה עוד טייסת, וב־2017 מוכרים האמריקאים לסעודים את אותו מטוס שרצו למכור להם מלכתחילה.

צינור ההידברות השני הוא בין לשכת ראש הממשלה לבית לשכת נשיא ארה"ב והמועצה לביטחון לאומי. הצינור השלישי הוא לשכת שר הביטחון מול לשכת שר ההגנה והמועצה לביטחון לאומי, והצינור הרביעי הוא בין שגרירות ישראל בארה"ב לבין הקונגרס. הבעיה היא שאין בהכרח סנכרון בין כל הצינורות האלה. במקרה האחרון, לשכת ראש הממשלה והשגרירות בוושינגטון פשוט מחקו את כל השאר.

הקופון של לוקהיד

העסקה הביטחונית בהיקף של 110 מיליארד דולר, שנחתמה השבוע בסעודיה, גובשה על ידי הבית הלבן עם כניסתו של טראמפ לתפקיד, אך היא מבוססת על שנים של דיונים בין שתי המדינות. העסקה מורכבת מחמש קטגוריות. הראשונה, הגנה על הגבולות ולחימה בטרור, כוללת 150 טנקי אברהמס מהמודל האחרון, 150 מסוקי סער בלק־הוק, 40 מסוקי תובלה צ'ינוק, בלוני ענק הנושאים מכ"מים ארוכי טווח, מכ"מים נגד מרגמות, קני ארטילריה ונגמ"שים חדשים. הקטגוריה השנייה, ציוד ימי והגנת חופים, כוללת ארבע ספינות רב־משימתיות חדישות שגם חיל הים הישראלי רצה לרכוש, אבל לא נמצא לכך תקציב. הסעודים התחייבו שהספינות האלה לא ישייטו בים האדום אלא רק במפרץ הפרסי. עוד בקטגוריה: מסוקים ימיים, מטוסי תצפית, התראה וסיור ימי, ספינות משמר ומערכות נשק מתקדמות על כלי השיט.

הקטגוריה השלישית, השבחת חיל האוויר הסעודי, כוללת מטוסי קרב, תובלה וביון. הקטגוריה הרביעית, הגנה נגד טילים, כוללת השבחת סוללות פטריוט ומכירה של טילי Thaad, על מערכות המכ"מ ארוכות הטווח המשוכללות שלהם. בנוסף, וזוהי הקטגוריה החמישית, ענק הטכנולוגיה האמריקאי ריית'און התחייב להקים בסעודיה מרכז ייצור ופיתוח גדול, שימכור לסעודים יכולות סייבר ותקשוב מהמתקדמות ביותר בשוק. ככל הידוע, הרשימה במלואה לא הגיעה מבעוד מועד לידי משרד הביטחון וצה"ל, וממילא נאסר על מערכת הביטחון להפריע.

חברת לוקהיד מרטין, שזכתה בנתח של 24 מיליארד דולר מהעסקה הנוכחית, הכריזה שהעסקה תייצר בארה"ב 18 אלף מקומות עבודה ל־30 השנים הקרובות עבור בעלי מקצוע שיעסקו לא רק בייצור, אלא גם בתחזוקת הציוד שקונים הסעודים. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שטראמפ הלך על העסקה הזו בכל הכוח. הוא חוזר לארה"ב עם כמה עשרות ואולי מאות אלפי מקומות עבודה חדשים, קושר את הכלכלה הסעודית לזו האמריקאית, ומרחיב את התלות של מערכת הביטחון הסעודית בארה"ב.

מאחורי העסקה עומדת גם הדוקטרינה שאותה מייצג ראש המועצה לביטחון לאומי, גנרל הרברט מקמאסטר. הוא מנסה לממש רעיונות תיאורטיים שנולדו בעידן אובמה, והופכים מעשיים יותר בעידן טראמפ: הקמת ברית אמריקאית־סונית מוצקה במזרח התיכון מבלי לבדוק בציציות של המשטרים הסוניים החברים בברית הזו, בניגוד לממשל אובמה, שיצר נתק עם חלק מהמדינות הללו. המפגש של טראמפ עם 50 המנהיגים המוסלמים בריאד היה שיאו של התהליך המוביל להקמת הברית הזו.

במשרד ראש הממשלה לא רצו להפריע לטראמפ שעה שהוא מגבש קואליציה סונית חזקה נגד דאעש והאיראנים, שישראל תומכת בה בכל לב. אבל בחדרי־חדרים משדרים במערכת הביטחון "דאגה אופטימית". לא צריך לחשוש כל כך מהעסקה הסעודית, לוחשים שם. הנשיא טראמפ יפצה אותנו, הוא לא יאכזב. יש על מי לסמוך.

גם מצרים מתחמשת

אלא שהעסקה הסעודית היא רק פרק אחד במרוץ החימוש האזורי. המצרים בעיצומו של מו"מ מתקדם עם רוסיה על רכש ביטחוני בהיקף של כ־11 מיליארד דולר, הכולל מטוסי קרב מיג 35 וסוחוי 35, מסוקי קרב חדישים, מערכות הגנה אס־300, רקטות, טילים ועוד, מכל טוב הארץ. זאת בנוסף לרכש ארבע צוללות מגרמניה, שתי נושאות מסוקים מצרפת, ועסקאות צפויות עם הממשל האמריקאי. היום האויב של מצרים אלה האיראנים, הסודנים, הלובים. ומי זה יהיה מחר?

אותה שאלה צריך לשאול גם לגבי סעודיה. מבחינת הכוונות, סעודיה היא מדינה ידידותית. מבחינת בניין הכוח, מי יודע איזה משטר יהיה שם בעוד עשר שנים? הכוח שבנו האמריקאים עבור השאה האיראני עבר לידי האייתולות. בטורקיה התחולל מהפך אנטי־ישראלי מהיר, וזה עלול לקרות גם אצל שכנים אחרים.

אמנם, מרבית הנשק המתקדם כיום הוא ממוחשב, והמעורבות של המוכר במה שהקונה יכול לעשות איתו היא הרבה יותר גדולה מבעבר, כך שהתלות של הסעודים בתחזוקה האמריקאית של מערכות הנשק היא משמעותית מאוד. במקרה שיתחלף המשטר בסעודיה, לא בטוח שיהיה להם מה לעשות עם המטוסים. אבל כמו שאומר אחד ממפקדי חיל האוויר, מספיק טייס F16 סעודי אחד בדרגת סגן שמשתגע או מגויס על ידי דאעש כדי לגרום נזק לישראל. לכן, הסכמתה של ישראל לוותר על זכות הבקרה של מכירות נשק בשכונה, מכשיר שהאמריקאים עצמם העמידו לרשותנו, הייתה מהלך אופורטוניסטי.

ארה"ב הציעה לישראל תמורה מדינית שתקזז את האיומים הטמונים בהתעצמות הצבאית של המדינות הערביות. טראמפ הגיע לישראל עם מסר שבו 50 מדינות איסלאמיות - ובראשן סעודיה - מזמינות אותה ליטול חלק פעיל וגלוי בברית האזורית מול האיום השיעי ומול דאעש. בביקורו בישראל הבהיר טראמפ לנתניהו כי לסעודים יש אינטרס לקיים שיתוף פעולה ממוסד עם ישראל, כמו שיש לישראל עם ארה"ב ועם ידידותיה במערב אירופה. למשל, שיתוף במידע. עכשיו צריך ראש הממשלה להחליט אם הוא מוכן לתת את התמורה, בדמות צעד כלשהו שיאפשר פתיחת דיאלוג עם הפלסטינים. לא מדובר במהלך דרמטי; הסעודים לא דורשים הסכם שלום. מתבקש צעד קטן, כמו הפיכת שטח C לשטח B, משהו התחלתי שיאפשר לישראל להיות חלק מקואליציה. במקביל מתכוונים הסעודים להתחיל בצעדים מעשיים לנרמול היחסים, כולל מתן ויזות לאנשי עסקים ישראלים. עכשיו נתניהו צריך להחליט. האם הוא רוצה לקזז את מרוץ החימוש ולהתקבל כחבר מן המניין במזרח התיכון, חלומם הרטוב של מנהיגי הציונות לדורותיהם או לשמר את הקואליציה עם בנט וסמוטריץ'. ¿